מוט (כלי נשק)
המוט - מקל ארוך (בגובה של אדם ומעלה) וגלילי מחומר קשיח, לרוב עץ או מתכת - משמש מאז שחר האנושות ככלי נשק, לרוב כאמצעי לחימה לא קטלני. יתרונותיו של מוט הלחימה הם פשטותו, רב-שימושיותו וזמינותו: שכן כל מקל ארוך מספיק, כגון מוט הליכה או מקל רועים או ידית של כלי חקלאי (כגון חרמש או קלשון), יכול לשמש כנשק בעת הצורך. מהמוט הפשוט התפתחו מוטות שמחודדים בקצה אחד ומהם החנית, הרומח, הכידון ומגוון נשקי מוט המאופיינים בסוגים רבים של להבים וראשי קרב בקצה שלהם.
לחימה עם מוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוט הוא נשק דו-ידני ולרוב הלחימה בו נעשית תוך החזקתו בשתי הידיים ורק לעיתים רחוקות ביד אחת (לעומת לחימה במוטות קצרים). המוט משמש גם להתקפה וגם להגנה, על ידי חסימת מכות מכלי נשק אחרים. לרוב המוט מסווג כאמצעי לחימה לא קטלני שמטרתו בעיקר לפצוע ולהמם את היריב, למרות שבתיאוריה אפשר גם להרוג איתו. המוט הפשוט אינו יעיל נגד שריון גוף ויכול להישבר ממהלומות חזקות של גרזן קרב או חרב כבדה. מסיבות אלו המוט הפשוט אינו משמש כנשק צבאי בשדה הקרב אלא בעימותים צבאיים-למחצה או אזרחיים (כגון נזיר שאולין שהודף שודדים).
המוט הוא נשק רווח באמנויות לחימה ובפרט באלו שמוצאן ביפן, סין ומזרח אסיה. ביפן המוט נקרא "בו" - Bō (אנ') ואורכו הוא כ-6 שאקות (180 ס"מ). אמנות הלחימה במוט נקראת בוג'וטסו (אנ'). המוט משמש גם ככלי לחימה בוו-שו ("קונג פו"), כולל בידי נזירים, בשל היותו פשוט ולא קטלני, וגם עקב תפוצתו הרבה ככלי שמשמש גם לעבודה, הליכה ושימושים לא אלימים. לחימה במוט רווחת גם בהודו, כחלק מאמנות הלחימה סילאמבאם (אנ').
באירופה של ימי הביניים והרנסאנס, מוט לחימה נקרא Quarterstaff (אנ') ואורכו הוא 6–9 רגל (1.8–2.7 מטרים). לעיתים הקצוות שלו מחוזקים בציפוי מתכת. בפורטוגל וספרד התפתחה אמנות הלחימה Jogo do pau (אנ') שמתרכזת בלחימה באמצעות מוט.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבות המודרנית, המוט אינו נפוץ ככלי נשק אך מופיע ביצירות בדיוניות רבות - בעיקר קומיקס וקולנוע - כנשקם של נינג'ות, נזירי שאולין, גיבורי-על ולעיתים גם נבלי-על. בין הדמויות הידועות שמוט הוא נשקן העיקרי נמנות: דונטלו מצבי הנינג'ה, גמביט מהאקס-מן, ג'ון הקטן מסיפורי רובין הוד, צ'יטרה מחתולי הרעם ועוד.
בתרבות היהודית והנוצרית, מוט עץ בלתי מעובד, שדומה בצורתו למקל רועים או מטה רועים, משמש כסמל למנהיגות, בעיקר מנהיגות דתית. שימוש זה התקבע בעקבות מטה משה וסיפור יציאת מצרים: משה רבנו השתמש במטה הרועים שלו לבצע נסים, אותות ומופתים ושימש כסמל למנהיגותו. לכל ראש שבט משבטי ישראל היה מטה משלו. שימוש זה התגלגל לשרביט המלוכה ולמטה הבישוף בנצרות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כלי נשק דומים:
- אמנויות לחימה:
- בוג'וטסו (Bōjutsu)
- ז'וגו דו פאו (Jogo do pau)
- סילאמבאם (Silambam)