סרט תלת-ממד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סרט תלת-ממד הוא סרט קולנוע אשר קיים בו שיפור של האשליה של תפיסת העומק.

בהשראת הצילום הסטריאוסקופי, נעשה שימוש במערכת של מצלמת קולנוע רגילה לצורך צילום של אובייקטים משתי נקודות מבט שונות (או לחלופין: תמונות המיוצרות על ידי מחשב מייצרות שתי פרספקטיבות בשלב הפוסט-פרודקשן), ולאחר מכן - נעשה שימוש במכשיר הקרנה מיוחד או משקפי תלת-ממד מיוחדות, על מנת לספק אשליה של עומק בעת הצפייה בסרט.

סרטי תלת-ממד אינם מוגבלים אך ורק להקרנות של סרטי קולנוע בבתי קולנוע; גם סרטים שאינם מופצים לבתי קולנוע, כמו גם שידורי הטלוויזיה המסחרית, הכבלים, הלוויין וה-VOD, משלבים, לעתים, שיטות דומות, בעיקר למטרות שיווק.

סרטי תלת-ממד קיימים מאז 1950, אך תעשיית הקולנוע עשתה בהם שימוש בעיקר בסרטי נישה בלבד, בעיקר בגלל החומרה ותהליכים יקרים הנדרשים כדי לייצר ולהציג סרטי תלת-ממד, וכן חוסר אחידות הפורמט של כל חלקי תעשיית הבידור. עם זאת, סרטי תלת-ממד הוצגו בהבלטה בשנת 1950 בקולנוע האמריקאי, ולאחר מכן חווה התעוררות מחודשת ברחבי העולם בשנות ה-80 ובשנות ה-90, בעיקר בשל הפופולאריות הגובררת של אולמות IMAX, וכן סרטי דיסני שנוצרו כאקטרקציות מיוחדות באתרי החברה. לאורך שנות ה-2000 הפכו סרטי תלת-ממד להצלחות מסחריות, ששיאם בהצלחה חסרת התקדים של הסרט "אווטאר" אשר יצא לאקרנים בדצמבר 2009.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]