ישראל אנטון צולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישראל אנטון צולי (Israel Anton Zolli‏; 27 בספטמבר 1881 בשם ישראל צולר - 2 במרץ 1956 בשם אוג'ניו מריה צולי) היה רבה של יהדות רומא בשנות השואה (1945-1939). ב-13 בפברואר 1945 המיר את דתו לנצרות קתולית, ושינה את שמו הפרטי לאוג'ניו מריה - כשמו הפרטי של האפיפיור פיוס השנים עשר. את שם משפחתו שינה עוד קודם לשם בעל צליל איטלקי, "צולי" (Eugenio Zolli).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צולר נולד בבְּרוֹדִי בשנת 1881, בחבל גליציה של האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום חלק מאוקראינה). אביו היה אדם אמיד ובעל מפעל לשעבר, ואמו הייתה בת לשושלת רבנים. הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת פירנצה ובמקביל למד בבית המדרש לרבנים בפירנצה. בשנת 1918 התמנה לרב העיר טרייסטה, אשר זה עתה הועברה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית לאיטליה. במהלך תקופה זו לימד באוניברסיטת פדובה. הוא שינה את שם משפחתו לצולי (Zolli) – שם בעל צליל איטלקי, ובמהלך חגיגות 700 השנה להקדשתו של הפטרון של העיר פדובה, הוסיף לכבודו לשמו הפרטי שם נוסף - "אנטון". יהודים ראו בכך צעד אופורטוניסטי שנבע ממניעים פוליטיים, והתנהגות שאינה הולמת רב. מאוחר יותר שינה את שמו הפרטי הראשון לאיטלו (Italo).

לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר הקהילה היהודית בטריאסטה הייתה אנטי-ציונית ברובה, נהג צולי בהתאם למגמה בקהילה. לאחר המלחמה, כאשר טריאסטה הפכה למרכז של העלייה לארץ ישראל, סייע לחפצים לעלות, ובמקביל סייע לאלה שתמכו בהשתלבות במשטר הפשיסטי באיטליה.

בשנת 1939, לאחר שחוג "האיטלקים בעלי הדת היהודית" הביא להדחת הרב של רומא, מונה צולי לרבה של רומא. בין יהודי רומא נפוצה הדעה כי צולי קיבל התראה מראש על היודנאקציון שנערך ב-16 באוקטובר 1943, שהביאה לגירושם והשמדתם של יותר מאלף מיהודי רומא. האשימו אותו בכך שלא הזהיר את היהודים מפני הצפוי להם.

על כך כתב צולי בזיכרונותיו: "למדתי מאבי את האומנות הגדולה של תפילה עם דמעות. במהלך רדיפות הנאצים, עוד שנים ארוכות לאחר מכן, אני מוצא עצמי גר בחדר קטן, במרכז רומא. שם, בחושך, רעב וקר, אני מתפלל ובוכה: 'שומר ישראל, שמור שארית ישראל, ואל יאבד ישראל!'"‏‏‏[1] כישלונו להזהיר את "שארית ישראל" מפני הגירוש וההשמדה עמד בסתירה לתפילתו ובכייתו במחבוא - בעיני הקהילה, ולאחר שחרור רומא כשיצא ממחבואו בותיקן וניסה להשיב לעצמו את מעמדו כרבה של יהדות רומא, הקהילה דחתה את בקשתו.

לאחר תום המלחמה פרץ ויכוח בין פואה, נשיא הקהילה היהודית ברומא, לבין צולי על אחריותו של האחרון להשמדת אלף מיהודי העיר. פואה טען שהוא מסר לגרמנים את רשימת יהודי העיר. בספר שנכתב לאחר המלחמה, הסופרת ג'ין סקריבנר האשימה את צולי כי לא השמיד את הרשימות. ‏‏‏[2]

ג'ודית כּבּוד (Judith Cabaud), יהודיה אמריקאית שהמירה אף היא את דתה לנצרות וכתבה ביוגרפיה של צולי, סיפרה כי בתפילת יום הכיפורים בשנת 1944 היה לצולי חזון מיסטי שבו נגלה אליו ישו.‏[3]

ההתנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בפברואר 1945 המירו צולי, אשתו ובתו את דתם לנצרות קתולית.‏[4] הוא הוטבל ונקרא אוג'ניו מריה צולי (Eugenio Maria Zolli) הוא בחר את השם אוג'ניו מריה לכבודו של האפיפיור פיוס השנים עשר שנולד אוג'ניו מריה פאצ'לי ,בשל פעולתו לטובת היהודים ברומא בתקופת מלחמת העולם השנייה. . הטקס נעשה תוך פרסום רב. יום אחרי טבילתו ביקרו בביתו הרבנים הצבאיים של בעלות הברית ברומא והוא כינה את עצמו "משומד להכעיס".

מעשהו גרם לתדהמה בקהילה היהודית. רק שמונה חודשים קודם לכן, ב-4 ביוני 1944, שוחררה רומא מהכיבוש הגרמני והיהודים חזרו להיות אזרחים שווי זכויות. נציג הסוכנות היהודית ברומא, ד"ר שלמה אומברטו נכון יחד עם הרבנים הצבאיים בצבאות בעלות הברית היו למנהיגי הקהילה, שנפגעה קשות ממעשהו של צולי. כתב העיתון "דבר" ברומא כינה את צולי "מומר-להכעיס" וכתב את הדברים הבאים‏‏: "נפל הגורל על יהודי איטליה, שאחרי שנות דיכוי ורדיפות, קרבנות אדם ורכוש, בעצם ימי התעוררות לחיים מחודשים והתאמצתם להקים מחדש את סוכת היהדות שלהם הרופפת רפיפות של גולה זעירה - תבוא עליהם גם החרפה הלאומית של בגידה מצד אדם, שהם בתום-לבב הזמינוהו לפני שנים מארץ אחרת להיות להם לרב בקהילתם הגדולה, העתיקה ביותר באירופה, הלא היא קהילת רומא"[5].

העיתון "איל פופולו", בטאונה של המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה, דיווח בשמחה על התנצרותו של צולי. לעומתו עיתונה של המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, אוואנטי!, מתח ביקורת על שמחתו של "איל פופולו", וראה בה פגיעה בטעם הטוב.‏[6]

במחקרים אודותיו יש שמביאים אותו כדוגמה ליהודי דתי שמצא אלוהים, לעומתם יש הטוענים כי ההמרה היא תוצאה של הנידוי של הקהילה היהודית בעקבות השואה, ולא של התעוררות רוחנית.‏‏‏[7]

בהמשך חייו הועסק במכון האפיפיורי למקרא, ובשנת 1954 פרסם אוטוביוגרפיה בשם Prima dell'alba ("לפני הזריחה").‏‏‏‏[8] הביוגרפיה תורגמה גם לאנגלית ולצרפתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת מאמרים על ישראל אנטון צולי באתר רמב"י (לועזית)

הנהגת יהודי איטליה בשנות השלטון הפשיסטי והשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ , page 79 ‏Eugenio Zolli, "Before the Dawn," quoted in, Sweet Honey from the Rock , edited by Roy Shoeman,‏
  2. ^ ‏ Inside Rome with the Germans, 1945, p. 31
  3. ^ Christian Rabbi, The, באתר Catholic Culture
  4. ^ זמן רב יידרש להסברת הדבר, דבר, 16 בפברואר 1945‏
  5. ^ ‏‏ב.יגיד, על מומר-להכעיס, "דבר", 16 במרץ 1945, המשך
  6. ^ ‏סטפאנו טארו, עתונים איטלקים על התנצרותו של צולי, דבר, 15 במרץ 1945‏
  7. ^ Rabbi Tovia Singer, Why Did the Chief Rabbi of Rome convert to Catholicism?‏
  8. ^ גרסה מאוחרת של הספר ב-Google books