רנסאנס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בתקופת התחדשות באירופה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רנסאנס (פירושונים).
הרנסאנס (Renaissance, בצרפתית "לידה מחדש") הייתה תנועת תחייה תרבותית שהחלה באיטליה בתקופת ימי הביניים המאוחרים, והתפשטה בהדרגה לרחבי אירופה. התנועה נתנה את שמה לתקופה היסטורית שנמשכה בערך מהמאה ה-14 ועד למאה ה-17 (לחילופין יש הרואים אותה מהמאה ה-15 ועד למאה ה-18). התנועה כללה את תחייתם של טקסטים מהעת הקלאסית (תקופת יוון ורומא העתיקות), עליית הפטרונות מצד האפיפיורות והאצולה, התפתחות טכניקות חדשות באמנות (לדוגמה טכניקת הפרספקטיבה בציור) התקדמות רבה בתחומי המדע, ועוד. לרנסאנס הייתה השפעה רבה כמעט על כל תחומי החיים אך היא ידועה בעיקר בשל השפעתה על עולם האמנות שבאה לידי ביטוי בתרומות של אנשי אשכולות כמו לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו, שהיו המקור למונח "איש רנסאנס".
ישנו קונצנזוס כללי, למרות שהוא אף פעם לא הוכח כנכון, שהרנסאנס החל בעיר פירנצה במאה ה-14. תאוריות מגוונות הוצעו במהלך ההיסטוריה על מנת להסביר את מקורה של התנועה ואת מאפייניה, והן מתמקדות בעיקר בתנאים החברתיים והאזרחיים שהיו מיוחדים לפירנצה באותה התקופה וכן למבנה הפוליטי המיוחד שלה, שכלל את הפטרונות של המשפחה השלטת בעיר, משפחת מדיצ'י.
קיימת היסטוריוגרפיה ענפה על תקופת הרנסאנס, אולם ההיסטוריונים חלוקים בדעתם לגבי השאלה האם היא היוותה התקדמות תרבותית מימי הביניים או שמא היא הייתה פשוט תקופת פסימיות ונוסטלגיה לעידן הקלאסי. בעוד שהיסטוריונים מהמאה ה-19 נטו להדגיש את העובדה שהרנסאנס ייצג התנתקות גמורה מדרך המחשבה וההתנהגות של ימי הביניים, היסטוריונים מודרניים יותר דווקא נוטים להדגיש את ההמשכיות שבין שתי התקופות. כיום לא נהוג להכריז על עידן זה או אחר כ-"טוב יותר" או "גרוע יותר", ולכן חוקרים מסוימים קוראים לוויתור על המונח "רנסאנס".
| תקופות היסטוריות |
|
תוכן עניינים |
[עריכה] סקירה כללית
הרנסאנס הייתה תנועה תרבותית שהשפיעה רבות על החיים האינטלקטואלים באירופה של התקופה המודרנית המוקדמת. התנועה החלה באיטליה, ועד המאה ה-16 היא התפשטה ברחבי אירופה. השפעותיה הורגשו בתחומים רבים, כמו ספרות, פילוסופיה, אמנות, פוליטיקה, מדע, דת ועוד. מלומדי תקופת הרנסאנס השתמשו בפילוסופיית ההומניזם בלימודיהם, וחיפשו ריאליזם ורגשות אנושיים באמנות. הם ביקשו ללמוד מטקסטים עתיקים, בעיקר כאלו שנכתבו ביוונית ולטינית, וחרשו את ספריות המנזרים בחיפוש אחר כתבים עתקים שנשכחו. כתבים אלו עוררו בהם רצון עז לשפר ולשכלל את הידע שלהם, שהיה מוגבל עד אז למה שהכנסייה הרשתה ללמוד. אולם אנשי הרנסאנס לא דחו את הדת; למעשה חלק רב מהעבודות הגדולות של הרנסאנס הוקדשו לדת, והכנסייה נתנה את חסותה לאמנים רבים וגדולים מהתקופה. למרות זאת היה שינוי בתפיסת הדת של האינטלקטואלים, ושינוי זה הורגש בתחומים שונים של החיים התרבותיים.
אמני הרנסאנס שאפו לייצג את דמות האדם באופן ריאליסטי, ולמטרה זו הם פיתחו טכניקות חדשות כמו פרספקטיבה ושימוש מתוחכם באור טבעי. פילוסופים פוליטים, מקיאבלי היה המפורסם מביניהם, ביקשו לתאר את החיים הפוליטים באופן מציאותי, וכן לשפר את הממשל כך שיתבסס על ההגיון. הסופרים של התקופה, בנוסף ללימוד הכתבים העתיקים, החלו להשתמש יותר ויותר בשפה יומיומית ולא בלטינית. עובדה זו, יחד עם מהפכת הדפוס, אפשרה לאנשים רבים באירופה גישה לספרים, ובמיוחד לכתבי הקודש, מה שהוביל מאוחר יותר להתפתחות הפרוטסטנטיות.
ניתן להגיד כי בכלליות, תנועת הרנסאנס הייתה ניסיון של אינטלקטואלים לחקור ולשפר את העולם החילוני והגשמי, דרך החייאתם של רעיונות מהעת העתיקה וכן דרך גישות חדשות לדרך המחשבה.
[עריכה] מקורות הרנסאנס
-
ערך מורחב – הרנסאנס האיטלקי
היסטוריונים רבים מסכימים כי הרעיונות שאפיינו את הרנסאנס מקורם בפירנצה של סוף המאה ה-13, ובמיוחד בכתביהם של הסופרים פטרארקה ודנטה וביצירותיו של האמן ג'וטו די בונדונה. אולם השאלה מדוע הרנסאנס התחיל באיטליה דווקא באותה התקופה נותרה לא פתורה. כדי לענות על שאלה זו הועלו מספר תאוריות:
[עריכה] הטמעות של ידע יווני וערבי
הרנסאנס קיבל את שמו משום שהוא סימל "לידה מחדש" של רעיונות קלאסים מסוימים שהיו אבודים במשך תקופה ארוכה לאירופאים המערביים. רוב החוקרים מסכימים כי הגורם המרכזי לתחייה זו היה הגילוי מחדש של טקסטים עתיקים שנשכחו על ידי התרבות המערבית אך נשמרו בעולם המוסלמי ובאימפריה הביזנטית, וכן בתרגומים של טקסטים יוונים וערבים לשפה הלטינית. מלומדי הרנסאנס חרשו את ספריותיה של אירופה בחיפוש אחר עבודות של כותבים קלאסים כגון אפלטון, קיקרו, ויטרוביוס ועוד. בנוסף לכך, ככל שהכיבוש מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים התקדם, עבודות יווניות וערביות רבות נתפסו ממוסדות חינוכיים חשובים, כמו למשל הספרייה של קורדובה. הכתבים של סופרים יוונים והלניסטים גדולים, כמו אריסטו, אוקלידס, פלוטינוס ותלמי ועוד, וכן של מדענים ופילוסופים מוסלמים, כמו אבן סינא ואבן רושד, יובאו לתוך העולם הנוצרי וסיפקו חומר אינטלקטואלי חדש למלומדים אירופאים.
הידע היווני והערבי לא יובא רק מספרד, אלא גם מהמזרח התיכון. לימוד המתמטיקה פרח באזור והידע המתמטי הובא לאירופה על ידי צלבנים במאה ה-13. נפילתה של האימפריה הביזנטית לידי העות'מאנים בשנת 1453 הביאה להגירה המונית של מלומדים יוונים למערב. מלומדים אלו הביאו עימם טקסטים וידע מהתרבות היוונית הקדומה שלא היו ידועים במערב במשך מאות שנים.
[עריכה] המבנים החברתיים והפוליטים באיטליה
חוקרים מסוימים מאמינים כי המבנים הפוליטים המיוחדים באיטליה של ימי הביניים והאקלים החברתי המיוחד שלה אפשרו לפריחה תרבותית נדירה. איטליה לא הייתה קיימת כישות פוליטית בתקופה זו, אלא הייתה מחולקת לערי מדינה קטנות: ממלכת נאפולי שלטה בדרום המגף, רפובליקת פירנצה ומדינות האפיפיור שלטו במרכז, גנואה ומילאנו שלטו בצפון ובמערב, ורפובליקת ונציה שלטה במזרח. איטליה במאה ה-15 הייתה אחד האזורים האורבנים ביותר באירופה. רבות מעריה ישבו על ערים רומאיות עתיקות, וייתכן כי הטבע הקלאסי של הרנסאנס היה קשור למקורו בשטח הקדום של האימפריה הרומית.
באותה התקופה איטליה ייתה ידועה ברפובליקות הסוחר שלה, במיוחד רפובליקות פירנצה וונציה. למרות שבפועל ערי מדינה אלו היו אוליגרכיות, ולא דמו כלל לדמוקרטיה מודרנית, החופש הפוליטי היחסי שהן אפשרו עודד קידום אקדמי ואמנותי. בדומה לכך, מעמדן של ערים איטלקיות רבות, כמו ונציה, כמרכזי מסחר גדולים, הפך אותן לצמתים אינטלקטואלים. סוחרים הביאו עימם רעיונות ממרחקים, ובמיוחד מהלבנט. ונציה הייתה השער של אירופה למסחר עם המזרח וכן יצרנית של זכוכית איכותית, בעוד שפירנצה הייתה בירת המשי והתכשיטים. העושר שעסקים אלו הביאו לאיטליה אפשר את יצירתם של פרויקטים אמנותיים גדולים, פרטיים וציבוריים, וכן הוא הביא לכך שלתושבים היה יותר זמן פנוי ללימודים.
[עריכה] המוות השחור
תאוריה נוספת למקורה של הרנסאנס טוענת כי ההרס שנגרם על ידי המוות השחור בפירנצה ובשאר אירופה גרם לשינוי בתפיסת העולם של אנשי המאה ה-14. איטליה נפגעה בצורה קשה במיוחד על ידי המגפה, ויכול להיות שההיכרות הזו עם המוות גרמה למלומדים של התקופה לחשוב יותר על חייהם העכשווים ופחות על החיים שלאחר המוות. נטען גם כי המוות השחור גרם לגל חדש של אדיקות, אותו ניתן לראות בעלייה בהזמנות של יצירות אמנות דתיות. אולם תאוריה זו לא מסבירה לגמרי מדוע הרנסאנס התרחש דווקא באיטליה, שכן המוות השחור השפיע על אירופה כולה.
[עריכה] התנאים החברתיים בפירנצה
לא ברור לנו בדיוק מדוע הרנסאנס החל דווקא בעיר פירנצה. חוקרים מציינים מספר מאפיינים שהיו ייחודיים לחיים התרבותיים של פירנצה ושיכלו לגרום לתנועה תרבותית שכזו. רבים מדגישים את התפקיד ששיחקה משפחת מדיצ'י כפטרונית ומעודדת האמנות. לורנצו דה מדיצ'י שילם סכומי עתק לאמנים המובילים של פירנצה, כמו לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי ומיכלאנג'לו עבור יצירת עבודות אמנות.
אולם תקופת הרנסאנס החלה עוד לפני עלייתו של לורנצו לשלטון ואפילו לפני עלייתה לגדולה של משפחת מדיצ'י. היסטוריונים מסוימים טוענים כי הרנסאנס נולד בפירנצה פשוט במקרה, כתוצאה מהיוולדם של אנשים גדולים ומוכשרים באזור. אולם היסטוריונים אחרים, המאמינים כי "מקריות" כזו אינה סבירה, טוענים כי אנשים גדולים אלו עלו לגדולה הודות לתנאים התרבותיים והחברתיים של התקופה באזור.
[עריכה] מאפייני הרנסאנס
[עריכה] הומניזם
-
ערך מורחב – הומניזם
ההומניזם לא היה ממש פילוסופיה, אלא יותר שיטת לימוד. בניגוד לשיטה הסכולסטית, שהתמקדה בפתירת סתירות בין סופרים שונים, ההומניסטים למדו טקסטים עתיקים מקוריים והעריכו אותם באמצעות שילוב של הגיון וראיות אמפיריות. החינוך ההומניסטי התבסס על לימוד של שירה, דקדוק, אתיקה ורטוריקה. אנשי הרנסאנס ניסו לחדש את הרוח הקלאסית, המנוגדת לרוח הכנסייה, שהעמידה במרכז את האל ולא את אושרו של האדם בעולם הזה. מעל לכל, ההומניסטים האמינו בכשרונו של האדם וביכולת הייחודית והמדהימה של המוח האנושי.
מלומדים הומניסטים עיצבו את הנוף האינטלקטואלי לכל אורך התקופה המודרנית המוקדמת. פילוסופים פוליטים כמו מקיאבלי ותומאס מור החיו את הרעיונות של המלומדים היוונים והשתמשו בהם בביקורות על הממשל המודרני. תאולוגים מהתקופה, ובמיוחד ארסמוס ולותר, מרדו בסטטוס קוו הארסיטוטלי והציגו לראשונה רעיונות מהפכניים של אמונה שהסתמכו גם הם על ההומניזם.
[עריכה] דת
-
ערך מורחב – הרפורמציה הפרוטסטנטית
חשוב להדגיש כי האידאלים ההומניסטים החדשים, למרות שהיו בעיקרם חילוניים, התפתחו בתקופה שהנצרות שלטה באירופה ללא עוררין. כמעט כל יצירות האמנות החדשות הוזמנו על ידי הכנסייה או הוקדשו לה. אולם לרנסאנס הייתה השפעה רבה על התאולוגיה של התקופה, ובמיוחד על הדרך בה אנשים ראו את היחסים בין האדם לאל. רבים מהתאולוגים החשובים של התקופה, כמו ארסמוס, תומאס מור, ז'אן קלווין ומרטין לותר היו בעצמם הומניסטים.
הרנסאנס החל בתקופה של אי-שקט דתי. ימי הביניים המאוחרים היו תקופה של אינטריגות פוליטיות שסבבו סביב האפיפיורות וששיאן היה הקרע המערבי. בעוד שהקרע נפתר על ידי ועידת קונסטנץ בשנת 1414, במאה ה-15 התחילה תנועת רפורמה הידועה בשם קונסיליאריזם (Conciliarism), שביקשה להגביל את כוחו של האפיפיור. האפיפיורות יצאה לבסוף ממאבקים אלו כאשר ידה על העליונה בענייני הכנסייה, אולם הטענות שהועלו כנגד השחיתות של האפיפיורות, ובעיקר השחיתות המוסרית של האפיפיור אלכסנדר השישי שהואשם בין היתר במכירת מינויים כנסייתיים, בנפוטיזם ובהולדת ארבעה ממזרים, המשיכו.
אנשי כנסייה כמו ארסמוס ולותר הציעו רפורמות לכנסייה, רובן מבוססות על ביקורת הומניסטית על הברית החדשה. בחודש אוקטובר 1517 פרסם לותר את 95 התזות שלו, בהן הוא מחה על הסמכות של האפיפיור וביקר את השחיתות בכנסייה ובעיקר את מכירות כתבי המחילה. תזות אלו הובילו לרפורמציה ולניתוק מהכנסייה הקתולית הרומאית, שלפני כן טענה להגמוניה במערב אירופה.
[עריכה] אמנות
-
ערכים מורחבים – ציור איטלקי ברנסאנס, אדריכלות הרנסאנס
עוד לפני תקופת הרנסאנס התעניינו אמנים ביצירות ריאליסטיות יותר וסימבוליות פחות ממה שהיה מקובל באמנות הנוצרית של ימי הביניים. באמנות הכנסייתית היה עקרון הייצוגיות חשוב בהרבה מהדיוק. אמנות הרנסאנס, לעומת זאת, העניקה חשיבות לסימטריה, קומפוזיציה, אור, ופרספקטיבה.
אחד מסימני ההיכר של אמנות הרנסאנס היה ההתפתחות של טכניקות פרספקטיבה ריאליסטיות. ג'וטו די בונדונה (1267-1337) היה הראשון שהשתמש בחלל בתוך ציור, אולם רק עם פרסום כתביהם של אדריכלים כמו ברונלסקי (1377-1446) ואלברטי (1404-1472) הפרספקטיבה הוגדרה כטכניקה אמנותית רשמית. התפתחות הפרספקטיבה הייתה חלק מנטייה רחבה יותר לכיוון הריאליזם באמנות. למטרה זו פיתחו ציירי התקופה טכניקות נוספות, למדו את משחקי האור והצל, ואפילו, כמו במקרה של לאונרדו דה וינצ'י, למדו את האנטומיה של גוף האדם. ביסוד השינויים הללו באמנות עמד רצון מחודש לתאר את יופיו של הטבע ולבדוק את האקסיומה של האסתטיקה. יצירותיהם של לאונרדו, מיכלאנג'לו ורפאל מייצגות את השיאים האמנותיים שאמנים רבים אחרים ניסו לחקות.
באותה התקופה, בהולנד, התפתחה תרבות אמנותית תוססת, והיצירות של אמנים הולנדים חשובים כמו יאן ואן אייק השפיעו על ההתפתחות של הציור באיטליה, גם מבחינה טכנית עם השימוש החדש בצבעי שמן ובבד, וגם מבחינת הסגנון עם השימוש בנטורליזם. מאוחר יותר, יציורתיו של פיטר ברויגל האב נתנו השראה לאמנים רבים לתאר בציוריהם את חיי היום יום.
באדריכלות, פיליפו ברונלסקי היה האמן החשוב ביותר בלימוד המבנים הקלאסים, ועם הידע שהתגלה מחדש מכתביו של ויטרוביוס והפריחה במדע המתמטיקה הוא פיתח את סגנון הרנסאנס באדריכלות. היצירה החשובה ביותר של ברונלסקי, שהייתה מבצע הנדסי מורכב, הייתה הכיפה של קתדרלת פירנצה, שבנייתה נמשכה 16 שנה והסתיימה בשנת 1436. היצירה הארכיטקטונית החשובה ביותר של תקופת סוף הרנסאנס הייתה בזיליקת פטרוס הקדוש, שנבנתה בתחילת המאה ה-17.
[עריכה] מדע
התמורות שחלו בענפי האמנות ומדעי הרוח השתקפו בתקופה דינמית של שינויים בעולם המדע. יש הרואים בשטף פעילות זה מהפכה מדעית של ממש, שבישרה על התחלתו של העידן מודרני. אחרים רואים בו פשוט האצה של תהליך ממושך שהחל בעת העתיקה ונמשך עד היום. בכל מקרה, ישנה הסכמה כללית כי ברנסאנס היו שינויים משמעותיים בדרך בה ראה האדם את היקום ובשיטות בעזרתן ניסו המדענים להסביר תופעות טבעיות.
המדע והאמנות היו מאוד שלובים זה בזה בתקופת הרנסאנס, עם אמנים כמו לאונרדו דה וינצ'י שאיירו איורים מפורטים של אנטומיה וטבע. אולם ההתפתחות החשובה ביותר של התקופה לא הייתה תגלית מסוימת, אלא דווקא תהליך שהוביל לתגליות, הנקרא "השיטה המדעית". דרך מהפכנית זו ללמידת העולם התמקדה בראיות אמפיריות, בחשיבות המתמטיקה ובשלילת תאוריית הסיבה הסופית לטובת פילוסופיית המכניות, הטוענת כי כל התופעות הטבעיות יכולות להיות מוסברות על ידי סיבות פיזיקליות. תומכים מוקדמים של הרעיונות הללו כללו את קופרניקוס ואת גלילאו. השיטה המדעית החדשה הובילה לתרומות גדולות לתחומי האסטרונומיה, הפיזיקה, הביולוגיה והאנטומיה.
האסטרונמיה של ימי הביניים המאוחרים הייתה מבוססת על המודל הגאוצנטרי של תלמי, אולם מעט מאוד אסטרונומים ממש קראו את כתביו של תלמי אלא הסתמכו על מבואות וסיכומים לתאוריה שלו. בסוף המאה ה-15 פורסם לראשונה ספר מקיף על האסטרונומיה של תלמי, שכלל בתוכו את מחקריהם של אסטרונומים מהתקופה וכן חלקים מספרים יווניים שלא היו ידועים לעולם המערבי עד אז, שהובאו מקונסטנטינופול. ההתפתחות החשובה ביותר באסטרונמיה של תקופת הרנסאנס הייתה עבודתו של קופרניקוס (1473-1543). קופרניקוס היה שייך לדור הראשון של אסטרונומים שחונכו בעזרת הספרים המקיפים החדשים. בתחילת המאה ה-16 הוא החל לחקור רעיון חדש ומזעזע לזמנו לפיו כדור הארץ סובב את השמש. הוא בילה את שארית חייו בניסיון להוכיח מתמטית את המודל ההליוצנטרי שלו, וכשהוא פרסם לבסוף את מחקריו בשנת 1543 הוא כבר היה על ערש דווי. אולם קופרניקוס היה מדען רנסאנס ולא מהפכן כפי שחושבים, משום שהוא נהג לפי שיטותיו של תלמי ואפילו לפי סדר ההצגה שלו. ניתן להגיד כי הרנסאנס של האסטרונומיה הסתיים עם התאוריות החדשניות של קפלר (1571-1630) וגלילאו (1564-1642).
[עריכה] המודעות העצמית ברנסאנס
כבר במאה ה-15 סופרים ואמנים באיטליה היו מודעים לשינויים החשובים שהתרחשו בתקופתם והשתמשו בביטויים כמו modi antichi (בדרך העתיקה) או alle romana et alla antica (בדרך של הרומאים ושל אנשי העת העתיקה). אולם המונח "לידה מחדש" (rinascita באיטלקית) הופיע לראשונה רק בספרו של ג'ורג'יו וזארי, "חיי האמנים", שפורסם בשנת 1550. וזארי חילק את תקופת הרנסאנס לשלושה חלקים: החלק הראשון כלל את תקופתו של ג'וטו, החלק השני את תקופתם של ברונלסקי ודונטלו, והחלק השלישי סבב סביב לאונרדו דה וינצ'י והגיע לשיאו עם מיכלאנג'לו. לפי וזארי, הייתה זו לא רק המודעות הגדלה לתקופה העתיקה שגרמה להתפתחות זו, אלא גם הרצון החדש ללמוד ולחקות את הטבע.
[עריכה] התפשטות הרנאסנס
במאה ה-15 הרנסאנס החל להתפשט במהירות ממולדתו בפירנצה, קודם לשאר חלקי איטליה ובמהרה לרחבי אירופה. המצאת הדפוס על ידי יוהן גוטנברג אפשרה את ההעברה המהירה של הרעיונות החדשים של התקופה. ככל שהם התפשטו, רעיונות אלו השתנו והסתגלו לתרבות המקומית. במאה ה-20 חוקרים החלו לחלק את תקופת הרנסאנס לתנועות מקומיות ולאומיות:
- הרנסאנס האיטלקי
- הרנסאנס הצפוני
- הרנסאנס האנגלי
- הרנסאנס הגרמני
- הרנסאנס הצרפתי
- הרנסאנס ההולנדי
- הרנסאנס הפולני
- הרנסאנס הספרדי
[עריכה] הרנסאנס מחוץ לאיטליה (הרנסאנס הצפוני)
-
ערך מורחב – הרנסאנס הצפוני
הרנסאנס שמחוץ לאיטליה נקרא בשם הרנסאנס הצפוני. הוא הגיע קודם כל לצרפת על ידי המלך שארל השמיני, לאחר פלישתו לאיטליה. תקופת שלטונו של המלך פרנסואה הראשון נחשבת לשיא הרנסאנס הצרפתי, משום שהוא ייבא למדינה אמנות וכן אמנים מאיטליה, כמו לאונרדו דה וינצ'י, וגם בנה ארמונות מרהיבים ויקרים שניצלו עד תום את הסגנון האדריכלי החדש. סופרים כמו פרנסואה רבלה, פייר דה רונסאר ומישל דה מונטן וכן ציירים ומוזיקאים צרפתיים שאבו השראה רבה מרוח הרנסאנס האיטלקי.
במחצית השנייה של המאה ה-15 האיטלקים הביאו עימם את הסגנון החדש להונגריה, בעיקר כתוצאה מהנישואין בין מלך הונגריה, מתיאש הוניאדי, לבתו של מלך נפולי, ביאטריקס. במהרה הפכה בודה לאחד המרכזים האמנותיים החשובים ביותר של הרנסאנס צפונית להרי האלפים, אולם הכיבוש העות'מאני של הונגריה בשנת 1526 הביא את "הרנסאנס ההונגרי" הקצר לקיצו. אמנים איטלקיים רבים הגיעו גם לפולין עם בונה ספורצה, בתו של דוכס מילנו, שנישאה בשנת 1518 למלך פולין זיגמונד הראשון, ובכך תרמו להתפשטות הרנסאנס הפולני.
רוח התקופה התפשטה מצרפת אל ארצות השפלה ואל גרמניה, ולבסוף הגיעה לאנגליה ולסקנדינביה בסוף המאה ה-16. באזורים אלו ההומניזם הפך להיות קשור באופן הדוק לרפורמציה הפרוטסטנטית, ובעיקר האמנות והספרות של הרנסאנס הגרמני משקפים את המחלוקות הדתיות הרבות של התקופה.
באנגליה, העידן האליזבתני סימל את שיאו של הרנסאנס האנגלי, עם עבודות של סופרים אנגלים כמו וויליאם שייקספיר, כריסטופר מרלו, וג'ון מילטון, וכן עם יצירות של אמנים, אדריכלים ומלחינים אנגלים גדולים.
הרנסאנס הגיע לחצי האי האיברי דרך שטחי ממלכת אראגון על הים התיכון וכן דרך עיר המסחר החשובה ולנסיה. בשיאו של הרנסאנס הספרדי ניתן היה למצוא סופרים חשובים כמו לופה דה וגה ומיגל דה סרוואנטס ואמנים גדולים כמו אל גרקו.
בעוד רוח הרנסאנס עברה צפונה מאיטליה הייתה התפשטות סימולטנית של רעיונות חדשניים בתחום המוזיקה מצפון אירופה דרומה. המוזיקה שהתפתחה במאה ה-15 בדוכסות בורגונדי הגדירה את תחילת תקופת הרנסאנס במוזיקה, וסגנון הפוליפוניה החדש שהגיע מהולנד לאיטליה יצרה את הבסיס לסגנון הבינלאומי האמיתי הראשון במוזיקה מאז הזמרה הגרגוריאנית של המאה ה-9. בסוף המאה ה-16 איטליה הפכה שוב למרכז החדשנות המוזיקלית באירופה עם התפתחות הסגנון של האסכולה הוונציאנית, שהתפשט צפונה לגרמניה בסביבות 1600.
הציור של הרנסאנס האיטלקי שונה מזה של הרנסאנס הצפוני. האמנים האיטלקיים היו בין הראשונים לצייר סצנות חילוניות ובכך הרחיקו את עצמם מהאמנות הדתית גרידא של ציירי ימי הביניים. אמני הרנסאנס הצפוני בהתחלה המשיכו להתרכז בנושאים דתיים, כמו המהפכות הדתיות של התקופה שתוארו על ידי האמן הגרמני החדשן אלברכט דורר. מאוחר יותר, יצירותיו של פטר ברויגל נתנו השראה לאמנים לצייר סצנות יומיומיות במקום סצנות דתיות או קלאסיות. היה זה גם במהלך הרנסאנס שהאחים ואן אייק שיכללו את טכניקת הציור בשמן שאפשרה לאמנים להפיק צבעים חזקים על משטח קשה שישרדו מאות שנים.
[עריכה] ההיסטוריוגרפיה של הרנסאנס
[עריכה] היווצרות המונח
רק במאה ה-19 המילה הצרפתית "רנסאנס" הפכה לשכיחה לתיאור התנועה התרבותית שהחלה במאה ה-14. תקופת הרנסאנס הוגדרה לראשונה על ידי ההיסטוריון הצרפתי ז'יל מישלה (1798-1874), בספרו משנת 1855 "ההיסטוריה של צרפת". מישלה טען כי הרנסאנס הביא עימו התפתחות מדעית יותר מאשר אמנותית או תרבותית, וכי הוא התרחש בין סוף המאה ה-15 לאמצע המאה ה-17. כלאומן צרפתי, מישלה ניסה לייחס את הרנסאנס לצרפת ולהגדיר אותה כתנועה צרפתית.
ההיסטוריון השווייצרי יעקב בורקהרדט, לעומת זאת, בספרו "תרבות הרנסאנס באיטליה", תחם את הרנסאנס בין המאה ה-14 לאמצע המאה ה-16. הוא ראה ברנסאנס את היווצרות הרוח המודרנית של האינדיבידואליות, אותה דיכאו בתקופת ימי הביניים. ספרו של בורקהרדט היה רב-מכר והוא השפיע רבות על התפתחות הפירוש המודרני של הרנסאנס האיטלקי. בשנים האחרונות נהוג להגדיר את הרנסאנס לא כעידן היסטורי רצוף בעל התחלה וסוף, אלא כתנועה תרבותית שהתרחשה במקומות ובתרבויות שונות.
[עריכה] הרנסאנס כדבר חיובי
רוב הדיון סביב הרנסאנס בתקופה האחרונה סובב סביב השאלה האם הוא היווה "שיפור" מתרבות מימי הביניים. גם מישלה וגם בורקהרדט דיברו בהתלהבות על ההתקדמות שנעשתה בתקופת רנסאנס לקראת העת החדשה, ובורקהרדט אף השווה התקדמות זו לצעיף שמוסר מעיני האדם כך שהוא יכול לראות יותר בבירור.
מצד שני, היסטוריונים רבים כיום מדגישים כי רוב הגורמים החברתיים השליליים המיוחסים לתקופת ימי הביניים, כמו עוני, מלחמות, רדיפות דתיות ועוד, הפכו לגרועים יותר בתקופת הרנסאנס עם מקיאבלי, מלחמות הדת, האפיפיורות המושחתת וציד המכשפות המתגבר במאה ה-16. רבים מהאנשים שחיו בעידן הרנסאנס לא ראו בו את "תור הזהב" כפי שדמיינו אותו סופרים במאה ה-19, אלא דאגו לבעיות החברתיות הרבות אותן חוו. למרות זאת, האמנים, הסופרים והפטרונים שהיו מעורבים בתנועה החדשנים הזו כן האמינו שהם עדים לעידן חדש שהיווה מעבר חד מימי הביניים.
ההיסטוריון ההולנדי יוהן הוזינחה (1872-1945) הכיר בקיומו של הרנסאנס אך הטיל ספק בהיותו שינוי חיובי. בספרו "בסתיו ימי-הביניים" הוא טען כי הרנסאנס הייתה תקופת שקיעה ביחס לתקופת שיא ימי הביניים. השפה הלטינית, לדוגמה, התפתחה מאוד מהעידן הקלאסי והייתה עדיין שפה חיה בימי הביניים, אולם הדיבוק של הרנסאנס עם הטוהר של העת העתיקה עצר את התפתחות השפה והחזיר אותה לצורה הקלאסית שלה. חוקרים אחרים טוענים כי הרנסאנס הייתה תקופה של מיתון כלכלי ושל האטה בהתקדמות המדעית, שהוסוותה על די התקדמות אמנותית אמיתית.
חוקרים רבים החלו גם לטעון כי המילה "רנסאנס" טעונה מדי ומרמזת על התפתחות חיובית מימי הביניים "החשוכים והפרימיטיביים". היסטוריונים רבים מעדיפים כיום להשתמש במונח "מודרני מוקדם" כדי להגדיר את התקופה, משום שהוא נייטרלי יותר ומדגיש את היות התקופה מעבר בין ימי הביניים לעת החדשה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רנסאנס |
- הסבר על סגנונות העיצוב ברנסאנס
- גלריית יצירותיו של לאונרדו דה וינצ'י
- הדקאמרון - אתר המוקדש לדקאמרון, כולל הטקסט המלא באיטלקית ובאנגלית ומחקרים.
- ארכיון המדיצ'י - ארגון ללא כוונות רווח המעניק לציבור גישה לארכיון המשפחה ומספק מידע רב על התקופה.
- אוטופיה מאת תומאס מור - הטקסט המלא של הספר ומאמרים על תומאס מור.
- החברה ללימודי הרנסאנס
- סיכום 'הרנסאנס האיטלקי', הבלוג של קריסטינה
| זרמים באמנות הציור |
|
יוון העתיקה | רומא העתיקה | ביזנט | גותיקה | רנסאנס | מנייריזם |
| זרמים בציור במאה העשרים |
|---|
| אמנות מופשטת | קוביזם | אקספרסיוניזם | פוטוריזם | קונסטרוקטיביזם סוריאליזם | אקספרסיוניזם מופשט | פוביזם | פופ-ארט | אופ-ארט | נאו-גיאו |
