משתמש:Galum/הלל יפה

הלל יפה (1864-1936) רופא המושבות בתקופת העלייה הראשונה, מבולטי חוקרי המלריה, איש ציבור ונציג "חובבי ציון" בארץ ישראל.

רופא ומנהיג

מילדות ועד העלייה לארץ ישראל

הלל יפה נולד בשנת 1864 בכפר קטן ברוסיה. אביו היה סוחר משכיל ובעל אמצעים אשר העניק לבנו חינוך יהודי מסורתי. משבגר הלל נשלח ללמוד בגימנסיה על מנת להרחיב את אופקיו.לימודים אלו הניחו את הבסיס לרצונו ללמוד רפואה וקירבו אותו לתנועה הציונית. עם סיום לימודיו בגימנסיה נסע לז'נבה שם החל את לימודי הרפואה. לאחר מכן התמחה בפריז במחלות עיניים. הוא החל לפרסם עבודות מדעיות בתחום התמחות, מחקריו ועבודותיו זכו להערכה רבה בקרב הקהילה המדעית. בחירתו של הלל יפה במקצוע הרפואה, ובתחום מחלות העיניים בפרט, היו פועל יוצא של חלומו להיות רופא בארץ ישראל. בשנת 1891 החליט ד"ר יפה לעלות לארץ ישראל. תחנת מעבר בדרכו הייתה תורכיה, בה היה עליו להיבחן על מנת לעסוק ברפואה באימפריה העות'מאנית. לאחר שעבר את הבחינות עלה על ספינה לארץ ישראל, וירד בחוף יפו.

רופא

עם הגיעו לארץ החל ד"ר יפה, בליווי מספר חברים, לתור את ארץ ישראל. הייתה זו הפסיעה הראשונה בהכרת הארץ ותושביה. מסעם עבר במושבות הראשונות. בראשון לציון התוודע ד"ר יפה לראשונה למערכת היחסים הבעייתית בין איכרי המושבות ופקידי הברון. הכוח הרב שבידי הפקידים גרם להם לנהוג בעריצות כלפי המתיישבים. בנס ציונה גילה שרבים מאנשי המושבה חולים. ד"ר יפה לא ידע כיצד לזהות את המחלה ולהקל על סבלם. אולם כאן גילה את העזרה ההדדית, כאשר צעירות מיפו ומהמושבות באו לנס ציונה בכדי לסעוד את לחולים, ולסייע בתרומות מזון. רחובות הייתה הנקודה הבאה במסעם, ממנה פנה למושבות עקרון וגדרה, הכיר את הביל"ויים ושמע על פועלם. עם תום סיום ההכרות, חזר ד"ר יפה לראשון לציון והחל בחיפוש אחר עבודה כרופא.עבודתו הראשונה בארץ הייתה כרופא בעיר טבריה. טבריה זימנה להלל יפה היכרות עם תרבות חדשה וזרה. ד"ר הלל יפה אשר חונך על ברכי התרבות האירופאית, נתקל לראשונה בתרבות מזרחית ובעדה חרדית. ד"ר הלל יפה עבד כרופא בטבריה במשך כשנתיים (1891-1893), ורכש לעצמו מוניטין של רופא מצוין ואדם נהדר. עם זאת, לא חש הלל יפה שבטבריה הוא ממלא את יעודו, וכאשר בשנת 1893 התפנתה משרת רופא בזיכרון יעקב, עבר לזיכרון. ד"ר הלל יפה הגיע לתפקיד שייחל לעצמו בעלותו ארצה. הוא עשה חיל בזיכרון יעקב ונודע בעיקר בטיפולו המסור באנשי חדרה, מוכי הקדחת. הוא ביקר במושבה חדרה לפחות פעמיים בכל שבוע והצליח לרפא מקצת מהאנשים, אולם אחוז התמותה היה גבוה מאוד. לאט לאט התגבשה ההכרה שיש צורך בטיפול יסודי ומקיף על מנת למגר את מחלת הקדחת מן הישוב ואין די בטיפול הפרטני. ד"ר יפה אהב את המושבה זיכרון יעקב, את תושביה ואת הנוף הנפלא של הים הנשקף ממנה, אולם כאן גם גילה את שחיתותם ועריצותם של פקידי הברון אשר הכוח שבידם עיוור את עיניהם. בשנת 1895 שנתיים לאחר שהפך לרופאה של המושבה זיכרון יעקב קיבל ד"ר הלל יפה הצעה להיות נציג חובבי ציון בארץ ישראל, הצעה שפתחה פרק נוסף בחייו, מנהיג.

מנהיג

החלטתו של ד"ר הלל יפה לשלב בין עבודתו המקצועית כרופא, לעיסוק בפוליטיקה, נבעה מן ההכרה כי על מנת להצליח למלא את שליחותו למען הישוב היהודי, יש צורך לחבור למוסדות נוספים. שילוב זה ייתן את הכוח החסר לפרט בהתמודדותו כנגד מכת הקדחת. יפה הבין כי על מנת להצליח במיגור הקדחת, עליו ליטול תפקיד המשלב את העבודה הפרקטית מול חוליו ,בנוסף למחקר, עבודה קהילתית ופוליטיקה. הכוח הטמון ביחסי ציבור,גיוס תרומות והפצת רעיונות, הם אלה היכולים לעזור בהגשמת המטרה. עם קבלת התפקיד עבר להתגורר ביפו אשר היוותה מרכז ומשם הצליח לגייס כספים לייבוש הביצה הסמוכה לחדרה. הוא נסע לאירופה על מנת לגייס כספים למטרות שונות כגון הצלת בית הספר העברי הראשון לבנים ביפו אשר עמד על סף קריסה וכדברי אליעזר בן יהודה יפה: "הרעיד שמים וארץ בעזרת מכתביו לברון". דר' יפה הפך לבר סמכא בנושא המלריה ,מניעתה וריפויה. פרסם מאמרים רבים, ואף הרצה בפריז בועידה בינלאומית בנושא הקדחת בשנת 1900. הוא פעל כמיטב יכולתו לשיפור בריאות הציבור, למד וחקר מחלות נוספות אשר היו נפוצות באזור, תוך שימת דגש על דרכי מניעה והפחתת הדבקה בהן. בשנת 1902 פרצה מגפת חולירע נוראה בארץ. יפה מונה מטעם השלטונות התורכיים לעצור את המגפה. הוא קבע שאסור לצאת מהיישובים, ואסור להיכנס או לצאת מביתו של חולה,על מנת שלא להעביר את המחלה. המגפה נעצרה. בשנת 1903 השתתף יפה במשלחת של התנועה הציונית לחקירת אזור אל-עריש, כאזור אפשרי להקמת מדינה יהודית, רעיון אשר הועלה על ידי הרצל בקונגרס הציוני. בשנה זו התכנסו נציגי היישוב בזיכרון יעקב והקימו את "ההסתדרות הכללית" של היישוב. יפה עמד בראשה ופעל רבות למען ביסוס המשקים של היישובים בכדי לחלצם מהתלות בכספי התמיכה. הוא אף פעל לשכנע את החברות שעסקו בחינוך על חשיבות השפה העברית ודאג לטיפוחה. בשנת 1905 עזב את ועד "חובבי ציון" והחל לעבוד בבית החולים ביפו. במהלך עבודתו לקה בדלקת ריאות ונסע לאירופה להחלים. בשנת 1907 שב ארצה והחל לנהל את בית החולים שבזיכרון יעקב.

לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים, פנה יפה לעזרת הוועד שיפתח תוכניות להדברת המגיפות בארץ.

בשנת 1907 חזר ד"ר יפה להתגורר בזיכרון יעקב . המעבר לפריפריה לא מנע ממנו להמשיך לשלב פעילות ציבורית למען הקהילה יחד עם טיפול בחולים. הבנתו הרחבה את חשיבות בריאות הציבור, אשר נבעה מן השילוב של ידע מקצועי רחב והכרת התנאים הפיזיים והאנושיים בארץ ישראל, הובילה אותו לבניית מערך מניעתי רחב. הוא הכשיר צוותים של אחיות וחובשים בעלי ידע ויכולת לטפל במתיישבים, צוותים אלה נפרסו בכל הארץ והעלו את רמת המניעה והטיפול באוכלוסיה. בשנת 1919 עבר להתגורר בחיפה, עבד כרופא ועסק רבות במחקרים רפואיים. מאמריו בנושא שמירת הבריאות פורסמו בעיתונים בחוץ לארץ והוא הוזמן לקונגרסים בינלאומיים לרפואה. ד"ר יפה המשיך בעבודתו עד פטירתו בשנת 1936, הוא נקבר, על פי בקשתו, בזיכרון יעקב.

מלחמתו במלריה

המלריה,אותה מחלה קוטלת המונים,הייתה גורם רב משקל בעיכוב התקדמות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. המושבה חדרה,לדוגמא,לא הייתה שורדת אלמלא הצליחה המלחמה במחלה. חוסר הידע לגבי מחלת הקדחת,דרכי העברתה,גורם המחלה והתנאים בהם היא מתפרצת,גרמה לכך שאת המחלה אפפו שמועות משמועות שונות.עם הזמן הסתבר הקשר שבין הקרבה לביצות לבין המחלה.לכן הניסיונות הראשונים למיגור המחלה התרכזו בצורך בייבוש הביצות. הבנה זו הובילה את ד"ר הלל יפה להוביל מהלכים שנועדו ליבש את הביצות. האמצעים שננקטו היו מגוונים. שימוש נרחב בעצי איקליפטוס עקב המחשבה שמכיוון שהעץ גדול מימדים,הוא שואב מים רבים מן הקרקע. במקביל לנטיעת העצים נעשה גם ניסיון ליבוש ידני של הביצות. תושבי חדרה ופועלים זרים מאפריקה ,אשר הגיעו לאחר השתדלויותיו של ד"ר הלל יפה אצל הברון),החלו בעבודה המפרכת של ייבוש הביצות על ידי יצירת רשת נרחבת של תעלות וחיבור הביצות אל נחל חדרה. כיוון נוסף אליו פנה ד"ר יפה הינו המחקר. יפה יצא לאירופה ולמד תיאוריות חדשניות בנושא המלריה.בין המחקרים היה גם אחד אשר העלה את הטענה שהמעבירים של המחלה הינם היתושים מזן ה"אנופלס" המתרבים בביצות. לאחר שבחן עובדות שהיו בידו השתכנע ד"ר הלל יפה בנכונותה של התיאוריה. הוא החל להפציר באיכרים לתלות כילות סביב המיטות, רשתות סביב החלונות, ולנקז כל מקווה מים עומדים. כמו כן, שיכנע ד"ר יפה את הברון רוטשילד לשלוח אנשים בכדי להדביר את היתושים. בעקבות ההדברה פחתו מקרי הקדחת ופעולות הייבוש נמשכו ביתר עוז. חשוב לזכור כי זיהוי הביולוגיה המסובכת של המחלה, אפשר פיתוח של דגמים טיפוליים, שכללו הן טיפול בכינין ברמה האישית והקהילתית והן טיפולים שחייבו שינויים מקיפים,בדרך שבה ניצל האדם את הסביבה, האדמה, המים והצומח. ייעור שטחים נרחבים באזור חדרה באיקליפטוסים, היה חלק מדגם הטיפול שקידם יפה את התהליך של שימוש בשינוי סביבתי כחלק מטיפול כולל במחלה. ישומו של דגם טיפול הכולל את הנ"ל היה אפשרי בחברה צעירה ופתוחה לרעיונות חדשים,כפי שהייתה בקרב המתיישבים החדשים בארץ . הצלחת המאבק בקדחת הממיתה נזקף משמעותית לד"ר הלל יפה. איש אשר תוך כדי פעילות ציבורית נרחבת ופעילות כרופא במסגרת ציבורית ופרטית הצליח לגייס משאבים, דעת קהל ועזרה רבה. כמו כן חקר והתעדכן באופן שוטף בתוצאות המחקר העיוני והמעשי בארץ ובחו"ל ופירסם כעשרה פרסומים מדעיים בתחום חקר הקדחת.

חייו האישיים

ד"ר יפה נשא לאישה את רבקה גליקשטיין בשנת 1898. רבקה, אשר למדה עם אחותו של ד"ר יפה בצרפת, שבתה את ליבו מיד. היא היוותה עזר כנגדו במהלך כל שנות נישואיהם. לזוג נולדו שלושה ילדים, ירמיהו, שרה ויעקב. ירמיהו שירת כקצין בגדוד העברי ולאחר מלחמת העולם הראשונה סיים דוקטורט במדעי הכימיה. שרה למדה חקלאות באנגליה ונישאה ליוסף בנטוויץ', זוכה פרס ישראל לחינוך בשנת 1962. יעקב אשר למד רפואה והתמחה במחלות טרופיות מתגורר כיום בירושלים.

תאריכים מרכזיים בחיי דר הלל יפה

• נולד בכפר קטן ברוסיה, בחג הסוכות – 1864
• סיים את לימודי הרפואה בז'נבה.נסע לפריז להשתלם בריפוי מחלות עיניים – 1889
• עמד בבחינות הרפואה ברוסיה – 1890
• נסע לארץ-ישראל. בדרך עבר בהצלחה את בחינות הרפואה בתורכיה. מתחיל לעבוד כרופא פרטי בחיפה – 1891
• עבד כרופא בקהילה היהודית של טבריה – 1893-1891
• שימש כרופא המושבה בזיכרון יעקב. ניהל את בית-החולים של המושבה ששירת את תושבי האזור כולו – 1895-1893
• מונה לנציג של 'חובבי ציון' בארץ ישראל. במסגרת זו הוא התחיל לארגן את ייבוש הביצות בחדרה – 1905-1895
• נשא לאישה את רבקה גליקשטיין – 1898
• הרצה בוועידה הבינלאומית בפריס על הקדחת – 1900
• השתתף במשלחת של התנועה הציונית לחקירת אזור אל עריש, כאזור אפשרי להקמת מדינה יהודית - 1903
• עזב את ועד "חובבי ציון" והחל לעבוד בבית החולים ביפו. במהלך עבודתו לקה בדלקת ריאות ונסע לאירופה להחלים - 1905
• שב ארצה והחל לנהל את בית החולים שבזיכרון יעקב - 1907
• חזר לתפקידו כרופאה של זיכרון יעקב. פיתח את בית-החולים. לימד רבים את תורת הרפואה. עזר במלחמה בקדחת בכל רחבי הארץ. טיפל ביהודים שגורשו מדרום הארץ לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה – 1919-1907
• שימש כרופא של "ועד הצירים" - ועד של יהודי העולם, שתפקידם היה לקשר בין הכובשים הבריטים החדשים ובין יהודי ארץ ישראל ולקדם את הרעיון הציוני – 1918
• עבד כרופא בחיפה. עסק במחקר של מחלות שונות האופייניות לארץ ישראל – 1936-1919
• נפטר ונקבר במושבה זיכרון יעקב – 1936