זויה צ'רקסקי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ק"פ
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"#
שורה 1: שורה 1:
{{אמן
{{אמן
|שם=זויה צ'רקסקי
|שם=זויה צ'רקסקי
|תמונה=
|תמונה={{אין תמונה|אישה|יישור=מרכז}}
|כיתוב=
|כיתוב=
|שם לידה=
|שם לידה=

גרסה מ־15:12, 17 בפברואר 2017

זויה צ'רקסקי
Зоя Черкасский
לידה 1976 (בת 48 בערך)
קייב
מקום לימודים
תקופת הפעילות 2003–2014 (כ־11 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול, אמנות חזותית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סנדברג (2020)
פרס האמן הצעיר (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זויה צֶ'רקַסקירוסית: Зоя Черкасский; נולדה ב-1976) היא ציירת ופסלת ישראלית. יצירתה עוסקת באופן ביקורתי בשאלות של זהות הפרט והחברה, באקטואליה ובהיסטוריה של הזהות והתרבות היהודית והישראלית, וכן בשדה האמנות עצמו.

ביוגרפיה

זויה צ'רקסקי נולדה בשנת 1976 בקייב שבברית המועצות (אוקראינה), ובשנת 1991 עלתה לישראל עם משפחתה. בקייב למדה בבית הספר המרכזי לאמנות מגיל 10, ומיד עם עלייתה החלה ללמוד במגמת האמנות של תיכון תלמה ילין בגבעתיים. לאחר שסיימה את לימודיה בחרה שלא להתגייס לצה"ל, כפי שהסבירה מאוחר יותר: "לא יכולתי לראות את עצמי כחיילת בצבא. מעולם לא הלכתי בנעליים ללא עקבים אז זה לא הסתדר עם המדים, גם הייתי פנקיסטית והייתה לי שרשרת ארוכה מן האף עד האוזן. הלכתי לקב"ן (קצין בריאות הנפש) במקום לבלות את שירותי הצבאי בכלא"[1]. בגיל 18 נרשמה ללימודים בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, אך עזבה כעבור חודשיים.

ב-1997, בהיותה בת 21, החלה את לימודיה במדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל. לאחר פגישה עם ראש המדרשה, האמן יאיר גרבוז, היא התקבלה לשנה שלישית של הלימודים, יחד עם חברתה רותי נמט. השתיים יצרו והציגו כצמד תחת השם "רותי וזויה" עד שנת 2001. בשנת 2001 הציגה צ'רקסקי את תערוכת-היחיד "היפהפה האדיש" בגלריה רוזנפלד, שבה מיוצגת האמנית עד היום.

ב-2003 הציגה את תערוכת "קולקציית יודאיקה" במסגרתה הוצגו ציורים וחפצי יודאיקה פרובוקטיביים, סרקסטיים ובעלי זיקה לדימויים אנטישמיים. בין העבודות הוצגו סיכת זהב עשויה לפי הטלאי הצהוב, כרית רקומה עם דמותו של היהודי הנודד, ו"הגדת אאכן", הגדה של פסח שעוצבה על פי הגדת ראשי הציפורים.[2] התערוכה משכה ביקורת רבה ואף הביאה את חברת מועצת העיר מטעם מפד"ל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה לשם ביטולה, אך גם זכתה לעניין רב והערכה אמנותית גבוהה אשר בגינם הוכרה כאחד הקולות המעניינים והבולטים של דור האמנים הצעיר, כפי שתיאר זאת ד"ר גדעון עפרת: "תערוכה זו העמידה את צ'רקסקי בשורה הראשונה של האמנים הצעירים בישראל, בה במידה שהעניקה תנופה רבה לעיסוק בזהות היהודית באמנות הישראלית".[3]

ב-2004 הציגה צ'רקסקי את תערוכת "נשף הקורבנות" שהורכבה מסדרה של עשרה פסלים אשר כל אחד מהם הוקדש לתיאור קורבן של משרד ממשלתי אחר. באופן זה תלמידת בית הספר הפכה לקורבנו של משרד החינוך, הנכה לקורבן של משרד הבריאות, האסיר לקורבן של משרד המשפטים וכיוצא בכך. ב-2006 הציגה את התערוכה "האוונגרדיסטים" ובה סדרת פסלים פארודיים וגרוטסקיים נוספת, הפעם של בעלי מקצוע שונים כגון מורה, מנתח, זונה, טכנאי, שף ועוד.

בהמשך שנת 2006 הוצגה תערוכתה "ציור פעולה" בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב לאמנות. תערוכה זו הפנתה את חצי הביקורת והאירוניה ביצירתה של צ'רקסקי כלפי עולם האמנות והאמנות עצמם, וכן כלפי חוויית צריכת האמנות במוזיאונים, אספני האמנות ועסקניה והבורגנות הדשנה.[4] על כך כתב פרופ' מרדכי עומר כי צ'רקסקי "מצליחה בציוריה מעוררי הרפלקסיה להפוך את הרס האסתטי לאסתטי, את הרס הציור לציור, את הרס האמנות לאמנות".[5]

בשנים 2009-2005 התגוררה ויצרה בברלין. עם חזרתה לישראל חשה את הצורך ברענון הסגנון האישי שלה ופיתוח גישה ציורית חדשה והחליטה לשוב אל ציור מהתבוננות. דרך זו של ציור בלתי-אמצעי מתוך התבוננות ישירה הובילה אותה ליצור יחד עם האמניות נטליה זורבובה, אנה לוקשבסקי, אסיה לוקין ואולגה קונדינה, אשר חלקו גישה דומה. בשנת 2010 הקימו חמש הציירות את קבוצת "הברביזון החדש". עם הקמתה הכריזו אמניות הקבוצה, כולן ילידות ברית המועצות לשעבר שעלו לישראל בשנות ה-90, ריאליסטניות, בעלות שפה ציורית ברורה ועמדה חברתית מגובשת, על כוונתן המשותפת:

"ממש כמו הציירים מאסכולת ברביזון, יצאנו מחללי הסטודיו שלנו אל תוך הג'ונגל העירוני. בעבודות שלנו אנחנו שבות למציאות, אשר במשך שנים לא קיבלה תשומת לב באמנות העכשווית וקוראת עכשיו לפרשנות חדשה". אך יציאתה של הקבוצה את הסטודיו היא אינה יציאה תמימה כי אם אל נקודות החיכוך החברתיות והפוליטיות ואל תחומי המצוקות המורכבות שמספקת המציאות האקטואלית.[6]

קבוצת "הברביזון החדש" הציגה תערוכות במוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, במוזיאון לאמנות עכשווית בעיר פרם שברוסיה, במוזיאון הנגב לאמנות, במוזיאון חיפה לאמנות, במוזיאון בר דוד שבקיבוץ ברעם, בגלריה רוזנפלד ובפרויקטים רבים שערכה הקבוצה במקומות ציבוריים וחללים אלטרנטיביים זמניים.

חיים אישיים

זויה צ'רקסקי נשואה להייסנט נאדי ומתגוררת ביפו.

השכלה

  • 1996–1997 בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים
  • 1997–1999 המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל

תערוכות יחיד נבחרות

תערוכות קבוצתיות נבחרות

  • 2015 "והזוכים הם: פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב", מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2014 "משולש שיקגו" (עם "הברביזון החדש"), מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2014 "הברביזון החדש בברעם", מוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם
  • 2014 "חלב שחור - השואה באמנות העכשווית", מוזיאון לאמנות עכשווית, רוסקילד, דנמרק
  • 2013 "צנטריפוגה", קרן נתן קמינגס, ניו יורק
  • 2013 "גלריה חיה או מתה", הגלריה העירונית, כפר סבא
  • 2013 "XXL", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2013 "שוק באר שבע" (עם "הברביזון החדש"), מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
  • 2012 "A Crash Course in Jews", המוזיאון היהודי, הוהנמס, אוסטריה
  • 2013 "Kunst Im Tunnel", תערוכת זוכי מלגת קרן ברונר, דיסלדורף
  • 2011 "גלוקליזם", תערוכת הקבע של האמנות הישראלית מאוסף המוזיאון, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2011 "אסקייפ", בית האמנים, תל אביב
  • 2011 "מקצוענים", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2010 "מהו הפוליטי", מוזיאון בת ים לאמנות עכשווית
  • 2010 "גרובמן" (יחד עם קבוצת "קולקטיב"), גלריה קישון, תל אביב
  • 2010 "הזקן: דוד בן-גוריון ומורשתו בראי האמנות בישראל", הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  • Germany of all places! Jewish-Russian immigration to the Federal Republic" 2010", המוזיאון היהודי, פרנקפורט, מוזיאון ספרטוס, שיקגו, המוזיאון היהודי, ברלין
  • 2010 "יודאיקה טוויסט", בית התפוצות, תל אביב,
  • 2010 "תוכנית מגירה", המרכז לאמנות עכשווית
  • 2010 "Japonaiserie", גלריה אורבניקס, תל אביב
  • 2010 "תיאטרון זהויות", בית התפוצות, תל אביב
  • 2010 "סקס/לוגיה", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2010 "הגזמה פראית" - הגוף הגרוטסקי באמנות הישראלית, מוזיאון חיפה לאמנות חיפה
  • 2010 "ז-ב-ע, זין בעין, עירום גברי באמנות ישראלית עכשוית", גל-און מקום לאמנות, תל אביב
  • 2010 "Typical!: Clich?s of Jews and Others", המוזיאון היהודי, וינה
  • 2010 "Your Cat is Dead", הגלריה של המדרשה, תל אביב
  • 2008 "אני כאמן", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2008 "הזמן והזמן אחריו", תערוכת זוכי מלגת אינגבורג בכמן מיסודו של אנסלם קיפר, מכון ון ליר, ירושלים
  • 2008 "ילדים טובים", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2008 "מבוי סתום", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2008 "זמן אמת – אמנות בישראל 2008-1998", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2008 "Overlapping Voices – Israeli and Palestinian Artists", מוזיאון אסל, וינה
  • 2007 "תחת השמש", גלריה גילית פישר, תל אביב
  • 2007 הביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית, בהרצליה
  • 2007 "כאילו אין מחר", גלריה קפריס הורן, ברלין
  • 2007 "Knokke-Zoute", גלריה אדריין דויד, בלגיה
  • 2006 "יפן זה כאן", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2006 "מעבר לעושר", מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
  • 2005 "Face Portrait", גלריה גולמן, מוסקבה
  • 2005 "חד גדיא: הגדות של פסח", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2005 "יופי של ספר", מוזיאון ישראל, אגף הנוער, ירושלים
  • 2005 "The New Hebrews – A Century of art in Israel", בית מרטין גרופיוס, ברלין
  • 2005 "ריאליזם משובש", גלריה רוזנפלד תל אביב
  • 2004 "BUBBLE", גלריית גולמן, מוסקבה
  • 2004 "בובה של תערוכה", זמן לאמנות, תל אביב
  • 2004 "קוסמופוליט",ה גלריה לאמנות, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע
  • 2004 "אדריכלים מציירים באוהאוס", מרכז באוהאוס, תל אביב
  • 2004 "האשכנזי"ם, הגלריה של המדרשה, תל אביב
  • 2004 "הטריאנלה השנייה למיצב", מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
  • 2004 "כן תעשה לך...", זמן לאמנות, תל אביב
  • 2002 "חילופים", גרמניה-ישראל, מוזיאון הרצליה, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2002 "האמיני יום יבוא - 300 אמנים למען דו-קיום", תל אביב–אום אל פאחם
  • 2001 "אמנים נגד מדיניות היד החזקה", גלריה בית העם, תל אביב
  • 2000 "פרק 4: בית הבובות" (עם רותי נמט), מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2000 "חפץ לב - הצעות לרכישה באמנות ישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1999 "בוגרים ברוזנפלד", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 1999 "תערוכת הזוכים בפרסי משרד החינוך והתרבות", אגודת האמנים והפסלים, תל אביב
  • 1999 "תערוכה לכבוד זכייה בפרס שטיינמן לפסל הצעיר", מוזיאון הרצליה
  • 1999 "בקשר לרפי", גלריה נופר, תל אביב

פרסים

  • 2014 פרס עידוד היצירה, משרד התרבות והספורט
  • 2011 מלגת שהות בדיסלדורף, קרן דן וקרי ברונר, קרן התרבות של מחוז נורדריין-ווסטפלייה ומכון גתה תל אביב.
  • 2004 פרס האמן הנבחר, הקרן למצוינות בתרבות (IcExcellence)
  • 2000 מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר, מטעם קרן וולף
  • 1999 פרס לפסל צעיר ע"ש שטיינמן, מוזיאון הרצליה לאמנות
  • 1999 פרס האמן הצעיר, משרד המדע התרבות והספורט

אוספים נבחרים

  • אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות
  • אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים
  • אוסף המוזיאון היהודי, ניו יורק
  • אוסף המוזיאון היהודי, ברלין
  • אוסף המוזיאון היהודי, וינה
  • אוסף דורון סבג, או.אר.אס בע"מ, תל אביב

לקריאה נוספת

  • רון ברטוש, "קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם חברתי דהיום", הברביזון החדש בברעם, מוזיאון בר-דוד, קיבוץ ברעם, 2014, עמ' 12-5.
  • גדעון עפרת, אופקים רחבים: 120 שנות אמנות בישראל, קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013, עמ' 345-344, 357.
  • יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 454.
  • איריס ריבקינד בן-צור, רויטל אלקלעי (עורכות), אמנות ישראלית עכשיו, מודן, תל אביב, 2009, עמ' 169-168.
  • אמיתי מנדלסון (עורך), זמן אמת: אמנות בישראל, 2008-1998, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2008.
  • אלן גינתון, דורית לויטה-הרטן, ציור פעולה, מוזיאון תל אביב, 2006.
  • דיאנה דלאל, דניס סולובייב-פרידמן, קולקציית יודאיקה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004.
  • גדעון עפרת, כן תעשה לך...- תחיית היהדות באמנות הישראלית, זמן לאמנות, תל אביב, 2003, עמ' 36-35, 54, 56, 72, 76.
  • כרמן קלמנט (עורכת), חילופים, לשכת התרבות נורד-ריין-וסטפליה, גרמניה, 2002, עמ' 77-70.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    דליה קרפל, חג הקורבן של זויה, באתר הארץ, 6 באפריל 2004
  2. ^ דיאנה דלאל, דניס סולובייב-פרידמן, קולקציית יודאיקה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004.
  3. ^ גדעון עפרת, אופקים רחבים: 120 שנות אמנות ישראלית, קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ירושלים, 2013, עמ' 344.
  4. ^ אלן גינתון, דורית לויטה-הרטן, ציור פעולה, מוזיאון תל אביב, 2006.
  5. ^ מרדכי עומר, בתוך: אלן גינתון, דורית לויטה-הרטן, ציור פעולה, מוזיאון תל אביב, 2006, עמ' 7.
  6. ^ רון ברטוש, "קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם חברתי דהיום", הברביזון החדש בברעם, מוזיאון בר-דוד, קיבוץ ברעם, 2014, עמ' 12-5.