עדנה סנט וינסנט מיליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עדנה סנט וינסנט מיליי, 1933 (צילם: קארל ואן וכטן)

עדנה סנט וינסנט מילייאנגלית: Edna St. Vincent Millay;‏ 22 בפברואר 1892, מיין19 באוקטובר 1950, מדינת ניו יורק), משוררת לירית, מחזאית, פמיניסטית ופעילה פוליטית אמריקאית, כלת פרס פוליצר לשירה (1923). נודעה בסגנון חייה הבוהמי ובפרשיות האהבים הרבות שלהּ. ביצירות הסיפורת שלהּ השתמשה בשם העט ננסי בּוֹיְד (באנגלית: Nancy Boyd).

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליי נולדה בשנת 1892 בעיירה רוקלנד (Rockland) שבמחוז נוקס (Knox) במיין, לקוֹרַה לוּנֶלַה בַּזֶל (Cora Lounella Buzzell), אחות, ולהנרי טוֹלמן מיליי (Henry Tollman Millay), מורה ולימים מפקח בתי-ספר. שמהּ האמצעי נגזר משמו של בית החולים "סנט וינסנט" שבשכונת גריניץ' וילג' במנהטן, שבו ניצלו חייו של דודהּ זמן קצר בטרם היוולדהּ.

בשנת 1904, כאשר הייתה עדנה בת 12, התגרשה אימהּ מאביה על רקע כלכלי, לאחר מספר שנים שבמהלכן חיו בני-הזוג בנפרד. במאבקן עם קשיים פיננסיים, עברו קורה ושלוש בנותיה – עדנה (שבהמשך תבקש להיקרא 'וינסנט'), נורמה וקתלין – מעיירה לעיירה, נסמכות על נדיבותם של חברים וקרובי-משפחה. על אף עוניהּ, הקפידה קורה לשאת באמתחתהּ יצירות ממיטב הספרות הקלאסית – ויליאם שייקספיר, ג'ון מילטון ועוד – שאותן אהבה להקריא לבנותיה במבטאהּ האירי. מקץ נדודים הגיעה המשפחה לעיירה קמדן (Camden) שבמחוז נוקס, ושם התיישבה בבית קטן בשטח ששייך היה לדודתהּ האמידה של קורה. באמצע השדה שליד בית צנוע זה החלה מיליי לחבר את ראשוני שיריה, שבזכותם עתידה הייתה לקנות את תהילתהּ בעולם הספרות.

מיליי בשנת 1914 (צילם: ארנולד גנתה)

קורה לימדה את בנותיה להיות עצמאיות ולומר את אשר על ליבן, תכונות אשר לא תמיד התיישבו עם דמויות הסמכות בחייה של מיליי. מיליי העדיפה להיקרא 'וינסנט', מפני שראתה בשם 'עדנה' שם פשוט וסתמי. מנהל בית הספר היסודי שלהּ, שנכווה מגישתהּ הישירה, סירב לקרוא להּ 'וינסנט', ותחת זאת קרא להּ בכל שם נשי שהוא המתחיל באות V.

בבית הספר התיכון בקמדן החלה מיליי לטפח את כישוריה הספרותיים המנצים – בתחילה כתב בעיתון הספרות של בית הספר, The Megunticoo, ובהמשך – בהיותהּ בת 15 – פרסמה כמה משיריה בעיתון הילדים הפופולארי St. Nicholas, בעיתון Camden Herald ולבסוף באנתולוגיה Current Literature.

הקריירה של מיליי ופרסומהּ החלו לנסוק בשנת 1912, כאשר נכנסה עם שירהּ Renascence (אנגלית: "רנסאנס") לתחרות שירה ב-The Lyric Year. כה רבים סברו כי שירהּ של מיליי היה הטוב ביותר בתחרות, עד שכאשר הגיע לבסוף רק למקום הרביעי התעוררה שערורייה, שבגינהּ זכתה מיליי לתשומת לב ציבורית רבה. הזוכה במקום הראשון, אוריק ג'ונס (Orrick Johns), היה בין אלה שחשו כי Renascence היה השיר הטוב ביותר, והצהיר כי "הפרס היה עבורי בגדר בושה ממש כשם שהיה ניצחון". אחד מהזוכים במקום השני אפילו הציע למיליי את סכום הפרס שקיבל, על סך $250. בשוך המחלוקת סביב The Lyric Year, שמעה גברת עשירה אחת בשם קרולין ב' דואו (Dow) את מיליי קוראת את שירתהּ ומנגנת בפסנתר, והתרשמה כל כך עד שהציעה לממן עבורהּ לימודים בקולג' ואסאר.

חייה המקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילה ממהר לרדת
(Night Falls Fast)

הלילה ממהר לרדת,
היום שייך לעבר.

מהגבעה האפלה הועפו לפתח דלתי
שלושה רסיסים,
אחר הגיעו ארבעה
ואחריהם עוד רבים.

תרגמה: אלונה סגל

עם תום לימודיה בקולג' ואסאר בשנת 1917, עברה מיליי להתגורר בגריניץ' וילג' שבניו יורק. בשנים שבאו בעקבות המעבר לניו יורק החלה מיליי לצבור פופולריות רבה ברחבי ארצות הברית. בשנת 1923 זכתה בפרס פוליצר לספרות עבור The Harp-Weaver, and Other Poems, והייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס זה.

המוניטין של מיליי ניזוקו בשל שירה שבחרה להקדיש לתמיכה במאמץ המלחמתי של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. לדעת מרל רובין, "נראה שהיא ספגה יותר אש ממבקרי הספרות על תמיכתהּ בדמוקרטיה מאשר ספג עזרא פאונד על תמיכתו בפשיזם." בשנת 1943 הוענקה לה מדליית פרוסט על מפעל חיים של תרומה לשירה האמריקנית. מיליי הייתה האישה השנייה, השישית בסך הכול, שהוענק לה אות הוקרה זה.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה בוואסאר, שאז יועד לנשים בלבד, ניהלה מיליי מספר מערכות-יחסים עם סטודנטיות אחרות. בינואר 1921 נסעה לפריז, שם הכירה את הפסלת תלמה ווד (Wood), שעימהּ היה להּ קשר זוגי. בשנים שבילתה בגריניץ' וילג' ובפריז ניהלה מיליי גם מערכות-יחסים גם עם גברים, ובהם הסופר ומבקר הספרות אדמונד וילסון (Wilson), שאף הציע להּ נישואין בשנת 1920, ונדחה.

בשנת 1923 נישאה ליוג'ין יאן בויסוויין (Eugen Jan Boissevain;‏ 20 במאי 1880, אמסטרדם29 באוגוסט 1949, בוסטון), אז אלמנהּ בן ה-43 של עורכת הדין הסופרג'יסטית וכתבת השטח של מלחמת העולם הראשונה אינז מילהולנד (Milholland;‏ 18861916). בויסוויין תמך בקריירה של אשתו, ולקח על עצמו את הטיפול במשק הבית. בני הזוג חיו בעיירה אוסטרליץ שבניו יורק, בבית חווה שלו קראו בשם "סטיפלטופ" (Steepletop), שאותו רכשו ב-1925, שנתיים לאחר זכייתהּ של מיליי בפרס פוליצר לספרות.

נישואיה של מיליי לבויסוויין היו נישואים פתוחים, ולכל אחד מהשניים היו במקביל מאהבים אחרים. הרומן המשמעותי ביותר שלהּ באותה תקופה היה עם המשורר ג'ורג' דילון (Dillon), שהיה צעיר ממנהּ ב-14 שנה, ושעבורו חיברה מספר סונֶטות. השניים אף עבדו במשותף על חיבור Flowers of Evil, תרגום אנגלי ל"פרחי הרע" לשארל בודלר.

בשלהי קיץ 1949 נפטר בויסוויין מסרטן הריאה. מעט יותר משנה אחר כך, ב-19 באוקטובר 1950, נמצאה מיליי מתה בתחתית גרם המדרגות שבביתהּ ונראה כי נפלה אל מותה. רופאה טען כי נפטרה כתוצאה מהתקף לב‏[1]. במותה הייתה בת 58.

בשנת 2006 שילמה מדינת ניו יורק 1.69 מיליון דולר בעבור 0.93 קמ"ר מ"סטיפלטופ", המיועדים לחבור לשמורת-טבע מיוערת באזור. סכום כסף זה משמש לשחזור בית החווה, כשהתוכנית היא להופכו למוזיאון. חלק משטח האחוזה, ובהם קברהּ של המשוררת, פתוחים כיום לציבור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Daniel Mark Epstein, What Lips my Lips Have Kissed: The Loves and Love Poems of Edna St. Vincent Millay, New York: Henry Holt, 2001. ISBN 0-8050-6727-2.
  • Nancy Milford, Savage Beauty: The Life of Edna St. Vincent Millay, New York: Random House, 2001. ISBN 0-375-76081-4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edna St. V. Millay Found Dead At 58,‏ On This Day, ה-20 באוקטובר 1950