מיטלה
 | |||||||||
| הארמון במיטלה | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
1,515 הקטאר  | ||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות | התרבות הזפוטקית | ||||||||
| סוג | עיר-מדינה | ||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||
| מצב | הריסות | ||||||||
| גישה לציבור | כן | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 מקסיקו | ||||||||
| מיקום | ואחאקה, מקסיקו | ||||||||
| קואורדינטות | 16°55′38″N 96°21′34″W / 16.927222°N 96.359444°W | ||||||||
|
(למפת מקסיקו רגילה) | |||||||||
  | |||||||||
מיטלה (בספרדית: Mitla) הוא אתר ארכאולוגי של עיר-מדינה הקשורה לתרבות הזפוטקית מהתקופה הפרה-קולומביאנית של מסו-אמריקה במרכז מדינת ואחאקה שבדרום מקסיקו. האתר ממוקם 44 קילומטרים מהעיר ואחאקה,[1] בקצה העליון של עמק טלקולולה, אחד משלושת העמקים הקרים והגבוהים היוצרים את אזור העמקים המרכזיים של המדינה. בגובה של 1,480 מטרים, מוקף בהרי סיירה מדרה דל סור,[2] האתר הארכאולוגי נמצא בתוך העיירה המודרנית של סן פבלו וייה דה מיטלה (אנ').[3] בעוד שהעיר מונטה אלבאן הייתה המרכז החשוב ביותר מבחינה פוליטית של התרבות הזפוטקית, מיטלה הפכה למרכז הדתי העיקרי בתקופה מאוחרת יותר כשהאזור נשלט על ידי המיקסטקים (אנ').
השם מיטלה נגזר מהשם מיקטלן בנאוואטל, כלומר "מקום המתים" או "העולם התחתון". שמו הזפוטקי הוא "ליובא" (Lyobaa), שפירושו "מקום מנוחה". השם מיקטלן תועתק למיטלה על ידי המתיישבים הספרדים. הוא הוקם כאתר קבורה מקודש על ידי הזפוטקים, אך הארכיטקטורה והעיצובים מלמדים גם על השפעתם של המיקסטקים, שהתבלטו באזור בשיא ההתיישבות במיטלה.
מיטלה ייחודית בין אתרים מסו-אמריקאיים בגלל ציורי פסיפס משוכללים ומורכבים ועיצובים גאומטריים המכסים קברים, פאנלים, אפריזים ואפילו קירות שלמים של המתחם. פסיפסים אלו עשויים מחתיכות אבן קטנות, חתוכות דק ומלוטשות שהותאמו יחד ללא שימוש בטיט. באף אתר אחר במקסיקו אין עבודת קישוט כזו.
היסטוריה של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיטלה הוא אחד מהאתרים הארכאולוגיים הרבים שהשתמרו היטב בעמק ואחאקה, שבו האקלים הקר והיבש שימר אתרים בני 10,000 שנים. עמק זה יושב על ידי הזפוטקים לפני תחילת האלף הראשון, שבמהלך מאות השנים פיתחו חברה היררכית הנשלטת על ידי אליטות. בעוד העמק היה מבודד יחסית, לזפוטקים היו קשרים עם עמים מסו-אמריקאים אחרים. דבר זה הוכח על ידי כלי חרס והשפעות תרבותיות ואחרות שעברו הלוך ושוב בינם לבין עמים אחרים.
המיקסטקים היגרו לאזור לפני שהספרדים הגיעו לאזור במאה ה-16. המדינה הזפוטקית-מיקסטקית המעורבת מנתה יותר מ-500,000 תושבים. התושבים פיתחו והשתמשו בטכניקות בנייה מתוחכמות, מערכת כתיבה, שתי מערכות לוח שנה ומערכות מתוחכמות של גידול חקלאי. הגידולים הבסיסיים שלהם היו תירס, שעועית, דלועיים ופלפל צ'ילי. אלה היו תלויים במערכות ההשקיה הבנויות שלהם ובשימוש בטרסות על מדרונות ההרים על מנת לגדל מזון לאוכלוסייה העירונית ברובה.
מיטלה הייתה מיושבת לפחות מאז התקופה הקלאסית (100–650 לספירה) ואולי כבר משנת 900 לפנה"ס. היא התחילה ככפר מבוצר בקצה החיצוני של העמק ומאוחר יותר הפכה למרכז הדתי העיקרי של הזפוטקים. המיקסטקים השתלטו על האזור בסביבות שנת 1000 לספירה, אף על פי שהאזור נותר מאוכלס על ידי זפוטקים רבים. העיר הגיעה לשיאה ולשטח הגדול ביותר בין השנים 750 ל-1521, עם השפעות זפוטקיות ומיקסטקיות על הארכיטקטורה שלה במהלך אותה תקופה.
מיטלה הוא אחד מהאתרים הפרה-קולומביאניים המבטאים את האמונה המסו-אמריקאית שהמוות הוא החלק המשמעותי ביותר בחיים לאחר הלידה. הוא נבנה כשער בין עולם החיים לעולם המתים. האצילים שנקברו במיטלה נועדו להפוך ל"אנשי ענן", שיתווכו בשם האוכלוסייה שנותרה למטה.
מיטלה עדיין הייתה מיושבת ותפקדה כמרכז הדתי העיקרי כאשר הגיעו מגלי הארצות והמשלחות הצבאיות הספרדיות בשנות ה-20 של המאה ה-16 ואילך. הכהן הגדול, שנקרא האויחה-טאו (Uija-tào), התגורר במיטלה. הספרדים השוו אותו לאפיפיור של הכנסייה הקתולית. באותו זמן המרכז העירוני השתרע על שטח של 1 עד 2 קילומטרים רבועים, עם אזורים פרבריים שמקיפים אותו. באזורים הכפריים הייתה חקלאות אינטנסיבית על פני שטח של יותר מ-20 קילומטרים רבועים כדי להאכיל את העיר.
במהלך התקופה הקולוניאלית המוקדמת תועדו כמה מהתיאורים הטובים ביותר של האתר על ידי החיילים והמיסיונרים הספרדים שהגיעו לראשונה לעמק. הנזיר טוריביו דה בנבנטה מוטוליניה (אנ') כתב על העיר באמצע המאה ה-16, והיה מהראשונים שעשו זאת. הוא אמר שפירוש שמה הוא "גיהנום", הפרשנות שלו לעולם התחתון. מחבר מוקדם נוסף היה דייגו גרסיה דה פאלאסיו (Diego García de Palacio), מהנדס אוניות ספרדי שעבד במקסיקו ובגואטמלה, שדיווחיו מתוארכים ל-1576.
בשנת 1553 הורה הארכיבישוף אלבוקרקה מוואחאקה להרוס את אתר מיטלה. מאחר שהאתר מחזיק זמן רב בחשיבות פוליטית ודתית רבה עבור האזור, הוא רצה למוסס את כוחו. כוחות בפיקוד ספרדי תקפו את הבניינים, פירקו ובזזו אותם, עם מעט מבנים שנותרו. מאוחר יותר התגוררו כמרים ספרדיים בחלק מחדרי האתר הקדוש, כדי לעקור את הזפוטקים שהיו בו קודם לכן.
גושי האבן והשרידים שימשו כחומרי בנייה לכנסיות ספרדיות, כולל כנסיית סן פבלו, שנבנתה על גבי חלק מהחורבות. הצד הצפוני של קתדרלת ואחאקה משלב מאפייני עיצוב ממיטלה כדי לסמל שהתרבות הישנה הוחלפה על ידי המסדר הדתי החדש.
במדינת ואחאקה, מיטלה היא שנייה בחשיבותה כאתר ארכאולוגי רק למונטה אלבאן, העיר המרכזית. בתחילת המאה ה-20, בחרה ממשלתו של פורפיריו דיאס במיטלה כאחד הסמלים המאפיינים של מקסיקו הפרה-היספנית לחגיגות המאה לעצמאות מקסיקו. אלפונסו קאסו (אנ'), הארכאולוג שחפר את מונטה אלבאן ב-1931, עבד גם במיטלה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, מתבצעות חפירות נוספות במיטלה, עם עבודה חשובה על קבוצת המבנים הצפונית. הכנסייה הקולוניאלית נחפרה בסביבות תחילת המאה ה-21. לרגל חגיגות המאתיים למקסיקו ב-2010, הגביר המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (אנ') (בראשי תיבות INAH) את המאמצים לשמר את החורבות העתיקות.
תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום קבוצת פירמידות על רכס, כמו מונטה אלבאן, מיטלה היא קבוצה של מבנים שנבנו בקרקעית העמק. עמקים אלה נמצאים בגובה רב בהרים; גובהו יותר מ-1,500 מטרים מעל גובה פני הים. מהאתר לא נשקפים הנופים הרחוקים והרחבים כמו במונטה אלבאן. הארכיטקטורה מתאפיינת יותר כמוכוונת לנוחות התושבים ולא לפאר. בניית מיטלה כמרכז טקסי החלה בשנת 850. העיר עדיין התפתחה כשהספרדים הגיעו והרסו אותה באמצע המאה ה-16.
קבוצת הבניינים העתיקה ביותר תוארכה בין השנים 450 ל-700 לספירה והיא מציגה מאפיינים ארכיטקטוניים דומים לאלה שנמצאו במונטה אלבאן הקדומה. מיטלה הוא אחד האתרים הבודדים שהתחילו בתקופה הקלאסית, כאשר המיקסטקים הפכו לדומיננטיים באזור. האתר מייצג את הארכיטקטורה המפותחת ביותר של הזפוטקים. זהו תוצר של סינקרטיזם של מאפייני עיצוב מיקסטקיים וזפוטקיים, שהגיע לשיאו בשנת 1200. סינקרטיזם נוסף, מאוחר יותר, מיוצג על ידי הכנסיות הקתוליות באמצעות מאפייני עיצוב זפוטקיים כשהן נבנו על יסודות המקדשים ההרוסים באזור זה, כגון כנסיית סן פדרו, הממוקמת בקבוצת הצפון, וקפלת קלוואריו, הממוקמת בקבוצת אדובי.
נראה כי לבניית קירות האבן היו טכניקות דומות בכל הקבוצות: ליבה של בוץ ואבן מכוסה בטיח או סלע טרכיט מסותת היטב. חלק מהאבנים הגדולות, כמו אלו המשמשות כעמודים ומשקופים, שוקלים עד 18 טון. הבנייה במקום, ורכישה והובלה של חומרים כאלה, הצריכו תיאום מורכב של קבוצות גדולות של עובדים.
כיום האתר הארכאולוגי מורכב מחמש קבוצות של מבנים, כאשר חלק גדול ממנו מוקף בגדר של צמחי קקטוס. חמש הקבוצות נקראות הקבוצה הדרומית, האדובי, הארויו, העמודים או הארמון, וקבוצת הכנסייה או הקבוצה הצפונית. כל הבניינים של הקבוצות מיושרים עם רוחות השמיים. קבוצת הדרום וקבוצת אדובי סווגו כמרכזים טקסיים, הכוללים כיכרות מרכזיות המוקפות במבני תלים. קבוצות הדרום, העמודים והכנסייה סווגו כארמונות, עם חדרים המקיפים חצרות מרובעות. שתי הקבוצות השמורות ביותר הן קבוצת העמודים וקבוצת הכנסייה, שתיהן בקצה הצפוני של האתר.
קבוצת העמודים וקבוצת הכנסייה נחפרו במלואם ושוחזרו בתחילת שנות ה-80 והן פתוחות לקהל הרחב. שתיהן מורכבות מחצרות מלבניות המוקפות בבניינים מלבניים חד-קומתיים, עם חדרים ארוכים וצרים.
קבוצת הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכניסה לאתר היא דרך קבוצת הכנסייה או הקבוצה הצפונית. במאה ה-16, הספרדים בנו כאן את כנסיית סן פבלו. היא נבנתה על גבי בימה פרה-היספנית גדולה, המשמשת כעת כאטריום הכנסייה. הזפוטקים האמינו שהאל והאלה של העולם התחתון חיים בקבוצת מבנים זו. הספרדים בנו כאן את הכנסייה שלהם בתורם כדי להדגיש את כוחם וכדי למנוע מה"שטן" לברוח.
הקבוצה מכילה גם את המקדש הזפוטקי הראשי, הנקרא יוהופאה (yohopàe), שמתורגם ל"בית הכוח החיוני". מקדש זה פונה לחצר גדולה. השער למקדש מוקף בשני עמודים גדולים, המובילים לחדר קדמי. לחדר הקדמי הזה היה פעם גג שנתמך בשישה עמודים, אך רק העמודים והקירות נותרו. מעבר לחדר הקדמי נמצא האולם הראשי, שבו הכוהנים הבעירו קטורת, הקריבו קורבנות וערכו טקסים אחרים. מאחורי האולם הראשי נמצאים מגורי הכוהנים הזפוטקים. קירות ברחבי הבניין הזה מכוסים בציורי פסיפס מורכבים וציורי קיר המתארים סצנות ודמויות מיתולוגיות.
מתחת לחלק מהמבנים יש קברים מאבן, בצורת צלב. מגיעים אליהם במדרגות היורדות מאזור הפאטיו. בפנים הם מעוטרים בפסיפס. לאחד הקברים יש כניסה המחולקת בעמוד עבה. עמוד זה ידוע בכינויו "עמוד החיים" (Columna de la Vida). לפי האגדה, אם אדם עוטף את זרועותיו סביב העמוד, המרווח שנותר בין הידיים מצביע על כמות החיים שנותר לאדם.
קבוצת העמודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדרום לקבוצת הכנסייה נמצאת קבוצת העמודים, שהמבנה הראשי שלה נקרא הארמון. לקבוצה זו שתי כניסות כלפי חוץ, הפונות דרומה. חדר הכניסה מכיל עמודים עצומים התומכים בגג. לקיר הצפוני יש פתח קטן הפונה לפאטיו, על פי ההערכות שימש למעבר אל העולם הבא.
הבניין הראשי נקרא הארמון או היכל העמודים הגדול. גודלו 36.6 על 6.4 מטרים ויש בו שישה עמודים של אבן געשית שתמכו פעם בגג. לאחר מעבר במסדרון קטן מגיעים לחצר המעוטרת בצורה מורכבת בציורי פסיפס ועיצובים גאומטריים. בבניינים הצפוניים והמזרחיים של הקבוצה יש קברים מורכבים שבהם נקברו כוהנים גדולים ושליטים זפוטקים. בחזית המדרגות של המבנה הצפוני נמצא קבר בצורת צלב עם חדר קדמי. בתקרה יש קורות גדולות מאבן, והקירות מעוטרים בלוחיות ובעבודות פסיפס. המבנה המזרחי מאופיין בעמוד אבן מונוליטי התומך בגג.
אפריזים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאפיין העיקרי המבחין של מיטלה הוא עבודת הפסיפס המורכבת והעיצובים הגאומטריים המעטרים בשפע את הקירות של קבוצות הכנסייה והעמודים כאחד. הדוגמאות הגאומטריות, הנקראות בספרדית grecas, עשויות מאלפי אבנים חתוכות ומלוטשות המוצמדות זו לזו ללא טיט. החלקים נקבעו על רקע טיח צבוע באדום. האבנים מוחזקות במקומן על ידי משקל האבנים המקיפות אותן. קירות, אפריזים וקברים מעוטרים בציורי פסיפס. במקרים מסוימים, כמו במשקופים, "אריחי" האבן הללו מוטבעים ישירות בקורת האבן. הפסיפסים המשוכללים נחשבים לסוג של עיצוב "בארוקי", שכן העיצובים משוכללים ומורכבים, ובמקרים מסוימים מכסים קירות שלמים. אף אחד מעיצובי הפסיפס אינו חוזר בדיוק בשום מקום במתחם. היצירה כאן היא ייחודית בכל מסו-אמריקה.
שימור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני החששות העיקריים לאתר מיטלה הם השפעות הסחיפה של רוח, גשם וכו' וגרפיטי. האחרון, שרובו מצויר או חרוט על ידי מבקרים, מהווה בעיה רצינית לפחות מאז תחילת המאה ה-20. כדי להגן על ההריסות, במיוחד על עבודות הפסיפס, נבנו מקלטים מעל מספר החדרים של קבוצת הארמון או העמודים. מקלטים אלה הם גגות סכך דקלים הנתמכים על ידי קורות ועמודי עץ. הם נועדו להידמות לגגות שהיו נפוצים בתקופה המסו-אמריקאית. פרויקטי שיקום המתוכננים או בעיצומם כוללים, בנייה מחדש של קיר מהמאה ה-17 של חדר המשמש כמשכן כמרים בקבוצת הכנסייה, הנחת רצפות טיח בקבוצת העמודים, איטום בימות וקירות ביצורים וגינון ושיקום של מכל איסוף מי גשמים מהעידן הקולוניאלי. האחרון היה היחיד מסוגו שנבנה בעמק בתקופה הקולוניאלית.
מיטלה הוא אחד האתרים שייכללו בתוכנית מתוכננת בשם "המסדרון הארכאולוגי של עמק ואחאקה" (Corredor Arqueológico del Valle de Oaxaca). מטרות הממשלה הן לתחזק ולשחזר חורבות, וכן להנגיש את האתר למבקרים. בנוסף, ארכאולוגים כמו נלי רובלס (Nelly Robles) תמכו במאמצים להשיג הכרה באתר, במיוחד כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בגלל חשיבותו. היא כבר רשומה ברשימת אתרי המורשת הלאומית של מקסיקו, הנקראת Lista Indicativa del Patromonio Nacional. חורבות מיטלה רשומות יחד עם העץ של טולה באזור, ומערות סמוכות שיש בהן ציורי סלע עתיקים ומציגות עדויות למגורי אדם במשך 8,000 שנה.
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיטלה הוא האתר הארכאולוגי השני המתוייר ביותר במדינת ואחאקה, אחרי מונטה אלבאן. אתר מיטלה חשוב מאוד לעיירה המודרנית סן פבלו וייה דה מיטלה, שכן פעילויות הקשורות לתיירות תומכות ברוב הכלכלה. תושבים רבים חשים כי לא האתר או העיירה מקודמים מספיק על ידי הממשלה. הרשויות המנהלות את האתר אומרות שהתיירות מתגברת. רוב המבקרים הם מקסיקנים המבקרים בסופי שבוע ממדינות וראקרוס ופואבלה. מבקרים זרים הם בעיקר אירופאים. בממוצע 500 אנשים ביום מבקרים באתר.
אתר המורשת העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2010 הוכרזו אתרים ארכאולוגים באזור יאגול ומיטלה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אתר המורשת כולל ארבעה מרכיבים:[4]
- מערות פרהיסטוריות – מאה ארבעים ושבע מערות ומחסות סלע שהיו בשימוש בפרהיסטוריה. אלה מפוזרים על פני המצוקים והמחשופים של המדרונות התחתונים של הרי מיחה (Mixe). בכמה מהם יש אמנות סלע ועדויות למעבר של ציידים-לקטים נוודים לחקלאים בתחילת דרכם. זרעי דלועיים בני 10,000 שנים בתוך מערה אחת, גילה נקיטס (Guilá Naquitz), נחשבים לעדות המוקדמת ביותר הידועה לצמחים מבויתים ביבשת אמריקה, ונטען ששברי קלחי תירס מאותה מערה הם העדות המתועדת המוקדמת של ביות תירס. טענה אחרונה זו הופרכה לאחר שנתגלו זרעי תירס עתיקים יותר בחפירות בריו באלסאס (Rio Balsas).
- יאגול – אתר הארכאולוגי של עיר המדינה הזפוטקית
- קבאייטו בלנקו (Caballito Blanco, "הסוס הקטן הלבן") – חורבות פרה-היספניות מהתקופה הפרה-קלאסית, וכמה מערות עם אמנות סלע - הן ציורים על קירות המערה והן תחריטים על רצפת המערה - שימשו אולי לחגיגת טקסים ציבוריים. המתחם כולל שלושה מבנים קטנים ונמוכים פרה-היספנים, התוחמים חלל מרכזי או רחבה. מסביב לאתר יש מערות שהיו מיושבות בתקופות פרה-היספניות שונות. מבנה קטן נוסף התפרש כמרחץ אדים ומבנה בצורת חץ שיכול להיות מצפה כוכבים.
- הנוף הטבעי – בעוד שבמישור שמסביב ליאגול השטחים מעובדים באינטנסיביות, במדרונות הגבוהים יש מעט מרעה בקר בלבד. בכיסים קטנים יש שאריות של יער נמוך. ניתוח אבקה ממערת גילה נקיטס ושל הצמחייה הנוכחית מצביע על כך שכמעט כל המינים המיוצגים במערה עדיין קיימים כיום. הנוף נכלל באתר המורשת הן משום שהשרידים של היערות נתפסים כמקומות המשקפים את סוג הצמחייה שהייתה זמינה לאדם הפרה-היסטורי והן משום שמכיוון שאזור זה אינו מעובד אפשר ליצור נוף אסתטי המושך תיירים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיטלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיטלה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- Prehistoric Caves of Yagul and Mitla in the Central Valley of Oaxaca' UNESCO site
- The Grecas of Mitla story and photos on ourmexico.com
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Zona Arquelógica de Mitla" [Mitla Archeological Zone] (בספרדית). Oaxaca: Oaxaca Mio.
- ^ "Mitla archaeological site, Mexico". Encyclopedia Britannica. britannica.com.
- ^ Zap, Tom. "Mitla, Oaxaca". Oaxaca.
- ^ Advisory Body Evaluation (ICOMOS)
