מצודת בלגרד

**מצודת בלגרד**
**Београдска тврђава**
	מגדל הדספוט סטפן לזרביץ' אשר נבנה ב-1405
מידע על המבנה
סוג	מצודה
מיקום	על רכס החולש על מפגש הנהרות סאווה ודנובה
בשימוש פעיל	לא
נשלט על ידי	האימפריה הרומית; האימפריה הביזנטית; ממלכת בולגריה הראשונה ; ממלכת סרביה של ימי הביניים ; ממלכת בולגריה השנייה; ממלכת הונגריה; האימפריה העות'מאנית; ממלכת הבסבורג ; נסיכות סרביה
בעלות נוכחית	סרביה
גובה	125.5
פתוח לציבור	כן
קרבות	המצור על בלגרד (1456); המצור על בלגרד (1521); מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699); המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1716–1718); המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739); המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791); הפגזת בלגרד (1862)
קואורדינטות	44°49′24″N 20°27′01″E / 44.82333°N 20.45028°E
	(למפת בלגרד רגילה) מצודת בלגרד

מצודת בלגרד (בסרבית קירילית: Београдска тврђава; בסרבית באותיות לטיניות: Beogradska tvrđava) היא מצודה השוכנת בתחום המוניציפלי של בלגרד בירת סרביה. המצודה הוקמה כקסטרום בראשית המאה ה-1 עת נשלט האזור על ידי הקיסרות הרומית והוקפה בחומת עץ. בהמשך, הורחבה המצודה ונבנתה מאבן, הוקפה חומה בת מספר שכבות ולאורכה הועמדו מגדלי שמירה. לאורך מאות שנים נשלטה המצודה על ידי ישויות שונות מהאימפריה הביזנטית, דרך ממלכת בולגריה הראשונה והשנייה, ממלכת סרביה של ימי הביניים, דספוטט סרביה תחת ממלכת הונגריה, האימפריה העות'מאנית וממלכת הבסבורג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-1 הוקם במקום קסטרום אשר שימש את הלגיון השמיני אוגוסטה של הקיסרות הרומית. לאחר קריסת הקיסרות הרומית המערבית ננטש הקסטרום. בראשית המאה ה-6 הוקמה מצודה במקום על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית והיא נכבשה וננטשה במהלך פשיטות האווארים והסלאבים. במחצית השנייה של המאה ה-9 נכבשה המצודה על ידי צבאו של בוריס הראשון, מלך בולגריה, בהמשך חזר המקום לידיים ביזנטיות ונכבש בשנית על ידי צבא ממלכת בולגריה השנייה. במהלך המאה ה-12 נשלטה המצודה על ידי ממלכת סרביה, ועם קריסתה לאחר קרב קוסובו הוחזקה המצודה על ידי דספוטט סרביה שהייתה ישות וסאלית של ממלכת הונגריה.

צבא האימפריה העות'מאנית ניסה לכבוש את המצודה וצר עליה מספר פעמים. ב-1456 הטיל צבאו של מהמט השני מצור על בלגרד אך הובס בידי כוחות הונגריים בפיקודו של יאנוש הוניאדי. לבסוף, ב-1521 על בידי צבאותיו של סולימאן הראשון לכבוש את המצודה. לאחר קרב וינה השני החלה שקיעתה ההדרגתית של האימפריה העות'מאנית. ב-1688, במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) נפלה המצודה לידי כוחות צבא ממלכת הבסבורג וכעבור שנתיים עלה בידי העות'מאנים לחזור ולשלוט בבלגרד. במהלך המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1716–1718) כבשו האוסטרים שוב את בלגרד. ב-1739, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739) עלה בידי העות'מאנים להשתלט מחדש על המקום.

בראשית המאה ה-19 פיקד מילוש אוברנוביץ' על המרד הסרבי השני נגד השלטון העות'מאני. כפועל יוצא מהמרד הוקמה נסיכות סרביה כיישות אוטונומית תחת האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים החזיקו כוחות שיטור בבלגרד וכוחות צבא ובכלל זה יחידות ארטילריה ואנשי מנגנון ממשל צבאי בתוך מצודת בלגרד. ב-17 ביוני 1862 לאחר תקרית אש בבלגרד בין שוטרים סרביים לעות'מאניים המכונה תקרית מזרקת צ'וּקוּר (אנ'), הפגיזו העות'מאנים את בלגרד באמצעות תותחים שהוצבו במצודת בלגרד וגרמו לנזק רב ונפגעים בעיקר באזור שכונת דורצ'ול. תקרית זו הובילה ללחץ של המעצמות האירופיות על העות'מאנים לסיים את נוכחותם הפיזית בבלגרד. ב-1867 נסוגו הכוחות העות'מאניים מהמצודה ועזבו את שטחי נסיכות סרביה. עם עזיבת העות'מאנים פסק השימוש במצודה לצרכים צבאיים.^[1]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך המצודה הוקמו ברבות השנים מסגדים, כנסיות, מבני שלטון ושטחי מסחר ומגורים. שטחו הפך לאחד מרובעי העיר העתיקה של בלגרד. ב-1900 התגוררו בשטחי המצודה 2,777 תושבים. במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הופצצה המצודה ונגרמו בה נזקים כבדים. בהמשך הפך השטח לפארק ולצידו אתרי תיירות. במקום נבנה רכבל המקשר את העיר עם המצודה ואתריה, ונבנתה טיילת מרכזית.^[2]