משה ריבלין
| לידה |
1780 אלול ה'תק"ם שקלוב |
|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 1846 (בגיל 66 בערך) כ"ח באלול ה'תר"ו |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים  |
| מקום פעילות | ירושלים |
| תקופת הפעילות |
? – 19 בספטמבר 1846 |
| תחומי עיסוק | מגיד מישרים ומנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים |
| חיבוריו | בית מדרש |
  | |
הרב משה ריבלין (מכונה משה מגיד ריבלין; אלול ה'תק"ם, קיץ 1780 - כ"ח באלול ה'תר"ו, 19 בספטמבר 1846) היה מגיד מישרים ומנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים בשנים תר"א - תר"ו (1841–1846).
קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת 1782 בעיירה שקלוב ליד מוהילב שעל הדנייפר, באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), לציפורה ולרב הלל ריבלין, בנו של הרב בנימין ריבלין, ומי שלפי המסורת המשפחתית היה מראשי עליית תלמידי הגר"א וממנהיגי ציבור הפרושים בארץ ישראל.
למד בישיבת שקלוב שייסד סבו מצד אביו, כיהן בשקלוב כמגיד מישרים. היה פעיל למען יישוב ארץ ישראל והתפרסם בכינוי "המגיד דורש ציון".
לאחר פטירת אביו, בשנת ה'תקצ"ח (1838) החליט לעלות לארץ ישראל, ובאותו זמן גם נשלח על ידי רוזני וילנה לכהן כמנהיג עדת הפרושים, בשל סכסוכים שנתגלעו אז, ובשל המצב הכלכלי הדחוק. הרב ריבלין קיבל מכתבי מינוי מרבני כל העדה האשכנזית בירושלים שהייתה מפולגת לשניים. להזמנה זו הצטרפו גם מנהיגי ישראל ורבנים מליטא ומרייסין.
הרב ריבלין יצא בשנת ת"ר (1840). בדרכו לארץ-ישראל עבר בין קהילות שונות, כווילנה, מינסק וקרלין, ודרש למען ציון וירושלים. כן אסף כסף לטובת היישוב וחיזק את מנגנון התרומות לטובת ישוב הארץ. בערב סוכות ה'תר"א (1841) הגיע לקושטא, ושם נתעכב כמה חודשים בשל המלחמה בין הטורקים למוחמד עלי. בזמן שהותו בקושטא נפגש עם משה מונטיפיורי ודן עמו על דרכים לתיקון מצבו של היישוב היהודי בארץ ישראל. הרב ריבלין הגיע ליפו באדר ה'תר"א (1841). בדרכו נלווה אליו רבי שמואל סלנט שהיה לימים רבה של ירושלים[1].
הרב ריבלין הצליח להשכין שלום בתוך העדה, וכן עם העדה הספרדית, והסדיר את מצבה הכללי של הקהילה. רכש חלק מאדמות כפר השילוח לנטיעה וזריעה. נפטר בירושלים בכ"ח באלול ה'תר"ו (1846).
תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מדרשותיו נדפסו בידי נכדו, שלמה זלמן ריבלין, בספר "חזון ציון".
מצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנו הרב יצחק אייזיק - ממלא מקום אביו כמגיד בעיר שקלאוו, הוציא לאור את ספר אביו בית מדרש.
- בנו הרב אברהם בנימין (אביו של רבי יוסף ריבלין).
- בנו הרב אליהו יהושע.
- בתו ציפורה ציפה - אשת הרב ישעיהו אורנשטיין.
- בתו מינה לאה - נישאה בזיווג ראשון לרב שניאור זלמן ריבלין בנו של אליהו יוסף ריבלין[2] ובזיווג שני לרבי נחום לעווי משאדיק.
- בתו ראשע דרייזע - נישאה לרב שלמה זלמן לעווי, בנו של הרב יעקב יהודה לייב לעווי. מצאצאיהם: הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב מנחם בן ציון זקס, יהושע פישל זקס, ד"ר משה חיים זקס, ד"ר יצחק זקס.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה מורגנשטרן, מנהיג בשעת משבר, עת-מול גליון 207, עמ' 5
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ש"ז ריבלין (עורך), המגיד דורש ציון: תולדותיו ופעולותיו של הרב הגאון המקובל ר' משה המגיד ריבלין משקלוב, ירושלים תש"ך, באתר אוצר החכמה
- דוד תדהר (עורך), "משה ריבלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 757
- הרב משה ריבלין, אתר משפחת ריבלין
- מנהיג בעת משבר: משה ריבלין המגיד דורש ציון, באתר "המולטי יקום של אלי אשד"
- ספרו
- בית מדרש, וילנא: ר' יוסף ראובן בר' מנחם מן ראם, תרכ"א, באתר היברובוקס
משה בן הלל ריבלין (1782-1846), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לימים נשא הרב סלנט בנישואים שלישיים את נכדתו של הרב רבלין.
- ^ הזיכרון - חוברת א - גריבסקי, פינחס מרדכי בן צבי
| תקופת חייו של הרב משה ריבלין על ציר הזמן |
|---|
 |