כנופיית יואניד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כנופיית יואניד הייתה קבוצה של חמישה גברים ואשה אחת, כולם אינטלקטואלים יהודים, חברי המפלגה הקומוניסטית הרומנית. הקבוצה ביצעה ב-28 ביולי 1959 שוד מזוין של מכונית משוריינת להובלת כספים בבוקרשט, בירת רומניה, בתקופת השלטון הקומוניסטי. חברי הכנופיה נחשפו ונעצרו, הכסף נתפס והעצורים שחזרו את השוד לעיני המצלמות.

במשפט בדלתיים סגורות נידונו חמשת הגברים לעונש מוות והאשה נידונה למאסר עולם עם עבודת פרך. הגברים הוצאו להורג והאשה שוחררה כעבור שנים, במסגרת חנינה כללית ועלתה לישראל.

חברי הכנופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי כנופיית יואניד היו יהודים בעלי שמות משפחה רומניים, שלפחות חלקם פעלו במסגרת כוחות הביטחון של רומניה הקומוניסטית, לכן נרמזו לשנות את שמותיהם היהודים לשמות רומניים.

  • Alexandru Ioanid לשעברHerman Leibovici - אלכסנדרו יואניד לשעבר הרמן ליבוביץ', המכונה ליקה Lica, יליד 17 בנובמבר 1920, לוקוטנט קולונל (מקביל לאלוף משנה) לשעבר במיליציה הרומנית, וראש המנהלה המשפטית הארצית של המיליציה, חבר המפלגה הקומוניסטית ותקופת מה נשוי לאחות רעיתו של שר הפנים, אלכסנדרו דרגיצ'י. באוגוסט 1959 הועבר מהמיליציה למשרד המסחר הרומני.
  • Paul Ioanid לשעבר Paul Leibovici - פאול יואניד לשעבר פאול ליבוביץ', יליד 24 במרץ 1923, מהנדס, בעל דוקטורט מאוניברסיטת מוסקבה, פרופסור אוניברסיטאי וראש הקתדרה ללימודי אוירונאוטיקה באקדמיה הצבאית הרומנית, חברם ללימודים של טופולב ואנטונוב (בוני המטוסים הסובייטים), הנציג הרומני בתוכנית החלל הסובייטית, חבר המפלגה הקומוניסטית.
  • Igor Sevianu לשעבר Igor Herşcovici - איגור סביאנו לשעבר איגור הרשקוביץ', יליד 31 באוקטובר 1924, מהנדס טיסה, לשעבר סגן במיליציה הרומנית, הצטיין בפעולות חבלה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולקח חלק בקרבות רחוב שזירזו את נסיגת הגרמנים מבוקרשט, עבד עבור מחלקת הטיס של משרד הפנים הרומני.
  • Saşa Muşat לשעבר Abraşa-Saşa Glanzstein - סאשה מושאט לשעבר אברשה-סאשה גלנצשטיין, יליד 26 באוגוסט 1924, אחרי מלחמת העולם השנייה היה מנהיג הצעירים הסוציאל-דמוקרטים, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוקרשט ומזכיר המפלגה הקומוניסטית עד לסילוקו ב-1957, חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית ובן דוד של רעיית אמיל בודנרש (מראשי המשטר הקומוניסטי ברומניה).
  • Monica Sevianu - מוניקה סביאנו, לשעבר אברהם, ששם נעוריה היה אלפנדרי, ילידת 11 ביוני 1923, עיתונאית, במהלך מלחמת העולם השנייה שהתה בארץ ישראל עם בעלה הראשון, ירדה לרומניה ב-1944 והתחתנה עם איגור.
  • Haralambie Obedeanu לשעבר Harry Lazarovici - חאראלאמביה אובדיאנו לשעבר הרי לזרוביץ', יליד 19 בספטמבר 1928, M.A.I. (משרד הניהול והפנים הרומני) ולאחר מכן עורך בעיתון סקנטאיה (הניצוץ) ומ-1 בינואר 1959 דיקן הפקולטה לעיתונאות באקדמיה "שטפאן גאורגיו", תפקיד שהודח ממנו, חבר במפלגה הקומוניסטית.

בנוסף למבצעי השוד נעצרו ונחקרו עוד 17 אנשים, כמעט כולם יהודים, שנחשבו שותפים או אוהדים וביניהם: אניטה יואניד, נורה אינהורן-אובדיאנו, זיגמונד שטל, מיכאל סביאנו-הרשקוביץ', ז'אנינה ננברגר, איסאק פיינס, יוסיף גלנצשטיין, דויד ליבוביץ'-יונאשקו, איטה אלפנדרי, איציק רוזנברג, פיירט סביאנו.

מהלך השוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 28 ביולי, בשעה 8.00 בבוקר, קבוצה של חמישה אנשים מזוינים, ארבעה גברים ואשה אחת, עם מסכות על הפנים וכפפות על ידיהם, תקפו ושדדו מכונית משוריינת שמספרה 53693 B, השייכת לבנק הלאומי של רומניה. מתוך המכונית נגנב סכום של 1,686,000 לאי שערכם באותה תקופה היה שווה לכרבע מיליון דולרים של ארצות הברית.

השוד בוצע במהירות רבה, אחד השודדים נעמד בדלת הכניסה של סניף הבנק הלאומי בשכונת "ג'וּלשט" Giuleşti, כדי למנוע יציאה של קליאנטים, שודד שני החזיק תחת איום של אקדח אוטומטי שלוף את נהג המכונית והמלווה שלו, שודד שלישי נשאר ליד הגה המכונית שבה הגיעו השודדים וששמנועה המשיך לפעול ושני השודדים הנוספים העבירו במהירות שקי כסף מהמכונית המשוריינת למכונית השודדים. הפעולה נמשכה כשתיים או שלוש דקות ולאחריה השודדים יצאו לדרכם במכוניתם במהירות רבה.

על גדת דמבוביצה, בקרבת טחנת הקמח "צ'וּרל" Ciurel, השאירו השודדים 130,000 לאי בשטרות של לאו אחד, חמישה לאי ועשרה לאי. השודדים המשיכו בדרכם וזנחו את מכוניתם ברחוב דר' אניבל תאוהרי Dr. Anibal Teohari בשכונת "פנדור" ובתוכה 213,000 לאי בשטרות בעלי ערך נמוך יחסית הקשורים בחבילות בעלות נפח גדול. היתרה של 1,335,000 לאי נעלמה יחד עם השודדים.

חשיפת השודדים, חקירתם ומשפטם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרת הפשע והיעלמות מבצעיו מבלי להשאיר עקבות הביאו להעברת החקירה מהמשטרה לסקוריטטה ולמרות זאת החקירה נקלעה למבואי סתום.

באותו קיץ הופיעו בבוקרשט כרוזים נגד השלטון שנכתבו בכתב יד ושוכפלו. קולונל זמבטי, מנהל מעבדת הגרפולוגיה בהנהלה המיוחדת, חבר טוב של אלכסנדרו יואניד, זיהה את כתב יד חברו וממצאי המעבדה אישרו את הבחנתו. החשדות הובאו לידיעתו של שר הפנים, אלכסנדרו דרגיץ', שהתקשה להאמין, אך ציווה להתקין האזנה לטלפון של אלכסנדרו יואניד.

חוקרי הפרשה, שזמן רב בדקו את כל החשודים הפוטנציאליים ולא הצליחו למצוא שום קצה חוט לפיענוח המקרה, החליטו בייאושם לעבור לפעולה סיזיפית של חיפוש מבית לבית, באותו אזור בו נמצאה המכונית. במהלך החיפושים האלה הגיעו לבנין בו התגורר פאול יואניד וזה, כשהבין שמחפשים מבית לבית, התקשר לאחיו, אלכסנדרו, סיפר לו על כך ושאל אם גם באזורו זה קורה. אלכסנדרו ניסה להרגיע את אחיו הצעיר ואמר לו בטלפון, מבלי לדעת שיש עליו האזנה: "תרגע, תהיה שקט, אני כל הזמן ביניהם ועדיין לא גילו דבר והדברים ההם נמצאים במקום בטוח, בעליית הגג של הרשקוביץ', באנכיטה וקרסקו (שם של רחוב בבוקרשט)". לאחר שהאזינו לשיחה זו מיהרו שירותי הביטחון הרומניים לחפש בכתובת הנקובה, בחושדם שמדובר בקשר עם שירות ביון זר ושימצאו במקום בית דפוס מחתרתי, לכן הופתעו מאוד כשמצאו במקום תיבה ובתוכה 800,000 לאי, המסכות וכלי הנשק ששימשו בשוד.

לאחר תפיסת התיבה יצאו החוקרים אל ביתו של אלכסנדרו יואניד, במשכנו לשעבר של השגריר הצרפתי, שם עצרו אותו. אלכסנדרו יואניד הודה במעשיו ותירץ אותם בכך שהכסף נועד לממן את היהודים שרצו לעלות לישראל. גם יתר חברי הכנופיה נעצרו, נחקרו והודו. אלכסנדרו לקח על עצמו את עיקר האשמה ואפילו סיפר שלקח חלק בשוד קודם של בנק בטימישוארה, בתקופה בה היה קצין פעיל במיליציה.

לאחר מעצרם השודדים שחזרו את מעשה השוד, לדרישת השלטונות ותחת עין המצלמה. ב-23 בנובמבר נערך משפט מהיר בדלתיים סגורות וכל חמשת הגברים, כולל אובדאנו שלא לקח חלק בשוד עצמו, נידונו לעונש מוות. מוניקה סביאנו נידונה למאסר עולם עם עבודת פרך, עונש שהומתק מאוחר יותר ל-25 שנות מאסר.

אחרית השודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בפברואר 1960, בבית סוהר ז'ילאבה, הוצאו הגברים להורג. מוניקה סביאנו שוחררה בחנינה, ב-1964 ועלתה לישראל, שם נפטרה ב-1977.

מניעי השודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות שונים מייחסים לשודדים מניעים שונים, החל ממניעים ציוניים של קומוניסטים שהתאכזבו וכלה בתאוות בצע והרפתקנות.

המניע הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 התחדשה העלייה מרומניה והמוני יהודים נרשמו לעלייה. השלטונות הקומוניסטיים של רומניה, שגבו את מחיר היהודים שיצאו ממנה מיהדות העולם, הפעילו מערכת של תקנות שנועדה לגזול את רכושם של היהודים העולים לישראל. בנוסף למגבלות החמורות, במשקל ובתוכן התכולה, שהוטלו על מה שיהודי יכול היה לקחת איתו, היהודים גם נדרשו לשלם היטלים ומסים שונים ומשונים. משפחות יהודיות שגרו בשכירות נדרשו לשפץ את הדירה לפני מסירתה לבעליה (המדינה) והשיפוץ היה צריך לעמוד בסטנדרטים גבוהים, ללא שום קשר למצב הדירה לפני שהיהודים התחילו להתגורר בה. משפחה יהודית שגרה בדירה משלה הייתה צריכה "לתרום" את דירתו למדינה, אך המדינה הייתה מוכנה לקבל את התרומה רק לאחר שיפוץ כמוזכר לעיל. המסירה, התרומה וכו' נזקקו לתשלום אגרות גבוהות וקבלת טפסים ואישורים שניתן היה להשיג רק תמורת שלמונים ששולשלו לידי הפקידים הנוגעים בדבר. היהודים שנרשמו לעלייה סולקו ממקומות עבודתם או מלימודיהם, אם למדו במוסדות להשכלה גבוהה ואקדמאיים בעלי שם נאלצו לעבוד בעבודות שחורות, כדי לקיים את עצמם והיו גם כאלה שממש רעבו ללחם.

הסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועד לא ידוע, בין מעצר השודדים ובין הוצאתם להורג של הגברים, כיכבו חברי הכנופיה בסרט שחזור שבוים על ידי וירג'יל קלוטסקו (Virgil Calotescu) והסקוריטטה, סרט בשם Reconstituirea (השחזור). הסרט הוצג בפני קהלים סגורים של חברי המפלגה הקומוניסטית הרומנית, כאזהרה וכתעמולה נגד הגורמים החתרניים.

ב-2001 יצא אל האקרנים הסרט התיעודי Reconstruction (שחזור), שבוים על ידי איירין לוסטיג, נכדתם של איגור ומוניקה סביאנו. הסרט הזה, מבוסס על דמות השורדת היחידה, מוניקה סביאנו ועדויות שונות שנאספו בעקבות כתבות עיתונאיות.

ב-2004 נוסף הסרט התיעודי Marele jaf comunist (השוד הקומוניסטי הגדול) של הבמאי הרומני אלכסנדרו סולומון, סרט שזכה בפרסים רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]