מזכרת בתיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מזכרת בתיה
Mazkeret Batya COA.png
Mazkeret-batya.jpg
בית הכנסת המרכזי של המושבה
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה מאיר דהן
גובה ממוצע ‎62‏ מטר
תאריך ייסוד 1883
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 10 - 20 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 10,679 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎5.9%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 1,435 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 7,440 דונם
מיקום מזכרת בתיה
מזכרת בתיה
מזכרת בתיה
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4506
פרופיל מזכרת בתיה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.mazkeret-batya.muni.il

מזכרת בתיה הוקמה כמושבה בשנת 1883 והוכרזה כמועצה מקומית במחוז המרכז בישראל בשנת 1952. בניגוד לדעה הרווחת מזכרת בתיה אינה עיר. שטח השיפוט שלה הוא כ-7,000 דונם. מזכרת בתיה היא המושבה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. היא הוקמה ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר. שמה המקורי היה עקרון, והברון החליף את שמה למזכרת בתיה על שם אמו. רבה של המושבה הוא הרב אפרים זלמנוביץ'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל מוהליבר

בסוכות ה'תרמ"ג (ראשית אוקטובר 1882) שכנע הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי חובבי ציון, את הברון היהודי אדמונד דה רוטשילד מפריז, לתמוך בתוכנית שיזם ביחד עם יחיאל ברי"ל, העורך והמו"ל של העיתון העברי "הלבנון", לפיה איכרים יהודים מרוסיה יקימו מושבה חקלאית בארץ ישראל. יחיאל ברי"ל מצא איכרים שומרי תורה ומצוות מבני הכפר היהודי פבלובקה ברוסיה הלבנה (אז חלק מרוסיה, כיום בלארוס) שרצו לעלות לארץ ישראל, גייס את המימון הדרוש לנסיעה, וליווה אותם בעלייתם.

בשונה מהמושבות הראשונות שהוקמו על ידי חובבי ציון, הפעם, פקידי הברון הם שבחרו את המתיישבים, והיו אלה איכרים ובעלי מלאכה בעלי ניסיון. תחילה היו אלה עשר משפחות עם מאה ואחת נפשות וכולם "בעלי כח ואנשי שלום ואחוה". משה סמילנסקי כתב

כי מהיום הראשון לעלותם על הקרקע הצטיינו העקרוניים ‏‏‏[1] בסגולותיהם החקלאיות, בחפץ העבודה, בכשרון העבודה והסתפקות במועט. עבדו כולם - גברים נשים וטף.
סוף סוף ראתה ארץ ישראל איכרים כהלכה

בתחילה, הגיעו אחד עשר האיכרים, שהשאירו את משפחותיהם בכפר מוצאם, עבדו במקווה ישראל עד שמצאו וקנו עבורם, בהלוואה של הברון רוטשילד, אדמה מתאימה לגידול תבואה שהשביעה את רצונם. הם התחילו לחרוש אותה ב-ז' בחשוון ה'תרמ"ד, 7 בנובמבר 1883, אירוע הנחשב לייסוד המושבה, וקראו לה "עקרון".

קזרמת משפחת לוין, שהוקמה בשנת 1884 - צילום: 2008, קזרמה זאת היא השמורה מבין אלו שהוקמו

מאחר שלא קבלו רשות מהממשלה העות'מאנית לבנות בתי מגורים, בנו בתחילת 1884, ארבעה בתים דו-קומתיים, בתור רפתות, כאשר הקומה הראשונה שמשה כרפת והשנייה חולקה ליחידות מגורים. אלו היו הבתים הראשונים של המושבה. עקב הצפיפות הרבה ופשטות הבתים כונו הבתים קזרמות, שמשמעותם ברוסית "בית מגורי חיילים". קירות הבתים נבנו מאבני כורכר, כמקובל באותם הימים, וקשתות מעץ, עליהן הוקמה הקומה השנייה, שמרו על יציבות המבנה. בשנת 1888 הרפתות הועברו לקצה החצר והקומה הראשונה הוסבה למגורים. הרעפים למבנה הובאו ממרסי שבצרפת. המחיצות בין החדרים נבנו בשיטה שהייתה נהוגה בזמנם "השיטה הבגדדית" - עם מסגרת עשויה לוחות עץ ומילוי של חומר בתוכה.

במהלך השנים 1884-5 עלו גם בני המשפחות של המייסדים, וכבר ב-1884 הצטרפו אליהם שבע משפחות נוספות ממקומות שונים. איסור הבניה התבטל, ונבנו בתי מגורים רגילים. משפחות בודדות מעטות, בעיקר של בעלי מלאכה, המשיכו להצטרף גם אחר כך.

בית משק הברון

המבנה המרשים במושבה הוא בית משק הברון, המהווה היום מרכז תרבותי. הוא נבנה בשנת 1892 כמרכז המנהל המשקי של פקידות הברון. שני שערים, מעוצבים בקפידה, הובילו לחצר. החצר הוקפה חומה מאבנים. בקומת הקרקע, האולם הגדול שימש לאחסון בהמות, כלי עבודה גדולים וכרכרות. בפנים היה אסם ויציע עץ וגלגלת עץ להעלאת יבול החיטה. בשני המגדלים בצדי המבנה התגוררו פקידי הברון, הגננים ושאר בעלי התפקיד במושבה. במבנה קיים מרתף.

בעת השיחזור של המבנה הסתבר כי הוא נבנה מחומרים מעולים: אבני כורכר מסותתות היטב, קורות עץ ולוחות עץ, חלקם מארזי הלבנון. זו הסיבה שהמבנה נשמר היטב מעל למאה שנה. רק פעולות קלות נדרשו לשם ביצוע השיחזור.

רפת, מזכרת בתיה

תמיכת הברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב הראשי במושבה על שמו של הברון

הברון המשיך לעזור ולתמוך במושבה, ופקידיו ניהלו אותה ביד רמה. לאיכרים היו חיכוכים רבים עם הפקידות, והם ניסו למרוד פעמיים. בשנת השמיטה תרמ"ט, הראשונה של ההתיישבות היהודית החדשה בא"י, שמרו האיכרים בקפדנות את השמיטה, בקשיים רבים, כדעת רבני העדה האשכנזית בירושלים, בניגוד למושבות האחרות שנהגו על פי היתר המכירה. פקידי הברון בקשו לכפות עליהם לעבד את האדמה ומנעו מהם תמיכה במשך זמן רב‏[2].

במרד השני, בשנים 1890-93, התחילו האיכרים לנטוע עצים כל אחד על אדמתו, כנגד הברון ופקידיו שדרשו לנטוע את העצים במרוכז, וראו את האיכרים כאריסים על אדמת הברון כל עוד לא החזירו את מלוא חובם על קניית הקרקע (החובות והבעלות על האדמות הוסדרו רק ב-1930). המרד דוכא באכזריות, ומשפחות אחדות גורשו מהמושבה. שלטון הפקידות הסתיים (או התמתן) ב-1900, כאשר הברון העביר את ניהול התמיכה במושבות לחברת יק"א (ויותר מאוחר - פיק"א). הברון הוא ששינה את שם המושבה, בביקורו בא"י ב-1887, מ"עקרון" ל"מזכרת-בתיה", ע"ש אמו, בטי דה רוטשילד, אבל התושבים המשיכו לקרוא למקום בשמו הראשון. ב-1927 בנה הברון למושבה את בית הכנסת החדש בעל החזית המסוגננת, כמתנת פרידה, להחליף את בית הכנסת הראשון שהתערער.

מים וחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבאר היום
פעמון המושבה מזכרת בתיה
בית משק הברון, מזכרת בתיה

מקור המים הראשון של המושבה הייתה באר שחפרו עם הקמת היישוב בשנת 1883. שם הבאר היא:"באר האנטיליה". מי התהום נתגלו בעומק של כ-30 מטרים והועלו על ידי מערכת של כלי קיבול, תיבות עץ במקרה זה, אשר הופעלו על ידי מערכת גלגלי שיניים שפעלו בכוח סיבוב בהמה, בדרך כלל סוסים. תיבות אלה העלו את המים אל גג המבנה וממנו הוזרמו המים בתעלה אל עבר הבריכה והובילו אותם לבתים במכלים, ביד או על גב בהמה.
אברהם משה לונץ כתב בשנת תרנ"א (1891): "ובאר גדולה אשר מימיה יעלו בכח סוסים". מ-1912 שאבו את המים מבאר שנייה, בכח מנוע דיזל, אל מגדל מים, ומתחו צנרת שהמים זרמו בה אל הבתים בכוח הכובד. הבאר עומדת על תילה משוחזרת, לעתים אף פועלת.

הענף החקלאי הראשון והעיקרי של המושבה היה חיטה וגידולי שדה אחרים, וכוח העבודה לחרישה ולהובלה היה השור, עד שהטרקטור החליף אותו אחרי מלחמת העולם הראשונה. אדמות המושבה, גם אחרי שנקנו שטחים נוספים, לא הספיקו לקיום סביר מגידולי השדה, וכל השנים חיפשו וניסו ענפים מכניסים יותר, בעיקר מטעים. בשנות ה-20 התפתחו גידול הירקות ומשק החלב, והחל משנות ה-30, למרות הבארות מעוטות המים באופן יחסי – ההדרים. בסוף שנות ה-50 התחילו לנטוע כרמים. משנות ה-70, בהן התחילה המושבה להתרחב, עובדים רוב התושבים מחוץ לה.

היחסים עם השכנים הערבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים, התקיימו לרוב יחסי שכנות טובה עם הכפר הערבי הסמוך עאקיר. רבים מבני הכפר עבדו במושבה, והדרך אליה עברה בו. המושבה לא הותקפה במאורעות. היא פונתה ללילה אחד בעקבות ההתקפה על חולדה הסמוכה במאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות, בעקבות חסימתן של דרכים ישירות יותר לירושלים הנצורה, עברה עיקר התנועה היהודית דרך הכביש שעבר בתוך עאקיר וממנו המשיכו למזכרת בתיה ולחולדה לעבר כביש מסמיה-לטרון. מאוחר יותר נחסם גם קטע כביש זה על ידי ערביי עאקיר ונוסעי השיירות נאלצו לעקוף את הכפר דרך פרדסי נען בדרכם למזכרת בתיה. בתחילת מאי נכבשה עאקיר והמחסום הוסר.‏[3][4][5] התחבורה לירושלים המשיכה לעבור במושבה עד שהשלימו את "כביש הגבורה" (מרמלה לצומת שמשון) בסוף 1948 (קטע כביש 411 העוקף את קריית עקרון ואת המושבה נסלל כעשרים שנה מאוחר יותר).

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית טיפוסי מראשית ימיה של המושבה, 2/07

עד ראשית שנות ה- 70 המושבה הייתה קטנה – כ-200 תושבים ב-1890, כ-500 ב-1940, ולא הרבה יותר מזה ב-1960. ב-1969-70 נבנו השיכונים הראשונים, חלקם בתי דירות וחלקם דו-משפחתיים. עולים, בעיקר מצפון אפריקה, הובאו ושוכנו בהם, ואופי אוכלוסיית היישוב התחיל להשתנות. באותו זמן, בקירוב, התחילו לבנות במושבה בתים פרטיים, קרקע חקלאית הפכה למגרשים, והמושבה המשיכה לגדול בדרכה להפוך לעיירה הקטנה, רובה שכונות שינה, שהיא עכשיו.

מזכרת בתיה ממוקמת ליד קריית עקרון ובשנת 2003 ניסו לאחדה עם קריית עקרון.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים במזכרת בתיה 10,679 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎5.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 82.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 11,559 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[6]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משוריין ממלחמת העצמאות
ממוזיאון המושבה - מטבח מהימים ההם
מוזיאון המושבה במזכרת בתיה

מוזיאון המושבה נקרא על שם בן המושבה ערן שמיר - סגן מפקד סיירת הצנחנים שנפל ב-1997 בפעולת "מרכבות האלים" בלבנון. המוזיאון מוקדש לתולדות המושבה מזכרת בתיה. המוזיאון כולל את המבנה המרכזי, שהיה "בית הפקידות", אחר כך בית ועד המושבה, בית המועצה המקומית, והדואר. בסמוך בקזראמה שמימין למוזיאון בקומת הקרקע בו היה בית הרוקח, חדר נוסף המשמש להקרנת סרט מראשית המושבה. מעבר לרחוב קזארמת בית לוין, ברפת שבקצה החלקה תצוגת כליעבודה ובתווך מבנה עם מכונות ויצירות מבית היוצר של חתן פרס קפלן - אשבל.

אתרים נוספים המשמרים את עברה של המושבה וכלולים בסיורים הנערכים בה: הבאר הראשונה משנת 1884 ועליה מתקן אנטיליה הנמצאת ברחוב המייסדים בסמוך לבית משק הברון. בפינת הרחובות : הגורן - נתיב השיירות מצוי "גן הברון" . גן משוחזר בו נערכו ניסויים לאיקלום סוגים שונים של עצים כדי לבחון מה ראוי לנטוע בשדות המושבה. מול הגן מוצב משוריין זכר לימים בהם הייתה הדרך מתל אביב לירושלים חסומה על ידי הכפריים הערבים בכפר סלמה - היום כפר שלם ובכפר יזור - הים אזור. השיירות לירושלים נאלצו לנסןע מתל אביב דרומה למקווה ישראל - משם לחולון לראשון לציון - לרחובות ודרך צומת ביל"ו עברו השיירות דרך המושבה לקיבוץ חולדה ומשם ב"דרך בורמה" עלו לירושלים. לזכר אותם ימים נקרא הרחוב "נתיב השיירות" . ליד המשוריין אנדרטה קטנה עם מילותיו של נתן אלתרמן: כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת. אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.

במוזיאון שתי קומות: בקומה הראשונה - שרידי בית הכנסת הראשון של המושבה שנהרס, שולחן לימוד לתלמידים, פריטי לבוש, כלי עבודה ותפירה, כלי בית, כלי אוכל ורהיטים. בקומה שנייה יש גם תערוכות מתחלפות. בחזית הבית שובך יונים מאותם הימים. בסמוך למוזיאוןתא טלפון בריטי אדום ‏עם סמל הוד מלכותו כמו בלונדון.

מוזיאון הרב מוהליבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הרב מוהליבר ממוקם במבנה עתיק מסוף המאה ה-19 במפגש הרחובות רוטשליד והרב מוהליבר. המוזיאון שופך אור על דמותו של הרב מוהליבר באמצעות מיצג אור קולי הסוקר ציוני דרך בתולדות חיבת ציון ובחייו של הרב מוהליבר.

יהדות במזכרת בתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחוזר הרב מוהליבר מפגישתו עם הברון רוטשילד הוא נוסע לכפר פבלובה לבחור את החלוצים שיעלו לארץ ישראל להקים ישוב יהודי. הרב מגיע לבית הכנסת בשבת ובתום התפילה לוחץ את ידי באי בית הכנסת. כך בוחן הרב את המועמדים כך שיענו הן על התנאי שהציב הברון רוטשילד והן על התנאי של הרב. יהודי אשר ידו מחוספסת ולחיצתו איתנה, עונה על התנאי של רוטשילד שהיהודים העולים לישראל יפרנסו את עצמם ולא יחיו על חשבון הברון כאותם יהודים החיים על כספי החלוקה. ועל התנאי של הרב מוהליבר שהם יהיו יראי שמים הם ודאי עונים מעצם הגיעם לבית הכנסת בשבת. המושבה עקרון ששמה הוסב למזכרת בתיה, הוקמה על ידי 11 איכרים שומרי תורה ומצוות.

בית הכנסת הראשון הוקם במרכז המושבה במבנה בין 3 קומות. הקומה הראשונה שימשה כבית הספר ומעליה בקומה השנייה עזרת גברים ובקומה השלישית עזרת נשים. מול בית הכנסת הוקם מבנה ציבור נוסף ששימש כבית פקידות הברון והיום משמש כמוזיאון המושבה. השילוב של אדמה כבדה ופעילה , עם בניה מאבני כורכר ללא בטון וברזל, הביא להיווצרות סדקים במבנה בית הכנסת עד שנאלצו להרוס אותו ולבנות בית כנסת חדש במקומו. בשנת התרפ"ז נבנה, במה שהיה אז קצה המושבה, בית כנסת חדש. בית הכנסת המכונה "הגדול" ממוקם בצומת הרחובות : רוטשילד - ע"ש הברון. מוהליבר - ע"ש הרב. השניים שבזכותם קמה המושבה. ורחוב אליהו - ע"ש אליהו הרשקוביץ - בן המושבה שנפל כלוחם בבריגדה היהודית בסוף מלחמת העולם השנייה באיטליה. "בית הכנסת הגדול" שמופיע על סימלה של מזכרת-בתיה הוא אחד היותר יפים הן בחזותו החיצונית המזכירה בתי כנסת באירופה, והן במראהו הפנימי ובארון הקודש מעץ שהיה עוד בבית הכנסת הראשון.

נוסח התפילה הרשמי בבית הכנסת הוא נוסח אשכנז כמנהג ירושלים. יחד עם זאת עם השנים, ועם תום דור הנפילים של בני ונכדי המייסדים, חלו שינויים והתפתחויות. היום מתפללים בבית הכנסת בסגנונות רבים. אפשר לשמוע בו קריאת התורה בנוסחים : תימני, טריפוליטאי, הולנדי וגם ישראלי. אפשר לשמוע אל השירה ואל הרינה בקבלת שבת לכה דודי במגוון המנגינות הקיימות והכל בהבנה ובנחת רוח.

הרב אפרים זלמנוביץ הוא רבה של מזכרת בתיה מזה כארבעים שנה. בשבתות בהם עולה לתורה חתן בר מצווה בבית הכנסת הגדול, וזה כמעט כל שבת, בטרם הוצאת ספר התורה בסוף שחרית, דורש הרב בענייני פרשת השבוע. כמו כן הוא מעביר שיעור בין מנחה של שבת לערבית.

עמוד התווך של בית הכנסת הגדול עד לפני כעשור, היו זוגות צעירים דתיים, שהגיעו למושבה בשלהי שנות השמונים, בשנות השלושים לחייהם, עת בבית הכנסת שלט הגבאי המיתולוגי משה שקולניק ובתורה קרא באופן קבוע אברום-אברהם. הקהילה הזו מונה כעשרים משפחות המתמידות לקיים כל שבת התכנסות לשיעור. בחורף לאחר סעודת השבת ובקיץ לפני תפילת מנחה מתכנסים כל פעם בבית אחר וכל פעם מעביר את השיעור חבר אחר. שיעור נוסף בגמרא, מתקיים לאחר תפילת הבוקר.

בנוסף לבית הכנסת הגדול הוקמו לאורך השנים בתי כנסת נוספים ליוצאי הגלויות ממרוקו, מתימן, מלוב, ומאתיופיה וכן מתקיים בבית הספר הדתי "בורג" מניין חב"ד.

במהלך תשס"ט הוקם גם מנין משתף בו מתקיימת תפילות במעורבות של נשות הקהילה תוך שמירה על עקרונות ההלכה האורתודוקסית. המניין מתקיים אחת לחודש או כשיש בת מצווה וכלת הבת מצווה קוראת בתורה.

בשנים האחרונות עם בניית שכונות חדשות, התגבשו במושבה שתי קהילות נוספות:

ב-2006 הוקמו מוסדות חינוך קשת וקהילת גשר במזכרת בתיה. מדובר בהתארגנות משותפת של תושבי מזכרת בתיה דתיים וחילונים. היוזמה התחילה בהקמת כיתה א' וגן משותפים לילדים של תושבי המושבה מכל גוני הקשת. יחד עם מוסדות חינוך אלה, הוקמה קהילת גשר מזכרת בתיה אשר מציעה שלל פעילויות לכל המשפחה: בית מדרש, הרצאות, קריאת מגילה ומסיבת פורים, פעילות לכבוד חנוכה ול"ג בעומר. בתשס"ט (2008) נפתח בית ספר "קשת" במזכרת בתיה, בית ספר צומח שבו מתחנכים ילדים דתיים וחילונים ביחד לערכי היהדות ולתרבות יהודית תוך מתן דגש על סובלנות ופיתוח הזהות של כל קבוצה, הן הדתית והן החילונית. כיום (2009) ישנם שני גנים (חובה וטרום חובה) וכיתות מא' עד ג' ובכל שנה נוספות עוד כיתות עד שיושלם בית הספר, בסופו של תהליך. הקהילה ובית הספר שמו להם למטרה לגשר על הפערים בחברה הישראלית בין מגזרים תוך טיפוח הזהויות של כל אחד תוך מתן כבוד לזולת באשר הוא.

במקביל, התגבשה קהילה דתית לאומית צעירה שמרבית חבריה גרים בשכונת "נאות ראשונים", קהילה זו מונה כ-100 משפחות ומרבית ילדיה מתחנכים בזרם החינוך הממלכתי-דתי. בשנת הלימודים תש"ע (2009) יפתחו 3 גני ילדים (טרום-טרום-חובה, טרום-חובה וחובה) ובנוסף קיים בית ספר יסודי בו כיתה אחת בכל שכבה מכיתה א' ועד ו'. הקהילה הקימה בית כנסת חדש בו מתקיימות תפילות בנוסח משותף לכל עדות ישראל - אשכנזים, ספרדים בחלוקה של חצי חצי ולתימני הקהילה יש בית כנסת קטן משלהם כחלק מבית הכנסת החדש ושיעורי תורה במשך כל השבוע ובשבת.בשנת תשע"ב בפרשת מטות מסעי נכנסו למבנה הקבע.

הקהילה, הנקראת בשם "יחד שבטי ישראל " (או בקיצור יש"י), חרתה על דגלה שוויון ואחווה. הדבר מתבטא, הן בתפילות בית הכנסת, והן בוועדת חסד האחראית על הסדרת ארוחות לזקוקים לעזרה, הלוואות ל"עניי עירך" ופעולות גמ"ח נוספות, כגון גמ"ח טרמפים ומציאת עבודה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור, ספר למזכרת - מזכרת בתיה-עקרון 100 השנים הראשונות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"א 2010.
  • אריה קרישק , מזכרת שבלב - סיפורה של מזכרת בתיה, הוצאת "רשפים", 1994
  • רן אהרנסון, 'מזכרת בתיה', בתוך: לכו ונלכה - סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.
  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, הוצאת תור ירושלים 1950
  • משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, הוצאת דביר 1939
  • אחיעזר ארקין, נחשוני השמיטה, הוצאה עצמית 2008‏[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏שם המושבה המקורי היה עקרון‏
  2. ^ א' ארקין, ‏שמיטת תרמ"ט במזכרת בתיה (עקרון), המעיין, תמוז תשמ"ו, עמ' 5-19, באתר HebrewBooks
  3. ^ מרדכי נאור (עורך), שנה ראשונה לעצמאות 1948- 1948, יד יצחק בן צבי, תשמ"ח, עמ' 275-276.
  4. ^ נתיב השיירות, באתר מזכרת בתיה.
  5. ^ נהג יהודי נהרג ליד עקיר, על המשמר, 10 בפברואר 1948; עוד קרבן מהתפרעות הכפרים הערביים עקיר ומראר, דבר, 10 בפברואר 1948; דרישה לפתוח את דרך עקיר, דבר, 20 בפברואר 1948; עקרון וחולדה מנותקות, מעריב, 11 במרץ 1948.
  6. ^ פרופיל מזכרת בתיה באתר הלמ"ס
  7. ^ נחשוני השמיטה [1]

קואורדינטות: 31°51′10.8″N 34°50′36.96″E / 31.853000°N 34.8436000°E / 31.853000; 34.8436000