עפרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עפרים
ዐፋር
Qafár
אוכלוסייה
כ-2 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
Flag of Ethiopia.svg אתיופיה 1,221,000
Flag of Djibouti.svg ג'יבוטי 367,000
Flag of Eritrea.svg אריתריאה 203,000
Flag of Somalia.svg סומליה 75,000
שפות
עפרית
דת
מוסלמים סונים
קבוצות אתניות קשורות
בג'אים
אורומו
סומלים
אגאווים

עפריםעפרית: Qafár, באמהרית: አፋር) הם קבוצה אתנית המתגוררת בעיקר במדבר דנקיל במחוז עפר באתיופיה, במחוז דרום הים האדום באריתריאה ובמדינת ג'יבוטי. הם נקראים גם בשם דנקילים, במיוחד אלו החיים בצפון, בעוד שהדרומיים נקראים אדאלים, על שם סולטנות אדאל ששכנה באזור. העפרים מהווים שני שלישים מאוכלוסיית ג'יבוטי, באריתריאה הם חיים בעיקר בדרום-מזרח המדינה ובאתיופיה מוכרים כמחלקה אתנית אוטונומית. שפתם, העפרית, היא מענף השפות הכושיות במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבות הקדמונים של העפרים עיבדו שטחים חקלאים וניהלו משק חי ברמה האתיופיות בשנת 1000 לפנה"ס. זמן קצר לאחר מכן, הם החלו במעבר הדרגתי לסגנון חיים נוודי ונדדו לאזור זה. מאז הם היו מעורבים בהרבה סכסוכים על הגבול עם שבטים ועמים אחרים.

האיזכור הקדום ביותר ששרד, הנוגע לעפרים, הוא מהמאה ה-13 והוא נמצא ברשימותיו של הסופר הערבי איבן סעיד. הוא כתב כי הם חיו מאזור הנמל של סואקין ועד דרומה עד העיר מאנדאב, שליד זילע [1].

מיקום העם העפרי.

העפרים מוזכרים גם בכתבים אתיופים. האיזכור הראשון מיוחס לקיסר עמדה ציון שניהל מערכה צבאית באזור נהר האווש, אחרי כן הם מוזכרים בכך שעזרו לקיסר באדה מאריאם כאשר הוא ניהל קמפיין צבאי כנגד שכניהם הדובאים[2]. במאה ה-17 הוקמה סולטנות עצמאית של העפרים- סולטנות עפר.

ב-1975 החזית לשחרור עפר התחילה באתיופיה מרד שלא הצליח והונהג על ידי הסולטאן המקומי. הדרג בסופו של דבר הקים את האזור האוטונומי של עסב (שכלל את כל שטחי העפרים באתיופיה ואריתריאה), אף על פי שהמרד המשיך עד תחילת שנת 1990. בג'יבוטי, התקוממה תנועה דומה בשנות ה-80 של המאה ה-20, ולבסוף הסתיימה בסיום מלחמת האזרחים הג'יבוטית שנתגלעה בין העפרים והעיסה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי, שכמה מהעפרים היגרו לערים ואימצו דרך חיים "מערבית", תמיד היו רובם נוודים וחקלאים, המגדלים עיזים, כבשים ובקר במדבר. במשך העונות היבשות הם נודדים לנהר אווש, שם הם חונים וממקמים את אוהליהם. גמלים הם אמצעי התחבורה השכיח ביותר באזור. ה'באררה' (מחנה), מורכב משנים או שלושה אוהלים, והוא בתחום אחריותן של הנשים.

העפרים מאורגנים במשפחות, שבטים, וקבוצות מעמדיות - אסאימארה (האדומים) הדומיננטים באופן פוליטי, והאדוימארה (הלבנים) המהווים את המעמד הנמוך. מילה מתבצעת גם לגברים וגם לנשים. העפרים בוחרים את בת זוגם, לרוב ובעדיפות מתוך אותו שבט. האידאל הוא נישואין בין קרובי משפחה, כגון בני דודים.

העפרים אימצו את האסלאם בעקבות המגע עם הערבים. לאמונתם באסלאם אופי מיוחד, הכולל בתוכו אלמנטים רבים מדתם הקודמת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard Pankhurst, The Ethiopian Borderlands (Lawrenceville: Red Sea Press, 1997), p. 60. ISBN 0932415199
  2. ^ Pankhurst, p. 61-67


קבוצות אתניות באריתריאה

בג'ים · בילינים · תגרים · תגרה · נארה · עפרים · סהוים · קונמים · רשידים