סקוט אטראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקוט אטראן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1952 (בן 72 בערך)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט מרגרט מיד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סקוט אטראן (באנגלית: Scott Atran; נולד ב-6 בפברואר 1952) הוא אנתרופולוג תרבות אמריקאי-צרפתי מנהל אמריטוס למחקר באנתרופולוגיה במרכז הלאומי למחקר מדעי בפריז, פרופסור למחקר באוניברסיטת מישיגן, ומייסד שותף של ARTIS International ושל המרכז ליישוב סכסוכים בלתי מיושבים[1] באוניברסיטת אוקספורד.[2] הוא חקר וכתב על טרור,[3] אלימות,[4] דת,[5] ניהול סביבתי של ילידים והיסודות הבין-תרבותיים של סיווג ביולוגי.[6] הוא עשה עבודת שטח עם טרוריסטים ופונדמנטליסטים איסלאמיים,[7] מנהיגים פוליטיים[8] ואינדיאנים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטראן נולד בניו יורק בשנת 1952. כסטודנט היה עוזרה של האנתרופולוגית מרגרט מיד במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע. הוא קיבל תואר ראשון ממכללת קולומביה, תואר שני מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ודוקטורט באנתרופולוגיה מאוניברסיטת קולומביה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטראן לימד באוניברסיטת קיימברידג', באוניברסיטה העברית בירושלים, באקול פראטיק דה אוטז אטיד ובאקול פוליטקניק בפריז, ובקולג' ג'ון ג'יי למשפט פלילי בניו יורק. הוא מנהל מחקר אמריטוס באנתרופולוגיה במרכז הלאומי למחקר מדעי וחבר במכון ז'אן ניקו באקול נורמל סופרייר. הוא פרופסור מחקר למדיניות ציבורית ופסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן, עמית מייסד של המרכז ליישוב סכסוכים בלתי ניתנים לדיאלוג באוניברסיטת אוקספורד ומייסד שותף של ARTIS International. הוא נבחר כעמית של החברה למדעים קוגניטיביים וחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.[9]

ראשית פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 יזם דיון במנזר רויאמון בצרפת על טבעם של האוניברסלים במחשבה ובחברה האנושית.[10] בדיון השתתפו הבלשן נועם חומסקי, הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה, האנתרופולוגים גרגורי בייטסון וקלוד לוי-שטראוס[11] והביולוגים פרנסואה ז'קוב וז'אק מונו. הווארד גרדנר ואחרים רואים באירוע זה אבן דרך בהתפתחות המדע הקוגניטיבי והשתלבותו בקהילה המדעית הרחבה יותר.[12]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטראן ערך ניסויים על הדרכים שבהן מדענים ואחרים מקטלגים ומניחים הנחות על הטבע,[13][14][15] על הפסיכולוגיה האבולוציונית, על המדע הקוגניטיבי של הדת[16][17][18][19] ועל גבולות של רציונליות בהבנה ובניהול קונפליקט תרבותי ופוליטי עמוק. עבודתו פורסמה בעיתונות פופולרית ובכתבי עת מדעיים במגוון דיסציפלינות. הוא תדרך את חברי הקונגרס האמריקאי וצוות המועצה לביטחון לאומי במסמכים ומצגות כולל "השחקן המסור לעומת השחקן הרציונלי בסכסוך עולמי",[20] "אנטומיה השוואתית והתפתחות של טרור רשת גלובלי"[21] ו"נתיבים אל קיצוניות אלימה וממנה".[22] הוא היה מבקר מוקדם של התערבות ארצות הברית בעיראק[23] ושל העמקת המעורבות באפגניסטן.[24][25] באפריל 2015 הוא נאם במועצת הביטחון של האו"ם בנושא "נוער, שלום וביטחון".[26]

אטראן מתנגד לניסיונות פוליטיים לחסל את המימון הממשלתי למדעי החברה, בטענה שהוא קריטי לאינטרס הלאומי, כולל חדשנות וביטחון בעסקים, טכנולוגיה, רפואה וביטחון.[27]

על משא ומתן על סכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטראן פרסם מחקר על גבולות הבחירה הרציונלית בסכסוך פוליטי ותרבותי.[28][29][30][31][32]

הוא השתתף במחקר על האופן שבו ניתן להגדיל את הסיכוי למשא ומתן מדיני שייצור הסכמה. אטראן והפסיכולוגים ג'רמי ג'ינג'ס ודאגלס מדין ומדען המדינה חליל שיקקי ערכו ניסוי שסקר "600 מתנחלים יהודים בגדה המערבית, יותר מ-500 פליטים פלסטינים, ויותר מ-700 סטודנטים פלסטינים, שמחציתם הזדהו עם חמאס ועם הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני".[33][34]  החוקרים חילקו את הנבדקים לשלוש קבוצות. לכל אחת הוצג "הסכם שלום היפותטי" שונה. במצב הבסיסי, הוצג בפני הנסקרים "פתרון שתי מדינות שבו הישראלים ייסוגו מ-99 אחוז מהגדה המערבית ומעזה אך לא יצטרכו לקלוט פליטים פלסטינים"; ההצעה "לא עלתה יפה". עבור הקבוצה השנייה, העסקה ההיפותטית "הומתקה בפיצוי כספי מארצות הברית והאיחוד האירופי, מיליארד דולר בשנה למשך מאה שנים, או ערובה שהעם יחיה בשלום ושגשוג. עם המתקות אלה על השולחן, הבלתי אבסולוטיים, כצפוי, ריככו מעט את התנגדותם. אבל האבסולוטיסטים, שנאלצו להרהר בהחלפה של הנושא שעבורם היה טאבו, נגעלו אף יותר, כעסו והיו מוכנים לנקוט אלימות". עבור הקבוצה השלישית, לפתרון שתי המדינות המוצע "נוספה הצהרה סמלית של האויב שבה הוא התפשר על אחד מערכיו הקדושים".

בעסקה שהוצגה למתנחלים הישראלים, הפלסטינים "יוותרו על כל תביעה לזכות השיבה שלהם" או "יידרשו להכיר בזכות ההיסטורית והלגיטימית של העם היהודי על ארץ ישראל";[35] הוצג לפלסטינים תרחיש שבו ישראל "תכיר בזכות ההיסטורית והלגיטימית של הפלסטינים למדינה משלהם ותתנצל על כל העוולות שנעשו לעם הפלסטיני", או "תוותר על מה שהם מאמינים שהוא זכותם הקדושה על הגדה המערבית" או שיכירו באופן סמלי בלגיטימציה ההיסטורית של זכות השיבה [מבלי להעניק אותה למעשה]".[36] בסיכום התוצאה, טוען הפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פינקר, "בניגוד לשוחד בדמות כסף או שלום, הוויתור הסמלי של האויב על ערך מקודש, במיוחד כאשר הוא מכיר בערך מקודש של הצד השני, הפחית את הכעס והגועל של האבסולוטיים ואת נכונותם לתמוך באלימות".[35]

במחקר על מנהיגי המזרח התיכון שפורסם ב-Science, אטראן ראיין מנהיגים. בתגובות הקודמות, אנשים דחו ויתורים חומריים ללא ויתורים סמליים, אך היו פתוחים למשא ומתן שהתחיל בוויתורים סמליים. מנהיגים הגיבו באותה צורה, אלא שראו בוויתור הסמלי רק מבוא לוויתורים מהותיים.[37]

לדוגמה, כאשר החוקרים שאלו את מוסא אבו מרזוק, סגן יו"ר חמאס, על פשרה ושלום ללא מתן זכות שיבה, הוא אמר "לא". כשהציעו לו פשרות עם תמריץ מהותי מהותי, הוא אמר "לא" ביתר תוקף; "אנחנו לא מוכרים את עצמנו בשום סכום." אבל כשהציעו לו התנצלות, הוא אמר "כן", למרות שהתנצלות תהיה רק התחלה. "הבתים והאדמה שלנו נלקחו מאיתנו וצריך לעשות משהו בנידון".

באופן דומה, כאשר שאלו החוקרים את בנימין נתניהו (אז יו"ר האופוזיציה), "האם תשקול ברצינות לקבל פתרון שתי מדינות בעקבות גבולות 1967 אם כל הפלגים הפלסטיניים הגדולים, כולל חמאס, היו מכירים בזכותו של העם היהודי לעצמאות עצמאית. מדינה באזור?" הוא אמר, "כן, אבל הפלסטינים יצטרכו להראות שהם מתכוונים לזה בכנות, לשנות את ספרי הלימוד ואת המאפיינים האנטישמיים שלהם ואז לאפשר כמה התאמות גבול כדי שבן-גוריון [שדה התעופה] יהיה מחוץ לטווח של טילי כתף."

אטראן עבד עם מועצת הביטחון של האומות המאוחדות[38][39][40] והיה מעורב במשא ומתן על סכסוך במזרח התיכון.[41][42][43]

מחקר שטח על טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו על האידאולוגיה וההתפתחות החברתית של הטרור הטרנס-לאומי כללה עבודת שטח עם מוג'אהדין ותומכים באירופה, המזרח התיכון, מרכז ודרום מזרח אסיה וצפון אפריקה, וערערה הנחות נפוצות. הפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פינקר מסכם כמה מהממצאים של אטראן כך:

טרוריסטים מתאבדים רחוקים מלהיות בורים, מרוששים, ניהיליסטים או חולי נפש. טרוריסטים מתאבדים נוטים להיות משכילים, ממעמד הביניים, מעורבים מוסרית וללא פסיכופתולוגיה ברורה. אטראן הגיע למסקנה שרבים מהמניעים עשויים להימצא באלטרואיזם נפוטיסטי... [אטראן מראה כי] חמאס וקבוצות טרור פלסטיניות אחרות [מחזיקים] גזר ולא מקל למשפחתו של המחבל בצורה של נדיבות. קצבאות חודשיות, תשלומים חד-פעמיים ויוקרה מסיבית בקהילה... אטרן מצא [גם] שניתן לגייס מחבלים מתאבדים ללא התמריצים הישירים הללו. כנראה הקריאה היעילה ביותר למות קדושים היא ההזדמנות להצטרף ללהקת אחים שמחה. תאי טרור מתחילים לעתים קרובות ככנופיות של צעירים רווקים חסרי תעסוקה שמתכנסים יחד בבתי קפה, מעונות, מועדוני כדורגל, מספרות או חדרי צ'אט באינטרנט ולפתע מוצאים משמעות לחייהם על ידי מחויבות למחלקה החדשה... מחויבות לקבוצה מועצמת על ידי הדת, לא רק ההבטחה המילולית של גן עדן אלא תחושת היראה הרוחנית הנובעת מהשקעת עצמך במסע צלב, קריאה, מסע חזון או ג'יהאד. [אטרן כותב שדת] עשויה גם להפוך מחויבות למטרה לערך מקודש - טוב שאולי לא ניתן להחליפו במשהו אחר, כולל החיים עצמם. המחויבות יכולה להיות מעוררת עוד יותר על ידי הצמא לנקמה, שבמקרה של איסלאמיזם מיליטנטי לובש צורה של נקמה על הפגיעה וההשפלה שספג כל מוסלמי בכל מקום על פני כדור הארץ בכל עת בהיסטוריה, או על עלבון סמליים כגון נוכחות של חיילים כופרים על אדמת מוסלמית קדושה.[35]356–57

אטראן סיכם את עבודתו ומסקנותיו:

כשמסתכלים על צעירים כמו אלה שגדלו לפוצץ רכבות במדריד ב-2004, ביצעו את הטבח ברכבת התחתית של לונדון ב-2005, קיוו לפוצץ מטוסי נוסעים מהשמיים בדרכם לארצות הברית ב-2006 וב-2009, ונסע רחוק כדי למות בהרג כופרים בעיראק, אפגניסטן, פקיסטן, תימן או סומליה; כשמסתכלים על מי הם מעריצים, איך הם מתארגנים, מה מקשר אותם ומה מניע אותם; אז אתה רואה שמה שנותן השראה לטרוריסטים הקטלניים ביותר בעולם כיום הוא לא כל כך הקוראן או תורות הדת אלא מטרה מרגשת וקריאה לפעולה המבטיחה תהילה והערכה בעיני חברים, ובאמצעות חברים, כבוד וזיכרון נצחיים בעולם הרחב שהם לעולם לא יחיו ליהנות ממנו... הג'יהאד הוא מעסיק שוויוני, שוות הזדמנויות: ... אחווה, שובר מהר, מרגש, מפואר ומגניב.

— Scott Atran, Testimony before U.S. Senate[35]357–58

בהתייחס לניתוח של אטראן את המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט כתנועה מהפכנית ב"פרופורציות היסטוריות עולמיות",[44][45] סופר ב"ניו יורק טיימס" מחשיב את אטראן

אנתרופולוג בכיר בפריז [ששילב] את המחקר שלו בקרב צעירים חסרי רצון עם תובנות של דמויות שונות כמו היטלר, בורק, דרווין והובס, כמו גם התבוננות מקרוב בהתקדמותה של המדינה האיסלאמית לג'יהאד חובק כדור הארץ. הוא טוען שאנחנו מעריכים בערכת חסר את הסכנה שבדאעש, ושלמעשה אנחנו עושים הרבה כדי לקדם את צמיחתו. חלק מהמסקנות ההיסטוריות שלו יהיו שנויות במחלוקת, אבל זהו האינטלקטואליזם הצרפתי במיטבו - והשימושי ביותר. הנה אנקדוטה מספרת: כאשר צ'רלי צ'פלין והיוצר הצרפתי רנה קלייר צפו ב-'ניצחון הרצון' (1935), הפנייה החזותית של לני ריפנשטאל לנציונל-סוציאליזם, 'צ'פלין צחק אבל קלייר הייתה מוכת אימה, מחשש שאם זה יוצג בצורה רחבה יותר, המערב לא יבין את זה'.[46]

העיתון "כרוניקה של השכלה גבוהה" (The Chronicle of Higher Education) ליווה את אטראן לחזיתות בקרב נגד דאעש בעיראק, שם הוא וצוות המחקר שלו העריכו את "הרצון להילחם" בקרב הלוחמים:

אטרן ממציא את מה שהוא מכנה 'מסגרת השחקן המסור' [בניגוד למסגרות 'שחקן רציונלי' סטנדרטיות], המושכת ערכים קדושים [החסינים מפני פשרות חומריות] ומיזוג זהות [מיזוג מוחלט של זהות אינדיבידואלית עם זהות קבוצתית] לתיאוריה יחידה ומציע עצה כיצד לנצח את דאעש: 'המדע סבור שערכים מקודשים מנוגדים בצורה הטובה ביותר לערכים קדושים אחרים המעוררים מסירות, או על ידי ערעור הרשתות החברתיות המשולבות המטמיעות את הערכים הללו.' לא נאמר: איך אתה מציע אלטרנטיבה מעוררת השראה לא פחות? באיזו שיטה ניתן לערער את הרשתות החברתיות הללו? אטרן לא מתיימר לדעת את התשובה, אבל הוא חושב שמסרים נגדיים נועדו לכישלון כי הם 'נובעים מהרשתות החברתיות שבהן רעיונות מוטמעים ומקבלים חיים'. אם נניח בצד מחלוקות מלומדים, יש הערצה כמעט אוניברסלית, הגובלת ביראה, לאופן שבו אטראן מסוגל לאסוף נתונים בעיצומו של סכסוך אלים."[47]

סדרה של מחקרים ניסיוניים בהנחיית אטראן והפסיכולוג החברתי אנחל גומז[48] עם לוחמי דאעש שנתפסו, לוחמי מפלגת הפועלים של כורדיסטן, צבא עיראק והמיליציה הערבית הסונית בעיראק, וכן עם אלפי אזרחים אירופאים, פיתחו את מסגרת השחקן המסור במאמץ "לעזור להחלטות מדיניות להגנה משותפת". על פי דיווח CNN:

החוקרים גילו כי שלושה גורמים מכריעים מניעים הן את לוחמי דאעש והן את אלו הנלחמים בהם: מחויבות עמוקה לערכים מקודשים, הנכונות לנטוש את המשפחה למען ערכים אלו, והכוח הרוחני המשוער של הקבוצה או הקהילה שהלוחם מייצג. [אבל] 'בעולמנו החומרי, זלזלנו בממד הרוחני של הפעולה האנושית', אמר [אטראן]. 'פעולה זו עלולה להשאיר את עצמנו בלתי מוגנים מול אנשים המונעים על ידי ערכים ומעלות רוחניים וקדושים עמוקים יותר, ואני חושב שזו הסכנה הגדולה ביותר שעומדת בפנינו.'[49]

אטראן טוען בראיון ל"וושינגטון פוסט": "מעולם בהיסטוריה לא גרמו כל כך מעט אנשים עם כל כך מעט אמצעים לכל כך הרבה פחד".[50] הוא ועמיתיו למחקר ב-ARTIS International טוענים:

למרות מאמצים אינטנסיביים של סוכנויות ביון ואינספור כנסים, מאמרים וספרים, היבטים בסיסיים של הטרור נותרו לא ברורים: מה מזהה טרוריסטים לפני שהם פועלים; איך הם מקצינים; מה מניע את האלימות שלהם; מתי הם פועלים; אילו אמצעי נגד הם היעילים ביותר? מאמצים אלו למצוא תשובות נכשלו בין השאר משום ש... קובעי מדיניות נוטים להתאים מידע כזה לפרדיגמות הרווחות במדיניות חוץ, דוקטרינה צבאית ומשפט פלילי, שלכל אחת מהן חסרונות חמורים כאשר הן מיושמות בטרור."[51]

אטראן ועמיתיו מציעים גישה חלופית, המונעת על ידי מחקר שדה תאורטי המבוסס על אמיתות ביג דאטה ומודיע על קביעת מדיניות תוך שמירה על עצמאות אינטלקטואלית. בשנת 2017 אטראן כתב במאמר פורץ דרך עם אנחל גומז, לוסיה לופז-רודריגז, חמאד שייח, ג'רמי ג'ינג'ס, לידיה וילסון, הושאנג ואזירי, אלכסנדרה ואסקז וריצ'רד דייוויס. היצירה שכותרתה "רצון השחקן המסור להילחם והממד הרוחני של סכסוך אנושי",[52] מתמקדת בממדים הרוחניים של סכסוך המבוסס על עבודת שטח בעיראק עם לוחמים ומחקרי מעבדה, תוך הערכת ממדים לא תועלתניים של סכסוך. אטראן וצוותו אימתו היבטים של ממצאים התנהגותיים אלה במחקרי הדמיה עצבית של אנשים שעברו הקצנה באירופה, כולל נכונות רבה יותר להילחם ולמות למען ערכים קדושים לעומת ערכים לא-קדושים, הכוללת עיכוב של נימוקים דיוניים לטובת תגובות מהירות וחובות.[53]

מחקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטראן עורך מחקר מתמשך בגואטמלה, מקסיקו וארצות הברית על היבטים אוניברסליים וספציפיים לתרבות של סיווג ביולוגי והיגיון סביבתי וקבלת החלטות בקרב מאיה ואינדיאנים אחרים.[54] צוות המחקר שלו התמקד בהגירה של דוברי ספרדית ואנשי קצ'י הגבוהים של גואטמלה לאזור פטן הצפוני של השפלה,[55] ובאינטראקציה שלהם עם אנשי איצה בשפלה, ששפתם קרובה להכחדה, אך שיטות היערות החקלאית שלה, כולל שימוש בצמחי תזונה ומרפא, עדיין עשויות לספר לנו הרבה על הניהול הקדם-קולוניאלי של שפלת המאיה.[56] אטראן מצא כי בני איצה דחו הצעות לניצול משאבי טבע כי אלה היו הפרת צווים רוחניים שעשויים לייצג חוכמת מאות שנות ניסיון; עם זאת, מחקרים מאוחרים יותר מצביעים על כך שהחוכמה הזו, והפרקטיקות הקיימות שהיא עודדה, נעלמים כאשר אחרוני דוברי איצה מתים.[57]

הוויכוחים של אטראן עם סם האריס, דן דנט, ריצ'רד דוקינס ואחרים במהלך סימפוזיון Beyond Belief ב-2006 על גבולות התבונה ותפקיד הדת בחברה המודרנית מדגישים את ההבדלים בין מחברים אלה, הרואים בדת אמונות שגויות ביסודו הקשורות לקוסמולוגיה פרימיטיבית, כמו גם מדכאות פוליטיות וחברתיות, לעומת אטראן שרואה באמונות דתיות בלתי ניתנות לסילוק אך אבסורדיות מבחינה סמנטית וסבור שהן מחויבויות פולחניות מחייבות וקריטיות מבחינה היסטורית להיווצרות ולכידות חברתית של חברות בקנה מידה גדול ומניעות עכשוויות לקונפליקט ולשיתוף פעולה.[58][59][60][61]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמחבר יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cognitive Foundations of Natural History: Towards an Anthropology of Science, Cambridge University Press, 1993; ISBN 978-0-521-43871-1
  • In Gods We Trust: The Evolutionary Landscape of Religion, Oxford University Press, 2002; ISBN 978-0-19-803405-6
  • Talking to the Enemy: Sacred Values, Violent Extremism, and What it Means to be Human, Penguin, 2011; ISBN 978-0241951767
  • L'Etat islamique est une révolution, Les Liens qui Libèrent Editions, 2016; ISBN 979-1020903983

כעורך או ככותב שותף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Histoire du concept d'espece dans les sciences de la vie, ed. (1987)
  • Folkbiology, ed. with Douglas Medin, MIT Press (1999)
  • Plants of the Peten Itza' Maya, with Ximena Lois and Edilberto Ucan Ek, University of Michigan Museums Press (2004)
  • The Native Mind and the Cultural Construction of Nature, with Douglas Medin, MIT Press (2008)
  • "Values, Empathy, and Fairness Across Social Barriers". ed., Annals of the New York Academy of Sciences, with Oscar Vilarroya, Arcadi Navarro, Kevin Ochsner and Adolf Tobeña (2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Centre for Resolution of Intractable Conflicts". hmc.ox.ac.uk. אורכב מ-המקור ב-2 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Bower, Bruce (23 ביוני 2016). "New studies explore why ordinary people turn terrorist". Science News. נבדק ב-20 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Michael, Bond (25 באוקטובר 2010). "How to catch the 'jihadi bug'". New Scientist. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Sharon, Begley (25 באוגוסט 2006). "Science Journal: Key to peace in Mideast may be 'sacred beliefs'". The Wall Street Journal. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Henig, Robin Marantz (4 במרץ 2007). "Darwin's God". The New York Times Magazine. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Serrelli, Emanuele (2010). "Folkbiology: The Importance of How People Understand Nature". Evolution: Education and Outreach. 4 (4): 158–167. doi:10.1007/s12052-010-0245-x.
  7. ^ "Senate Hearing 111-822: U.S. Government Efforts to Counter Violent Extremism". gpo.gov. Committee on Armed Services United States Senate, Government Printing Office. נבדק ב-17 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Bohannon, John (11 במרץ 2010). "Should Social Scientists Help the U.S. Fight Terror?". Science. אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2013. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "National Academy of Sciences Elects Members and International Members". 3 במאי 2022. נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Kritzman, Lawrence, ed. (2006). The Columbia History of Twentieth-Century French Thought. New York: Columbia University Press. pp. 179–180. ISBN 978-0-231-10791-4.
  11. ^ Kwong, Emily (17 בנובמבר 2009). "Columbia antro dept. remembers Claude Lévi-Strauss". Columbia Spectator. נבדק ב-5 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Gardner, Harold (1982). "Encounter at Royaumont". Art, Mind, and Brain: A Cognitive Approach to Creativity. New York: Basic Books. pp. 16–26. ISBN 978-0-465-00444-7.
  13. ^ Benson, Etienne (באפריל 2003). "Thinking Green". American Psychological Association. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Atran, Scott (1998). "Folkbiology and the anthropology of science: Cognitive universals and cultural particulars". Behavioral and Brain Sciences. 21 (4): 547–609. doi:10.1017/s0140525x98001277. PMID 10097021.
  15. ^ Atran, Scott; Medin, Douglas; Ross, Norbert; Lynch, Elizabeth; Coley, John; Ucan Ek’, Edilberto; Vapnarsky, Valentina (22 ביוני 1999). "Folkecology and commons management in the Maya Lowlands". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 96 (13): 7598–7603. Bibcode:1999PNAS...96.7598A. doi:10.1073/pnas.96.13.7598. PMC 22132. PMID 10377461. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Bulbulia, Joseph (2009). "Religion as Evolutionary Cascade: On Scott Atran". Contemporary Theories of Religion: A Critical Companion. אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2010. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Atran, Scott; Norenzayan, Ara (2004). "Religion's Evolutionary Landscape: Counterintuition, commitment, compassion, communion" (PDF). Behavioral and Brain Sciences. 27 (6): 713–770. CiteSeerX 10.1.1.687.8586. doi:10.1017/s0140525x04000172. PMID 16035401.
  18. ^ Atran, Scott; Henrich, Joseph (29 במרץ 2010). "The Evolution of Religion". Biological Theory. 5: 18–30. CiteSeerX 10.1.1.612.2435. doi:10.1162/biot_a_00018. נבדק ב-4 באפריל 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Atran, Scott; Ginges, Jeremy (18 במאי 2012). "Religious and Sacred Imperatives in Human Conflict". Science. 336: 855–857. Bibcode:2012Sci...336..855A. doi:10.1126/science.1216902. PMID 22605762. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Atran, Scott (19 בינואר 2017). "Analysing the limits of rational choice in political and cultural conflict". World Economic Forum Davos. ארכיון מ-2021-12-14. נבדק ב-5 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Atran, Scott. "Terrorism and Radicalization: What Not to DO, What to DO". Edge.org. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Atran, Scott. "Pathways to and From Violent Extremism: The Case for Science-Based Field Research" (PDF). Senate.gov. US Senate. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 באפריל 2010. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Atran, Scott (7 במרץ 2003). "US off Target in Terror War" (PDF). Detroit Free Press. republished online by University of Michigan. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Atran, Scott (12 בדצמבר 2009). "To Beat Al Qaeda, Look to the East". The New York Times. Pakistan; Indonesia; Afghanistan. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Atran, Scott (1 בספטמבר 2021). "The Will to Fight". Science. 373 (6559): 1063. Bibcode:2021Sci...373.1063A. doi:10.1126/science.abl9949. PMID 34516866. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Alenco, Dominic (22 במאי 2015). "Scott Atran on Youth, Violent Extremism and Promoting Peace". נבדק ב-1 באוקטובר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Social Warfare". Foreign Policy. 15 במרץ 2013. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Scott Atran (2003). "Genesis of Suicide Terrorism". Science. 299 (5612): 1534–1539. Bibcode:2003Sci...299.1534A. doi:10.1126/science.1078854. PMID 12624256.
  29. ^ Atran, Scott; Axelrod, Robert; Davis, Richard. "Sacred Barriers to Conflict Resolution" (PDF). נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Biology of Cultural Conflict". royalsocietypublishing.org. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2012. נבדק ב-28 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Bohannon, John (15 בפברואר 2011). "Survey Says: War is the Irrational Choice". Science. אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2013. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Reardon, Sara (20 בינואר 2015). "Psychologists Seek Roots of Terror: Studies Raise Prospects of Intervention in the Radicalization Process". Nature. 517 (7535): 420–421. doi:10.1038/517420a. PMID 25612030. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Ginges, Jeremy; Atran, Scott; Medin, Douglas; Shikaki, Khalil (2007). "Sacred bounds on rational resolution of violent political conflict". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 104 (18): 7357–60. Bibcode:2007PNAS..104.7357G. doi:10.1073/pnas.0701768104. PMC 1863499. PMID 17460042.
  34. ^ Pinker, Steven (2011). The Better Angels of Our Nature: Why Violence Has Declined. Viking Press. ISBN 978-0-670-02295-3.
  35. ^ 1 2 3 4 Pinker, Steven (2011). The Better Angels of Our Nature: Why Violence Has Declined. Viking Press. ISBN 978-0-670-02295-3.
  36. ^ Ginges, Jeremy; Atran, Scott; Medin, Douglas; Shikaki, Khalil (2007). "Sacred bounds on rational resolution of violent political conflict". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 104 (18): 7357–60. Bibcode:2007PNAS..104.7357G. doi:10.1073/pnas.0701768104. PMC 1863499. PMID 17460042.
  37. ^ Atran, Scott (24 באוגוסט 2007). "Sacred Barriers to Conflict Resolution". Science. 317 (5841): 1039–1040. CiteSeerX 10.1.1.394.7878. doi:10.1126/science.1144241. PMID 17717171. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ "Open Debate on the Role of Youth in Countering Violent Extremism". UN Security Council. New York City. 16 באפריל 2015. נבדק ב-17 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "Expert: Friends Recruit Most Islamic State Fighters". United Nations. Associated Press. 25 בנובמבר 2015. נבדק ב-17 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Secretary-General Forms Advisory Group of Experts for Progress Study on Youth, Peace and Security". 12 באוגוסט 2016. נבדק ב-21 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Atran, Scott (24 בינואר 2009). "How Words Could End a War". The New York Times. Israel; West Bank; Gaza Strip. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Atran, Scott (29 ביוני 2010). "Why We Talk To Terrorists". The New York Times. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Atran, Scott (26 באוקטובר 2010). "Turning the Taliban Against Al Qaeda". The New York Times. Afghanistan. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Atran, Scott (15 בדצמבר 2016). "ISIS is a Revolution". AEON. נבדק ב-6 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Atran, Scott (2 בפברואר 2016). "L'Etat islamique est une révolution, par Scott Atran". L'OBS (בצרפתית). נבדק ב-6 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Nordland, Ron (12 ינו' 2016). "הקסם של דאעש". הניו יורק טיימס. נבדק ב-6 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Bartlett, Tom (20 במאי 2016). "הדרך לדאעש: אנתרופולוג לא שגרתי עומד פנים אל פנים עם דאעש. האם התמורה שווה את הסכנה?". The Chronicle of Higher Education. נבדק ב-21 יוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Gómez, Ángel; López-Rodríguez, Lucía; Sheikh, Hammad; Ginges, Jeremy; Wilson, Lydia; Waziri, Hoshang; Vázquez, Alexandra; Davis, Richard; Atran, Scott (2017). "The devoted actor's will to fight and the spiritual dimension of human conflict". Nature Human Behaviour. 1 (9): 673–679. doi:10.1038/s41562-017-0193-3. PMID 31024146.
  49. ^ Howard, Jacqueline (4 ספט' 2017). "מה מניע את לוחמי דאעש -- ואלה שנלחמים נגדם". CNN. נבדק ב-7 ספט' 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Gebelhoff, Robert (3 בפברואר 2017). "Rethinking the war on terrorism, with the help of science". The Washington Post. נבדק ב-12 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Atran, Scott; Axelrod, Robert; Davis, Richard; Fischhoff, ברוך (27 בינואר 2017). "אתגרים בחקר טרור מהשטח". Science. 355 (6323): 352–354. Bibcode:2017Sci...355..352A. doi:10.1126/science.aaj2037. PMID 28126773. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ Gómez, Ángel; López-Rodríguez, Lucía; Sheikh, Hammad; Ginges, Jeremy; Wilson, Lydia; Waziri, Hoshang; Vázquez, Alexandra; Davis, Richard; Atran, Scott (בספטמבר 2017). "The devoted actor's will to fight and the spiritual dimension of human conflict". Nature Human Behaviour (באנגלית). 1 (9): 673–679. doi:10.1038/s41562-017-0193-3. ISSN 2397-3374. PMID 31024146. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ Atran, Scott (28 בינואר 2019). "How People Become Radicalized: Neuroimaging shows social marginalization and sacred values are key factors". Scientific American. נבדק ב-3 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Enfield, Nick (18 בספטמבר 2009). "Common Tragedy" (PDF). Times Literary Supplement. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Atran, Scott; Medin, Douglas; Ross, Norbert; Lynch, Elizabeth; Vapnarsky, Valentina; Ucan Ek’, Edilberto; Coley, John; Timura, Christopher; Baran, Michael (ביוני 2002). "Folkecology, Cultural Epidemiology, and the Spirit of the Commons: A Garden Experiment in the Maya Lowlands, 1991-2001". Current Anthropology. 43 (3): 421–450. doi:10.1086/339528. {{cite journal}}: (עזרה)
  56. ^ Atran, Scott; Lois, Ximena; Ucan Ek', Edilberto (2004) Plants of the Peten Itza Maya, Memoirs of the Museum of Anthropology, University of Michigan, 38
  57. ^ Le Guen, Olivier; Iliev, Rumen; Lois, Ximena; Atran, Scott; Medin, Douglas (4 בנובמבר 2013). "A Garden Experiment Revisited: Inter-generational Change in Environmental Perception and Management of the Maya Lowlands, Guatemala" (PDF). Journal of the Royal Anthropological Institute. 19 (4): 771–794. doi:10.1111/1467-9655.12064. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ "The Reality Club: BEYOND BELIEF". Edge.org. אורכב מ-המקור ב-13 באפריל 2013. נבדק ב-9 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Gray, John (בדצמבר 2010). "The Privilege of Absurdity". Literary Review. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Bartlett, Tom (13 באוגוסט 2012). "Dusting Off GOD: A new science of religion says God has gotten a bad rap". The Chronicle of Higher Education. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  61. ^ "God and the Ivory Tower". Foreign Policy. 6 באוגוסט 2012. נבדק ב-18 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סקוט_אטראן&oldid=38414473"