תסמונת התשישות הכרונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תסמונת התשישות הכרונית
שם בלועזית Chronic fatigue syndrome
ICD-10
(אנגלית)
G93.3
ICD-9
(אנגלית)
780.71
DiseasesDB
(אנגלית)
1645
MedlinePlus
(אנגלית)
001244
eMedicine
(אנגלית)
med/3392  ped/2785 
MeSH
(אנגלית)
D015673

תסמונת התשישות הכרוניתאנגלית: CFS - Chronic Fatigue Syndrome) מתאפיינת בתשישות ממושכת ובתסמינים נוספים שאינם חולפים לאחר מנוחה. היא דומה לתסמונת המכונה דאבת השרירים ויש הטוענים ששתי התסמונות הן התבטאויות שונות במעט של אותו גורם. הגורם המדויק לתסמונת טרם התברר, אך בשנים 2009-2010 דיווחו שני מחקרים על מציאתם של רטרווירוסים מסוג Murine Leukemia Virus-related virus (ובהם גם XMRV, שנקשר גם בסרטן הערמונית) ב-67%-86.5% מהחולים בתסמונת, לעומת אחוזים קטנים הרבה יותר - 3.7%-6.8% - של אנשים בריאים הנושאים וירוסים אלה. טרם הוכח כי וירוסים אלה גורמים לתסמונת. במחקר מספטמבר 2012 לא נמצאו ראיות שיתמכו במחקרים הקודמים הקושרים את הנגיף XMRV ל CFS ‏[1]

ידוע כי נשים נוטות ללקות בתסמונת זו באחוז גבוה יותר מאשר גברים. היא פורצת לרוב בין גיל 40-20. אין אפיון סוציו-אקונומי ללוקים בתסמונת, והכינוי שלה בעבר, 'מחלת היאפים', נתגלה כבלתי מבוסס.

בחלק ממדינות העולם נקראת המחלה myalgic encephalomyelitis (בקיצור: ME. משמעות מילולית: דלקת במוח ובחוט השדרה, המערבת גם כאבי שרירים). בשם זה מופיעה התסמונת החל משנת 1955 בסיווג המחלות הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי כמחלה נוירולוגית (ICD-10: G93.3). שמות נוספים המתארים מגוון תסמינים בתסמונת זו הם: CFIDS - Chronic Fatigue and Imune Disfunction Syndrome ו-Postviral Fatigue Syndrome.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים לרוב הם: תשישות אשר לא חולפת לאחר מנוחה, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים ופרקים, סיבולת גוף נמוכה, בעיות קוגניטיביות (פגיעה בזיכרון ובריכוז), תסמונת המעי הרגיז, אלרגיות, אובדן משקל או עליית משקל, בלוטות לימפה רגישות, בעיות שינה, דיכאון, חרדה ועוד. אדם יכול לסבול מאחד או מכמה תסמינים בבת אחת ותחושותיו יכולות להשתנות לאורך תקופה (הוספת/הורדת תסמינים).

הבעיה הגדולה באבחון תסמונת העייפות הכרונית היא היות התסמינים לא-ספציפיים. כלומר, לא ניתן לייחס אותם לתקלה במערכת כלשהי בגוף, אשר לה הם אופייניים. כל אחד מהתסמינים יכול להופיע במגוון מחלות אחרות ולכן, קשה לאבחן בוודאות את המחלה.

גורמים החשודים כמחוללי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהומים נגיפיים וחיידקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים רבים הראו כמות גבוהה של זיהומים כרוניים בחולים. אלה כוללים את הנגיף אפשטיין בר (EBV)‏, CMV, נגיף ההרפס האנושי (HHV-6), הרטרווירוס XMRV וזיהומים חיידקיים כמו מיקופלסמה, כלמידיה, פנאומוניה, ובורליה בורגדורפרי (מחלת ליים). כדי לאבחן אותם דרושות בדיקות מתוחכמות, והשתמשו בכל מיני סוגים של בדיקות נוגדנים, בדיקות PCR, בדיקות ברקמות, בדיקות בעזרת תרבית תאים, ועוד. השיטות המורכבות לאבחנה נדרשות משום שלפי מחקרים, השיטה המקובלת בעזרת רמות הנוגדנים מסוג IgM אינה תמיד אמינה לאבחנה, ובשיטות אחרות כן ניתן לאבחן באמינות גבוהה יותר. ‏[2][3][4][5][6][7][8][9] במקרים מסוימים ייתכן שאפילו אבחנה בעזרת IgG תיתן תוצאה לא נכונה. ‏[2][10][11] עם זאת, לעתים כן ניתן לאבחן בעזרת IgM. ‏[12][13]

במחקרים נמצא שהנגיף HHV-6 נפוץ במיוחד כזיהום פעיל בחולים, וייתכן שהוא תורם לסימפטומים.

סיכום מאמרים שבדקו זיהום HHV-6 בחולים
שנה מחבר מקור  % זיהום בחולים  % זיהום בקבוצת הביקורת שיטת הבדיקה גודל קבוצת החולים גודל קבוצת הביקורת
2008 Kondo [14] 71% 0% בידוד חלבון הקשור לירוס - -
2003 Nicolson [15] 31% 9% PCR 200 100
2002 Koelle [16] 0% 0% PCR 22 22
2000 Ablashi [13] 57% 15% IgM 35 25
2000 Reeves

[17]

0% 0% בידוד הנגיף 26 52
1996 Zorenzenom [4] 73% 0% CPE/IFA 52 51
1996 Wagner [6] 39% - תרביות תאים 107 -
1995 Patnaik [12] 77% 12% IgM 119 165
1995 Secchiero [18] 3% 0% PCR 39 37
1992 Buchwald [19] 70% 20% תרביות תאים 113 40
1991 Josephs [8] 43% 0% תרביות תאים 7 2

באוקטובר 2009 פורסם בכתב העת היוקרתי "Science" מחקר שנערך על ידי חוקרים ממכון וויטמור-פיטרסון למחלות נוירו-אימונולוגיות בשיתוף עם חוקרים מ"מרפאת קליבלנד" (Cleveland Clinic) וממכון הסרטן הלאומי של ארצות הברית (NCI). המחקר בדק 101 חולים בתסמונת התשישות הכרונית ומצא ש-68 מהם (67%) נושאים רטרווירוס בשם XMRV (אשר התגלה לראשונה ב-2006 בדגימות רקמה של סרטן הערמונית). זאת, לעומת 8 מתוך 218 (3.7%) מחברי קבוצת הביקורת הבריאה שנמצאו כנשאים של הנגיף.‏[20] בבדיקות נוספות ושונות שביצע המכון לדגימות הדם של 33 החולים שלא נתגלו בתחילה כנשאי XMRV, התגלה ש-31 מהם הם נשאים של הוירוס, ועל כן ש-99 מתוך 101 החולים במחקר (98%) נושאים את הוירוס XMRV (נושא גילוי 31 החולים הנוספים כנשאי XMRV טרם פורסם בכתב-עת מדעי) לאחר פרסום זה פורסמו 4 מחקרים אשר לא מצאו קשר בין התסמונת לבין הוירוס.‏[21][22][23][24] מחקרים אלה לא ביצעו שחזור למחקר הראשוני בנושא (נהוג כי לאחר מחקרים מסוג זה מבצעים חוקרים אחרים שחזור מדויק של המחקר ובודקים האם יכולים לשכפל את תוצאותיו, ובמידה שהתשובה חיובית עוברים לביצוע אימות של המחקר על ידי בדיקת התוצאות באמצעות שיטות אחרות) והשתמשו בשיטות שונות לשם: הכללת החולים במחקר (קריטריונים השונים מה-Canadian Consensus Criteria בו התבצע שימוש במחקר הראשוני), שמירת הדם אשר נלקח מהחולים (דוגמת שימוש בחלק מהמחקרים במבחנות מסוג שונה אשר אינן מכילות את החומרים שהכילו המבחנות במחקר של מכון וויטמור-פיטרסון), שיטות שונות לביצוע בדיקת דגימות הדם ועוד. באוגוסט 2010 פורסם מחקר אשר התבצע על ידי חוקרים ממכון הבריאות הלאומי של ארצות הברית (NIH) ומנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA), בו נמצא ש-32 מתוך 37 הנבדקים (86.5%) החולים בתסמונת התשישות הכרונית נושאים בגופים רטרווירוסים מסוג Murine Leukemia Virus-related virus. זאת, לעומת 3 מתוך 44 הנבדקים הבריאים במחקר (6.8%). המחקר תומך, לדברי כותביו, ברעיון המרכזי שהוצג במחקר של מכון וויטמור-פיטרסון (וזאת משום שלמרות ש-XMRV עצמו לא נמצא במחקר, XMRV הוא סוג של Murine Leukemia Virus-related virus ומפני שרטרווירוסים נוטים לעבור מוטציות גנטיות רבות מייחסים משמעות בעיקר למשפחת הרטרווירוס).‏[25]

גורמים הורמונליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים בוצעו מחקרים רבים על תפקוד בלוטת יותרת הכליה בחולים בפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית. ההתמקדות הייתה בהורמון החשוב ביותר, קורטיזול. נמדדו רמות קורטיזול בדם ובשתן, תחת תנאים שונים ובמצבים שונים. השוו רמות קורטיזול בין קבוצות של חולים לקבוצות ביקורת בכל מיני דרכים. ברוב המכריע של המחקרים נמצא הבדל בעל משמעות סטטיסטית המראה כי בממוצע, רמות הקורטיזול בחולים נמוך יותר. כמו כן ניסו במחקרים רבים לתת טיפול בקורטיזול לחולים, עם תוצאות מעורבות ומנוגדות בחלק מהמחקרים, ללא מסקנות חד משמעיות. בסקירה של כל המחקרים הללו שפורסמה בעיתון Journal of Chronic Fatigue Syndrome הוסקה המסקנה שקיימת בחלקם של החולים בתסמונת התשישות הכרונית וגם בחולי פיברומיאלגיה הפרעה בציר ה-HPA אשר גורמת לייצור מופחת של קורטיזול (היפואדרנליזם), והוצע לתת טיפול לתקופת ניסיון. עם זאת לא הובהרה הסוגיה האם מדובר בגורם למחלה או תוצאה הנגרמת עקב המחלה.‏[26] כמו כן נמצא שבחולים בתסמונת התשישות הכרונית קיימת תקלה במחזור הקורטיזול היומי בגוף, אך לא ברור אם תקלה זו גורמת לתסמינים האופייניים או שהיא תוצאה של גורם אחר. ‏[27]

הוצעה תאוריה, הנתמכת בעדויות מחקריות, לפיה הסימפטומים של מחסור בקורטיזול שנצפים בחולים רבים בתסמונת העייפות הכרונית ומחלות אחרות, נובעים מקיומם של נוגדנים להורמון ACTH. הורמון זה, המופרש מבלוטת יותרת המוח, הוא הנותן פקודה לבלוטת יותרת הכליה להפריש את הורמון הקורטיזול. אם הפרשתו של הורמון ה-ACTH נפגעת עקב קיומם של נוגדנים הפוגעים בפעילותו בגוף, הדבר יגרום לפגיעה בהפרשת הקורטיזול כלומר לפעילות מופחתת של בלוטת יותרת הכליה. הוצע לפצות על תת-הפעילות בעזרת נטילת ההורמון החסר. ‏[28]

רגישות מופחתת להורמון בלוטת התריס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצעה תאוריה לפיה מחלות שונות, ביניהן תסמונת התשישות הכרונית, אי-תפקוד כלייתי ועוד, נובעות מרגישות מופחתת להורמון בלוטת התריס ברקמות. הבעיה יכולה לנבוע מפגמים במעבר ההורמון לרקמה, משימוש בהורמון בתאים, פגמים במעבר ההורמון לגרעין התא, קשירה לא תקינה של קולטני ההורמון ועוד. על פי ההיפותזה, סימפטומים קליניים יכולים לנבוע במטופלים רבים הסובלים מבעיה זו, למרות שבדיקות הדם תקינות. לכן נדרש חיפוש דרכים אחרות לבדוק את פעילות הורמון בלוטת התריס ברקמות, והמאמר קורא לחוקרים לחפש שיטות כאלה. ‏[29]

תקלה בתפקוד תעלות יונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצעה היפותזה, לפיה הסימפטומים של תסמונת העייפות הכרונית נובעים מתפקוד לא תקין של תעלות יונים. הרעיון הוא כי תקלה בתפקוד של תעלות היונים גורמת לסימפטומים. כבר ידוע על תקלות גנטיות שונות הגורמות לתפקוד לא תקין של תקלות יוניות וגורמות למחלות שונות ולסימפטומים שונים. ההיפותזה נתמכת על ידי ממצא של סריקות לב בשיטת SPECT. נטען שהתסמונת יכולה להתפרץ לאחר חשיפה לרעלנים מסוימים, אשר ידוע שיכולים לפגוע בתפקוד התעלות היוניות (בעיקר תעלות נתרן). כמו כן ידוע שבתסמונת עולה ערך REE (resting energy expenditure) ‎. ערך זה מייצג כמות אנרגיה אשר מתוכה משתמש הגוף ב-30% כדי לשמור על הפרשי הפוטנציאל (גרדיינטים) בין שני הצדדים בתעלות היוניות. תעלות יוניות אשר יש בהן תקלה ויונים דולפים מהם, דורשות יותר אנרגיה לשמירת הפוטנציאל ולכן עולה ערך REE. ‏[30]

היפותזה זו נתמכת על ידי מחקרים בהם נבדק ביטוי גנים בחולים בתסמונת התשישות הכרונית. בשיטת מערכי גנים (microarrays), וניתוח תוצאות ממוחשב, נמצא שהגנים בעלי הביטוי השונה בחולים קשורים בין השאר לפעילות של תעלות יוניות, כמו גם לפעילות עצבית ולעוד תהליכים פיזיולוגיים. ‏[31]

היחלשות המיטוכונדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיטוכונדריון הוא תחנות הכוח של התא. זהו אברון בתא, בו מתרחשים תהליכים ביוכימיים חשובים אשר באמצעותם מופקת האנרגיה בה משתמש התא. ישנן עדויות רבות המעידות על תפקוד לא תקין של המיטוכונדריה בחולים בתסמונת התשישות הכרונית, והנושא נבדק במגוון שיטות. בעזרת ביופסיה של שרירים של חולים, נמצאו עדויות לפגיעה במיטוכונדריה. לכן הוצעה תאוריה לפיה המחלה נובעת מהיחלשות המיטוכונדריה, אשר היא עצמה נגרמה כתוצאה מזיהום ויראלי. ‏[32] כמו כן נמצא כי בחולים קיים מחסור בחומר קרניטין בדם. לחומר זה תפקיד חשוב ביצירת האנרגיה במיטוכונדריה, והועלתה האפשרות שהמחסור בו גורם לתקלה בתפקוד המיטוכונדריה ומכאן לסימפטומים האופייניים. כמו כן נמצא שעם תהליך ההבראה והשיפור ממצב של עייפות, כמות הקרניטין נוטה לעלות. ‏[33][34] עם זאת עדיין לא ידוע אם היחלשות המיטוכונדריה מהווה גורם או תוצאה לתסמונות והאם היא זו שתורמת ישירות לסימפטומים.

רגישות לחומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שבחן אנשים שסבלו מהפרעות נוירולוגיות, בחנו האם ההפרעות נבעו מחשיפה לכל מיני חומרים כימיים העלולים להזיק. נמצא ש-39% מהאנשים מילאו את כל הסימפטומים של תסמונת התשישות הכרונית, ולכן הוסקה המסקנה שאבחנה של תסמונת התשישות הכרונית יכולה להופיע עקב רגישות כימית לחומרים מסוימים. ‏[35]

עודף ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצע מחקר שמטרתו לבדוק האם קיימת המחלה המוכרומטוסיס (haemochromatosis) בחולים ב-CFS. מחלה זו נובעת מפגם בגן הנקרא HFE, אשר גורם להצטברות ברזל בגוף ולכן לעודף ברזל. לגוף קשה להיפטר מברזל ולכן הוא מצטבר באיברים וגורם לנזק מתמשך. במחקר נמצא שמתוך 88 החולים שנבדקו, בשניים ייתכן שקיימת המחלה, על פי בדיקות הדם ובדיקות ה-DNA שבוצעו. לכן הוסקה המסקנה שייתכן ש-2.5% מתוך החולים ב-CFS, למעשה חולים במחלה זו שאינה מאובחנת אצלם כראוי. הסימפטום הנפוץ ביותר במחלה זו הוא עייפות, ולכן קל לבלבל בינה לבין CFS. אם המחלה מאובחנת כראוי ומוקדם מספיק, הוצאה של עודף הברזל בעזרת הקזת דם יכולה למנוע התפתחות של נזק בלתי הפיך לרקמות ולאפשר חיים נורמליים. ‏[36]

שילוב גורמים גנטיים וסביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצעה היפותזה, לפיה גורמים גנטיים וסביבתיים יחדיו יוצרים אינטראקציה הגורמת לפיתוח הסימפטומים האופייניית לתסמונות. אלה לטענת הכותב נגרמים על ידי כשל בתפקוד מערכת העצבים המרכזית, הכוללת את ציר ה-HPA, את המסלולים היוצרים כאב, ואת מערכת העצבים האוטונומית. תקלות אלה גורמות לתקלות בתפקוד מערכת החיסון, אשר לפי ההיפותזה הן התוצאה ולא הגורם למחלה.‏[37]

בהיפותזה אחרת, הוצע ששינויים גנטיים מסוימים המשולבים עם קווי אופי אופייניים, מהווים גורמים מקדימים להתפתחות המחלה, בשילוב עם גורמים נוספים. ‏[38]

במחקר שבדק מאגר גנטי של חולים בתסמונות, נמצא כי ישנה מובהקות סטטיסטית בהבדל בין ביטוי גנים מסוימים, אשר חלקם התבטאו יותר וחלקם פחות בחולים. המסקנה היא שייתכן שהחולים בעלי בעיה גנטית אשר גרמה להתפתחות המחלה. הטענה היא כי הבעיה הגנטית גורמת לתקלה במערכת החיסון ובדרך בה היא מגיבה לזיהומים מסוימים. ‏[39]

סיבות פסיכולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים רבים נמצא שהפרעות פסיכיאטריות דווחו בחולים בתסמונת התשישות הכרונית. הוצע שבעיות פסיכיאטריות קודמות, או שילוב של גורמי סיכון שונים להפרעות פסיכיאטריות, תורמות במקרים מסוימים להתפתחות תסמונת התשישות הכרונית. נערך מחקר שמטרתו לבדוק האם לחולים הייתה קיימת הפרעה פסיכיאטרית לפני התפרצות המחלה. נמצא שלאנשים בעלי הפרעות פסיכיאטריות קודמות בחיים קיים סיכוי גדול יותר להיות מאובחנים בתסמונת התשישות הכרונית בעתיד. רמות גבוהות של מחלות פסיכיאטריות, בעיקר דיכאון וחרדה, היו קיימות לפני פריצת המחלה. המסקנה היא שייתכן שבמקרים מסוימים, הפרעות פסיכיאטריות יכולות לתרום להתפתחות המחלה. ‏[40]

הוצעה היפותזה, אשר לפיה הקיום של מספר הפרעות פסיכולוגיות יחדיו יכול לתרום להתפתחות התסמינים האופייניים לתסמונת, במקרה זה תסמונת המעי הרגיז. כדי לבדוק את ההיפותזה בוצעה סקירה של כל המאמרים שפורסמו בנושאים אלה. נמצא שקיימת קורלציה גבוהה בין דיכאון, חרדה, והפרעות פסיכיאטריות לבין הפרעות במערכת העיכול. נמצא שקיימת קורלציה גבוהה בפיברומיאלגיה, אשר בה 49% סובלים מתסמונת המעי הרגיז, תסמונת התשישות הכרונית (51%), ועוד מחלות. על פי כותב המאמר, תוצאות הסקירה מרמזות על כך שקיים גורם משותף לביטוי של תסמונת המעי הרגיז בכל המחלות, והוא כנראה פסיכולוגי. הוא טוען שכל הפרעה פיזיולוגית כזו נובעת משילוב של ביטוי של גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים.‏[41]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע ממה נגרמת התסמונת. יש החולים בה אחרי מחלת הנשיקה, אשר יכולה לנבוע מנגיף אפשטיין בר (EBV) או מ-CMV. אחרים חלו ללא כל קשר לנגיפים אלו.

ישנו קושי עצום באבחון המחלה בשל חוסר אמון מצד הממסד הרפואי. אנשים הלוקים בה בצורתה הקשה מתקשים לתפקד באופן נורמלי, נצרכים לשעות מנוחה מרובות ולעתים מאבדים את היכולת לפרנס את עצמם. לעתים התסמונת חולפת מעצמה לאחר זמן מה, אך בדרך כלל היא נמשכת מספר שנים רב.

לאחרונה התפרסם בכתב העת Science, כי מדענים גילו שהידבקות בנגיף XMRV היא האחראית היחידה לתסמונת העייפות הכרונית‏‏‏[42]. החוקרים מאמינים כי כעת לאחר שאותר הקשר בין המחלה, לבין הנגיף, יהיה ניתן בעתיד לגלות באופן מוקדם את המחלה, ואף להביא לריפויה.

טיפול במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדיין לא נמצא מרפא למחלה, ולפיכך הטיפול מתמקד בהקלה על התסמינים ובתמיכה נפשית וגופנית עד שהמחלה תחלוף מאליה. הטיפול עשוי לכלול פעילות גופנית מבוקרת, תרופות אנטי דיכאוניות הפועלות על מערכת העצבים המרכזית, ושינוי התזונה והרגלי האכילה. כיוון שהמחלה עשויה להימשך זמן רב, והיא פוגעת בצורה קשה בתפקוד היומיומי, החולים עלולים לפתח דיכאון ותחושת תסכול שמכבידה עוד יותר על מצבם. לפיכך יש חשיבות רבה לתמיכה נפשית והבנה מהסביבה הקרובה.

טיפול בפעילות גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות בוצעו מספר מחקרים הבודקים האם פעילות גופנית מתונה יכולה להועיל לחולים בתסמונת העייפות הכרונית. מבין המחקרים, נסקרו 5 מחקרים בהם הטיפול היה מבוקר כפול סמיות. נמצא שלאחר 12 שבועות, אלה שטופלו בפעילות גופנית היו פחות עייפים מאלה שבקבוצת הביקורת. עם זאת, בקבוצת המטופלים בפעילות גופנית היו יותר כאלה שפרשו מהמחקר. הדיכאון שופר גם הוא יותר בקבוצה שטופלה, אך לשיפור זה לא הייתה מובהקות סטטיסטית. כמו כן נמצא שמטופלים בפעילות גופנית היו פחות עייפים מכאלה שקיבלו טיפול בפרוזאק (fluoxetine). מסקנות הסקירה הן שקיימות עדויות מעודדות לכך שפעילות גופנית יכולה להועיל לחולים, ואין ראייה לכך שהטיפול יכול לקלקל את תוצאות הטיפול, בממוצע. לכן יש להציע למטופלים הסובלים מהתסמונת טיפול בפעילות גופנית. עם זאת נדרשים מחקרים נוספים בנושא כדי להעריך את היעילות של הטיפול. ‏[43]

טיפול בתרופות אנטי-רטרוויראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב הממצאים הקושרים בין XMRV וסוגים אחרים של MLV-related viruses לבין תסמונת התשישות הכרונית עלתה אפשרות - אם יוכח שוירוסים אלו הם הגורם למחלה - לטפל בחולים באמצעות תרופות אנטי-רטרוויראליות שחלקן נמצא כבר היום בשימוש על ידי חולי איידס לצורך הפחתת העומס הנגיפים של HIV בגוף - הפחתה אשר הפכה את מרבית החולים באיידס מחולים סופניים לחולים כרוניים. המטרה בחולי תסמונת התשישות הכרונית תהיה גם היא הפחתת העומס הנגיפי של XMRV או סוגים אחרים של MLV-related viruses בגוף, אם יוכח במחקרים קליניים כי הפחתה זו מועילה. נכון לספטמבר 2010, בוצעו שלושה מחקרים הבודקים את יעילותן של תרופות ומרכיבים כנגד XMRV במבחנה. מחקרי אלה מעידים כי לארבע מהתרופות המאושרות כבר היום לשימוש בבני אנוש הנגועים ב-HIV יעילות נגד XMRV במבחנה. שלושת המחקרים מצאו יעילות של התרופה zidovudine (AZT) נגד הוירוס. שניים משלושת המחקרים מצאו יעילות לשלוש תרופות נוספות: raltegravir, tenofovir disoproxil fumarate ו-adefovir (המחקר שלא מצא יעילות לשלוש תרופות אלה לא בדק את יעילותן של שתיים מן התרופות, ובדק את יעילותה של התרופה tenofovir disoproxil fumarate בריכוזים נמוכים יותר מבמחקרים המקבילים. ייתכן כי לכן התקבלו התוצאות השליליות שהניב המחקר בהיבט זה). בנוסף, במחקרים אלו נמצאו ארבעה רכיבים רפואיים היעילים נגד XMRV במבחנה שטרם קיבלו את אישור ה-FDA לשימוש בבני אדם: AZddA (3'-azido-2',3'-dideoxyadenosine), AZddG (3'-azido-2',3'-dideoxyguanosine), L-000870812 ו-elvitegravir, תרופה אשר בכל הנוגע ליכולותיה לטיפול בהידבקות ב-HIV נמצאת בשלב השלישי והאחרון של ניסויים קליניים.‏[44][45][46][47] עד כה עוד לא נערכו מחקרים הבודקים את יעילותן של התרופות הנ"ל נגד XMRV בגוף האנושי (וכאמור, עוד לא הוכח כי XMRV הינו מחולל מחלה), כאשר ייתכן מצב שבו התרופות אינן יעילות בגוף האדם נגד הוירוס - ובכל אופן, בשלב זה ועד לביצוע מחקרים מסודרים בנושא - כל שימוש בתרופות אלה לטיפול בחולי תסמונת התשישות הכרונית הוא נסיוני בלבד וטומן בחובו את פרופיל תופעות הלוואי המשמעותי הקיים בתרופות מסוג זה.

טיפול בסוכר D-ריבוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הכימי של ריבוז

המיטוכונדריה היא האברון בתא אשר מייצר את האנרגיה אשר דרושה לתפקודו. החלשות המיטוכונדריה יכולה לגרום לעייפות. המיטוכונדריה יכולה להיות מוחלשת על ידי שלל רעלנים וזיהומים אשר חודרים לגופנו. D-ריבוז הוא סוג של סוכר, חד-סוכר ממשפחת הפנטוזות. הוא מופיע באופן טבעי בכל תאי הגוף ומהווה מולקולת מפתח בתהליך יצירת האנרגיה במיטוכונדריה. ההגיון המנחה הוא שאספקת ריבוז טהור בכמויות גדולות תסייע לגוף בתהליך הפקת האנרגיה. במחקר בו נוסה הטיפול בריבוז (בעזרת תוסף מזון הנקרא Corvalen), כ-66% מהמטופלים חוו שיפור בעזרתו, הייתה עלייה ממוצעת של 45% באנרגיה, ושל 30% בשיפור מצב החולים על פי הפרמטרים שנמדדו. ‏[48]

טיפול בפוספוליפידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול זה מתבסס על כך שהיכולת של תא לתפקד נמדדת, בין השאר, ביכולת שלו לתקשר עם תאים אחרים, דבר הדורש מממברנת התא להיות נוזלית למחצה. נפוץ מאוד שנגרם לתאים נזק על ידי רדיקלים חופשיים, אשר מפחיתים את רמת הנוזליות של הממברנה. הדבר פוגע ביכולת התקשורת בין התאים ובתפקודם. לכן הגיוני שאם נגן על שלמות מעטפת התא (הממברנה), נשפר את בריאות התא ואת יכולתו להפיק אנרגיה. הדבר יעזור למיטוכונדריה לתפקד טוב יותר על ידי שיפור העברת המסרים ממנה החוצה ואליה מהתאים הסמוכים ויאפשר העברת חומרים טובה יותר בין התאים. דרך אחת לשפר את שלמות הממברנה היא על ידי אספקה שוטפת של ליפידים (שומנים) לתא, שיחליפו את השומנים שנפגעו בממברנה. נמצא שטיפול בפוספוליפידים יכול להוריד את רמת העייפות במטופלים ב-33% בממוצע, לאחר 8 שבועות של לקיחת תוסף מזון (ששמו NT Factor) המכיל פוספוליפידים ‏[49]

חיזוק מערכת החיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיף אפשטיין בר

כפי שצויין, ברבים מהחולים ניתן לזהות את הנגיפים EBV\CMV ואחרים. אך לא ברור האם הדבר מרמז על זיהום פעיל בגוף, או פגיעה במערכת החיסונית. נמצא שבחולים אלה מספר פרמטרים חיסוניים בבדיקת הדם אינם תקינים: גדל מספר תאי ה-T של מערכת החיסון מסוג CD8, וקטן מספר תאי ה-NK (הנקראים natural killer cells). בלוטת התימוס היא האיבר המרכזי השולט במערכת החיסון ואחראית בין השאר על יצירת תאי ה-T שאחראים על התגובה החיסונית בגוף. נמצא שטיפול בחולים בעזרת תוסף מזון (ששמו Proboost) המכיל את החלבון A של בלוטת התימוס (Thymic Protein A), שיפר רבים מהסימפטומים של המחלה, ביניהם שינה טובה יותר, ירידה בדיכאון, שיפור בזיכרון ועוד. כמו כן השתפרו פרמטרים רבים הקשורים לתפקוד מערכת החיסון. ‏[50] במחקר אחר עם התוסף נמצא שבחולים בעלי רמת נוגדנים גבוהה של הנגיף EBV (אפשטיין בר), שימוש בתוסף הוריד באופן משמעותי את רמת הנוגדנים והביא לשיפור בסימפטומים.‏[51]

טיפול בקורטיזול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הכימי של קורטיזול

במרץ 2008 פורסם מאמר בכתב העת המדעי Journal of Chronic Fatigue Syndrome. לטענת המאמר, חולים במחלות סובלים ברובם המוחלט (קרוב ל-100%) מהיפואדרנליזם (תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה), אשר לא ניתן לאבחנה בבדיקות הדם הדינאמיות המקובלות. לטענתו, הם יכולים לשפר רבות את מצבם בעזרת טיפול הורמונלי בהורמון קורטיזול במינון נמוך (5-15 מ"ג ליום שבו לא נצפו תופעות לוואי). הטיפול מוצע עבור חולים בתסמונת, אשר הסימפטומים מהם הם סובלים כוללים גם סימפטומים אופייניים לחוסר בקורטיזול (אף אם בדיקות הדם אינם מראות זאת), כגון לחץ דם נמוך וסימפטומים אופייניים נוספים. המאמר מפרט בהרחבה מדוע ללקיחת מינונים נמוכים של קורטיזול אין תופעות לוואי לא בהפחתת מסת העצם, לא בדיכוי מערכת החיסון ולא בדיכוי הפרשת הקורטיזול של הגוף, כפי שידוע שקיימות בלקיחת מינונים גבוהים. הטיפול נבדק על יותר מ-4000 חולים כחלק מטיפול משולב, ונמצא שאינו מזיק ומאוד בטיחותי. לאחר טיפול משולב שבו נכלל קורטיזול במינון זה, רמות האנרגיה עלו ביותר מפי 2 עד הפגישה הרביעית עם הרופא, ולאחר מכן המשיכו לעלות עוד.‏[26]

הטיפול המשולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחולים בתסמונת העייפות הכרונית (ובחולי פיברומיאלגיה) נמצאו ליקויים רבים בתפקוד ההיפותלמוס. ליקויים אלה יכולים לגרום לשינה לקויה, חוסר בהורמונים מסוימים (אך לא ברמה בה ימצא החוסר בבדיקות מעבדה שגרתיות), וליקויים במערכת החיסון. לכן הגיוני שביצוע טיפול משולב לחולה אשר יטפל בכל הליקויים במקביל, יראה שיפור משמעותי בחולה, יותר מכפי שיושג על ידי טיפול בכל אחד מהליקויים בנפרד. לשם כך בוצע מחקר בו השתתפו חולים בעייפות כרונית ופיברומיאלגיה. לחולים ניתנו, לכל אחד באופן אינדיבידואלי על פי קריטריונים שנקבעו מראש, תרופות שונות. התרופות שניתנו: כדורים לשיפור השינה, מולטי ויטמין, כדורי ברזל, ויטמין B12, תירוקסין, קורטיזול, DHEA, טסטוסטרון, אסטרוגן, אוקסיטוצין, ועוד. ההורמונים ניתנו על פי קריטריונים מאוד ליברליים. כלומר הטווח הנורמלי היה צר בהרבה מהטווחים הסטנדרטיים. כלומר, רוב החולים למעשה לא היו "זכאים" לטיפול ההורמונלי על פי רמות ההורמונים שנמדדו והשוואתן לטווח ה"תקין" הסטנדרטי. בסיום המחקר, 30 מתוך 33 המטופלים אמרו כי חל שיפור במצבם. 12 מתוך 33 מטופלים אשר קיבלו פלצבו (טיפול דמה) גם אמרו כי מצבם השתפר. במעקב לטווח הארוך אחרי החולים, נראה שיפור לאורך זמן, למרות שהחולים הורידו את רוב הטיפולים שקיבלו בהתחלה. ‏[52]

התרופה ואלציט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הכימי של ואלציט (Valganciclovir)

במקרה שבגוף קיים זיהום הנובע מהנגיפים EBV (אפשטיין בר), HHV-6, או CMV, ניתן לתת טיפול בעזרת התרופה ואלציט (valganciclovir), והדבר לעתים מביא להחלמה מלאה. התרופה הופכת בגוף למולקולה אשר מעכבת את שכפול הנגיף CMV. בתאים בגוף אשר נגועים ב-CMV, התרופה מעכבת ייצור DNA באופן מוגבר, ביחס לתאים בריאים. ‏[3][53]

טיפול אנטיביוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים, אם מאותר הגורם לזיהום בגוף אשר גרם למחלה, ניתן בעזרת הטיפול האנטיביוטי המתאים להביא להבראה מלאה מהמחלה. גורם זה יכול להיות מיקופלסמה, בורליה בורגדורפרי (מחלת ליים) או אחרים. ‏[9][54][55]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות בעיתונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The scientist who put the nail in XMRV's coffin
  2. ^ 2.0 2.1 Dylewski J et al. Absence of detectable IgM antibody during cytomegalovirus disease in patients with AIDS. New England Journal of Medicine 1985:309:493.
  3. ^ 3.0 3.1 Montoya et al. Use of valganciclovir (Valcyte) in patients with elevated antibody titers against Human Herpesvirus-6 (HHV-6) and Epstein-Barr Virus (EBV) who were experiencing central nervous system dysfunction including long-standing fatigue. Journal of Clinical Virology 2006;37:S33-38. PMID 17276366.
  4. ^ 4.0 4.1 Zorenzenon M, Rukh G Botta GA et al. Active HHV-6 infection in chronic fatigue syndrome patients from Italy: New data. J Chron Fatigue Syndr 1996;2(4):3-12.
  5. ^ Knox KK, Brewer JH, and Carrigan DR. Persistent active human herpesvirus six (HHV-6) infections in patients with chronic fatigue syndrome. J Chron Fatigue Syndr 1999;5:245-246.
  6. ^ 6.0 6.1 Wagner et al. Chronic Fatigue Syndrome: A critical Evaluation of Testing for Active Human Herpesvirus-6 Infection. Review of Data of 107 cases. Journal of Chronic Fatigue Syndorme;2(4) 1996.
  7. ^ Krueger GRF, Ablashi DV and Gallo RC: Persistent herpesvirus infections . Current techniques in diagnosis. J Virol Methods 21 : 1- 326,1988.
  8. ^ 8.0 8.1 Josephs SF et al HHV-6 reactivation in chronic fatigue syndrome. Lancet 1991;1346-
  9. ^ 9.0 9.1 Nicolson G., Diagnosis and therapy of chronic systemic co-infections in Lyme Disease and other tick-borne infectious diseases. Townsend Lett. Doctors 2007; 285: 93-98
  10. ^ Gerhard Rf et al. Clinical Correlates of Infection with Human Herpesvirus-6. In vivo 1994;8:457-86.
  11. ^ Krueger GRF et al. Overview of immunopathology of chronic active herpesvirus infection. J Virol Methods 1988;21:11-18
  12. ^ 12.0 12.1 Patnaik M, Komaroff AL, Conley E, Ojo-Amaize EA, Peter JB. Prevalence of IgM antibodies to human herpesvirus 6 early antigen (p41/38) in patients with chronic fatigue syndrome. J Infect Dis. 1995 Nov;172(5):1364-7. PMID 7594679.
  13. ^ 13.0 13.1 Ablashi DV, Eastman HB, Owen CB, Roman MM, Friedman J, Zabriskie JB, Peterson DL, Pearson GR, Whitman JE. Frequent HHV-6 reactivation in multiple sclerosis (MS) and chronic fatigue syndrome (CFS) patients. J Clin Virol. 2000 May;16(3):179-91. PMID 10738137.
  14. ^ Kondo, K. Presentation at the International Symposium on Viral Infections in CFS. 2008.
  15. ^ Nicolson GL, Gan R, Haier J. Multiple co- infections (Mycoplasma, Chlamydia, human herpes virus-6) in blood of chronic fatigue syndrome patients: association with signs and symptoms. APMIS. 2003 May; 111(5): 557-66.
  16. ^ Markers of viral infection in monozygotic twins discordant for chronic fatigue syndrome. Clin Infect Dis. 2002 Sep 1;35(5):518-25. Epub 2002 Jul 31. PMID 12173124.
  17. ^ Reeves WC, Stamey FR, Black JB, Mawle AC, Stewart JA, Pellett PE., Human herpesviruses 6 and 7 in chronic fatigue syndrome: a case-control study. Clin Infect Dis. 2000 Jul;31(1):48-52. Epub 2000 Jul 24. PMID 10913395.
  18. ^ Secchiero P, Carrigan DR, Asano Y, Benedetti L, Crowley RW, Komaroff AL, Gallo RC, Lusso P. Detection of human herpesvirus 6 in plasma of children with primary infection and immunosuppressed patients by polymerase chain reaction. J Infect Dis. 1995 Feb;171(2):273-80. PMID 7844362.
  19. ^ Buchwald D. et al. A Chronic Illness Characterized by Fatigue, Neurological and Immunological Disorders, and Active Human Herpesvirus Type 6 Infection.Annals of Internal Medicine 1992;116:103-113.
  20. ^ Lombardi VC, Ruscetti FW, Das Gupta J, et al. (October 2009). "Detection of an infectious retrovirus, XMRV, in blood cells of patients with chronic fatigue syndrome". Science 326 (5952): 585–9. doi:10.1126/science.1179052 PMID 19815723
  21. ^ Erlwein O, Kaye S, McClure MO, et al. (2010). "Failure to detect the novel retrovirus XMRV in chronic fatigue syndrome". PLoS ONE 5 (1): e8519. doi:10.1371/journal.pone.0008519. PMID 20066031.
  22. ^ Groom, Harriet C T; Boucherit, Virginie C; Makinson, Kerry; Randal, Edward; Baptista, Sarah; Hagan, Suzanne; Gow, John W; Mattes, Frank M et al. (2010). "Absence of xenotropic murine leukaemia virus-related virus in UK patients with chronic fatigue syndrome". Retrovirology 7: 10. doi:10.1186/1742-4690-7-10. PMID 20156349
  23. ^ van Kuppeveld FJ, Jong AS, Lanke KH, et al. (2010). "Prevalence of xenotropic murine leukaemia virus-related virus in patients with chronic fatigue syndrome in the Netherlands: retrospective analysis of samples from an established cohort". BMJ 340: c1018. doi:10.1136/bmj.c1018. PMID 20185493. PMC 2829122
  24. ^ Switzer, W. M.; Jia, H.; Hohn, O.; Zheng, H.; Tang, S.; Shankar, A.; Bannert, N.; Simmons, G. et al. (2010). "Absence of evidence of Xenotropic Murine Leukemia Virus-related virus infection in persons with Chronic Fatigue Syndrome and healthy controls in the United States". Retrovirology 7 (1): 57. doi:10.1186/1742-4690-7-57. PMID 20594299
  25. ^ Lo SC, Pripuzova N, Li B, Komaroff AL, H, Hung GC, Wang R and Alter HJ. Detection of MLV-related virus gene sequences in blood of patients with chronic fatigue syndrome and healthy blood donors. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. Published online before print August 23, 2010, doi: 10.1073/pnas.1006901107
  26. ^ 26.0 26.1 Kent Holtorf, Diagnosis and Treatment of Hypothalamic-Pituitary-Adrenal (HPA) Axis Dysfunction in Patients with Chronic Fatigue Syndrome (CFS) and Fibromyalgia (FM), Journal of Chronic Fatigue Syndrome 14:3 2008
  27. ^ Jerjes WK, Cleare AJ, Wessely S, Wood PJ, Taylor NF. Diurnal patterns of salivary cortisol and cortisone output in chronic fatigue syndrome. Journal of affective disorders. 2005 Aug;87(2-3):299-304. PMID 15922454
  28. ^ R. Wheatland. Chronic ACTH autoantibodies are a significant pathological factor in the disruption of the hypothalamic–pituitary–adrenal axis in chronic fatigue syndrome, anorexia nervosa and major depression. Medical Hypotheses. Volume 65, Issue 2, 2005, Pages 287-295.
  29. ^ Tjørve E, Tjørve KM, Olsen JO, Senum R, Oftebro H. On commonness and rarity of thyroid hormone resistance: a discussion based on mechanisms of reduced sensitivity in peripheral tissues. Med Hypotheses. 2007;69(4):913-21. Epub 2007 Mar 26. PMID 17383828.
  30. ^ Chaudhuri A, Watson WS, Pearn J, Behan PO.The symptoms of chronic fatigue syndrome are related to abnormal ion channel function. Med Hypotheses. 2000 Jan;54(1):59-63. PMID 10790725.
  31. ^ Fang H, Xie Q, Boneva R, Fostel J, Perkins R, Tong W. Gene expression profile exploration of a large dataset on chronic fatigue syndrome. Pharmacogenomics. 2006 Apr;7(3):429-40. PMID 16610953.
  32. ^ Behan WM, More IA, Behan PO. Mitochondrial abnormalities in the postviral fatigue syndrome. Acta Neuropathol. 1991;83(1):61-5. PMID 1792865.
  33. ^ Kuratsune H, Yamaguti K, Takahashi M, Misaki H, Tagawa S, Kitani T. Acylcarnitine deficiency in chronic fatigue syndrome. Clin Infect Dis. 1994 Jan;18 Suppl 1:S62-7. PMID 8148455.
  34. ^ Plioplys AV, Plioplys S. Plioplys AV, Plioplys S. Neuropsychobiology. 1995;32(3):132-8. PMID 8544970.
  35. ^ Multiple chemical sensitivity disorder in patients with neurotoxic illnesses. Gesundheitswesen. 1996 Jun;58(6):322-31. PMID 8766847.
  36. ^ D.W. Swinkels, N. Aalbers, L.D. Elving, G. Bleijenberg, C.M.A. Swanink, J.W.M. van der Meer, "Primary haemochromatosis: a missed cause of chronic fatigue syndrome?". The Netherlands Journal of Medicine, 60:11 2002.
  37. ^ Clauw DJ, Chrousos GP. Chronic pain and fatigue syndromes: overlapping clinical and neuroendocrine features and potential pathogenic mechanisms. Neuroimmunomodulation. 1997 May-Jun;4(3):134-53. PMID 9500148.
  38. ^ Wyller VB. "The chronic fatigue syndrome--an update". Acta Neurol. Scand., Suppl. 187: 7-14.. PMID 17419822.
  39. ^ Carlo-Stella N, Badulli C, De Silvestri A, Bazzichi L, Martinetti M, Lorusso L, Bombardieri S, Salvaneschi L, Cuccia M. A first study of cytokine genomic polymorphisms in CFS: Positive association of TNF-857 and IFNgamma 874 rare alleles. Clin Exp Rheumatol. 2006 Mar-Apr;24(2):179-82. PMID: 16762155.
  40. ^ Harvey SB, Wadsworth M, Wessely S, Hotopf M, The relationship between prior psychiatric disorder and chronic fatigue: evidence from a national birth cohort study. Psychol Med 2007. PMID 17976252.
  41. ^ Whitehead WE, Palsson O, Jones KR, Systematic review of the comorbidity of irritable bowel syndrome with other disorders: what are the causes and implications? Gastroenterology 122:4, p.1140-56 2002. PMID 11910364
  42. ^ ‏ד"ר איתי גל, מדענים גילו הסיבה לתסמונת התשישות הכרונית, ynet‏
  43. ^ Edmonds M, McGuire H, Price J. Exercise therapy for chronic fatigue syndrome. Cochrane Database of Systematic Reviews 2004, Issue 3. Art. No.: CD003200. DOI: 10.1002/14651858.CD003200.pub2.
  44. ^ Singh IR, Gorzynski JE, Drobysheva D, Bassit L, Schinazi RF, 2010 Raltegravir Is a Potent Inhibitor of XMRV, a Virus Implicated in Prostate Cancer and Chronic Fatigue Syndrome PLoS ONE 5(4): e9948. doi:10.1371/journal.pone.0009948
  45. ^ Smith RA, Gottlieb GS and Miller AD, 2010 Susceptibility of the human retrovirus XMRV to antiretroviral inhibitors Retrovirology 2010 7:70. doi:10.1186/1742-4690-7-70
  46. ^ Sakuma R, Sakuma T, Ohmine S, Silverman RH, and IkedaY, 2009 Xenotropic murine leukemia virus-related virus is susceptible to AZT Virology 5;397(1):1-6. doi:10.1016/j.virol.2009.11.013
  47. ^ הודעה לתקשורת של חברת Gilead Phase III Clinical Trial of Elvitegravir July 22, 2008
  48. ^ Teitelbaum JE, Johnson C, St Cyr J. The use of D-ribose in chronic fatigue syndrome and fibromyalgia: a pilot study. J Altern Complement Med. 2006 Nov;12(9):857-62. PMID 17109576.
  49. ^ Ellithorpe, R.R. Settineri, R. Nicolson, G.L. Pilot Study: Reduction of Fatigue by Use of a Dietary Supplement Containing Glycophospholipids. Journal of the American Nutraceutical Association. Vol. 6 No. 1, 2003, 23-28
  50. ^ Rosenbaum, M.E. Vojdani, A. Susser, M. Watson, C.M. Improved Immune Activation Markers in Chronic Fatigue and Immune Dysfunction Syndrome (CFIDS) Patients Treated with Thymic Protein A. Journal of Nutritional & Environmental Medicine (2001) 11, 241–247.
  51. ^ Neil H. Riordan, James A. Jackson, Hugh D. Riordan. Pilot Study of the Effects of Thymus Protein on Elevated Epstein-Barr Virus Titers. Townsend Letter for Doctors & Patients February/March 1998.
  52. ^ Teitelbaum, J.E. Bird, B. Greenfield, R.M. Weiss, A. Muenz, L. Gould, L. EFFECTIVE TREATMENT OF CHRONIC FATIGUE SYNDROME AND FIBROMYALGIA-A RANDOMIZED, DOUBLE-BLIND, PLACEBO-CONTROLLED, intent to treat STUDY. Journal of Chronic Fatigue Syndrome Vol. 8, No. 2, 2001. PP3-28.
  53. ^ Lerner AM, Beqaj SH, Deeter RG, Fitzgerald JT.Valacyclovir treatment in Epstein-Barr virus subset chronic fatigue syndrome: thirty-six months follow-up. In Vivo. 2007 Sep-Oct;21(5):707-13. PMID 18019402.
  54. ^ Garth L. Nicolson, Marwan Nasralla, Joerg Haier and Nancy L. Nicolson. Diagnosis and Treatment of Chronic Mycoplasmal Infections in Fibromyalgia and Chronic Fatigue Syndromes: Relationship to Gulf War Illness. Biomed. Therapy 1998; 16: 266-271
  55. ^ Nasrala M et al. The Pathogenesis and Treatment of Mycoplasmal Infections. Antimicrobics and Infectious Disease Newsletter 1999;17(!!);81-88

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.