טרטיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טרטיף, איור מהמאה ה-19

טרטיףצרפתית: Tartuffe) היא קומדיה מאת המחזאי הצרפתי מולייר, המצטיינת בסגנונה החריף והעוקצני ובביקורת הנוקבת שבה, ונחשבת לאחת המעולות שביצירותיו. הדעות חלוקות אם יש ב"טרטיף" ביקורת על נוכלים במסווה של קנאות דתית בפרט או שמא יש במחזה זה ביקורת על הנצרות עצמה.

המחזה עורר את חמתם של הכמורה והחוגים הדתיים בצרפת שראו במולייר כופר ואסרו על הצגתו של "טרטיף" בציבור. תקופה מסוימת היה המחזה מועלה בהופעות פרטיות בגרסאות מקוצרות עד שלבסוף הועלה באופן מלא ובפני קהל צופים גדול ב־5 באוגוסט 1667, דבר שרק הגביר את חמת הכנסייה. אחרי שנתיים של התפלמסות חריפה שהתנהלה בין מולייר ואנשי הדת, התערב בעניין המלך לואי ה-14 והמחזה הועלה שנית ב־5 בפברואר 1669, לאחר שהסוף הרע הוחלף בסוף טוב, המציג את המלך כמי שמציל את המצב ומעניש את האשמים. מאז ועד היום המחזה מוצג ואהוב והוא ידוע מאוד.

דמותו של טרטיף עצמו הפכה זה מכבר שם נרדף לצבוע ונוכל.

המחזה תורגם לעברית לראשונה על ידי נחמן רוזנקרנץ ב-1901, ומאוחר יותר בידי נתן אלתרמן והועלה פעמים רבות בתיאטראות בישראל. בשנת 1970 בתיאטרון חיפה, בבימוי ג'ילברטו טופאנו, בתפקיד טרטיף עודד קוטלר[1]. בשנת 1974 בבימויה ובתרגומה של עדנה שביט, בתיאטרון באר שבע בתפקיד טרטיף דב רייזר. תרגום נוסף הוא של יהושע סובול, בגרסה שהובלעו בה רמיזות טקסטואליות וחזותיות ליחסי דת-מדינה בישראל, והועלה פעמיים בתיאטרון גשר בבימוי יבגני אריה, פעם ראשונה ב-1995, עם ישראל דמידוב בתפקיד טרטיף ופעם שנייה ב-2009, עם אלכסנדר סנדרוביץ' כטרטיף, בהשתתפותה של חנה לסלאו. המחזה עולה בימים אלה (2014) בתיאטרון בית ליסין בתרגום לעברית של אלי ביז'אווי ובבימויו של אודי בן משה.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורגון - אבי המשפחה
  • אלמיר - אשתו
  • מדם פרנל - אמו
  • דמיס - בנם של אורגון ואלמיר
  • מריאן - בתם, אוהבת את ולר
  • ולר - אוהב את מריאן
  • קליאנט - אחיה של אלמיר
  • טרטיף - נוכל מתחסד, אוהב את אלמיר
  • פיליפוט - משרתת של מדם פרנל
  • דורין - משרתת של מריאן
  • מסיה לויאל - קצין הוצאה לפועל
  • קצין משטרה

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרטיף, נוכל צבוע המבצע את פשעיו במסווה של איש דת, מצליח להשיג לו דריסת רגל בביתה של משפחה כבודה. אורגון אבי המשפחה (אותו גילם מולייר) ואימו הזקנה מאמינים להעמדות הפנים שלו, מעריצים אותו ובטוחים שהוא אכן איש צדיק שכולו טוב לב וחסד. אלמיר, אשתו של אורגון, דורין המשרתת ושאר המשפחה מבינים שמדובר בנוכל ומנסים להאיר את עיניהם, אולם מאמציהם אינם מועילים להם.

לבסוף מוצאת אלמיר כיצד לחשוף בפני אורגון בעלה את פרצופו האמיתי של טרטיף: היא מחביאה את בעלה מתחת לשולחן מכוסה במפה, מורה לו לשמור על שקט ומזמנת את טרטיף למקום. אורגון הנדהם רואה כיצד טרטיף מחזר בלהט אחרי אשתו ומבין שמדובר בנוכל, אך מאוחר מדי: אורגון העריץ את טרטיף וראה בו את ידידו הטוב ביותר ולכן העניק לו מסמכים חשובים בהם הוא משתמש כעת כדי לקבל בעלות מלאה על הבית ולפנות משם אותו ואת משפחתו. המשפחה כולה מצויה בחרדה עד שלבסוף מגיעים אנשי המלך ועוצרים את טרטיף הרשע כראוי לו והכל מסתיים בטוב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארכיון התיאטרון העירוני חיפה אוניברסיטת חיפה, הספרייה.


מבחר ממחזותיו של מולייר
הענוגות הנלעגות (1659) • בית ספר לנשים (1662) • טרטיף (1664) • שונא הבריות (1666)
הקמצן (1668) • גם הוא באצילים (1670) • החולה המדומה (1673)
Molière - Nicolas Mignard (1658).jpg