שמאל וימין בפוליטיקה

המונח "השמאל" מפנה לכאן. לערך העוסק במפלגה גרמנית, ראו די לינקה.

שמאל וימין בפוליטיקה הם מונחי מיון של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות ומגמות בחברה. מקובל, בשיח הבינלאומי להבחין בין שמאל ולימין, אם כי משמעותה של חלוקה זו אינה מוגדרת בצורה מוחלטת, והיא משתנה במידה מסוימת ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה.

מקור המונחים "ימין ו"שמאל"

מקור המונחים "ימין ו"שמאל" הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא "האסיפה הלאומית" ישבו הצירים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים והז'ירונדינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.

עמדות אופייניות - השוואה

המונחים ימין ושמאל משתנים ממשמעותם בין מקום למקום. עם זאת, להלן מובא סיכום קצר המתאר עמדות אלה באופן גס. על הקורא לזכור שישנן דקויות וגישות ביניים בנוסף לאלה המוצגות כאן, ושייתכן שיהיו תנועות שיחזיקו בנושא אחד בדעות "ימניות" אך בנושא אחר בדעות "שמאלניות".

• דת:
  • יש בימין המחזיקים באידאולוגיה שמרנית ותומכים בחקיקה דתית במטרה לשמר את צביונה המסורתי של החברה. מנגד, זרמים ליברלים בימין קוראים להפרדה מלאה בין דת ומדינה.
  • השמאל על פי רוב מגיע מקרב אוכלוסייה חילונית ולכן דוגל בהגדלת ההפרדה בין דת ומדינה או לחלופין, בחקיקה אנטי דתית. יש בקרב השמאל התומכים בחקיקה דתית מטעמי זכויות עובדים
• לאום:
  • הימין מייחס משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית, ומתייחס אל הלאום כאל המסגרת המאחדת הגדולה ביותר. אי לכך, הימין נוטה להעדיף את בני לאומו על פני בני לאום אחר ומקדש ערכים הקשורים בלאום, כגון אדמת מולדת וכבוד לאומי. בימין הקיצוני ישנה אף לאומנות. בימין קיימת הטענה שמערכת של מדינות לאום בה כל לאום מסדר את ענייניו כראות עיניו ולא מפריע לאחר היא הפתרון האידאלי.
  • השמאל דוגל בהומניזם^{[דרוש מקור]} כלל-אוניברסלי (קוסמופוליטיות) וגורס שהלאום אינו עילה מוצדקת להבחין בין בני אדם שונים. החזון של מהפכני השמאל הוא חברה ללא לאומים בהם אנשים מאוחדים מאחורי ערכי ההומניזם והסוציאליזם.
• שימוש בכוח לפתרון סכסוכים בינלאומיים:
  • הימין הוא לרוב יותר נִצִי (מהמילה "נץ" עוף דורס המתקיים מציד בעלי חיים אחרים) מן השמאל, ומאמין בחשיבות הכוח הצבאי כגורם חיוני לביטחון הלאומי. תנועות ימין בדרך כלל תומכות בפעולות צבאיות בעת הצורך ומאמינות במדיניות של תגובות קשות על תוקפנות מצד האויב.
  • השמאל הוא לרוב יותר יוני^{[דרוש מקור]} (מהמילה "יונה", העוף המסמל את השלום) ומאמין בהידברות ומשא ומתן כאמצעי הטוב ביותר לפתרון מחלוקות וסכסוכים. תנועות שמאל בדרך כלל מתנגדות לפעולות צבאיות ומאמינות במדיניות של איפוק ושימוש בכלים דיפלומטיים. עם זאת, חלק מארגוני השמאל הראדיקלי מציגים עמדות מיליטנטיות, ואף מצדיקים פעולות טרור לשם השגת מטרותיהם.
• יחס לצבא:
  • הימין מתגאה בדרך כלל בצבא ורואה בו כלי לחיזוק הלכידות הלאומית, ואמצעי לליכוד וחישול האזרחים והאומה. הימין רואה בשירות צבאי ערך לאומי ומהלל את אלה המתגייסים לצבא ומשרתים בו.
  • השמאל המתון בדרך כלל רואה בצבא משום "רע הכרחי", בעוד השמאל הרדיקלי מתנגד לצבא כמכשיר לאומי ורואה בו ארגון מדכא ואלים. ומאידך, בעבר ובהווה, ראו ארגונים ומדינות, שתפיסות שמאלניות היו אדאולוגיה רשמית אצלן, (כמו גם מדינות הגוש הקומוניסטי בעבר), בשימוש בכוח, באלימות, בצבא העומד לרשות המהפכה ואף באמצעי דיכוי, מכשירים לגיטימיים לתיקון החברה. בדרך כלל, תנועות השתמטות וסרבנות שירות במדינות שאינן מקבלות את עמדות השמאל - מוצאן בשמאל. חלקן באות על רקע פציפיסטי וחלקן על רקע פוליטי של התנגדות למדיניות הממשלה.
• כלכלה:
  • בעבר, זוהה הימין עם המשטר הפיאודלי והתנגד למעמדות העירוניים (שזוהו עם "השמאל" של אותם ימים). כיום, דוגל הימין בדרך כלל בצמצום המעורבות הממשלתית בכלכלה ובקפיטליזם כשיטה המוצלחת ביותר לפיתוח הכלכלה והחברה, על חשבון מדיניות רווחה הכופה דרכי התנהגות כלכלית על הפרט. הימין מאמין בליברליזם כלכלי (שוק חופשי) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק.
  • השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון היוזמה החופשית. השמאל המתון מעדיף מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומדיניות רווחה-חברתית, סוציאליסטית. בשמאל הקיצוני נכללת האידאולוגיה הקומוניסטית, השוללת את הסוציאל-דמוקרטיה. בדרך כלל, מחייב השמאל, במידה רבה או מועטה, התערבות ממשלתית במסחר ובהון הפרטי, מתוך הנחה כי תחרות חופשית מדיי והעצמת בעלי נכסים גדולים תרחיב פערים חברתיים ותביא לפגיעה בשכבות פחות מבוססות.

שיטות חלופיות לחלוקה פוליטית

בטענה לפיה החלוקה הפוליטית לימין או שמאל אינה מדד אמין אוניברסלי, הוצעו מספר שיטות חלופיות לחלוקת קבוצות לפי גישתן הפוליטית.

דוגמה לשיטה חלופית כזו היא חלוקה דו-ממדית. בחלוקה כזו, במקום להשתמש בציר אחד בלבד (לדוגמה, ימין או שמאל), משתמשים בשני צירים - ציר X וציר Y. באתר Political Compass, לדוגמה, ציר אחד משקף את המיקום הכלכלי (ימין או שמאל כלכלי), וציר שני משקף את המיקום החברתי שיכול לנוע בין סמכותנות (כשבקצה העליון נמצא הפשיזם) ובין אנטי-סמכותנות (כשבקצה התחתון נמצא האנרכיזם). באופן זה ניתן למקם על המפה הפוליטית אישים ודעות, כאשר הן הגישה הכלכלית והן הגישה החברתית-מדינית באות לידי ביטוי.

ראו גם

• ארגוני ימין בישראל
• שמאל רדיקלי
• פוליטיקה של ישראל

קישורים חיצוניים

• שמואל ריינר, השמאל הדתי לא מת, ynet
• אסף שגיב, תוגתו של השמאל הרדיקלי, תכלת 38, חורף התש"ע 2010