מנחם עיני (נווט) – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"# |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חייל |
{{חייל |
||
|שם=מנחם עיני |
|שם=מנחם עיני |
||
|תמונה= |
|||
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=מרכז}} |
|||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|נולד=[[1938]] |
|נולד=[[1938]] |
||
גרסה מ־16:10, 17 בפברואר 2017
תבנית:חייל מנחם עיני (נולד ב-1938) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת אלוף. שירת בחיל האוויר כנווט קרב, נפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה, ובהמשך היה נספח חיל האוויר בוושינגטון וראש מנהלת הלביא.
מנחם עיני נולד ב-1938 בעיראק, ובילדותו עלה לישראל.
שירת בטייסת 119 כנווט במטוס ווטור, ובהמשך יצא ללימודי הנדסה אווירונאוטית בטכניון. במהלך לימודיו השתתף במלחמת ששת הימים כנווט בטייסת 110. בפרוץ המלחמה היה הנווט המוביל במבנה של שני מטוסי ווטור שנשלחו בתחילת מבצע מוקד ללוחמה אלקטרונית במטרה לשבש את פעילות המכ"מים המצרים ולפתוח נתיבי חדירה למטוסי חיל האוויר.[1] בהמשך הלחימה נטל חלק בהפצצת שדה התעופה בביר תמדה.[2]
נשלח לארצות הברית לקליטת מטוסי הפנטום הראשונים, ושירת בטייסת 201, טייסת פנטומים הראשונה של חיל האוויר, בבסיס חצור. באוקטובר 1969 השתתף במבצע "גביר 30", גיחת ההפצצה הראשונה של הטייסת לתקיפת סוללות טילי קרקע-אוויר SA-2 באבו סואר שבמצרים.[3] בהמשך מלחמת ההתשה השתתף בגיחות מבצעיות רבות נוספות, בהן מבצע "גביר 79", "מבצעי פריחה" ו"מבצע קשת אווירי" פעולת תגמול על טיבוע ספינת הדיג אורית.[4] ב-25 באפריל 1970 השתתף ביירוט מפציצים מצרים מדגם איליושין 28 שחדרו לישראל, הוא שימש הנווט של מפקד הטייסת שמואל חץ והשניים הפילו את אחד המטוסים בטיל "לביד", ההפלה הראשונה בשימוש בטיל זה.[5]
ב-18 ביולי 1970 היה עיני נווט, בדרגת רב סרן, במטוס פנטום שאותו הטיס שמואל חץ בראש שמיניית מטוסי פנטום שיצאה לתקיפת סוללות טילי קרקע-אוויר במצרים, כ-50 ק"מ ממערב לתעלת סואץ. על היציאה לטיסה זו סיפר עיני: "רפי הר-לב, מפקד הבסיס, התנגד בתוקף שחץ ואני נטוס יחד באותו מטוס. 'כל הידע התאורטי והמבצעי של הטייסת נמצא אצלכם', הוא אמר לנו. 'מה יהיה אם יקרה לכם משהו?"[6] טילים אחדים נורו לעבר מטוסי הפנטום במהלך התקיפה, מהם נפגעו מטוסיהם של חץ ועיני ושל אביהו בן-נון ונווטו תבנית:נזכור את כולם. מטוסם של חץ ועיני נפגע ובדרך חזרה לישראל איבד את כושר הטיסה.[7] חץ הצליח לפלוט את הנווט עיני, אך לא הצליח לנטוש בעצמו ונהרג.[8] עיני צנח ונפל בשבי. אביהו בן-נון הצליח להגיע עד רפידים וביצע נחיתת אונס.
עיני נפצע קשה, ואת השנה הראשונה בשבי עשה בבית החולים מהדי בקהיר. לאחר מכן נכלא בכלא עבסייה בקהיר, יחד עם עוד תשעה טייסים ונווטים. ושם, יחד עם עמיתיו רמי הרפז, אבינועם קלדס ויצחק פיר תרגם לעברית את הספר "ההוביט" במה שנודע כתרגום הטייסים.[9] הוא שהה בשבי יותר משלוש שנים, ושוחרר בנובמבר 1973, בחילופי השבויים שלאחר מלחמת יום הכיפורים.[10]
עם שחרורו חזר עיני לשירות סדיר כראש ענף אמל"ח במטה חיל האוויר. בתפקידו האחרון בצה"ל היה נספח חיל האוויר בוושינגטון.
השתחרר מצה"ל ובינואר 1983 מונה לראש מת"ל - מנהלת תוכנית הלביא במשרד הביטחון.
בעל תואר שני במדע המדינה בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
נישא לאסתר פרלמוטר, פסיכולגית שעסקה בחינוך, ולהם שלוש בנות.
לקריאה נוספת
- מירב הלפרין ואהרון לפידות, חליפת לחץ - דפים בספר הטיסות של חיל-האויר, הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ז, עמ' 68-65.
קישורים חיצוניים
- עליזה בוסביב, השמיים הם הגבול - ראיון עם מנחם עיני, באתר של ארגון הבוגרים של בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים
- אסתי אהרונוביץ, הבורות השחורים שלי, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
- דוד כספי, 40 שנה למלחמת ההתשה בסיני, באתר "יד לשריון"
- יוסף ולטר, יומן שבי, מעריב, 16 בינואר 1987, המשך, מעריב, 16 בינואר 1987
הערות שוליים
- ^ דני שלום, כרעם ביום בהיר, באוויר-פרסומי תעופה, עמ' 215
- ^ דני שלום, כרעם ביום בהיר, באוויר-פרסומי תעופה, עמ' 594
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), אויר - פרסומי תעופה, עמ' 474
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), אויר - פרסומי תעופה, עמ' 786
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), אויר - פרסומי תעופה, עמ' 739
- ^ מירב הלפרין ואהרון לפידות, חליפת לחץ - דפים בספר הטיסות של חיל-האויר, הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ז, עמ' 68-65.
- ^ אבינעם מיסניקוב, הפלת קורנס 680, באתר "מרקיע שחקים"
- ^ הטייס שמואל חץ נהרג כנראה, הנווט נשבה - בנפול המטוס בסואץ, מעריב, 20 ביולי 1970
- ^ מיכל ויסברוד, לשם ובחזרה, באתר חיל האוויר הישראלי, 27 בפברואר 2012
- ^ דויד מושיוב, 74 שבויים הוחזרו עד כה ממצרים, דבר, 18 בנובמבר 1973, המשך