כריסטופר לנגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כריסטופר מייקל לנגן (אנגלית: Christopher Michael Langan; נולד ב-1952 בערך) הוא אוטודידקט אמריקני אשר מנת המשכל (IQ) שלו, כפי שדווח על ידי תוכנית הטלוויזיה 20/20 של רשת ABC ומקורות תקשורתיים אחרים, נאמדת בין 195 ל-210[1]. לנגן התפרסם בשנת 1999, בעודו עובד כמאבטח בארים בלונג איילנד, כ"איש החכם ביותר באמריקה" על ידי כמה מקורות תקשורתיים‏[2]. לנגן פיתח תאוריה על הקשר בין הדעת (mind) לבין המציאות, אותה הוא מכנה "דגם תאורטי-קוגניטיבי של היקום"‏[3][4]. לטענתו, ניתן באמצעות תאוריה זאת להוכיח את קיומו של אלוהים על בסיס רציונלי ומתמטי, והיא מהווה בסיס ל"תאולוגיה לוגית"‏[5][6][7].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנגן נולד בסן פרנסיסקו, ובילה את רוב ראשית חייו במונטנה. אמו הייתה בתו של ימאי עשיר אבל היא נותקה ממשפחתה. היא נישאה לארבעה גברים והתגרשה בזה אחר זה וילדה ילד מכל אחד מהם. אביו של לנגן מת או נעלם עוד לפני שנולד‏[8]. הוא התחיל לדבר בגיל חצי שנה. לימד עצמו לקרוא לפני שהיה בן ארבע, ובבית הספר הוקפץ כיתות שוב ושוב. הוא גדל בעוני מרוד וסיפר שהוכה על ידי אביו החורג מאז שהיה בן כמעט שש עד לגיל 14 לערך‏[6][9]. אז החל להתאמן באימון משקולות, ושם בכוח קץ להתעללות, על ידי שזרק את אביו החורג מן הבית באומרו לו שלא לחזור‏[10].

לנגן אומר שהוא בילה את שנותיו האחרונות בבית הספר התיכון בעיקר בלימודים עצמאיים, כשהוא מלמד את עצמו "מתמטיקה מתקדמת, פיזיקה, פילוסופיה, לטינית ויוונית, כל זה". לאחר שהשיג את הציון המושלם בבחינה הפסיכומטרית (ה-SAT) החל לנגן לפקוד את ריד קולג', הוא לא הסתדר שם ועזב את המקום. לאחר כמה שנים ניסה ללמוד באוניברסיטה של מונטנה, אבל לנוכח בעיות מימון ותחבורה, בשיתוף חוסר רצון טוב מצד הביורוקרטיה האקדמית לסייע לו בפתירתן, ומתוך אמונה שהוא "יכול - מילולית - ללמד את הפרופסורים שלו יותר משהם יכולים ללמד אותו"‏[11] - נשר מהמערכת.

הוא עבד בסדרה של עבודות גופניות, ועד אמצע שנות ה-40 שלו כבר הספיק להיות פועל בניין, בוקר, כבאי יערות, פועל חקלאי, ובמשך למעלה מעשרים שנה, מאבטח בארים בלונג איילנד. הוא אומר שהוא פיתח "אסטרטגיית חיים כפולים": מצד אחד אדם רגיל, העושה את עבודתו ומחליף הלצות עם אחרים, ומצד שני חוזר הביתה לבצע משוואות בראשו, בעובדו ביחידות על הדגם תאורטי-קוגניטיבי של היקום שלו (The Cognitive-Theoretic Model of the Universe או בראשי התיבות CTMU).

תשומת לב רחבה אליו הגיעה בשנת 1999, כאשר המגזין אסקווייר פרסם כתבת דיוקן של לנגן וחברים אחרים של קהילת High IQ‏‏[11]. כתבתו של מייק סאגר על המאבטח מרים המשקולות וה"תאוריה של הכול" שלו, ה-CTMU, עוררה גל של התעניינות בתקשורת בהציגה את לנגן כ"האיש החכם ביותר באמריקה". הנוירופסיכולוג ד"ר רוברט נובלי אשר בדק את ה-IQ של לנגן עבור 20/20 דיווח כי לנגן "שבר את תקרת המדידה". נאמר שנובלי נדהם, באומרו: "כריס הוא האדם הגבוה ביותר שמדדתי אי פעם, ב-25 שנה של עבודתי בזה".

כתבות וראיונות עם לנגן הופיעו במגזין Popular Science‏[12], הטיימס[10], Newsday[13], Muscle & Fitness (שם דווח כי הוא יכול להרים משקולות של 225 ק"ג)‏[14], ובמקומות אחרים. לנגן השתתף בתוכנית הטלוויזיה‏[6]20/20, התראיין ברדיו BBC[15] וב-"First Person" של ארול מוריס[16], והשתתף בצ'ט חי ב-ABCNEWS.com‏[17]. הוא כתב טורי שאלות-ותשובות עבור New York Newsday[18], The Improper Hamptonian[19], ו-Men's Fitness[20].

בשנת 2004 עבר לנגן עם ג'ינה אשתו (לבית לוסאסו), נוירופסיכולוגית קלינית, אל צפון מיזורי, שם הוא הבעלים והמפעיל של חוות סוסים[4].

ב-25 בינואר 2008, התחרה לנגן בתוכנית "1 נגד 100" של רשת הטלוויזיה NBC, וזכה ב-250,000 דולרים.

רעיונות, קשרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 יצרו לנגן ואשתו, ג'ינה לוסאסו, מוסד ללא כוונת רווח בשם "קרן מגה" כדי "ליצור תוכניות המסייעות בהתפתחות אנשים מוכשרים מאוד ורעיונותיהם וליישמם"‏[21]. בנוסף לכתביו בקרן מגה, החשיפה התקשורתית של לנגן בסוף שנות ה-90 כללה תמיד דיון ב"דגם תאורטי-קוגניטיבי של היקום" שלו, ובשנת 2001 דיווח המגזין מדע פופולרי שהוא כותב ספר על עבודתו לו הוא קורא "תכנון עבור היקום"‏[12]. הוא צוטט כאומר ש"אינך יכול לתאר את היקום בשלמות בכל דרגה של דיוק שהיא, אלא אם כן אתה מוכן להודות שהוא גם גשמי וגם רוחני (mental) בטבעו"‏[14], ושה-CTMU שלו "מסבירה את הקשר בין הדעת (mind) למציאות, ולכן את הנוכחות של הכרה ויקום באותו הביטוי"‏[17]. הוא מכנה את ההצעה שלו "'תאוריה של הכול' אמיתית, שילוב של היקום ההשתתפותי של ג'ון וילר והתאוריה הקוסמולוגית זמן מדומה של סטיבן הוקינג"‏[11]. בצירוף עם רעיונותיו שלו, טען לנגן כי "אתה יכול להוכיח את קיומו של אלוהים, הנפש והחיים שלאחר המוות, באמצעות המתמטיקה"‏[6].

לנגן הוא חבר של ה"International Society for Complexity, Information, and Design"‏[22], אגודה מקצועית המקדמת תכנון תבוני[23], ופרסם מאמר על ה-CTMU בכתב העת המקוון של האגודה Progress in Complexity, Information, and Design בשנת 2002‏[24]. מאוחר יותר באותה שנה נשא הרצאה על ה-CTMU בכנס Research and Progress in Intelligent Design של האגודה‏[25]. בשנת 2004, תרם לנגן פרק לספר Uncommon Dissent, אוסף מאמרים הקוראים תיגר על אבולוציה ללא כוח מנחה (אקראית) ומקדמים את גישת התכנון התבוני, בעריכת אחד ממייסדי ISCID ותומך התכנון התבוני ויליאם דמבסקי[26].

כשנשאל על הבריאתנות, אמר לנגן:

אני מאמין בתורת האבולוציה, אבל אני מאמין גם באמת האלגורית של תורת הבריאה. במילים אחרות, אני מאמין שהאבולוציה, כולל עקרון הברירה הטבעית, היא אחד הכלים בהם נעשה שימוש על ידי אלוהים כדי ליצור את האנושות. האנושות היא אז שותפה ביצירה של היקום עצמו [אמונת השיתוף], כך שיש לנו לולאה סגורה. אני מאמין שקיימת רמה בה המדע והמטאפורה הדתית תואמים הדדית‏[17].

לנגן מסביר באתר האינטרנט שלו שהוא מאמין כי "כיוון שתיאורים מקראיים של היווצרות עולמינו והמינים הם אמיתיים אבל מטאפוריים, המשימה שלנו היא לפענח נכונה את המטאפורה לאור ראיות מדעיות, שגם הן ניתנו לנו על ידי אלוהים". עוד הוא כותב:

בהסבירה את הקשר הזה [שבין הדעת והמציאות], ה-CTMU מראה כי המציאות היא בעלת תכונה מורכבת הדומה במהותה למודעות עצמית. כלומר, כשם שהדעת (mind) היא אמיתית, המציאות היא במובנים מסוימים כמו דעת. אבל כאשר אנו מנסים לענות על השאלה המתבקשת "דעתו של מי?", התשובה הופכת להגדרה מתמטית ומדעית של אלוהים. יוצא מזה שכולנו קיימים במה שניתן לקרוא לו "דעתו של אלוהים", ושהדעות הפרטיות שלנו הן חלקים של דעתו של אלוהים. הן לא חזקות כמו דעתו של אלוהים, כי הן רק חלקים ממנה; עם זאת, הן מחוברות ישירות אל המקור הגדול ביותר של הידע והכוח הקיים. חיבור זה של דעתנו לדעת של אלוהים, שהוא כמו חיבור של חלקים אל השלם, הוא מה שאנחנו מכנים לעתים הנפש או הרוח, והוא החלק המכריע והחיוני ביותר של היות האדם‏[27].

לנגן קורא לעצמו "מכבד של כל הדתות של העמים בכל המקומות"‏[17]. באחד המקומות טען כי הוא לא שייך לאף זרם דתי כלשהו, והסביר כי הוא "לא יכול להרשות שהגישה ההגיונית [שלו] לתאולוגיה תיפגע על ידי דוֹגְמָה דתית"‏[17]. (על אף זאת, כתב בספרו The Art of Knowing הערה המתייחסת כך לאמונה הנוצרית: "(לעת עתה, נתעלם מהוויכוח המתמשך זמן רב לגבי האם אלוהים יכול 'להזריק' [inject] את עצמו לתוך סימולציית הרמה התחתונה כ"משיח", פשוט נענה "כן" ונשאיר זאת בכך)"‏[28] [הסוגריים במקור].)

דיוקנו הופיע לאחרונה בספרו של מלקולם גלדוול מצוינים: ממה עשויה הצלחה[9], שם גלדוול מתייחס לסיבות מדוע לנגן לא היה מסוגל לפרוח בסביבת האוניברסיטה. גלדוול כותב כי אף על פי שלנגן "קרא לעומק פילוסופיה, מתמטיקה, ופיזיקה" כשעבד על ה-CTMU, "ללא אישורים אקדמיים, אין לו סיכוי להתקבל לפרסום אי פעם בכתב עת אקדמי"‏[29]. דיוקנו של גלדוול על לנגן מצייר אותו בעיקר כדוגמה לאדם שנכשל לממש את הפוטנציאל שלו בין השאר בשל כישורים חברתיים דלים, שהם תוצאה, לפי השערת גלדוול, של גדילתו בעוני‏[30]. לעומת זאת, לנגן מצידו מתייחס בבוז לאקדמיה (ובייחוד לממסדים האקדמיים), אותה הוא מכנה "Acadummy" (דֶּמֶה), ולטענתו "מגה מצליחה היכן שהאקדֶמֶה-יות נכשלות"‏[31].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לגבי המספר 195, ראו Sager 1999, McFadden 1999, Fowler 2000, Wigmore 2000, O'Connell 2001, Brabham 2001, ו-Quain 2001. אצל Morris 2001, לנגן מספר שביצע את מה שפורסם במגזין אומני כ"מבחן ה-IQ הקשה בעולם" ומוסר שה-IQ שלו הוא "היכן שהוא בין 190 ל-210".
  2. ^ לביטוי "האיש החכם ביותר באמריקה", ראו Sager 1999, Fowler 2000, Wigmore 2000, ו-Brabham 2001. O'Connell 2001 (בפתיח) כתב "האיש החכם ביותר בעולם", ו-Quain 2001 (בעטיפה) כתב "האיש החי החכם ביותר".
  3. ^ CTMU Q & A - What is the CTMU?
  4. ^ 4.0 4.1 Preston, Ray (November 15, 2006). "Meet the Smartest Man in America".
  5. ^ Introduction to the CTMU
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 McFadden, Cynthia. (December 9, 1999). "The Smart Guy". 20/20.
  7. ^ Teleologic Evolution - Intelligent Design
  8. ^ Sager 1999; Brabham 2001.
  9. ^ 9.0 9.1 Gladwell, Malcolm (2008). Outliers: The Story of Success. Little, Brown and Company. ISBN 9780316017923. 
  10. ^ 10.0 10.1 Wigmore, Barry. (February 7, 2000). "Einstein's brain, King Kong's body". The Times.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Sager, Mike (November 1999). "The Smartest Man in America". Esquire.
  12. ^ 12.0 12.1 Quain, John R. (October 14, 2001). "Wise Guy" (Interview with Christopher Langan and Science Works in Mysterious Ways). Popular Science.
  13. ^ Brabham, Dennis. (August 21, 2001). "The Smart Guy" . Newsday.
  14. ^ 14.0 14.1 O'Connell, Jeff. (May 2001). "Mister Universe". Muscle & Fitness.
  15. ^ Fowler, Damien. (January 2000). Interview with Mega Foundation members. Outlook. BBC Radio.
  16. ^ Morris, Errol. (August 14, 2001). "The Smartest Man in the World". First Person.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 רשומת צ'ט מ-ABCNEWS.com, אוגוסט 2000.
  18. ^ Langan, Christopher M. (September 2001). Chris Langan answers your questions. New York Newsday. Melville, NY.
  19. ^ Langan, Christopher M. (2000-2001). HiQ. The Improper Hamptonian. Westhampton Beach, NY.
  20. ^ O'Connell, Jeff, Ed. (2004). World of knowledge: we harness the expertise of the brawny, the brainy, and the bearded to solve your most pressing dilemmas. Men's Fitness.
  21. ^ Mega Foundation Mission page
  22. ^ ISCID fellows
  23. ^ Intelligent Design and Peer Review. American Association for the Advancement of Science. אוחזר ב־2007-03-28. “[T]he International Society for Complexity, Information, and Design (ISCID), which promotes intelligent design...”.
  24. ^ Langan, Christopher M. (2002). The Cognitive-Theoretic Model of the Universe: A New Kind of Reality Theory. Progress in Complexity, Information, and Design 1.2-1.3
  25. ^ RAPID conference schedule
  26. ^ Langan, Christopher M. (2004). Cheating the Millennium: The Mounting Explanatory Debts of Scientific Naturalism. מתוך הספר Uncommon Dissent: Intellectuals Who Find Darwinism Unconvincing, Wm. Dembski, Ed., Intercollegiate Studies Institute. (בגב הספר מופיעה, בין היתר, המלצה של פרופ' אשל בן יעקב מאוניברסיטת תל אביב).
  27. ^ Cognitive-Theoretic Model of the Universe
  28. ^ The Art of Knowing - Expositions on Free Will and Selected Essays, Christopher Michael Langan, 2002, עמוד 68
  29. ^ Gladwell 2008, דף 95.
  30. ^ ביקורת ספרים של הניו יורק טיימס, 17 בנובמבר 2008
  31. ^ Prometheus and Mega Lists, April 1999, Part Four