סנהדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°47′54″N 35°13′15″E / 31.798379°N 35.220805°E / 31.798379; 35.220805

סנהדריה במפה מימי המנדט, 1938
קברי הסנהדרין, סוף המאה ה-19
רחוב ים סוף בשכונת סנהדריה
בית הכנסת פאג"י בשכונת סנהדריה
צומת סנהדריה, מימין בית העלמין וברקע, הכניסה לשכונה


סנהדריה היא שכונה חרדית בצפון ירושלים, ממזרח לכביש גולדה מאיר וצמוד לשכונת רמת אשכול, שמואל הנביא, מעלות דפנה ובית הקברות סנהדריה. השכונה כוללת בתוכה את שיכון פאג"י.

השכונה קרויה על שם 70 חכמי הסנהדרין, אשר, לפי המסורת, קבריהם נמצאים במערת קבורה במתחם גן הסנהדרין שבפאתי השכונה הקרוי קברי הסנהדרין.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולי רגל וחוקרי ארץ הקודש היהודיים זיהו עוד מהמאה השלוש עשרה את מערות הקבורה בצפון ירושלים, בדרך העולה לכיוון קבר הנביא שמואל, עם קברי הסנהדרין. וסיפרו כי במערכת קבורה זו נטמנו שבעים חברי הסנהדרין הגדולה, שפעלה בירושלים בימי בית-שני.

הערבים קראו למערה זו קבור אלקוצ’א (אלקודא) ומכאן כונה האתר ההיסטורי בשם קברי השופטים (Tombs of the Judges).

בשנת 2005 חשפה רשות העתיקות ברחוב ניסן בק בשכונת מחניים הסמוכה (שכיום היא חלק מרובע סנהדריה), מחצבה מתקופת בית שני, שמשערים כי שימשה לחציבת אבנים לכותל המערבי ולחומה השלישית של ירושלים. האבנים שנמצאו במחצבה דומות בגודלן לאבנים הקטנות שניתן לראותן בכותל המערבי, או לאלה של החומה השלישית ולפיכך, משערים שאבני המחצבה הזו שימשו גם לבניית מבנים אלה. המחצבה ננטשה בתקופת המרד הגדול.

רכישת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910 נודע לרבי דוד צבי אריה שניאורסון כי שטח אזור מערת קברי הסנהדרין עתידה להימכר על ידי הקונסול הגרמני, שפעל ככונס נכסים, והוא החל לפעול לרכישתה. שניאורסון (1869–1948), יליד חברון, היה עורך דין שהתמחה במשפט העברי וסחר בקרקעות.‏[1] לאחר משא ומתן נחתם חוזה בין הצדדים בחודש יוני 1914. הידיעה על הרכישה הגיעה לאוזניו של אברהם משה לונץ, חוקר ירושלים, שציין:

... רבות בשנים עמלו בו בוני היישוב הראשונים ולא עלתה בידם. כי עלה בידיך לקנות על פי חוזה לזמן מוגבל את החלקה הגדולה אשר בצפון עיר קדשינו שבה נמצאת המערה הגדולה והיפה מערת סנהדרי... בפרט גדול ונכבד חשיבות הדבר בזמנינו בעת שכל העמים והלאומיים השונים לוטשים עיניהם לרכוש להם אחוזות ומערות עתיקות שיש להם איזה יחס קדמוניות הארץ מידם אי אפשר עוד להציל.

באותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה שמנעה את השלמת העסקה, והחלקה לא הועברה לידי הרוכש, אף ששילם את רוב הסכום הנדרש.

בשנת 1915 פרסם אברהם משה לונץ בלוח ארץ ישראל קול קורא להציל את החלקה:

טוב ונכון יהיה אם אחד מגדולי עשירי אחינו שבגולה יקנה על שמו את המערה הזאת ויקדישה בתור "הקדש" לעדת היהודים בירושלים ואפשר שבאחוזה הגדולה שבסביבה תוסד שכונה מיוחדת לאחינו, ואז נהיה בטוחים בטהרת המקום... והקונה והמייסד יעשו בזה הדבר הערך שתועלתו כפולה לגאולת עתיקות ארצנו הקדושה והרחבת יישוב עיר קדשנו...

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכיבוש הבריטי נתמנה מנהל לנכסי הגרמניים שהוגדרו כנכסי האויב. דוד שניאורסון פנה בבקשה לאישור זכויותיו כפי שעוגנו בחוזה שנערך לפני המלחמה, והנושא נידון בפני בית משפט. במשך שלוש שנים השקיע שניאורסון ממרצו ומכספו בהמתנה לפסיקת בית-המשפט עד שעלה בידיו לממש חלקים מהקרקעות שרכש. בשנת 1923 נתקשרה חברת נחלת בית מיסודה של המזרחי הצעיר[2] בחוזה עם דוד שניאורסון למימוש זכויותיו בשטח. אולם רק כעבור שלוש שנים בראשית 1926, הונחה אבן הפינה להקמת שכונת סנהדריה, בטקס רב משתתפים בנוכחות הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

בתקנות אגודת 'נחלת בית' נאמר כי האגודה הוקמה משני טעמים מרכזיים: לשם פתרון בעיית הדיור בארץ ישראל, על ידי יסוד שכונות עירוניות, מתאימות לצורך ולדרישות ההיגייניות, ולהקל על התנאים הכלכליים של המתיישבים בארץ, על ידי יסוד כפרי גנים בסביבת ערי הארץ, שיסייעו למתיישב להכניס חסכון בחייו הכלכליים".

במהלך מאורעות תרפ"ט נעזבה השכונה לזמן קצר, אך לאחר מכן חזרה ונתיישבה. דמי השכירות בשכונה, בתקופת המנדט, היו מהנמוכים בירושלים‏[3].

שנתיים לפני פרוץ מלחמת העצמאות, בשנת 1946, נבנה גוש בנינים על ידי פועלי אגודת ישראל בצמוד לשכונה, שנודע בשם שיכון פאג"י. דוד שניאורסון עצמו נפטר במאי 1948, ונקבר בבית הקברות סנהדריה בסמוך לשכונה.

בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ימים לאחר קום המדינה, ב-20 במאי 1948 תקף טור של הלגיון הירדני את בתי השכונה אך נהדף, ביום למחרת נערכה התקפה חוזרת על ידי יחידת חיל רגלים של הלגיון מכיוון בית ספר לשוטרים ואף היא נהדפה.

הקו העירוני נמתח לאחר מלחמת העצמאות בסמוך לבתי השכונה וכך הפכה שכונת סנהדריה לשכונת ספר הסובלת מצליפות והתנכלויות מצד הלגיון הירדני. קו הגבול המזרחי עבר בסמוך לרחוב הקרוי היום רחוב 'משמר הגבול'.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת ששת הימים שימשה השכונה כמקום ריכוז לחטיבת הצנחנים לפני היציאה לקרב, וממתחם שיכון פאג"י הסמוך לשכונה יצאו הלוחמים לקרב לעבר גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים. הלחימה החלה ב-6 ביוני 1967 בשעה 02:30 לפנות בוקר. בשעה 7 בבוקר הסתיים הקרב בכיבוש המתחם, 37 צנחנים נהרגו בקרב זה, 21 מתוכם בגבעת התחמושת.

לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו בסמוך לשכונת סנהדריה שכונות הבריח בשטחים שהיו מפורזים או בשליטת ירדן. מצפון-מזרח לשכונה הוקמו השכונות החילוניות רמת אשכול וגבעת המבתר, וממזרח לה שכונת מעלות דפנה. קרבה זו בין שכונה בעלת אופי חילוני ושכונה חרדית יצר חיכוך רב שבא לידי ביטוי בהפגנות ועימותים בעיקר על רקע 'מלחמות שבת'. אולם, בין סוף שנות השמונים לאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים התפשטה האוכלוסייה החרדית אל השכונות הסמוכות לסנהדריה.

שכונת סנהדריה עצמה הורחבה בשנת 1971 לכוון צפון מערב, על ידי הקמת שכונת סנהדריה המורחבת.

בית הקברות סנהדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הקברות סנהדריה

בסמוך לשכונה הוקם בית לוויות ובית קברות, כתחליף לבית העלמין בהר הזיתים שהיה בשטח ירדן. כיום בית הקברות מלא כמעט לחלוטין וכמעט שאין נקברים בו נפטרים.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, בדצמבר 1947, הותקפו שיירות הלוויה יהודיות בדרכן להר-הזיתים. בחודשיים הבאים התקיימו ההלוויות פעמים בשבוע בליווי כוח בריטי, ונערכו בחיפזון רב באשמורת האחרונה של הלילה. ב- 25 בפברואר 1948 הובא לקבורה בהר-הזיתים חלל המלחמה היהודי האחרון. מאותו יום ועד לחידוש הקבורה היהודית בהר באוגוסט 1967 לא נקבר בו שום יהודי.

לנוכח המצב פעלה חברה קדישא קהילת ירושלים למציאת מקום קבורה חלופי. הוצע לה שטח בן 24 דונם ששימש כמשתלה ותחנת ניסיונות ממשלתית ליד שכונת סנהדריה. הנקברים הראשונים בבית עלמין זה היו ארבעים ושניים קורבנות מכונית התופת שפוצצה ברחוב בן יהודה. לאחר מלחמת ששת הימים הועברו חלק מהנקברים במקום אל בית העלמין בהר הזיתים.

צומת סנהדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך לשכונה נמצא צומת סנהדריה, שהוא צומת רחובות ראשי בצפון ירושלים. הצומת מחבר בין רחוב בר-אילן, רחוב שמואל הנביא רחוב חטיבת הראל (בהמשכו מתחלף לשדרות לוי אשכול) ושדרות גולדה מאיר. בסמוך לצומת נמצאת הכניסה לבית הקברות סנהדריה, כמו גם הכניסה המרכזית לשכונה עצמה.

עד לסלילתו של דרך בר לב וכביש בגין שימש הצומת חלק ניכר מהתנועה משכונת רמות למרכז העיר ירושלים, דבר שגרר הפגנות ועימותים רבים באזור לגבי התנועה בשבת, בכביש רמות וברחוב בר-אילן הסמוך לו, העוברים בצמוד לשכונות חרדיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]