מלחמת העצמאות של אלג'יריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת העצמאות של אלג'יריה (צרפתית: Guerre d'Algérie; 1954 - 1962), אחת ממלחמות הדה-קולוניזציה החשובות ביותר, שהובילה לעצמאותה של אלג'יריה מצרפת.
בתחילת שנת 1954, בין השאר בעקבות ההפסד הצרפתי בדיאן ביאן פו בהודו סין ובעקבות עליית הלאומיות האלג'יראית, הוקמה ה-CRUA ("המועצה המהפכנית לפעולות מאוחדות") באלג'יריה. מטרת הארגון הייתה לאחד את כוחות המליציות האלג'יראיות כנגד צרפת. ב-10 באוקטובר של אותה שנה, חברי ה-CRUA החליטו להתחיל את המרד. המרד החל בלילה של 1 בנובמבר ובאותו לילה בוצעו כשלושים מתקפות כנגד מטרות משטרה וצבא צרפתיות ברחבי אלג'יריה. מיד לאחר מכן, ה-CRUA שינה את שמו ל-FLN ("החזית לשחרור לאומי") כאשר הזרוע הצבאית שלה כונתה ה-ALN ("הצבא לשחרור לאומי") וכך המרידה החלה. בפרוץ המרד היו באלג'יריה תשעה מיליון מוסלמים לעומת מיליון מתנחלים אירופאים ("Pied Noir" שביניהם גם נכללו יהודי אלג'יריה) שנהנו ממעמד כלכלי-חברתי גבוה בהרבה מזה של המוסלמים.
תחילת הלחימה התבטאה בחוסר יכולת של ה-FLN להשיג תמיכה ציבורית גורפת וחוסר יכולתם של הצרפתים לעצור את ה-FLN. על מנת להשיג תמיכה, ובמטרה להגביר את האינטנסיביות של הלחימה, ביצעו לוחמי ה-ALN פיגועים נגד המתיישבים האירופאים ואנשי הצבא וכן תקפו מטרות רגישות כגון תחנות כוח, מסילות ברזל גשרים וכדומה. בעקבות התגברות ההתקפות, גייסו הצרפתים כוחות מילואים והצבא הצרפתי באלג'יריה הגיע לכחצי מיליון חיילים עד לסוף 1956. בנוסף גי מולה, ראש ממשלת צרפת, נתן לצבא אישור לסיים את הלחימה בכל האמצעים הדרושים. בשנים 1956 עד אמצע 1957 התחולל הקרב על אלג'יר (בירת אלג'יריה) שבמהלכו השמיד הצבא הצרפתי את כל תשתיות ה-FLN באלג'יר וכלא או הרג את כל מנהיגיו, תוך כדי נקיטת אמצעים ברוטליים ושימוש רווח בעינויים. צרפת השיגה ניצחון צבאי מובהק, אך למרות זאת התחזקה התמיכה הציבורית ב-FLN בתוך אלג'יריה, ולראשונה נפגעה גם התמיכה הציבורית בלחימה בתוך צרפת. הצרפתים המשיכו את מגמתם ההתקפית כנגד המורדים האלג'יראים והקימו מחסומים בגבולות עם תוניס ומרוקו ובכך מנעו מה-FLN מקורות לנשק. בנוסף דלקו כוחות צבא צרפתיים אחר לוחמי ה-FLN בכל רחבי אלג'יריה, ויישובים אלג'יראים שלמים שנחשדו בפעילות חתרנית נגד צרפת הועברו ממקומם או הוחרבו ומיליוני אלג'יראים הפכו לפליטים.
במאי 1957 בעקבות משברים כלכליים חמורים שנגרמו, בין השאר, כתוצאה מהמלחמה באלג'יריה, נפלה ממשלתו של מולה בצרפת והביאה לקיצה של הרפובליקה הרביעית. לאחר תקופה ארוכה של אי יציבות פוליטית בצרפת וחילופים תחופים בשלטון, קיבל על עצמו שארל דה גול את הנשיאות ביוני 1958 בסמכויות נשיא מורחבות. בניסיון לסיים את הלחימה הציע דה גול לאלג'יראים אינטגרציה מלאה ומאוחר יותר באותה שנה ניסה ליזום את "הסכם שלום האמיצים" עם ה-FLN, אבל הם לא היו מוכנים להסתפק בפחות מעצמאות מלאה.
בינואר 1960, לאחר שהמתנחלים הבינו שצרפת איננה מתכוונת לשמור על אלג'יריה צרפתית, הם החלו מחאה אלימה כנגד הצבא הצרפתי- "שבוע הבריקדות". דה גול הבין אז שהברירה היחידה היא עצמאות אלג'יראית מלאה. שנה לאחר מכן במשאל עם, הרוב המוחלט של אזרחי צרפת תמכו בעצמאות אלג'יראית מלאה. גם ניסיון פוטש צבאי כושל של המתנגדים לעצמאות אלג'יר לא הצליח לעצור את שחרורה של אלג'יריה. בהסכמי אוויאן באביב של 1962 נחתם הסכם שלום. בקיץ שלאחר מכן עזבו את אלג'יריה מיליון וארבע מאות אלף מתנחלים אירופים וביניהם יהודים ספרדים.
עד היום, מספר ההרוגים שנגרם מהמלחמה שנוי במחלוקת והוא עומד על כשבע מאות אלף אלג'יראים על פי היסטוריונים כמו אליסטר הורן. בנוסף, כל תשתיות אלג'יריה נהרסו כליל והשפעת המלחמה מורגשת עד היום.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] מקורות
- (Westport conn: greenwood press 1976) Pp. 94-96 Joan Gillespie, Algeria: Rebellion and Revolution
- Martin Gilles, " The War in Algeria: The French Experience" Military Review 85(4): 51-57
- Martin Alexander and J.F.V. Keiger, The Algerian War: Strategy, Operation and Diplomacy (London : Frank Cass Publishers, 2002) pp.8-10
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל המזרח התיכון | ||
