גדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדרה
Gedera COA.png
בית כנסת בגדרה
בית הכנסת "ישורון" בגדרה
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה יואל גמליאל
גובה ממוצע ‎60‏ מטר
תאריך ייסוד 1884
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 24,710 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.6%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 2,150 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 11,492 דונם
מיקום גדרה
גדרה
גדרה
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4240
פרופיל גדרה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.gedera.muni.il/
עתיקות גדרה
גדרה בגלויה עתיקה
בית מינץ - מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים
פינת ישיבה בפסגת תל קטרה
גן הפסלים של יומה שגב
התחנה המרכזית בגדרה
רחוב הבילו"ים

גְּדֵרָה היא מושבה (מועצה מקומית) באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. מקור השם גדרה בתנ"ך. דברי הימים א' פרק ד' פסוק כג': "המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה.." התלמוד במסכת סנהדרין דף צא' עמוד ב': "וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל". גדרה הנזכרת בדברי הימים היא גדרה הנזכרת בספר יהושע טו' לז'.‏[1] ממוקמת ליד כביש 40 כ-10 קילומטר מדרום לרחובות. המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא מכונה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.

גדרה נחשבת ליישוב שקליטת העלייה בו התרחשה בהצלחה, ותרמה רבות לפיתוח המקום ולהתאקלמות העולים שבאו לגור בתחומה. יהודי תימן הגיעו למושבה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. התנופה העיקרית הייתה לאחר הקמת מדינת ישראל. במסגרת מבצע על כנפי נשרים הגיעו למושבה יוצאי תימן, אשר היו במרוצת השנים להנהגת המקום. גל נוסף של עלייה הגיע למושבה בשנת 1984 במסגרת מבצע משה. במצודת טגארט ממערב לכביש הראשי הוקם מרכז קליטה ליהדות אתיופיה, אשר נקלטו במושבה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדרה בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ-80 מטר, מעל פני הים. בשטח השיפוט מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון ומערב יש שטחים חקלאים. כחלק מנופה של המושבה, ניתן לראות בבירור את הרי ירושלים אשר נמצאים ממזרח לגדרה, ואף מופיעים בסמל המועצה המקומית. גדרה גובלת מצפון וממזרח במושב קדרון, מועצה אזורית ברנר, ממערב מועצה אזורית גדרות, ומדרום מועצה אזורית באר טוביה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי עתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה. עד 1948 שכן עליו הכפר קטרה שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות. לפי החרסים שנתגלו במקום הוא היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברזל עד לתקופה הביזנטית. לפי הסברה זה מקומה של העיר קדרון המוכרת ממלחמות החשמונאים. ייתכן שהשם קטרה שמר על השם העתיק קדרון ואכן המושב הסמוך קדרון נקרא בשם זה. בפסגת התל הוקמה תצפית וספסלי מנוחה. משם יש תצפית יפה על גדרה והסביבה.

בבית מינץ - מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים מוצגים ממצאים שנמצאו במערת קבורה מהתקופה הכנענית ומהתקופה הביזאנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא".

מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של ששה מטרים מרובעים. המערה נחצבה במדרון הדרום-מזרחי של רכס הכורכר. בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים, כלי נשק וחרפושיות, המאפשרות תארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'.

במערה מהתקופה הביזאנטית חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה ונחתמה באבן גולל. נמצאו בה מנחות קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון. בין הכחים המוצגים המוזיאון: צמידי זכוכית, חרוזי זכוכית ובקבוקי זכוכית.

בצפונה של גדרה באתר "חורבת חברא" נמצאו מבנים, בית בד ובאר וכן לוח שיש עם כתובת בעברית. התאריך המשוער אף הוא מהתקופה הביזאנטית.

בכניסה יש ציטוט של השם גדרה ממפת מדבא ‏‏[2] ומספר דברי הימים.‏[3] אך הם לא קשורים למושבה החדשה.

מייסוד המושבה ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדרה נוסדה, כיישוב שיתופי, על ידי אנשי ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שסבלו תלאות רבות במקומות שונים, מאז עלייתם לארץ בי"ז תמוז תרמ"ב (1882). רבי יחיאל מיכל פינס אשר הכירם ותיאר אותם:

Cquote2.svg

תמת לבם עם הרעיון הקדוש לנו ואת חריצותם הנמרצת לעבודה בפעל-כפיים.

Cquote3.svg
– משה סמילנסקי

.

הוא רכש מהקונסול הצרפתי ביפו, באביב 1884, 3000 דונם[4]ליד הכפר הערבי קטרה. האדמה נרשמה על שמו של ר' עזריאל הילדסהיימר מברלין, חולקה ל-25 חלקות שוות ושליח נאמן מכר את החלקות לנדיבים בחוץ לארץ. בני בילו פרעו את חלקם בתשלומים במשך השנים.

בחנוכה, בכ"ו בכסלו תרמ"ה, 14 בדצמבר 1884 (נר שני של חנוכה) עלו על הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה זלמן צוקרמן. הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה. במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב. על הגבעה מצאו המייסדים את צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פינס. ברשותם היו רק חמור, רובה, תשעה מעדרים ומזומנים - 410 פרנק. בשנה הראשונה הם החליטו לנטוע גפנים וקראו לכרמים על שם משה מונטפיורי ורעייתו: "משה" ו"יהודית". בעקבות קשיים במקום, עלה הרעיון לפזר את הבילויים במושבות. פטרונם רבי יחיאל מיכל פינס הגן עליהם. חובבי ציון נרתמו לעזרתם. כעבור שנה רכשו מחרשות וסוסים והחלו לגדל חיטה. האורווה שנבנתה לסוסים נחשבה על ידי ערבי הכפר השכן "קטרה" למבנה והגג נהרס על ידי השלטונות בסיוע ערביי הכפר. אברהם מויאל - בא כח חובבי ציון ביפו - טען לזכותם בפני השלטונות והם הורשו להשלים את הגג מעל הבור ואפילו עברו לגור בו לצד הסוסים.

בינתיים שנים מהראשונים נישאו וזכו לפינה משלהן בפרוזדור של האורווה. שנאת השכנים גברה ובאחת השבתות הותקפה המושבה. מאות ערבים מהסביבה תקפו את המושבה. הם נהדפו בעזרת רוכבים שהגיעו ממזכרת בתיה ומראשון לציון. אך שתי הנשים הפילו את ולדיהן וההתקפה הסתיימה בכריית שני קברים ראשונים במושבה.

בשנת 1888, קיבלו אנשי המושבה רישיון לבנות בתים במושבה. איתם קיבל רישיון יעקב שכביץ שעלה לארץ ישראל בשנת 1893 והתיישב בגדרה ליד הבילויים, והיה לתלמיד החכם של המושבה‏[5].

בשנות ה-2000 נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים.

במהלך מבצע "עופרת יצוקה", ספגה לראשונה העיירה פגיעות של טילי גראד שנורו על ידי מחבלי חמאס מרצועת עזה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בגדרה 24,710 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 68.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 9,837 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[6]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בגדרה:

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו פרנקל(1949-1962)‏[7]
  • צבי צ'צ'קס (עגנון)(1962-1969)‏[8]
  • יוסף גרפי (1969-1971)‏[9]
  • שלום כהן (1972-1993}‏[10]
  • אלי רדיע (1993-2003)
  • ירון בן-נון (2003-2008)
  • יואל גמליאל (משנת 2008)

אתרי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות חינוכיים בשטח המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתי ספר יסודיים - בית הספר "פינס", בית הספר "רעות", בית הספר "גוונים", בית הספר "רימונים", בית הספר "בילויים", בית הספר "אוהל-שלום".
  • בתי ספר על-יסודיים - נתיבי נועם, תיכון אזורי גדרה ע"ש מנחם בגין, תיכון רמון ע"ש אסף ואילן רמון.
  • חינוך גבוה - מכללת גדרה - מיחמ"ט גדרה, אולפנת הרב בהר"ן.

מוסדות רפואיים בשטח המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


מראה כללי של גדרה מגבעות מראר שמצפון לה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏במפת מידבא מנסים לאתר את העיר "גדור" (יהושע ט"ו נ"ח) בכפר הערבי קטרה. הארכאולוג מיכאל אבי יונה סבור כי "גדור" הוחלפה ב"גזר" - איתור המתאים למיקום. מקור: ארץ ישראל במפת מידבא הוצאת אריאל יולי 1996‏
  2. ^ ‏ראו ההערה מטה‏
  3. ^ ‏לפי הפסוק המתאר את נחלת שבט יהודה : הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם; פרק ד' פסוק כ"ג.
  4. ^ באוצר ישראל, הערך: קולוניות, כרך ט' עמ' 143, כתוב 330 הקטאר, שהם 3300 דונם
  5. ^ ד. זכאימראשיתו, דבר, 11 בספטמבר 1944
  6. ^ פרופיל גדרה באתר הלמ"ס
  7. ^ אחרי שנתיים נתחלפו יושבי ראש מועצת גדרה, מעריב, 17 בינואר 1962
  8. ^ גדרה, צבי עגנון נבחר לראש המועצה, מעריב, 24 בנובמבר 1965
    גדרה, מעריב, 29 באוקטובר 1969
  9. ^ נבחר סגן בשכר לראש מועצת גדרה, מעריב, 10 בדצמבר 1969
  10. ^ מץ אלמוג, הכלנתריזם של המפד"ל, דבר, 7 בפברואר 1972
    אהרן פריאל, בגדרה:מ"מ ראש המועצה עוסק בתיווך קרקעות, מעריב, 5 באפריל 1973
    גדרה על המפה, מעריב, 17 בפברואר 1987