מקסימיליאן רובספייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקסימיליאן רובספייר

מקסימיליאן פרנסואה מארי איסידור דה רובספייר (צרפתית: Maximilien François Marie Isidore de Robespierre; ‏6 במאי 1758 - 28 ביולי 1794) ממנהיגי המהפכה הצרפתית וראש הקבוצה היעקובינית הרדיקלית.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובספייר נולד למשפחה מן המעמד הבינוני ממחוז אראס והיה עורך דין במקצועו. אביו נטש את ביתו לאחר מות אשתו, ומקסימיליאן גדל בבית סבו. שמו המקורי היה "דה רובספייר", אך בשנת 1791 השמיט את הקידומת "דה", שמעידה על השתייכות למעמד האצולה השנוא. למד משפטים בפריז וסיים את לימודיו בהצטיינות. בשובו לעיר הולדתו מינה אותו בישופ מחוז אראס לשופט פלילי, אך במהרה הוא התפטר בגלל התנגדותו לעונש המוות. רובספייר החל לייצג אנשים בבית המשפט כעורך דין, ופעמים רבות ייצג אנשים מהמעמד הנמוך וזכה, וכך החל להתפרסם. בשנת 1783 צורף לאקדמיה לקידום האומנויות והמדע שבאראס ולאחר מכן הפך גם לנשיאה.

בשנת 1789 נבחר לייצג את ה"מעמד השלישי" במחוז שלו באספת המעמדות הצרפתית. הוא נשא למעלה מ-500 נאומים, שעוררו התנגדות עזה בעתונות הפרו-מלוכנית. עד מהרה התפרסם כדמוקרט וליברל קיצוני (לתקופתו). הוא תמך בהענקת זכות בחירה לכל, ללא מגבלת רכוש, והמליץ על הענקת זכות זו גם ליהודים. בספטמבר 1790 נבחר בבחירות כלליות ל"קובנט" הצרפתי שעסק בכינון חוקה חדשה.

מאז 1790 היה רובספייר לאחד מראשי "המועדון היעקוביני" (מפלגת השמאל הקיצונית) ונודע בכינויו "הבלתי-מושחת" (incorruptible) בזכות התנהגותו המוסרית. רובספייר נאבק באותם ימים על זכות בחירה כללית, על הסרת ההגבלות להצטרפות למשמר הלאומי, ועל אי אפליה במילוי משרות ציבוריות ותפקידי פיקוד בצבא. הוא התנגד לזכות הוטו של המלך, הוקיע את השחיתות של הפקידות הממשלתית, והתנגד בתוקף לאפליה על רקע דתי או גזעי. מאבקיו התקפים הטילו את זעפם של אויבים רבים אשר פקפקו בכוונותיו וכינוהו מרגל.

רובספייר היה אחד ממנהיגיה של המונטנרים שייצגה את פריז וערים נוספות בצרפת. באספה הלאומית היה רובספייר מדובריה המרכזיים של סיעת היעקובינים הרדיקלית ויצא בתביעה לשפוט את מלך צרפת ולהוציאו להורג. בנאומו באספת הקונוונט (בית המחוקקים של צרפת), ב-3 בנובמבר 1792, טען רובספייר כי אף שאין בו שנאה כלפי המלך, הרי שקיומו של המלך בחיים הינו שוט כנגד המהפכה ויכול להביא לקיצה, ועל כן "מוטב שלואי ימות משימותו 100,000 אזרחים תמימי דרך. לואי חייב למות כי המולדת חייבת לחיות".

מחלוקת רבה הייתה בין המונטרנים לז'ירונדינים האם להעמיד את המלך לואי ה-16 למשפט. המונטרנים ניצחו במאבק והמלך הוצא להורג בינואר 1793. נכסי הכנסייה הוחרמו, בוטלו זכויות היתר של האצילים והוענק שוויון מלא לכל האזרחים.

הוועד לשלום הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה משנת 1793 המציגה את רובספייר עורף את ראשו של המוציא להורג, כיוון שלא נותרו אנשים אחרים להרוג. על המצבה שמאחוריו חרוט "כאן טמונה צרפת כולה". בתחתית הקריקטורה ניתן לראות שרגליו רומסות הן את החוקה משנת 1791, והן את החוקה משנת 1793.

ביולי 1793 נבחר רובספייר כחבר "הוועד לשלום הציבור" - הגוף המרכזי של השלטון המהפכני באותה עת - והאידאולוג של הוועד. בתפקידו זה קבע רובספייר מדיניות של פיקוח כלכלי נוקשה, והתייחסות בחומרה לכל סטייה מדרך המהפכה. הוועד לביטחון הציבור הנהיג את שלטון הטרור במדינה, שהיה מנוגד לחלוטין לאידאלים העיקריים של המהפכה: צדק ושוויון. כל מתנגדי הוועד הוצאו להורג. בשל קיצוניותו של השלטון, רבו הקריאות להחליש את הטרור. אך רובספייר התנגד לכך בתוקף ותבע להמשיך בהוצאות להורג. כדי למצוא חן בעיני העם, החרים את רכושם של אלה שנחשדו כאויבי המהפכה וחילק אותו לעניים. למדיניות זו התנגדו תומכי סיעת דנטון שבקרב היעקובינים. רובספייר, בתגובה קיצונית לכך, הוציא את דנטון וחבריו להורג. שלטון הטרור לא הצליח לפתור את בעיות הכלכלה הקשות והקרע בעם העמיק.

בקיץ 1793 הוגשה לאישור משאל עם חוקה חדשה ומתקדמת, שהכילה זכויות רבות וחופש רב יותר, מתן סמכויות לפרלמנט ולרשות המבצעת שתבחר מתוכו, שוויון חברתי ומדיניות סעד. החוקה אושרה ברוב גדול, אך עקב מצב החירום במדינה הושעתה הנהגתה בפועל. מוסדות השלטון נשארו בידי רובספייר וחבריו בוועד לביטחון הציבור, הוסמכו אחראים למחוזות מקרב היעקובינים, פשטה תופעה של הלשנות וחיסול חשבונות אישיים. איש לא היה בטוח עוד בחייו.

בין הקיצוניים למתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותם ימים של פחד וחוסר וודאות שאחרי בחירת החוקה החדשה בצרפת, נתגבשו שתי אסכולות עיקריות. מצד אחד עמדו ז'ורז' דנטון וקאמי דמולן, שדגלו בהפחתת הטרור ובהגשמת החוקה החדשה, ומצד שני עמדו אבר (Heber) ואנשיו, קיצוניים שדגלו במלחמת חורמה בעשירים והנהגת רפורמות מרחיקות לכת כמו ביטול הפולחן הנוצרי, והנהגת פולחן "התבונה הטהורה", הנהגת שבוע בן עשרה ימים, לוח שנה ובו עשרה חדשים והשיטה המטרית.

בתווך בין שתי האסכולות עמד רובספייר, שחשש מהתעמולה הקיצונית והרפורמות המהירות מידי שעלולים לקומם את המוני העם, ומאידך חשש ממדיניות ליברלית מידי ומהיחלשות המהפכה עקב פלגנות יתר. בשיתוף פעולה בין רובספייר לדנטון וחבריו נעצרו אבר ואנשיו (1794) והוצאו להורג בגין שימוש מופרז בטרור להשגת מטרות לא רצויות. לאחר זמן קצר הוצאו להורג דנטון ודמולן בגין מעשים נגד המהפכה, מאחר שלדעת רובספייר שללו לחלוטין את השימוש בכח.

רובספייר - מנהיג צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובספייר נותר שליט יחיד. ימים של טרור ופחד באו על צרפת, בעיקר עקב החשש מהתקדמות כוחות הקואליציה. עם זאת, הוקם צבא חדש, חדור מוטיבציה להגן על המולדת, שהצליח להדוף את האויב מצרפת ולכבוש חזרה את בלגיה וחלקים מהולנד. קיצוניותו של רובספייר, אשר עבר ליישם את רעיונותיו של אבר, גרמה לבידודו אף בקרב אנשי הוועד עצמו. המצב הכלכלי החמיר, קשיי האספקה החריפו עקב החלשת הפיקוח על האיכרים וגבר הפער בין המחירים לשכר העבודה. נסיונותיו של רובספייר לשפר את המצב על ידי הלאמת רכוש העשירים גרמו לו לאבד עוד יותר את תמיכתם של אלו. המוני העם לא ראו בעין יפה את חיסול ראשי המהפכה האחרים וכן את הנהגת פולחן "הישות העליונה" שרובספייר שימש לו ככהן גדול, ורובספייר נחשד בשאיפות ובנטיות דיקטטוריות.

סופו של רובספייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי חודש יולי 1794 הביא רובספייר רשימת מועמדים נוספת להוצאה להורג לקונוונט, מה שחולל סערה גדולה והביא למעצרו יחד עם קומץ תומכים (הפיכת התשעה בתרמידור). ב-27 ביולי 1794 נתפס רובספייר עם 21 מתומכיו הבולטים, ביניהם עוזרו הראשי סאן-ז'וסט (Saint Just). כוחות הקומונה של פריז התנגדו למאסר והביאו לשיחרורו. אך בלילה זה, מתנגדיו של רובספייר צבאו על העירייה והשתלטו עליה. עוזריו נשפטו ונידונו למיתה. לאחר שנגזר עליו גזר דין מוות, נמצא רובספייר פצוע מירי בליסתו, ככל הנראה ניסה להתאבד בעזרת אקדח. רובספייר הוטל בבית העירייה על שולחן כשהוא מדמם מלסתו המרוסקת וללא יכולת דיבור והיה מושא להקנטות וללעג של הנוכחים. בחלוף שעות אחדות הובל מבית העירייה אל כיכר העיר ולעיני קהל צופים נערף ראשו בגיליוטינה.

עם מותו, תם שלטון הטרור וגברה ההתנגדות למהפכה שסללה את עלייתו של נפוליאון לשלטון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקסימיליאן רובספייר, על עקרונות המוסר הפוליטי [חלק א+ב], 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א'+ב'. 2011-2012 עברית: עלמה יצחקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]