יגאל בן-אריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל בן-אריה (2024)

יגאל בן-אריה (נולד ב-1946) הוא משורר ישראלי שחי ויוצר בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-אריה נולד וגדל בתל אביב. אביו, אלחנן, נולד בפולין ועלה לארץ בשנת 1924. אמו שושנה לבית גוֹלְדֶה, נולדה גם היא בפולין ועלתה לארץ בשנת 1932. במשפחה היו שלושה ילדים. בן-אריה למד בתיכון עירוני ד'.

בשנים 1963-1965 שירת בצבא, היה בנח"ל וגרעין הנח"ל שבו היה חבר נשלח לקיבוץ רביבים.

עם סיום שירותו נשאר ברביבים כחבר קיבוץ עד שנת 1968 ואז עבר להתגורר בירושלים.

בשנים 1969-1972 למד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. לפרנסתו, התחיל לעבוד בסוף שנות ה-60, כסטודנט בחברת החשמל לישראל ונשאר לעבוד שם עד יציאתו לגמלאות. הוא מילא בחברת החשמל תפקידים מגוונים: היה מְנַהל מחלקת הרווחה במחוז ירושלים, סגן מְנַהל מחוז ירושלים למִנְהל, מְנַהל כוח אדם ומְנַהל מחוז ירושלים בחברה. עד שנת 2008 כיהן כסמנכ"ל שיווק וקשרי לקוחות, ולאחר מכן כסמנכ"ל תקשורת שיווקית. בשנת 2011 יצא לגמלאות.

במקביל לעבודתו כתב בן-אריה שירים, פרסם ספרי שירה והשתתף בפסטיבלי שירה.

במשך השנים התפרסמו שיריו במוספים ספרותיים של העיתונים היומיים ובכתבי עת. בשנת 1980 התפרסם השיר הראשון שלו, "שרב".[1] שיר זה נכלל מאוחר יותר בקובץ שיריו הראשון, "צינת רוחות", שיצא לאור בשנת 1982.[2]

בשנת 1982 פורסמו שניים משיריו "הודאה" ו"המלחמה והכלב שהתאבד" באנתולוגיה של שירה פוליטית במלחמת לבנון הראשונה שערכו חנן חבר ומשה רון.[3]

בשנת 2005 נכלל שירו, "שיר אהבה לנגמ"ש", באנתולוגיה של שירת מחאה ישראלית שערכה טל ניצן.[4]

עד היום הוציא שמונה ספרי שירה.

שיריו תורגמו לשפות שונות, כמו: פולנית, אנגלית, צרפתית וצ'כית. בין התרגומים – שני ספרוני-שירה דו-לשוניים (עברית ופולנית) שהתפרסמו בפולין ("חלום יהודי", 1994, "אחר", 1996).

משורר-אורח בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 היה אורח של של הקרן הספרותית הצ'כית (Czech Literary Fund) בצ'כיה.

בשנת 1995 היה יוצר אורח במרכז אוקספורד ללימודי עברית ויהדות באוקספורד, אנגליה.

בשנת 1996 היה אורח של ה-Fundacia Kuncewiczow בעיר קז'ימייז' ז'דולני בפולין.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לללי (יעל), שאותה הכיר בשירותו הצבאי. אב לשלושה.

מתגורר באזור מרכז העיר בירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צינת רוחות, תל אביב, עם עובד, תשמ"ב 1982 (עריכה: חיים פסח)
  • כמו בשירים: שירים, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, תשמ"ז 1986
  • טיפות של זמן, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1988
  • אפשרות אחרת: שירים, תל אביב, הקיבוץ המאוחד/ריתמוס, 1993
  • והיה נותן שמות: שירים, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1996
  • קו פרשת הזמן, תל אביב, עם עובד, תשנ"ז 1997
  • הארץ שהבטיחה, ירושלים, הוצאת כרמל, תשס"ג 2003
  • מפה אילמת: שירים, ירושלים, הוצאת כרמל, 2013

שני ספרוני-שירה דו-לשוניים (עברית-פולנית) שיצאו לאור בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חלום יהודי (Zydowski sen), 1994
  • אחר (Inny), 1996

פרס שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 זכה ספרו הראשון, "צינת רוחות", לפרס לספר ביכורים ע"ש ירוחם לוריא.

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספרו "צינת רוחות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספרו "כמו בשירים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל אדמוני, ושירים מקומיים, דבר, דבר השבוע, ט"ו בטבת תשמ"ז, 16 בינואר 1987, עמ' 26.
  • אילה אסם-בלנדר, ראייה נוקבת, ידיעות אחרונות, י"ד בשבט תשמ"ז, 13 בפברואר 1987, עמ' 21.
  • יערה בן-דוד, כתיבה עכשווית, עתון 77: לספרות ולתרבות, גיליון 88–89 (1987), עמ' 10.
  • מג"ל, סחף הפרוזה, מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, כ"ט בטבת תשמ"ז, 30 בינואר 1987, עמ' 27.
  • חנה עמית-כוכבי, כמו בשירים ועוד, על המשמר, כ"ג באייר תשמ"ז, 22 במאי 1987, עמ' 16.

על ספרו "טיפות של זמן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן דותן, טיפות של שירה דתית, מאזנים, כרך ס"ה, גל' 6 (1991), עמ' 29–30. חזר ונדפס בספרו: הרהורים על שירה: בעקבות 37 משוררים ישראלים (תל אביב, הוצאת ירון גולן, תשנ"ט 1998), עמ' 85–87.
  • אברהם הגורני-גרין, יגאל בן-אריה - כאן ועכשיו, בספרו: משא ועיון: מסות על לשון, חינוך וספרות (תל אביב, אור עם, תשנ"ג 1992), עמ' 204–206.
  • מנחם בן, הוויתור קרוב לשחיתות, כל העיר, 4 בנובמבר 1988.

על ספרו "אפשרות אחרת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלכה נתנזון, מתוך העומק הפעור, מאזנים, כרך ס"ח, גל' 1 (תשרי תשנ"ד, אוקטובר 1993), עמ' 60.
  • רות לאופר, שירה אחרת, עיתון 77, גיליון 162, יולי 1993.
  • שמעון שתל, אהבה זורמת, על המשמר, 29 באוקטובר 1993.

על ספרו "והיה נותן שמות: שירים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמי גוטקינד, והיה נותן בהם סימנים, הצופה, 5 באפריל 1996.

על ספרו "קו פרשת הזמן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל חן, בגילי חולמים פחות, מעריב, 5 במאי 1997.
  • רחל גיל, שירים ממקור אחר, עיתון 77, אוקטובר 1997.

על ספרו "הארץ שהבטיחה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדעון עפרת, אמשיך בלעדיי, מאזניים, כרך ע"ז, גל' 3, דצמבר 2003

על ספרו "מפה אילמת: שירים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "סימן קריאה", 10, ינואר 1980
  2. ^ יגאל בן-אריה, חיים פסח (ע), צינת רוחות, תל אביב: עם עובד, 1982
  3. ^ חנן חבר ומשה רון (עורכים), ואין תִכְלה לקרבות ולהרג: שירה פוליטית במלחמת לבנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה/סדרת קו אדום, 1982
  4. ^ טל ניצן (עורכת), בעט ברזל: שירת מחאה עברית 1984-2004, חרגול, 2005