מערת קבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מערת קבורה היא מערה בה נהוג היה לקבור בתקופות הקדומות. חשיבות מערות הקבורה הן כמקורן לחקר העולם התרבותי הקדום, אמונותיו ומנהגיו.

מערות הקבורה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבורה במערות בארץ ישראל התקיימה בתקופות שונות. מערות קבורה נמצאו כבר בתקופה הכלקוליתית, למשל מערת הקבורה שנמצאה בפקיעין, וגם בתקופות הבאות האחריה כגון: תקופת הברונזה, התקופה הישראלית, תקופת בית שני ותקופת המשנה והתלמוד .

תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הברונזה נהגו לקבור את הנפטרים בתוך מערה בעלת מתאר עגלגל, לצד קרוביו. מכאן הביטוי המקראי "וישכב ויֵאסף אל אבותיו", מצדדיו הונחו מנחות קבורה, הכוללים כלי חרס ומתכת ותכשיטים. תקופה זו מתחלקת לכמה שלבי משנה. בתקופת הברונזה הקדומה הקבורה הייתה במערות גדולות יחסית בהם נקברו דורות של נפטרים. כאשר הוכנסה גופה חדשה דחקו את העצמות הישנות ואת כלי המנחה הנלווים לשוליים. לעומת זאת, בתקופת הברונזה הביניימית (ברונזה תיכונה 1), הקבורה הייתה בתוך מערות קטנות יחסית, שבכל אחת מהן הייתה קבורה בודדת. באתרים מסוימים, כגון ג'בל קעקיר בגבול השפלה והר, קיימים שדות קבורה הכוללים מאות פתחים של מערות. בתקופת הברונזה המאוחרת, שבו לקבור במערות באופן המוני. במערות מתקופה זו נמצאו שיטות קבורה שונות וכמות גדולה ועשירה של כלי-מנחה. בתקופה זו, המערות עשירות בקרמיקה, שבחלקה מיובאת ממרחקים, שהיא עדות לרמה התרבותית הגבוהה של התקופה. לעתים נמצאו מספר צורות קבורה באותה מערה.

התקופה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הישראלית (תקופת הברזל) נחצבו במרחב הישראלי והיהודאי מערות רבועות ובהם "משכבים", מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים כשנה עד שנתאכל הבשר. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"קבורה משנית" ורוכזו בחלל שנחצב לשם כך. מערות אלה מתחלקות לשניים: מערות פשוטות בהן יש יחידה בסיסית הכוללת: חדר רבוע במרכז שקע חצוב, סביבו שלושה משכבים. לצד הטיפוס הפשוט יש מערות מורכבות בהם מספר חדרים ומשכבים במתכונת מפוארת.

תקופת בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרים במערת הארונות בבית שערים

בימי הבית השני הייתה הקבורה במערות פרטניות. ירושלים של אותה עת הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל טומאת המת, נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה (משנה בבא בתרא, ב, ט). כאשר העיר התרחבה, הורחקו בתי הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" (בבא בתרא, א, יא). האמונה בתחיית המתים הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן בגלוסקמאות ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" ירושלמי מועד קטן, פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור סנהדריה, מזרחה (גדות נחל קדרון), ומדרום לעיר העתיקה (גיא בן הינום וכתף הינום) ומהוות נקרופוליס. בצדה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת רחביה.

משפחות מכובדות, כמשפחת כהני בני-חזיר, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתיוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת קבר יסון.

מערות קבורה בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת בבא בתרא מופיע דיון לגבי מידתה המקובלת של מערת קבורה משפחתית ולגבי האופן בו חופרים בה את כוכי-הקבורה. אתר הקבורה כלל חצר בגודל שש אמות על שש אמות, ומערות קבורה בצורת תיבה. כוכי הקבורה היו נחצבים בקיר שמול הפתח ובשני הקירות הסמוכים לפתח, כאשר המתים היו מונחים בתוכם בשכיבה.

על פי המשנה בדף ק, גודלו המקובל של אתר קבורה הוא אחד משני אלו:

  1. 16 כוכים המחולקים ל-2 מערות של 8 כוכים: שטחה שש אמות על ארבע אמות, כאשר הקיר הצר הוא מול הפתח, ובו שני כוכים ואילו בכל אחד מהקירות הארוכים ישנם שלושה כוכים.
  2. 52 כוכים המחולקים ל-4 מערות של 13 כוכים: שטחה שש אמות על שמונה אמות, כאשר בקיר הצר שלושה כוכים ניצבים ועוד שני כוכים בפינות הפונות באלכסון, ואילו בכל אחד משני הקירות הארוכים ארבעה כוכים.

עומקו של כל כוך ארבע אמות, ושטח החתך שלו ששה טפחים על ששה טפחים.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפתלי אייזק ויובל פלג, עדות נדירה ממערת קבורה מתקופת הברזל בצפון השומרון, קדמוניות, 133, 2007, עמ' 25-27

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]