משתמש:אבנר/פילוסופיה ביוון הקלאסית

פילוסופיה ביוון הקלאסית

אפלטון (משמאל) ואריסטו. פרט מתוך אסכולת אתונה של רפאל

הפילוסופיה היוונית הקדומה עסקה בעיקר בקוסמולוגיה, אונטולוגיה ומתמטיקה. ייחודה היה בדחיית הסברים המתבססים על מיתולוגיה ובהעדפת שיח מתבסס על תבונה. הפילוסופים היוונים הקדומים הסתובבו ברחבי יוון ולימדו רטוריקה, אסטרונומיה, קוסמולוגיה וגיאומטריה.

סוקרטס

סוקרטס (ביוונית: Σωκράτης‏; 470 - 399 לפנה"ס) נולד באתונה. הוא נחשב לאבי הפילוסופיה המערבית ועל כן הפילוסופים שקדמו לו מכונים "קדם-סוקרטיים". הוא לא הותיר אחריו כתבים כלשהם, וידיעותינו עליו מגיעות מתיאורים חיצוניים, בעיקר ביצירות תלמידיו, אפלטון וקסנופון.

סוקרטס עסק בעיקר בתורת המידות ובענייני ניהול החברה והמדינה. הוא ראה בסגולה הטובה ערך עליון, וחלק ממנה הוא החיפוש אחר ההגדרה הנכונה על מנת שנוכל לדון בנושאי מוסר. בהסתובבו ברחובות אתונה, פנה אל עוברים ושבים כדי לברר את דעתם בנוגע לנושא מסוים. הוא השתמש בשאלות רבות, במעין חקירה צולבת הנקראת אלנכוס (ελενχος), תוך שהוא נמנע מלהכניס לדיון את דעותיו. את כל מסקנותיו, כביכול, הסיק מתשובות בן שיחו, ואלו בתורן שימשו בהמשך הדיון על מנת להפריך את דעותיו של האחרון. כך הוכיח בעצם שאין אנשים יודעים על מה הם מדברים כאשר הם טוענים טענות ערכיות.

בשנת 399 לפנה"ס נשפט סוקרטס בן ה-70 על כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער ונמצא אשם. הוא נידון להוצאה להורג בשתיית רעל. בעת שבתו בבית הכלא ניסו תלמידיו לשכנעו לברוח, אך סוקרטס טען כי אדם החי במדינה מקבל עליו את חוקיה רטרואקטיבית ולכן לא יברח.

אפלטון

אפלטון (ביוונית: Πλάτων‏, "פלטון"; 427-8 לפנה"ס - 347 לפנה"ס) נולד באתונה. בסביבות גיל עשרים, פגש אפלטון בסוקרטס והפך לתלמידו. אפלטון העלה על הכתב את השקפותיו הפילוסופיות והשאיר מספר מכובד של כתבי-יד. הוא הושפע רבות מיחס האתונאים לסוקרטס, וחלק ניכר מעבודתו המוקדמת הוקדש לרישום זכרונות ממורו. אחרי הוצאתו להורג של סוקרטס, יצא למסעות. כאשר שב לאתונה, ייסד את אחד מבתי-הספר המאורגנים הראשונים בתולדות התרבות המערבית . בית-הספר הוקם בחלקת-קרקע ב"חורשת אקדמה" (מכאן – "אקדמיה") ומטרתו - לימוד פילוסופיה ומתמטיקה תוך כדי שימור דרך החשיבה הסוקרטית.

הדיאלוגים
אפלטון כתב בעיקר דיאלוגים. דמותו של סוקרטס מופיעה לעתים קרובות כמשתתף הראשי בדיאלוגים של אפלטון אך לא תמיד קל להכריע מתי ועד כמה דבריו משקפים את דעותיו של סוקרטס ההיסטורי ומתי הוא משמש לשם הצגת רעיונותיו המקוריים של אפלטון. בחלק מהדיאלוגים דמותו של סוקרטס נעשית שופר לפילוסופיה של אפלטון עצמו. אפלטון סוטה מהגישה הסוקראטית, בכך שטוען שניתן להשיג ידיעה על נושאים מסוימים. הוא מפתח את תורת הצורות המפורסמת שלו, שלימים תקרא על שמו – פלאטוניזם. בדיאלוגים נדונים נושאים כגון: נצחיות הנשמה ("פיידון"), פוליטיקה וסדרי המדינה האידאלית ("המדינה"), למידה ("מנון"), אהבה ויופי ("המשתה").

הדיאלוגים המאוחרים דומים למסות, וסוקרטס לעתים קרובות נעדר מהם או שקט. אפלטון נוקט בהם בשיטה פילוסופית חדשה, בה הוא לוקח קטגוריה כללית כלשהי, ומפרק אותה לגורמים - לשיטה זו הוא קורא "איסוף והפרדה". הוא מעלה ביקורת על השקפותיו הקודמות, ובמיוחד על תורת הצורות ("פרמנידס"). הוא דן בטבע ובמדע" (טימיאוס") ובסדרי המדינה הטובה ביותר האפשרית בפועל ("החוקים").

אריסטו

אריסטוטלס (ביוונית Αριστοτέλης) הנקרא בקצרה אריסטו (384 לפנה"ס - 322 לפנה"ס) נולד בסטאגירה שבחצי האי כלקידיקי בשנת 384 לפנה"ס. בגיל 17 הגיע לאתונה והיה לתלמיד באקדמיה של אפלטון, ונשאר בה כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה. לאחר מכן עזב את אתונה ועבר לאסיה הקטנה. בשנת 343 לפנה"ס נשכר על ידי מלך מוקדון, פיליפוס השני, כדי לשמש מורה לבנו, אלכסנדר. אריסטו היה מורהו של אלכסנדר במשך שלוש שנים, אך המשיך את הקשר עמו גם אחרי שתקופת הלימוד הסתיימה. בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה וייסד בה מוסד למחקר ולהוראה בליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם סיכומי הרצאותיו אשר נערכו בידי תלמידיו.

מטאפיזיקה
אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום העולם החומרי הקיום הממשי היחיד, והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית. כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבעה גורמים- הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה בה הוא עשוי), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).

אתיקה
על-פי אריסטו, לכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת; כל תכלית מובילה לתכלית גבוהה יותר, עד לתכלית העליונה, שאותה זיהה אריסטו עם האושר. האושר, על-פי אריסטו, אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות - שכן אלו הן זמניות וחולפות, ואילו האושר הוא מצב יציב, הנמשך באופן קבוע - אלא על ידי חיים בהתאם למידות הטובות. את המידות הטובות כולן ראה כשמירה על איזון ראוי בין עודף לבין חוסר של תכונות שונות. האדם הנבון הוא מי שבוחר בעקרון "שביל הזהב" (דרך האמצע) ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו.

פוליטיקה
אריסטו זיהה שלוש צורות משטר חיוביות (מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה) ושלוש צורות משטר שליליות (טירניה, אוליגרכיה ואוכלוקרטיה - שלטון האספסוף) שמבטאות את ההרס של כל אחת מצורות המשטר החיוביות. צורות המשטר האלה מתחלפות ביניהן באופן מחזורי: העדר שלטון מרוכז מוביל את הציבור להמליך עליו מלך, ולתת בידיו את סמכויות השלטון. אולם כאשר המלך מרכז בידיו יותר מדי סמכויות, הוא הופך לרודן, וכתוצאה מכך נכבדי העם בוחרים להפיל אותו ולהעביר לידיהם את השלטון, כמשטר אריסטוקרטי. כאשר השלטון האריסטוקרטי נשחת ומתנוון, הוא הופך לאוליגרכיה, שהפלתה מובילה את כלל העם לתפוס את השלטון ולכונן דמוקרטיה. הדמוקרטיה, בתורה, מובילה לאוכלוקרטיה, וחוזר חלילה.

פואטיקה
אריסטו ניתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. לפי אריסטו, העניין בטרגדיה נוצר מתוך ההתנגשות בין ערכים שונים הסותרים זה את זה, ויוצרים מתיחות מתוך הרצון לראות אותם באים על פתרונם. התרת המתיחות כאשר היא מגיעה לשיאה מביאה לפורקן רגשי. כמו כן, עמד על ההבדלים בין אמנות המציגה את המציאות כפי שהיא, ואמנות המציגה את המציאות כפי שהיא ראויה להיות.

לוגיקה
אריסטו ניסח את חוקי היסוד של תורת ההיגיון, והנחותיו משמשות לוגיקנים עד ימינו. אריסטו ניסח שלושה חוקי יסוד בלוגיקה והם:

1. חוק הסתירה: טענה לא תהיה שקרית ואמיתית בו-זמנית.
2. כלל השלישי הנמנע: כל טענה היא בהכרח אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. לא תימצא טענה שאיננה שקרית ואיננה אמיתית.
3. חוק הזהות: כל דבר זהה לעצמו.

מדע / פיזיקה
אריסטו עסק רבות במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה. כתביו המדעיים של אריסטו הם הספרים המדעיים השיטתיים הראשונים אשר קבעו את היסודות למדע למשך כאלפיים שנה. התאוריה של אריסטו הייתה הבסיס למחקרים שעסקו בתחומי האסטרונומיה והפיזיקה, ומערכת הכוכבים התלמאית (המודל הגאוצנטרי), המבוססת על האסטרונומיה שלו הייתה הבסיס למחקר השמיים, והייתה לאסכולה הבלתי מעורערת עד לתקופתם של קופרניקוס וגלילאו.