אקס-מן
ערך זה עוסק בדמויות של הקומיקס. אם התכוונתם לסדרת הסרטים, ראו אקס-מן (סדרת סרטים).
| אקס-מן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
||||||||
|
||||||||
|
||||||||
|
||||||||
"האקס-מן" (באנגלית: The X-Men) היא קבוצה בדיונית של גיבורי-על מוטאנטים המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הופעתה הראשונה הייתה בספטמבר 1963 בחוברת The X-Men #1, והיא נוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.
זיכיון האקס-מן הוא מהזיכיונות הפופולריים ביותר בתעשיית הקומיקס, עם עשרות סדרות בת המבוססות עליו ואמנים רבים שהפכו לכוכבים בתעשייה בעקבות מעורבותם בו. כמו כן הזיכיון עובד למדיות נוספות כמו סרטי קולנוע, סדרות אנימציה ומשחקי מחשב.
תוכן עניינים |
סקירה[עריכה]
המקור לעלילות סדרות הטלוויזיה וסרטי הקולנוע הוא חוברות הקומיקס, על אף שפרטי הדמויות שונו הן בסרטים והן בסדרות האנימציה. ההבדלים עשויים להתבטא בהיסטוריה, בכוחות ובייחוס של כל אחת מהדמויות.
עלילות הסדרה מתרחשות במציאות בה קיימים מוטאנטים, בני אדם שבעקבות קפיצה אבולוציונית נולדו עם יכולות על-אנושיות. אותם מוטאנטים מהווים מיעוט בחברה האנושית, אך הם יוצרים פחד ושנאה בקרב בני האדם הפשוטים החוששים מהכחדתם בשרשרת האבולוציה. בסדרות האנימציה, ה"אדם עליון" (Homo Superior) היה נעלה יותר מהאדם הנבון (Homo Sapiens).
לפי העלילה, בתחילת המאה ה-19 מספר המוטאנטים היה מועט וקיומם לא היה ידוע לרוב הציבור. ממשלותיהן של מעצמות שונות, כמו ארצות הברית ורוסיה נהגו לאסוף מוטאנטים לשורותיהם ולגייסם, לעתים קרובות בכפייה, לשורות סוכנויותיהם החשאיות. במהלך מלחמת העולם השנייה נרדפו אלפי מוטאנטים על ידי הנאצים, ביניהם אריק לנשר, יהודי ממוצא צועני. זוועות המלחמה הטילו את רשמיהם על הילד הצעיר ועזרו לו לעצב את תפישת עולמו המונעת על ידי האמונה כי לנצח בני האנוש ינסו להשמיד את המוטאנטים, עליהם עליו להגן בכל מחיר.
בבגרותו, נסע לנשר ללמוד בישראל ושם הכיר לראשונה את פרופסור צ'ארלס אקסבייר, גם הוא מוטאנט. ביחד פיתחו השניים את יכולותיהם המוטאנטיות - לנשר את יכולותיו לשלוט בשדות האלקטרומגנטיים ובמתכות ואקסבייר את יכולותיו הטלפתיות, עד שהפכו לשניים מהמוטאנטים החזקים בעולם. למרות ידידותם הקרובה, נוצרו חילוקי דעות בין לנשר ואקסבייר בנוגע לעתיד היחסים בין בני האנוש למוטאנטים.
לנשר אימץ לעצמו את הכינוי "מגנטו" וארגן סביבו חבורה של מוטאנטים מתוסכלים החולקים את ראיית עולמו הפסימית. בהנהגתו מתכננת הקבוצה, הנקראת אחוות המוטאנטים, לנקום באנושות ולהבטיח את עתיד בני העל-אנוש. מנגד, פרופסור צ'ארלס אקסבייר המודע לתכניותיו של עמיתו, מקים פנימיה מיוחדת המאמצת מוטאנטים צעירים שננטשו על ידי הוריהם. את המוטאנטים החזקים בבית ספרו הוא מאמן להיות אקס-מן, קבוצה שתגן על האנושות מפני מגנטו ואיומים אחרים.
עם התפתחות העלילה מתווספים אויבים נוספים שהאקס-מן מגנים על האנושות מפניהם, בהם מוטאנטים חזקים כמו אפוקליפס ומיסטר סיניסטר השואפים לטיהור אתני, בדומה למגנטו. בנוסף לאלה, צריכים האקס-מן להגן גם על בני מינם מפני שנאת זרים הגואה בקרב בני האנוש - שנאה המתבטאת בקבוצות גזעניות כ"ידידי האנושות" ורובוטים ענקיים בשירות הממשלה המכונים "זקיפי הסנטינל" שמטרתם לכלוא מוטאנטים במחנות מעצר של השירותים החשאיים.
היסטוריה פרסומית[עריכה]
 |
ערך מורחב – היסטוריה של אקס-מן |
הכותב כריס קלרמונט, שהפך לכותב הוותיק והחשוב ביותר בתולדות הסדרה, כמו גם המאייר ג'ון ביירן, שהצטרפו בשנות ה-70, אחראים לכמה מסיפורי האקס-מן המפורסמים ביותר, ביניהם "סאגת הפניקס האפלה", "ימי עבר עתידי" ו"האל אוהב, האדם הורג", ששימש כבסיס של הסרט X-מן 2. בשנות ה-80 המשיכה סדרת האקס-מן לצבור פופולריות, שהובילה להפקתן של סדרות-בת מצליחות נוספות, דוגמת "אקס-פקטור", "אקסקליבר", "אקס פורס", "המוטנטים החדשים" ואחרות. לרוב, הופיעו בסדרות השונות קבוצות אקס-מן המורכבות מחברים שונים, דבר שאיפשר יצירת סיפורי קרוס-אובר ייחודיים הנפרשים על פני מספר כותרים בו-זמנית, דוגמת "טבח המוטאנטים" או "נפילת המוטאנטים". הפופולריות צברה תאוצה בשנות ה-90, עם הצגתן של דמויות חדשות וקשתות סיפור משפיעות כמו אונסלות' ומבצע אפס סובלנות. כמו כן, הרצתו של גראנט מוריסון מתחילת המאה ה-21 שינתה את מאזן הכוחות של הקבוצה, כאשר הציגה ליקום אקס-מן מספר עלילות שנויות במחלוקת.
לאחרונה, יקום האקס-מן על כל סדרות הקומיקס שבו זכה לטלטלה גדולה במיני סדרה "בית אם" והמשכיה, כאשר מרבית מהמוטאנטים הופשטו מכל כוחותיהם, וכך החל החיפוש אחר מושיע חדש בקרב המוטאנטים, כפי שסופר בטרילוגיית הסיפורים "תסביך משיח", "מלחמת המשיח" ו"הביאה השנייה". נכון להיום, סיפור הקרוס-אובר "אוונג'רס נגד אקס-מן" הביא את סיפור מלחמתם של האקס-מן בקבוצת האוונג'רס על עתידו של גזע המוטאנטים וכן לתוצאות מרחיקות לכת.
דמויות[עריכה]
|
ערך מורחב – דמויות באקס-מן |
במרוצת השנים, חבורת האקס-מן ידעה מספר תהפוכות ושינויים בהרכב. החל מחמשת החברים המקוריים (סייקלופס, ג'ין גריי, אייסמן, חיה ואנג'ל), דרך הקמתה מחדש של הקבוצה (שכללה את סייקלופס, סטורם, וולברין, קולוסוס, נייטקרולר, גמביט, רוג ושאדווקט), הצטרפותם של חברי צוות בלתי צפויים (כדוגמת נבלי-העל מגנטו, מיסטיק, סייברטות', ג'אגרנוט ואמה פרוסט) ולשתי התפלגויות הקבוצה לתתי-קבוצות - הפילוג הראשון עוד בשנות ה-90 של המאה ה-20 בין סייקלופס לסטורם לאחר קרב על מנהיגות, ופילוג שני בשנת 2011 בין סייקלופס לוולברין עקב חילוקי דעות פילוסופיים בלתי ניתנים לגישור.
לצד חבורת האקס-מן פעלו קבוצות מוטאנטים נוספות כדוגמת "אקס פורס" של קייבל ולאחר מכן וולברין, "אקס פקטור" של סייקלופס, האבוק ולאחר מכן המשוכפל, "אקסקליבר" של קפטן בריטניה, "Generation X" של באנשי ואמה פרוסט, ו"המוטנטים החדשים" בהנהגתה של מיראז'. בני בריתם של האקס-מן כוללים את דמויותיהם של ספיידרמן ודדפול, סוכנות S.H.I.E.L.D וקבוצת גיבורי-העל האוונג'רס (אם כי לאחרונה נקלעו שתי הקבוצות למחלוקת בקשת הסיפור אוונג'רס נגד אקס-מן של שנת 2012).
מבין קבוצות נבלי-העל שהופיעו במשך השנים נמנות "אחוות המוטאנטים" ו"השוליות" של מגנטו, "המשוטטים" של מיסטר סיניסטר, "מועדון הלפייר" בראשותו של סבסטיאן שו, "המורלוקים" בראשותה של קאליסטו ולאחר מכן סטורם, "פרשי אפוקליפס" של אפוקליפס, "אקס-מן האפלים" של נורמן אוסבורן, "הבוזזים" של דונלד פירס, ו"המטהרים" של הכומר ויליאם סטרייקר.
עולם האקס-מן[עריכה]
קבוצת האקס-מן חיה ביקום מארוול יחד עם דמויות נוספות של החברה. הם נלחמים באיומים בסדרי גודל שונים, החל מגנבים מוטאנטים וכלה באיומים בין-גלקטים. מבחינה היסטורית, בסיסם של האקס-מן היה במכון אקסבייר שבצפון מזרח מחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק. כלפי חוץ, מכון אקסבייר מתפקד כבית ספר לילדים מחוננים עד לשנות ה-2000, בהן אקסבייר חשף את מטרתו האמיתית של בית הספר, והמכון הפך לשמש כפנימייה לילדים מוטאנטים באשר הם. בנוסף, אקסבייר מימן תאגיד שעזר למוטאנטים ברחבי העולם, אולם תאגיד זה הפסיק את פעולתו בעקבות אירועי "השמדה" של שנת 2006.
קבוצת אקס-מן נעזרת באמצעים טכנולוגיים רבים לפעילותה. כך למשל, אקסבייר מאתר מוטאנטים ברחבי העולם באמצעות מתקן בשם "סרברו" ("מוח" בספרדית) המעצים את כוחותיו הטלפתיים; הקבוצה מתאמנת לקראת משימות ב"חדר הסכנה", שתואר בתחילה כחדר המכיל נשקים ומלכודות ומאוחר יותר גם סימולציות הולוגרפיות; וכן מטוס הסילון המוכר והידוע של הקבוצה, שנקרא בשם "הציפור השחורה".
זיכיון אקס-מן הציג מספר מקומות בדיוניים לתוך יקום מארוול, ביניהם:
- אסטרואיד אם (Asteroid M) - אסטרואיד שנוצר בידי מגנטו, המשמש כאוטופיה לגזע המוטאנטים ומתקן אימונים.
- ג'נושה (Genosha) - אי בדיוני ליד מדגסקר שבו מתנהל משטר אפרטהייד ממושך נגד מוטאנטים. האו"ם העניק למגנטו ריבונות מלאה על האי בסיפור E Is for Extinction.
- מדריפור (Madripoor) - אי בדרום-מזרח אסיה הממוקם דרומית למצר מלאקה מדרום-מערב לסינגפור. בעבר הרחוק, האי היה מקום מפלט לפיראטים שכן אין בו הסכם הסגרה לפושעים.
- אי מיואר (Muir Island) - אי מרוחק ששוכן לחופי סקוטלנד, וידוע בשל מתחם המעבדה של מוירה מק'טאגרט הממוקם בו.
- הארץ הפראית (Savage Land) - מקום שמור באנטארקטיקה בו מתנהלים חיים של זנים נכחדים, ביניהם דינוזאורים.
- אוטופיה (Utopia) - סייקלופס גרם לאסטרואיד M לעלות מתוך האוקיינוס השקט לחופי סאן פרנסיסקו כתגובה לעלייה בתנועות מחאה אנטי-מוטאנטיות, ובכדי ליצור מקום שישמש כאומת המוטאנטים.
סוגיות חברתיות המשתקפות בסיפורי האקס-מן[עריכה]
|
הקונפליקט בין מוטאנטים לבני אדם רגילים לעתים מקבל השוואה לקונפליקטים של קבוצות מיעוטים כמו אפרו-אמריקנים, יהודים, קומוניסטים, קהילת הלהט"ב וכיוצא בזה[1][2]. ברמה האישית, מספר חברים בקבוצה משמשים כמטפורה היות שכוחותיהם משרטטים מאפיינים מסוימים בטבעו של האחר.
- גזענות: למרות שבתחילה לא הייתה כוונה לכך, צ'ארלס אקסבייר הושווה לא פעם לפעיל זכויות האזרח מרטין לותר קינג, בעוד מגנטו הושווה למלקולם אקס המיליטנטי יותר[3][4]. מטרתם של חבורת האקס-מן מתוארת לעתים כהשגת "חלומו של אקסבייר", יחוס אפשרי לנאומו ההיסטורי של קינג יש לי חלום[5]. מגנטו מצטט בסרט הראשון את מלקולם אקס באומרו "בכל האמצעים הכשרים". חוברות הקומיקס של האקס-מן תיארו את המוטאנטים כקורבנות לאלימות רחוב, מה שמעורר אסוציאציה למעשי לינץ' באפרו-אמריקנים לפני הקמת התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית[6]. זקיפי הסנטינל הרובוטיים וקבוצות שונאי מוטאנטים כגון "חברי האנושות", "העמדה האחרונה של האנושות", "כנסיית האנושות" וקבוצת "המטהרים" של הכומר ויליאם סטרייקר נחשבות כמי שמייצגות כוחות כדוגמת הקו קלוקס קלאן, שמדכאים את האפשרות לממש את זכויות האזרח ואינן מכבדות את חוקת ארצות הברית[7]. בשנות ה-80 של המאה ה-20, חוברות הקומיקס הציגו עלילה המתמקדת באי הבדיוני ג'נושה, שבו המוטאנטים מופרדים ומשועבדים בידי משטר אפרטהייד. דבר זה מיוחס למתרחש בדרום אפריקה[8].
- אנטישמיות: ההשוואה בין סנטימנטים אנטי-מוטאנטים לאנטישמיות מקבלת התייחסות מפורשת מאוד בעשורים האחרונים. מגנטו, ניצול השואה, רואה את מצבם של המוטאנטים כדומה למצבם של היהודים בגרמניה הנאצית[9]. בנקודה מסוימת הוא אף ממלמל את המילים הבאות, "לעולם לא עוד" (באקס-מן: סדרת האנימציה). למחנות העבודה באי ג'נושה, בהם נצרב מספר למצחם של המוטאנטים, יש הקבלה למחנות הריכוז של הנאצים, כמו גם מחנות הכליאה בסיפור הקלאסי "ימי עבר עתידי". התייחסות נוספת הינה בסרט השלישי, כאשר מגנטו נשאל בידי קאליסטו "אם אתה כל כך גאה בהיותך מוטאנט, היכן הסמל שלך?", הוא מראה לה את המספר המוטבע על זרועו, בו בעת שהוא אומר שלא יתן לאף מחט לגעת בעורו יותר.
- רב-תרבותיות: דמויות מהמיתולוגיה של האקס-מן מגיעות מלאומים רבים, בכך הן משקפות גם מיעוטים דתיים, אתניים ומגדריים. מבין הדוגמאות נמנים מגנטו, שאדווקט וסברה היהודים, אם ודאסט המוסלמיות ונייטקרולר הקתולי. סטורם מייצגת שני אספקטים של התפוצה האפריקנית, היות שאביה הוא אפרו-אמריקני ואימה קנייתית. המוטאנטית קארמה הצטיירה כקתולית אדוקה מוייטנאם שערכה תכופות מיסה ווידוי כאשר הוצגה כחברה מייסדת של קבוצת המוטנטים החדשים. קבוצה זו כללה גם את וולפסביין (פרסביטריאנית ממוצא סקוטי), את דניאל מונסטאר (אינדיאנית ילידת אמריקה) וכן את קאנונבול ומאגמה (אדוקי דתות יוון העתיקה ורומא העתיקה). דמויות מלאומים שונים כוללים את וולברין, נורת'סטאר ואורורה הקנדים; קולוסוס ומג'יק מרוסיה; באנשי וסיירין מאירלנד; גמביט הקייג'ון; ת'אנדרבירד ווורפאת' ילידי שבט האפאצ'י; פסיילוק, וולפסביין וצ'יימבר מהממלכה המאוחדת; ארמור וסורג' מיפן; נייטקרולר מגרמניה; ליג'יון מישראל; אומגה סנטינל, ד"ר קביטה ראו, ניל שאארה ואינדרה מהודו וכיוצא בזה.
- זכויות להט"ב: מטפורה נוספת שנקשרה לעולמם של האקס-מן היא הלהט"ב. מבין נקודות ההשוואה ניתן למנות את גילויים של הכוחות המוטאנטים בגיל ההתבגרות והסתרתם כהקבלה לארוניסטים[10]. גם הקומיקס וגם סדרת האנימציה נגעו בסוגיית מגפת האיידס בעלילת "וירוס הירושה", כאשר מוטאנטים סבלו בשנות ה-90 מוירוס מסתורי שגרם למותם של רבים לפני שנמצא לו טיפול. ישנם השונאים אותם רק בגלל זהותם, יש המנסים להמירם לאנשים "רגילים" ומנגד, יש המנסים להביא לשוויון זכויות שלהם. קבוצות שמרניות בארצות הברית גינו את הקומיקס והסרטים משום שלדעתם הם תומכים במתן זכויות ללהט"בים.[11].
- הבהלה האדומה: לעתים יש ציונים בקומיקס לקיומה של הבהלה האדומה. הצעתו של הסנאטור רוברט קלי לחוק רישום המוטאנטים דומה למאמציו של הקונגרס האמריקני לאסור קומוניזם בארצות הברית[12]. בסרט הראשון, קלי מכריז כי "עלינו לדעת מי הם המוטאנטים הללו ועלינו לדעת מה הם יכולים לעשות", ואף מציג רשימה של מוטאנטים ידועים (בדומה לרשימתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי על חברי המפלגה הקומוניסטית שעבדו בממשלת ארצות הברית)[13].
- דת: דת היא מרכיב חשוב בחלק מסיפורי האקס-מן. היא מוצגת לחיוב ולשלילה, לעתים באותו הסיפור. הקומיקס מציג פונדמנטליזם דרך דמותו של הכומר ויליאם סטרייקר וקבוצת "המטהרים" שלו, קבוצה של שונאי מוטאנטים שהוצגה בשנת 1982 בסיפור "אקס-מן: האל אוהב, האדם הורג". המטהרים מאמינים כי המוטאנטים אינם בני אנוש כי אם ילדיו של השטן, והם ניסו להשמידם מספר פעמים, לאחרונה בסיפור "קץ הילדות" משנת 2006. בניגוד גמור לכך, הדת היא חיונית לחייהם של חברי אקס-מן שונים כמו נייטקרולר, קתולי מאמין, ודאסט, מוסלמית הלובשת חג'אב.
- תת-תרבות: בכמה מקרים, המוטאנטים בעולם האקס-מן שאפו ליצור תת-תרבות משלהם. חוברות הקומיקס הציגו אסופת מוטאנטים שנודעה בשם "המורלוקים", אשר בחרה להסתתר מפני האנושות בתעלות התת-קרקעיות של העיר ניו יורק. תעלות אלו שימשו כרקע לרבים מהסיפורים, ביניהם "טבח המוטאנטים". עצם קיומה של אסופת המוטאנטים הזו מוסיף נדבך חשוב לקומיקס אודות קבוצה המבקשת לבודד את עצמה מחברה המסרבת לקבלה. בסיפוריו של גראנט מוריסון מתחילת שנות ה-2000, המוטאנטים מתוארים כתת-תרבות המורכבת מחבורות שונות, שמשתמשים בשמות קוד כתחליף לזהויותיהם, ומעצב אופנה פופולרי יוצר להם תלבושות המותאמות לפיזיולוגיה המוטאנטית שלהם. העיר המוטאנטית "מחוז אקס" משמשת כאנלוגיה לדרך בה מיעוטים יוצרים תת-תרבות ושכונות משלהם שמבדילים אותם מהסביבה הנורמטיבית.
איזכור במדיות אחרות[עריכה]
סדרות אנימציה[עריכה]
- חמשת החברים המקוריים של האקס-מן הופיעו לראשונה בסדרת אנימציה משנות ה-60 בשם "גיבורי מארוול".
- בשנות ה-80 של המאה ה-20, חבורת האקס-מן הופיעו בהופעות אורח בשלושה פרקים מתוך סדרת האנימציה "ספיידרמן וחבריו המדהימים".
- בשנת 1989 הופק פרק פיילוט לסדרת אנימציה בשם "Pryde of The X-Men", סדרה שלא זכתה לצאת.
- בין השנים 1992 - 1997 שודרה למשך חמש עונות סדרת האנימציה המלאה הראשונה של האקס-מן, "אקס-מן: סדרת האנימציה", בה הוצגו הדמויות הראשיות והופיעו מגוון רחב של דמויות מיקום אקס-מן כמו גם עלילות נרחבות מחוברות הקומיקס. כמו כן, הקבוצה התארחה בספיידרמן: סדרת האנימציה של אמצע שנות ה-90, בפרקים The Mutant Agenda ו-Mutants Revenge.
- בין השנים 2000 - 2003 שודרה סדרת האנימציה "אקס-מן: הדור הבא", שבה הוצגו גרסאותיהן הצעירות יותר של דמויות האקס-מן השונות.
- בשנת 2008 שודרה סדרת האנימציה "וולברין והאקס-מן", ששרדה עונה אחת בלבד.
- בשנים 2011-2012 משודרת סדרת האנימה היפנית "אקס מן: האנימה".
סרטי קולנוע[עריכה]
|
ערך מורחב – אקס-מן (סדרת סרטים) |
סרטי הקולנוע על חבורת האקס-מן כוללים חמישה סרטים, שיצאו בהפרש של שלוש שנים בין 2000-2011. שלושת הסרטים הראשונים מתמקדים בחבורת האקס-מן ומלחמתם באחוות המוטאנטים של מגנטו. הסרט הרביעי, "X-מן המקור: וולברין", הוא סרט ספין-אוף-מקדים המתמקד בדמותו של וולברין, בעוד הסרט החמישי, "X-מן: ההתחלה", עוסק בהרפתקאותיהם המוקדמות של צ'ארלס אקסבייר ואריק לנשר בצעירותם.
ביבליוגרפיה[עריכה]
| סדרות רצות |
|---|
|
| סדרות שהסתיימו |
|---|
|
| סדרות בת שהסתיימו |
|---|
|
| סדרות סולו שהסתיימו |
|---|
|
| מיני סדרות, מהדורות מוגבלות וספיישלים | ||
|---|---|---|
|
| קשתות סיפור | ||
|---|---|---|
|
|
|
תרגום לעברית[עריכה]
- בשנות השישים התפרסמו מספר סיפורים של האקס-מן, תחת השם "הבלתי מנוצחים", במגזין הקומיקס "בוקי".
- קומיקס של אקס-מן מתורגם לעברית יצא בין 1997-1999 על ידי חברת "קונטקט פוינט", בסך הכול פורסמו 23 חוברות בעברית.
- ב-2000 פורסמו בעברית על ידי הוצאת "ידיעות אחרונות" החוברות שמהוות המשך/הקדמה לעלילת סרט האקס מן הראשון שיצא באותה תקופה בארץ.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- דף הקבוצה באתר הרשמי של מארוול קומיקס
- דף הקבוצה בפרויקט ויקיה של מארוול קומיקס
- UncannyXmen.net, אתר מעריצים
הערות שוליים[עריכה]
- ^ Hall, Kelley J.; Lucal, Betsy (January 1999). "Tapping into parallel universes: using superhero comic books in sociology courses". Teaching Sociology 27 (1): 60–66. DOI:10.2307/1319247. JSTOR 1319247
- ^ Shuckburgh, Emily (2008). Survival: The Survival of the Human Race Cambridge University Press. p. 69. ISBN 978-0-521-71020-6. Retrieved July 14, 2011
- ^ X-Men is Not an Allegory of Racial Tolerance, Julian Darius, September 25th 2002
- ^ Mutants aren't what they used to be, May 26th 2006
- ^ Dr. King's 80th Birthday, Garrett Godwin, January 14th 2009
- ^ Dalton, Russell (2011). Marvelous Myths: Marvel Superheroes and Everyday Faith, Chalice Press. p. 89. ISBN 978-0-8272-2338-7
- ^ Lyubansky, Mikhail (2008). Prejudice lessons from the Xavier Institute, The Psychology of Superheroes: An Unauthorized Exploration. Benbella Books. pp. 75–90. ISBN 978-1-933771-31-1
- ^ Booker, M. Keith (2010). Encyclopedia of Comic Books and Graphic Novels, ABC-CLIO. p. 430. ISBN 978-0-313-35746-6
- ^ X-Men and Philosophy: Astonishing Insight and Uncanny Argument in the Mutant X-Verse, Rebecca Housel, Jeremy Wisnewski, March 23rd 2009, ISBN 978-0-470-41340-1
- ^ The ‘X-Men’ come out, John Hartl, May 25th 2006
- ^ X-Men go west, to San Francisco, Peter Hartlaub, San Francisco Chronicle, August 6th 2008
- ^ Raafat, Ahmed; Nasser, Ali (May 2006). Spotlight X-Men, TeenStuff (99)
- ^ X-Men 3: The Last Stand Movie Review
