בני ציפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני ציפר

בני ציפר (נולד ב-1953) הוא סופר, משורר ועיתונאי ישראלי, עורך המדור "תרבות וספרות" בגיליון יום שישי של "הארץ".

בני ציפר נולד בתל אביב להיינץ ונירה ציפר, שעלו ב-1949 מטורקיה. אביו היה מהנדס חשמל ועבד בחברת החשמל ואמו הייתה רופאה ועבדה בקופת חולים[1]. המשפחה גרה בשכונת אפקה וציפר למד בתיכון אליאנס, שם רכש לדבריו את אהבתו לתרבות הצרפתית. ציפר למד בחוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית[2]. נשוי לד"ר עירית ציפר, ארכאולוגית העובדת במוזיאון ארץ ישראל ואב לשלושה.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפר כתב חמישה ספרים ותרגם מספר ספרים מצרפתית. בספריו עוסק ציפר בהומוסקסואליות בישראל המודרנית ובתרבות של העולים מטורקיה. הספרים שכתב:

  • ציפור מקננת בראש (1978) - פרוזה פיוטית.
  • מארש טורקי (1995) - רומן.
  • ציפר ובני מינו (1999) - רומן על חיי זוג הומוסקסואלים.
  • איסטנבול מאלף ועד תו (2000) - מדריך טיול ובילוי בעיר.
  • עלייתו השמיימה של העורך הספרותי (2005), אוב - ז.ע.פ.
  • בינינו, הלבנטינים - סיפורי מסעות (2012)

ספרים שתרגם:

פעילותו העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1988-2012 ערך את מדור "תרבות וספרות" בגיליון יום שישי של עיתון "הארץ", ופרסם בו גם טור אישי. בשנת 2004 החל לכתוב ב"הארץ" גם את הטור "הטלוויזיה של השבוע" (במקומו של יורם ברונובסקי שהלך לעולמו), העוסק בתרבות הטלוויזיונית הישראלית.

בשנים 2005-2012 פרסם בלוג באתר "הארץ", בשם "לא בבית ציפרנו". הבלוג עורר תגובות רבות בשל התעסקותו בנושאים רגישים כמו השואה, גלותיות, הומוסקסואליות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והשוואה בין תרבות ארצות המערב ותרבות ארצות ערב לבין מה שציפר רואה כגילויי חוסר תרבות בישראל. כך למשל, בטור שכותרתו "המתים לפחות כבר לא יראו את ההתבהמות של ישראל" קישר ציפר בין סביאת מזון מהיר לבין חדירת כוחות צה"ל לרצועת עזה.[3] באותו הטור לא חסך ציפר שבטו גם מערוץ 2, מערוץ 10, מיהודים חרדים, ממכירת רהיטים מיובאים בכפר מל"ל, מאדריכלות פוסט מודרנית בכפר סבא ומהחרדה העומדת בבסיס הזהות היהודית הישראלית, לשיטתו.[3] טור זה איננו חריג במידת הביקורת והעוקצניות שבו וגם בפרסומים אחרים בבלוג לא כיסה ציפר מן הקוראים את מי הוא שונא, למי הוא בז, ומן העבר השני תיאר ציפר מהו בן תרבות והבהיר לקוראיו כיצד לדעתו ראוי לנהוג.

בעקבות הטקס הצבאי לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל המערבי, ביטא ציפר את חרדתו לגורל מדינת ישראל, אותה חתם בקריאה לחיילי צה"ל להיות נרפים וחלשים מכיוון שזוהי הדרך היחידה להחזיר את ישראל למסלול הנכון.‏[4]

סטודנטים במכללת ספיר התלוננו בפני ההנהלה על הערות גזעניות כביכול שכתב ציפר כנגד עדות המזרח. ההנהלה השיבה כי "דבריו של בני ציפר לא מתיישבים עם דעותינו, וגם אותנו הם מטרידים" אך לדבריה חופש הביטוי מתיר לו לאומרם.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]