מזכרת בתיה

מזכרת בתיה
בית הכנסת המרכזי של המושבה
מחוז	המרכז
מעמד מוניציפלי	מועצה מקומית
ראש המועצה	מאיר דהן
גובה ממוצע	‎62‏ מטר
תאריך ייסוד	1883
סוג יישוב	יישוב עירוני בעל 5 - 10 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	9,662 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎4.3%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	1,299 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	7,440 דונם
מזכרת בתיה
דירוג חברתי-כלכלי	7 מתוך 10
מדד ג'יני	0.4511
לאום ודת   99.2% יהודים   0.0% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   0.8% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2008)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 9.0% גילאי 5 - 9 10.4% גילאי 10 - 14 9.7% גילאי 15 - 19 9.0% גילאי 20 - 29 13.4% גילאי 30 - 44 22.3% גילאי 45 - 59 17.8% גילאי 60 - 64 3.7% גילאי 65 ומעלה 4.7% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2008)
חינוך סה"כ בתי ספר 4 –       יסודיים 3 תלמידים 2,110 –       יסודיים 1,178 –       על-יסודיים 932 מספר כיתות 69 ממוצע תלמידים לכיתה 31 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2008)
http://www.mazkeret-batya.muni.il

מזכרת בתיה היא מושבה שהוכרזה כמועצה מקומית במחוז המרכז בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 7,000 דונם. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1952.

מזכרת בתיה היא המושבה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. היוזמה להקמתה הייתה של הרב שמואל מוהליבר אשר החליט לייזום את בניית המושבה לנוכח גלי ההגירה הגדולים של יהודים מרוסיה לארצות הברית.

הקמת המושבה

שמואל מוהליבר

בסוכות ה'תרמ"ג (סוף 1882) שכנע הרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי חובבי ציון, את הברון היהודי אדמונד דה רוטשילד מפריז, לתמוך בתוכנית שיזם ביחד עם יחיאל ברי"ל, העורך והמו"ל של העיתון העברי "הלבנון", לפיה איכרים יהודים מרוסיה יקימו מושבה חקלאית בארץ ישראל. יחיאל ברי"ל מצא איכרים שומרי תורה ומצוות מבני הכפר היהודי פבלובקה ברוסיה הלבנה (אז חלק מרוסיה, כיום בלארוס) שרצו לעלות לארץ ישראל, גייס את המימון הדרוש לנסיעה, וליווה אותם בעלייתם.

בשונה מהמושבות הקודמות, הפעם פקידי הברון בחרו את המתיישבים והיו אלה איכרים ובעלי מלאכה בעלי ניסיון. תחילה היו אלה עשר משפחות עם מאה ואחת נפשות וכולם "בעלי כח ואנשי שלום ואחוה". משה סמילנסקי מציין כי

	כי מהיום הראשון לעלותם על הקרקע הצטיינו העקרוניים ‏‏ בסגולותיהם החקלאיות, בחפץ העבודה, בכשרון העבודה והסתפקות במועט. עבדו כולם - גברים נשים וטף. סוף סוף ראתה ארץ ישראל איכרים כהלכה

אחד עשר האיכרים, שהשאירו את משפחותיהם בכפר מוצאם, עבדו במקווה ישראל עד שמצאו וקנו עבורם, בהלוואה של הברון רוטשילד, אדמה מתאימה לגידול תבואה שהשביעה את רצונם. הם התחילו לחרוש אותה ב-ז' בחשוון ה'תרמ"ד, 7 בנובמבר 1883, אירוע הנחשב לייסוד המושבה, וקראו לה "עקרון".

קזרמת משפחת לוין, שהוקמה בשנת 1884 - צילום: 2008, קזרמה זאת היא השמורה מבין אלו שהוקמו

מאחר שלא קבלו רשות, מהממשלה העות'מאנית, לבנות בתי מגורים, בנו, בתחילת 1884, ארבעה בתים דו-קומתיים, בתור רפתות. אלו היו הבתים הראשונים של המושבה. עקב הצפיפות הרבה ופשטות הבתים כונו הבתים קזרמות, שמשמעותם ברוסית "בית מגורי חיילים". הקירות נבנו מאבני כורכר כמקובל באותם הימים. בעזרת קשתות מעץ נשמרה יציבות המבנה. מעל הרפתות, הוקמה קומה שנייה על קורות עץ. הקומה חולקה ליחידות מגורים. בשנת 1888 הרפתות הועברו לקצה החצר והקומה הראשונה הוסבה למגורים. הרעפים למבנה הובאו ממרסי בצרפת. המחיצות בין החדרים נבנו בשיטה שהייתה נהוגה בזמנו "השיטה הבגדדית" - עם מסגרת עשויה לוחות עץ ומילוי של חומר בתוכה.

במהלך 1884-5 עלו גם בני המשפחות של המייסדים, וכבר ב-1884 הצטרפו אליהם שבע משפחות נוספות ממקומות שונים. איסור הבניה התבטל, ונבנו בתי מגורים רגילים. משפחות בודדות מעטות, בעיקר של בעלי מלאכה, המשיכו להצטרף גם אחר כך.

בית משק הברון

המבנה המרשים במושבה הוא בית משק הברון, המהווה היום מרכז תרבותי. הוא נבנה בשנת 1892 כמרכז המנהל המשקי של פקידות הברון. שני שערים, מעוצבים היטב, הובילו לחצר. החצר הוקפה חומה מאבנים. בקומת הקרקע, האולם הגדול שימש לאחסון בהמות, כלי עבודה גדולים וכרכרות. ‏‏ בפנים היה אסם ויציע עץ וגלגלת עץ להעלאת יבול החיטה. בשני המגדלים בצידי המבנה התגוררו פקידי הברון, הגננים ושאר בעלי התפקיד במושבה. במבנה קיים מרתף.

בעת השיחזור של המבנה הסתבר כי הוא נבנה מחומרים מעולים: אבני כורכר מסותתות היטב, קורות עץ ולוחות עץ, חלקם מארזי הלבנון. זו הסיבה שהמבנה נשמר היטב מעל למאה שנה. רק פעולות קלות נדרשו לשם ביצוע השיחזור.

תמיכת הברון

הרחוב הראשי במושבה על שמו של הברון

הברון המשיך לעזור ולתמוך במושבה, ופקידיו ניהלו אותה ביד רמה. לאיכרים היו חיכוכים רבים עם הפקידות, והם ניסו למרוד פעמיים. בשנת השמיטה תרמ"ט, הראשונה של ההתיישבות היהודית החדשה בא"י, שמרו האיכרים בקפדנות את השמיטה, בקשיים רבים, כדעת רבני העדה האשכנזית בירושלים, בניגוד למושבות האחרות שנהגו על פי היתר המכירה. פקידי הברון בקשו לכפות עליהם לעבד את האדמה ומנעו מהם תמיכה במשך זמן רב‏.

במרד השני, בשנים 1890-93, התחילו האיכרים לנטוע עצים כל אחד על אדמתו, כנגד הברון ופקידיו שדרשו לנטוע את העצים במרוכז, וראו את האיכרים כאריסים על אדמת הברון כל עוד לא החזירו את מלוא חובם על קניית הקרקע (החובות והבעלות על האדמות הוסדרו רק ב-1930). המרד דוכא באכזריות, ומשפחות אחדות גורשו מהמושבה. שלטון הפקידות הסתיים (או התמתן) ב-1900, כאשר הברון העביר את ניהול התמיכה במושבות לחברת יק"א (ויותר מאוחר - פיק"א). הברון הוא ששינה את שם המושבה, בביקורו בא"י ב-1887, מ"עקרון" ל"מזכרת-בתיה", ע"ש אמו, בטי דה רוטשילד, אבל התושבים המשיכו לקרוא למקום בשמו הראשון. ב-1927 בנה הברון למושבה את בית הכנסת החדש בעל החזית המסוגננת, כמתנת פרידה, להחליף את בית הכנסת הראשון שהתערער.

מים וחקלאות

הבאר היום

פעמון המושבה מזכרת בתיה

מקור המים הראשון של המושבה הייתה באר שחפרו עם הקמת היישוב בשנת 1883. מי התהום נתגלו בעומק של כ-30 מטרים והועלו על ידי אנטיליה: מערכת של כלי קיבול, תיבות עץ במקרה זה, אשר הופעלו על ידי מערכת גלגלי שיניים שפעלו בכוח סיבוב בהמה, בדרך כלל סוסים. תיבות אלה העלו את המים אל גג המבנה וממנו הוזרמו המים בתעלה אל עבר הבריכה והובילו אותם לבתים במכלים, ביד או על גב בהמה. אברהם לונץ כותב בשנת תרנ"א (1891)

	ובאר גדולה אשר מימיה יעלו בכח סוסים.

מ-1912 שאבו את המים מבאר שנייה, בכח מנוע דיזל, אל מגדל מים, ומתחו צנרת שהמים זרמו בה אל הבתים בכח הכובד. הבאר עומדת על תילה משוחזרת, לעתים אף פועלת.

הענף החקלאי הראשון והעיקרי של המושבה היה חיטה וגידולי שדה אחרים, וכח העבודה לחרישה ולהובלה היה השור, עד שהטרקטור החליף אותו אחרי מלחמת העולם הראשונה. אדמות המושבה, גם אחרי שנקנו שטחים נוספים, לא הספיקו לקיום סביר מגידולי השדה, וכל השנים חיפשו וניסו ענפים מכניסים יותר, בעיקר מטעים. בשנות ה-20 התפתחו גידול הירקות ומשק החלב, והחל משנות ה-30, למרות הבארות מעוטות המים באופן יחסי – ההדרים. בסוף שנות ה-50 התחילו לנטוע כרמים. משנות ה-70, בהן התחילה המושבה להתרחב, עובדים רוב התושבים מחוץ לה.

היחסים עם השכנים הערבים

במשך כל השנים, מהקמת המושבה, היו יחסי שכנות טובה עם הכפר הערבי הסמוך עאקיר, עד שננטש במלחמת העצמאות (ועל מקומו קמה קריית עקרון). רבים מבני הכפר עבדו במושבה, והדרך אליה עברה בו. המושבה לא הותקפה במאורעות, ובמלחמות לא נערכו בה קרבות. היא פונתה ללילה אחד בעקבות ההתקפה על חולדה הסמוכה במאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות, המושבה הייתה אחת מנקודות היציאה של השיירות אל ירושלים הנצורה. התחבורה לירושלים המשיכה לעבור במושבה עד שהשלימו את "כביש הגבורה" (מרמלה לצומת שמשון) בסוף 1948. את קטע כביש 411 העוקף את קריית עקרון ואת המושבה סללו כעשרים שנה מאוחר יותר.

אוכלוסייה

בית טיפוסי מראשית ימיה של המושבה, 2/07

עד ראשית שנות ה- 70 המושבה הייתה קטנה – כ-200 תושבים ב-1890, כ-500 ב-1940, ולא הרבה יותר מזה ב-1960. ב-1969-70 נבנו השיכונים הראשונים, חלקם בתי דירות וחלקם דו-משפחתיים. עולים, בעיקר מצפון אפריקה, הובאו ושוכנו בהם, ואופי אוכלוסיית היישוב התחיל להשתנות. באותו זמן, בקירוב, התחילו לבנות במושבה בתים פרטיים, קרקע חקלאית הפכה למגרשים, והמושבה המשיכה לגדול בדרכה להפוך לעיירה הקטנה, רובה שכונות שינה, שהיא עכשיו.

מזכרת בתיה ממוקמת ליד קריית עקרון ובשנת 2003 ניסו לאחדה עם קריית עקרון.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש במזכרת בתיה 9,662 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.3%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2008, המועצה המקומית מדורגת 7 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ח (2008-2007) היה 59.5%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2007 היה 9,580 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,743 ש"ח).

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

מוזיאונים

מוזיאון המושבה

משוריין ממלחמת העצמאות

ממוזיאון המושבה - מטבח מהימים ההם

מוזיאון המושבה במזכרת בתיה

מוזיאון המושבה על שם ערן שמיר מוקדש לתולדות המושבה מזכרת בתיה. המוזיאון עצמו כולל מלבד המבנה המרכזי, שהיה בית ועד המושבה ולאחר מכן בית המועצה המקומית, גם "בית הפקידות" ובית הרוקח הסמוך, המשמש לתצוגות אור-קוליות.

רוב המבנים שנבנו בשנותיה הראשונות של המושבה נשמרו היטב וכך ביובל המאה של המושבה ניתן היה לגשת לתוכנית כוללת לפיתוח מוקדי התיירות של המושבה. המועצה לשימור אתרים והמועצה המקומית שיחזרו רצף של מבנים, הנכללים במסגרת מוזיאון המושבה. כן הוכרזו הבנינים לאורך הרחוב הראשי של המושבה כבנינים המיועדים לשימור. כאשר המבנה המרכזי במושבה הוא בית הכנסת שבנה הברון כמתנת פרידה מהמושבה.

אתרים נוספים המשמרים את עברה של המושבה וכלולים בסיורים הנערכים בה: הבאר הראשונה משנת 1884 ועליה מתקן אנטיליה - המופעל בהזמנה, בית המשק הגדול והמפואר של הברון, משוריין ממלחמת העצמאות - כאשר השיירות לירושלים עברו דרך המושבה לחולדה ומשם עלו לבירה. ליד המשוריין נמצא קיר ועליו מילותיו של נתן אלתרמן: כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת. אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.

במוזיאון שתי קומות: בקומה הראשונה - שרידי בית הכנסת הראשון של המושבה שנהרס, שולחן לימוד לתלמידים, פריטי לבוש, כלי עבודה ותפירה, כלי בית, כלי אוכל ורהיטים. בקומה שנייה יש גם תערוכות מתחלפות. בחזית הבית שובך יונים מאותם הימים ותא טלפון מתקופת המנדט הבריטי, ‏עם סמל הוד מלכותו.

מוזיאון הרב מוהליבר

מוזיאון הרב מוהליבר ממוקם במבנה עתיק מסוף המאה ה-19 במפגש הרחובות רוטשליד והרב מוהליבר. המוזיאון שופך אור על דמותו של הרב מוהליבר באמצעות מיצג אור קולי הסוקר ציוני דרך בתולדות חיבת ציון ובחייו של הרב מוהליבר, תוך שימת דגש

יהדות במזכרת בתיה

פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו.

למזכרת בתיה שהוקמה על ידי 11 איכרים שומרי תורה ומצוות (על מנת שתמיד יהיה מניין), היסטוריה של קהילה דתית לאורך כל שנותיה. רבה של מזכרת בתיה הינו הרב אפרים זלמנוביץ. במושבה ישנו אחד מבתי הכנסת היפים שהוקם על ידי הברון רוטשילד ובו מתקיימות תפילות ושיעורים לאורך השנים. בנוסף לבית הכנסת המרכזי בו מתקיימת תפילות בנוסח אשכנז קיימים בתי כנסת בנוסחים שונים - תימני, טריפולטאים, אתיופים ומניין חב"ד. במהלך תשס"ט הוקם מנין משתף בו מתקיימת תפילות במעורבות של נשות הקהילה תוך שמירה על עקרונות ההלכה האורתודוקסית. בשנים האחרונות התגבשו במושבה שתי קהילות המנסות לשמר את מורשת העבר של חיי דת המשולבים עם חיי העולם הזה:

ב-2006 הוקמו מוסדות חינוך קשת וקהילת גשר במזכרת בתיה. מדובר בהתארגנות משותפת של תושבי מזכרת בתיה דתיים וחילונים. היוזמה התחילה בהקמת כיתה א' וגן משותפים לילדים של תושבי המושבה מכל גווני הקשת. יחד עם מוסדות חינוך אלה, הוקמה קהילת גשר מזכרת בתיה אשר מציעה שלל פעילויות לכל המשפחה: בית מדרש, הרצאות, קריאת מגילה ומסיבת פורים, פעילות לכבוד חנוכה ול"ג בעומר. בתשס"ט (2008) נפתח בית ספר "קשת" במזכרת בתיה, בית ספר צומח שבו מתחנכים ילדים דתיים וחילונים ביחד לערכי היהדות ולתרבות יהודית תוך מתן דגש על סובלנות ופיתוח הזהות של כל קבוצה, הן הדתית והן החילונית. כיום (2009) ישנם שני גנים (חובה וטרום חובה) וכיתות מא' עד ג' ובכל שנה נוספות עוד כיתות עד שיושלם בית הספר, בסופו של תהליך. הקהילה ובית הספר שמו להם למטרה לגשר על הפערים בחברה הישראלית בין מגזרים תוך טיפוח הזהויות של כל אחד תוך מתן כבוד לזולת באשר הוא.

במקביל, התגבשה קהילה דתית לאומית צעירה שמרבית חבריה גרים בשכונת "נאות ראשונים", קהילה זו מונה כ-100 משפחות ומרבית ילדיה מתחנכים בזרם החינוך הממלכתי-דתי. בשנת הלימודים תש"ע (2009) יפתחו 3 גני ילדים (טרום-טרום-חובה, טרום-חובה וחובה) ובנוסף קיים בית ספר יסודי בו כיתה אחת בכל שכבה מכיתה א' ועד ו'. הקהילה הקימה בית כנסת (זמני) בו מתקיימות תפילות בנוסח משותף לכל עדות ישראל - אשכנזים, ספרדים ותימנים (בהתאם לחזן) ושיעורי תורה במשך כל השבוע ובשבת. ההיערכות לבניית מבנה הקבע לקהילה נמצאת בשלב מתקדם תוך כוונה להתחיל בבנית בית הכנסת כבר בשנת תש"ע.

הקהילה, הנקראת בשם "יחד שבטי ישראל " (או בקיצור יש"י), חרתה על דגלה שוויון ואחווה. הדבר מתבטא, הן בתפילות בית הכנסת, והן בוועדת חסד האחראית על הסדרת ארוחות לזקוקים לעזרה, הלוואות ל"עניי עירך" ופעולות גמ"ח נוספות, כגון גמ"ח טרמפים ומציאת עבודה.

ערים תאומות

• צלה, גרמניה
• מידון, צרפת
• קלגרי, קנדה

לקריאה נוספת

• מרדכי נאור, ספר למזכרת - מזכרת בתיה-עקרון 100 השנים הראשונות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"א 2010.
• אריה קרישק , מזכרת שבלב - סיפורה של מזכרת בתיה, הוצאת "רשפים", 1994
• רן אהרונסון, לכו ונלכה, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.
• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, הוצאת תור ירושלים 1950
• משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, הוצאת דביר 1939
• אחיעזר ארקין, נחשוני השמיטה, הוצאה עצמית 2008

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזכרת בתיה

• אתר האינטרנט של המועצה המקומית
• אתר "מוזיאון הרב מוהליבר"
• אתר "המדרשה למורשת הציונות, מזכרת בתיה"
• אתר "מזכרת", אתר אינטרנט המוקדש למזכרת בתיה ולמוזיאון המושבה
• דובי זכאי, מזכרת בתיה, הצעה לסיור במזכרת בתיה באתר ynet
• מיכל בן ארי, לו הייתי בתיה, אתר ynet
• אחיעזר ארקין, המאבק על שמירת השמיטה בשנת תרמ"ט במזכרת בתיה, אתר "דעת".
• אחיעזר ארקין, הרב שמואל מוהליבר זצ"ל ומזכרת בתיה, אתר "דעת".
• עודד פורת, רחוב הרב מוהליבר פינת רוטשילד- מקור ראשון 1 ביוני 2007
• תמונות מהמושבה ומהמוזיאון
• אתר קהילת גשר ומוסדות חינוך קשת - המשותפים לדתיים וחילונים
• אתר הקהילה הדתית
• מילון הרחובות של מזכרת בתיה

תמונות

• 

  עקרון בגלויה עתיקה

• 

  עקרון בצילום מראשית המאה העשרים של צלמי המושבה האמריקאית

• 

  שובך יונים בחזית מוזיאון המושבה

• 

  תא טלפון מימי המנדט הבריטי

• 

  מזכרת בתיה בתמונה משנת 1950 לערך

• 

  הרחוב הראשי של המושבה

• 

  בית משק הברון - הכניסה מהרחוב - ראו מסגרות החלונות

• 

  קיר הנצחה ב"גן הבנים", לנופלים במערכות ישראל

• 

  שער "גן הברון" במזכרת בתיה

• 

  באר האנטיליה במזכרת בתיה

• 

  ביתן הקבר של ר' שמואל מוהליבר

• 

  מצבת ר' שמואל מוהליבר

• 

  כתובת הנצחה בביתן הקבר של ר' שמואל מוהליבר במזכרת בתיה

• 

  כתובת בבית העלמין במזכרת בתיה

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 31°51′11″N 34°50′37″E}