פוליטיקה של ישראל

הממשל בישראל

נשיא המדינה שמעון פרס

ממשלת ישראל הממשלה ה-32 ראש הממשלה בנימין נתניהו ממלא מקום ראש הממשלה לא מונה באופן רשמי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין

הכנסת - משכן הכנסת יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין חבר הכנסת ועדות הכנסת חוקי יסוד

בתי המשפט בישראל בית המשפט העליון נשיא בית המשפט העליון אשר דן גרוניס בית המשפט הגבוה לצדק המשפט בישראל

הבחירות בישראל מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל פוליטיקה בישראל הפרדת הרשויות בישראל יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

הגושים הפוליטיים בכנסת הם אלו המשוייכים לזרמים האידאולוגיים של הימין, השמאל והמרכז, אף כי נתנה להם משמעות ויישום ייחודיים בחברה הישראלית. וכמו בחברות ומדינות בעולם, משמעות המונחים בציבוריות ובתקשורת בישראל, משתנה במידה מסוימת מעת לעת. התגבשותם של הזרמים ביישוב, החלה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בדמותה של תנועת העבודה, והרוויזיוניסטים. בנוסף להם פועלים 3 גושים סקטוריאליים המייצגים קבוצות מוגדרות באוכלוסייה: "החרדים", "העולים מברית המועצות" וה"ערבים".

השיח הפוליטי בישראל נע בעיקר סביב הציר הביטחוני-מדיני. לפי ציר זה מוגדרים גם מחנות השמאל והימין, בניגוד למדינות אירופה שם החלוקה היא בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי. החלוקה בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית נעשית לפי הפרמטרים הבאים:

• היחס לפלסטינים: מפלגות השמאל תומכות בחתירה לפשרה עם הפלסטינים הכוללת ויתורים טריטוריאליים, ואילו מפלגות הימין תומכות בקו נוקשה יותר עם פחות ויתורים (אם בכלל) ויותר פעולות צבאיות כנגד הטרור.
• היחס להתנחלויות: הימין תומך בהשארת ההתנחלויות, המרכז תומך בהשארת גושי התנחלויות אך פינוי מאחזים והתנחלויות בודדות, ואילו השמאל תומך בפירוקן ובחזרה לקווי 1967.
• ביחס לכלכלה: בפרמטר זה אין היום הבדל גדול בין ימין לבין שמאל. חלק מהימין תומך בכלכלה קפיטליסטית ואילו חלק השמאל תומך בסוציאליזם או בקפיטליזם רך. בפועל יש מפלגות ימין התומכות במדיניות סוציאליסטיות ותנועות שמאל בורגניות.
• יחסי דת ומדינה
• חלוקת המשאבים: הימין תומך בכלכלה ליברלית (למעט המפלגות הדתיות) ואילו השמאל תומך בסוציאליזם או בקפיטליזם רך.

הזרמים הפוליטיים בישראל

הימין

הימין בישראל מונהג, באופן מסורתי, על ידי מפלגת הליכוד, על גלגוליה השונים, לאחר שתנועת החרות התאחדה עם מספר מפלגות ימין אחרות. התנועה ייצגה את רעיון ארץ ישראל השלמה והציגה עצמה כאנטי-תזה למפלגת העבודה, גם בתפיסתה הכלכלית התומכת בכלכלת שוק חופשי.

פרט לליכוד, מחנה הימין בישראל מיוצג בכנסת על ידי ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, ומחוצה לה על ידי מועצת יש"ע, גוש אמונים ושלל תנועות אחרות. מחנה זה, המכונה המחנה הלאומי, מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין סבור שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תמך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת יישובים, אולם בתנאים שנוצרו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוכנים ראשי שתי המפלגות הגדולות בימין, המהוות רוב מוחלט בו, (בנימין נתניהו מהליכוד ואביגדור ליברמן מישראל ביתנו) לפשרה טריטוריאלית.

רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, הזרם החרדי-לאומי והזרם הנצי יותר (שיש המכנים אותו "נוער הגבעות"). כמו כן, חלק מבני הציונות הדתית (כ 15%) הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז-שמאל, בעלת ברית של מפא"י ושל מפלגת העבודה. אולם בעשורים האחרונים, כשההיבטים המדיניים זכו להדגשה יתרה בפוליטיקה הישראלית, נוצר פער בין המפלגות והמפד"ל מצאה עצמה בין מפלגות הימין, על רקע היותה תומכת בהתיישבות בארץ ישראל כולה ומתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגות האיחוד הלאומי.

את הזרם הרדיקלי יותר מייצגת מפלגת חזית יהודית לאומית שמיוצגת בכנסת כסיעת ארץ ישראל שלנו באיחוד הלאומי, שהוקמה באמצעות איחוד של מספר מפלגות ימין, בהן מפלגת מולדת, הדוגלת בטרנספר כפתרון לסכסוך.

ככל הנראה, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-דתית, אם כי יש מחנה ימין נרחב שהוא חילוני מובהק. מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן ישראל ביתנו, צומת וחירות - התנועה הלאומית. הציונות הדתית נוטה היום ברובה לימין.

מבחינה כלכלית, רוב מפלגות הימין תומכות בשילוב של שוק חופשי עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. בייחוד מתבלטות מפלגות הציונות הדתית בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות.^{[דרוש מקור]}

לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הרדיקלי. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון את גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות. לתנועות אלה יש נטייה גם לפעול באלימות לעתים כדי להגשים את מטרותיהם, אם כי מספר הפעילים הימניים שנעצרו והורשעו באלימות קטן מאוד. מספר התומכים בתנועות אלו קטן ביותר.

השמאל

השמאל בישראל מונהג, באופן מסורתי, על ידי מפלגת העבודה על גלגוליה השונים, אשר נקרא בעבר מחנה הפועלים בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות התשעים הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש, דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שהסכמי שלום הם הדרך הטובה ביותר לפתרונו. הם מעדיפים משא ומתן דיפלומטי על פני פעולות צבאיות, ומתנגדים לנוכחות הישראלית בשטחים. רובם בעד ויתורים טריטוריאליים ופינוי רוב ההתנחלויות ותומכים בהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.

בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות ורואה בשלום דבר טוב למדינת ישראל לבין שמאל רדיקלי, שחלק ניכר ממנו מתנגד לציונות ורואה בה תנועה שניסתה לנשל את העם הפלסטיני. רובו של השמאל הרדיקלי מאמין בפתרון הסכסוך בדרך של שתי מדינות לשני עמים (כאשר מדינת ישראל הופכת למדינת כל אזרחיה), אך חלק מצומצם בו תומך במדינה אחת דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל. לחלק מחברי תנועות השמאל הרדיקלי יש נטייה לפעול באלימות למען פעולות הנראות חשובות בעיניהם (כגון הריסת גדר ההפרדה).

השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה השמאל נע בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה וקפיטליזם רך. כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) והקהילה ההומולסבית. מפלגת חד"ש הערבית-יהודית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בשתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 4 ביוני 1967, היא תומכת במדיניות כלכלית-סוציאליסטית ובצדק סביבתי (חד"ש הינה סיעה יהודית-ערבית אך לעתים נתפסת בציבור כמפלגה ערבית, עקב כך שאת רוב הקולות היא מקבלת בבחירות מן המגזר הערבי וכן הנבחרים מטעמה, בדרך כלל פרט ליהודי אחד, גם הם ערבים).

המרכז

ערך מורחב – מרכז פוליטי בישראל

המרכז הפוליטי (מיוצג נכון לתחילת 2010 בכנסת על ידי מפלגת קדימה ומספר רב של חברי הכנסת מהעבודה ומהליכוד) מנסה להציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים ומערבב השקפות ודיעות המאפיינות את שני המחנות. המרכז הפוליטי משלב את חוסר האמון של הימין להשגים צפויים במשא ומתן עם הערבים עם הטענה של השמאל שיש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי והודה ושומרון. כתוצאה מכך, המרכז תומך בפעולות חד-צדדיות כגון גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללחימה בטרור. מבחינה כלכלית, המרכז הוא ליברלי ותומך בכלכלה חופשית ובעל גישה קפיטליסטית.

עד הבחירות לכנסת השמונה עשרה, גוש המרכז בכנסת היה קטן, מספר חבריו לא עבר 15 מנדטים ומפלגות מרכז נטו להתפורר תוך פחות משתי קדנציות (לדוגמה: ד"ש, הדרך השלישית, מפלגת המרכז). מפלגות מרכז אחרות התמזגו עם שתי המפלגות הגדולות, כמו יחד (מפלגתו של עזר ויצמן, התאחדה עם המערך ב-1987), תל"ם (מפלגתו של משה דיין, התפלגה למערך ולליכוד), ליברלים עצמאיים (שהתפרקה עם כישלון המערך ב-1977) והציונים הכלליים (שהתאחדה עם מפלגות נוספות לגח"ל ובסוף נטמעה בליכוד). בעקבות השינויים הפוליטיים הדרמתיים שהתרחשו בישראל (ושזכו לכינוי "המפץ הפוליטי") לאחר פירוק הליכוד והקמת קדימה, זכה גוש המרכז בבחירות לכנסת השבע עשרה למספר שיא של 36 מנדטים שיוצגו על ידי קדימה ומפלגת הגמלאים. מפלגת המרכז הגדולה ביותר עד לימים אלה הנה קדימה, אשר הורכבה בעיקר מיוצאי מפלגת העבודה והליכוד ואשר, יושב הראש שלה אהוד אולמרט היה ראש הממשלה בשנים 2006 - 2009. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל שבה מפלגת השלטון לא הייתה הליכוד או מפלגת העבודה אלא מפלגת מרכז. לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה רשם גוש המרכז ירידה בכוחו ל-28 מנדטים, כולם מיוצגים על ידי קדימה.

גם מפלגות שאינן מזוהות כימין או שמאל בתחום המדיני נחשבות למפלגות מרכז. לדוגמה: מפלגות הירוקים מתמקדת בנושאי פנים ועד כה לא נכנסה לכנסת, עלה ירוק, התומכת בלגליזציה של הסמים הקלים, ומפלגת הגמלאים. מצעה בתחום המדיני הוא יוני, אך הוא לא מרכז פעילותה.

החרדים

המפלגות החרדיות (מיוצגות נכון לתחילת 2010 על ידי ש"ס ויהדות התורה המורכבת מדגל התורה ואגודת ישראל) נחשבות כנוטות לימין, בעיקר בכל הקשור לענייני דת ושמרנות, אך גם בתחום המדיני (יחסי חוץ וביטחון, השסע עם הערבים), על אף שהן מוכנות לתמוך גם בצעדי מדיניות שמאלנית, כל עוד דרישותיהן בתחומי הדת (חקיקה דתית, תקציב למוסדות דת וכדומה) נענות על ידי הממשלה. מפלגות אלה תומכות במדינת רווחה והגדלת הקצבאות לחלשים בחברה. מפלגות אלו אינן נוטות להתמקד בענייני חוץ וביטחון ועיקר עיסוקן בשמירה על מימון החינוך הדתי ושירותי הדת ובחקיקה דתית שתדגיש את זהותה היהודית של המדינה, מתוך שאיפה למדינת הלכה.

העולים החדשים

העולים מרוסיה ומחבר המדינות נוטים ברובם לימין במישור המדיני וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות ודת רובם ליברלים וחלקם מאמצים אף עמדות המזוהות עם מפלגות השמאל.

מאז העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים היו שלוש מפלגות מרכזיות ברחוב הרוסי: ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי שקיבלה בבחירות 1996 7 מנדטים ולימים התרסקה ונטמעה בליכוד, ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, הדוגלת בנקיטת יד קשה כלפי הטרור הפלסטיני וכלפי הפשע הפנימי, שהגיעה ל-15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-18 והפכה למפלגה השלישית בגודלה כאשר קבלה קולות רבים מחוץ לסקטור הרוסי, והבחירה הדמוקרטית בהנהגת רומן ברונפמן שרצה יחד עם מרצ ואיננה פעילה יותר (נכון לתחילת 2010).

המפלגות הערביות

גוש המפלגות הערביות (נכון לתחילת 2010 כולל את בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש היהודית-ערבית) מתנגד למדיניות ישראל בשטחים, לתנועת הציונות בכלל ואף לאופיה היהודי של מדינת ישראל. הם מאמינים ששוויון זכויות מלא לערביי ישראל יושג רק במדינת כל אזרחיה או במדינה דו-לאומית. כתוצאה מעמדות אלה, החורגות מהקונצנזוס בחברה היהודית בישראל, הן לא משפיעות הרבה על השיח הפוליטי ונתפסות בידי רבים כמפלגות תומכות-טרור העוינות את ישראל וחותרות להשמידה. המפלגות הערביות בישראל נחשבות בעיני רבים בטעות למפלגות שמאל קיצוני בגלל תמיכתן בפלסטינים ובמדינות ערב בסכסוכם עם ישראל, וכן בגלל קריאתן להפוך את מדינת ישראל למדינת כל-אזרחיה/דו-לאומית, הזוכה לשיתוף פעולה מצד תנועות שמאל רדיקלי יהודיות. מפלגות אלה, מלבד חד"ש היהודית-ערבית הסוציאליסטית, אינן שמאל קלאסי מאחר שהן נוטות ללאומנות ערבית (בל"ד) ואסלאמיזם (רע"מ), ובדרך כלל מתנגדות לליברליזם בתחום התרבותי-דתי. בקרב ערביי ישראל יש גם תנועות ימין קיצוניות שאינן מכירות במדינת ישראל מסיבות לאומיות (בני הכפר למשל) או דתיות (הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית), בשוליים יש אף קבוצות המתנגדות בצורה אלימה לקיומה של המדינה וחותרות תחתיה. למפלגות הערביות דעות ימניות בכל הנוגע לשמרנות דתית.

נושאי חתך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

השוואת עמדות בין המפלגות בישראל

הנושא		קדימה	הליכוד	ישראל ביתנו	העבודה	ש"ס	יהדות התורה	רע"מ-תע"ל	האיחוד הלאומי	חד"ש	מרצ	הבית היהודי	בל"ד
הסכסוך הישראלי-פלסטיני	ניהול משא-ומתן שמטרתו פיתרון שתי מדינות לשני עמים	בעד	בעד	בעד מסוייג	בעד	בעד	נגד	בעד	נגד	בעד	בעד	בעד מסוייג	בעד
	פתרון מדינה אחת	נגד	חלק בעד, חלק נגד	?	נגד	לא בעד, אך גם לא נגד	חסרת עמדה	?	בעד	נגד	נגד	בעד מסוייג	בעד
	טרנספר כפתרון לסכסוך	נגד	הרוב נגד	בעד	נגד	חסרת עמדה	חסרת עמדה	נגד	בעד	נגד	נגד	לא נגד	נגד
	חלוקת ירושלים; מזרח ירושלים - בירת המדינה הפלסטינית	הרוב נגד	נגד	נגד	בעד	נגד	נגד	בעד	נגד	בעד	בעד	נגד	בעד
	זכות השיבה לפלסטינים	נגד	נגד	נגד	נגד	נגד	נגד	בעד	נגד	בעד	הרוב נגד	נגד	בעד
	סיכולים ממוקדים כנגד מחבלים	בעד	בעד	בעד	בעד	בעד	חסרת עמדה	נגד	בעד	נגד	חלק בעד, חלק נגד	בעד	נגד
התנחלויות	המשך בנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון	בנייה בגושים	בעד	בעד	נגד	בעד	בעד בערים החרדיות	נגד	בעד	נגד	נגד	בעד	נגד
	פינוי מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון	בעד	חלק בעד, חלק נגד	נגד	בעד	נגד	חסרת עמדה	בעד	נגד	בעד	בעד	נגד	בעד
	פינוי התנחלויות ביהודה ושומרון במסגרת הסכם קבע	בעד	חלק בעד, חלק נגד	נגד	בעד	בעד	חסרת עמדה	בעד	נגד	בעד	בעד	נגד	בעד
	נסיגה מרמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה	?	נגד	נגד	בעד	?	חסרת עמדה	בעד	נגד	בעד	בעד	נגד	בעד
מדיניות כלכלית	כלכלה סוציאליסטית	נגד	נגד	נגד	בעד	בעד	חסרת עמדה	חסרת עמדה	נגד	בעד	בעד	בעד	חסרת עמדה
	כלכלה קפיטליסטית	בעד	בעד	בעד	נגד	נגד	חסרת עמדה	חסרת עמדה	בעד	נגד	נגד	בעד	חסרת עמדה
יחסי דת - מדינה	החלת תוכנית הליבה בכל בתי-הספר	בעד	בעד	בעד	בעד	נגד	נגד	חסרת עמדה	בעד	בעד	בעד	בעד	חסרת עמדה
	גיוס בני ישיבות לצה"ל	בעד	הרוב בעד	בעד	בעד	נגד	נגד	נגד שירות בצה"ל בכלל	בעד	חסרת עמדה	בעד	בעד	נגד שירות בצה"ל בכלל
	נישואים אזרחיים בישראל	?	נגד	נגד[דרוש מקור]	נגד	נגד	נגד	?	נגד	בעד	בעד	נגד	?
	נישואים חד-מיניים בישראל	?	נגד	נגד	נגד	נגד	נגד	נגד	נגד	בעד	בעד	נגד	נגד

היחס לפלסטינים

מחנה השמאל דוגל ברובו הגדול בפתרון שתי מדינות לשני עמים ובחתירה לפשרה עם הפלסטינים הכוללת הקמת מדינה פלסטינית אשר במקרים רבים, כולל גם טרנספר של מתנחלים בהסכמה או בכוח, ובמיעוטו בפתרון מדינה אחת דו-לאומית. גם הימין, ברובו הגדול, חותר לפשרה עם הפלסטינים ולשם כך מוכן לוויתורים גדולים לעומת עמדותיו המקוריות (אם כי הוויתורים המוצהרים של הימין פחותים, בדרך כלל, במידה רבה, מאלה של השמאל). בימין דעות שונות, ביניהן מתן אוטונומיה לפלסטינים או הפיכתם לאזרחים ירדנים ועד כדי הסכמה ל"שתי מדינות לשני עמים" (אם כי לא כ"משאת נפש"). בימין הרדיקלי מוצע גם טרנספר של הפלסטינים, בהסכמה או בכוח.

היחס לטרור

הימין דוגל בדיכוי הטרור בכוח צבאי, ובפרט בסיכולים ממוקדים כנגד מחבלים מכל הדרגים. השמאל המתון דוגל בעקירת הסיבות המובילות לדעתו לטרור (הכיבוש, המצור על עזה, וכו') בד בבד עם פעילות ממוקדת נגד הטרוריסטים. השמאל הרדיקלי והמפלגות הערביות מתנגדים גם לפעולות צבאיות כנגד פעילי טרור.

היחס להתנחלויות

הימין דוגל בהתיישבות בשטחים, ואילו השמאל תומך בפירוק חלק מההתנחלויות ומסירת השטחים לידי הפלסטינים. מיעוטו של השמאל הציוני וכל השמאל הרדיקלי תומכים בפירוק כל ההתנחלויות. בעבר הימין דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה, אולם כיום מטרה זו היא נחלתו הכמעט בלעדית של הימין הדתי, בעוד הימין החילוני ברובו מוכן להכיר, בצער ובלית ברירה, בפשרה טריטוריאלית כלשהי. גם השמאל אינו אחיד בגישתו להתנחלויות: בעוד חוגי שמאל מסוימים קוראים לחתירה למשא ומתן עם הפלסטינים בנושא השטחים, חוגי שמאל אחרים קוראים לפינוי מלא של ההתנחלויות גם ללא הסכמה בצד הפלסטיני.

יחסי דת ומדינה

נושא זה מציף מחלוקת הקשורה להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המחלוקת היא על הדגש שיינתן לאחד מצדי ההגדרה על חשבון צידו האחר. חלק גדול מן הימין תומך בחקיקה דתית שתחזק את זהותה היהודית של המדינה ואילו חלק מהשמאל (וגם חלק מן הימין) תומך בהפרדת הדת מהמדינה ובכך לחזק את זהותה של המדינה כמדינה דמוקרטית. המפלגות החרדיות תומכות בחקיקה דתית, בקצבאות לדתיים ואף במדינת הלכה.

חלוקת המשאבים

הימין תומך בכלכלה ליברלית (למעט המפלגות הדתיות) ואילו השמאל תומך בסוציאליזם או בקפיטליזם רך.

מחנות פוליטיים בישראל

במישור המדיני:

ימין רדיקלי - גוש אמונים - ימין דתי - ימין ליברלי - מרכז - שמאל ציוני - שמאל רדיקלי - אנטי-ציונות

במישור הכלכלי:

אנרכיזם - תאצ'ריזם - ליברליזם - קפיטליזם - סוציאל-דמוקרטיה - מדינת רווחה - סוציאליזם - קומוניזם

במישור דת ומדינה:

מדינת הלכה - כפייה דתית בישראל - חרדים - דתיים - דתיים לאומיים - מסורתיים - מדינה יהודית ודמוקרטית - חילוניים - אתאיסטים - הפרדת דת ומדינה - מדינת כל אזרחיה

מפלגות בכנסת (לפי סדר א"ב):

בל"ד - האיחוד הלאומי - הבית היהודי - העבודה - חד"ש - יהדות התורה - ישראל ביתנו - הליכוד - מרצ-יחד - קדימה - רע"מ - ש"ס

מפלגות בישראל

מפא"י - אחדות העבודה - פועלי ציון - העבודה - קדימה - תנועת החרות - הליכוד - רפ"י - מפ"ם - מרצ-יחד - שינוי - ש"ס - יהדות התורה - מפד"ל - עם אחד - האיחוד הלאומי - מולדת - ישראל ביתנו - עלה ירוק - בל"ד - רע"מ - חד"ש - מק"י - מפלגת הגמלאים

מושגים בפוליטיקה הישראלית

כלנתריזם - המהפך - ממשלת אחדות לאומית - מטבחון

ראו גם

• ארגוני ימין בישראל
• ארגוני שמאל בישראל
• פוליטיקה בישראל
• שמאל רדיקלי
• שמאל רדיקלי בישראל
• ימין רדיקלי בישראל

לקריאה נוספת

• משה ליסק, ברוך קני-פז (עורכים), ישראל לקראת שנות האלפיים : חברה, פוליטיקה ותרבות,ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו-2006. ‬
• שמואל נח אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא, ישראל - חברה מתהווה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ב-1972.
• יונה הדרי, איפה אנחנו חיים?! : שמאל, ימין - עימות רעיוני, נתניה : הוצאת אחיאסף, 2007.