ערפול מוחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערפול מוחי
סיווגים
ICD-11 MB20.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ערפול מוחי הוא הרגשת מוח ערפילי שמתרחש כאשר אדם מעט פחות ערני (אנ') ומודע מהרגיל. הוא לא מודע לזמן ולסביבה ואינו קשוב.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפול מוחי הוא המאפיין הפתוגנטי (אנ') העיקרי של דליריום.[2] המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) השתמש במונח בהגדרתו לדליריום. ערפול מוחי עשוי להיות פחות חמור מדליריום בספקטרום של הכרה מופחתת (אנ').

אין בדיקה ספציפית לערפול מוחי. לכן, האבחנה תלויה בהתרשמות סובייקטיביות של הרופא. ה-DSM-IV-TR מורה לרופאים לרשום דליריום תחת הקטגוריה השונות של "הפרעה קוגניטיבית" (אנ').[3]

פסיכופתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל הרעיוני של ערפול מוחי הוא של חלק מהמוח המווסת את "הרמה הכוללת" של חלק התודעה במוח, האחראי על המודעות לעצמך ולסביבה. אטיולוגיות שונות מפריעות לחלק המווסת הזה של המוח, שבתורו משבש את "רמת התודעה הכוללת".[4] מערכת זו של מעין הפעלה כללית של התודעה מכונה "ערות".[5]

עם זאת, ערפול מוחי לא בהכרח מלווה בישנוניות (אנ'). מטופלים עשויים להיות ערניים אך עדיין יש להם ערפול מוחי.[6] ירידה ב"ערות" אינה בדיוק שם נרדף לנמנום. האחד הוא שלב בדרך לתרדמת, השני בדרך לשינה שהוא שונה מאוד.

האדם המושפע חווה תחושה סובייקטיבית של ערפול מוחי המתוארת במילותיו של המטופל עצמו כתחושת ערפל.[7] מטופל אחד תיאר ש"נעשה ערפילי (אנ')... קווי המתאר היו די מטושטשים".[8] אנשים הסובלים מערפול מוחי משווים את החוויה לזו של חלום מכיוון שכמו בתודעה בחלום, תשומת הלב, ההתמצאות בזמן ומקום, התפיסות והמודעות מופרעות.[9] ברברה שילדקרוט, MD, פסיכיאטרית מוסמכת בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד תיארה את החוויה הסובייקטיבית של ערפול מוחי, לאחר שנטלה מנה אחת של אנטיהיסטמין. היא תיארה תחושה של אי אמון בשיקול הדעת שלה ומודעות עמומה, בלי לדעת כמה זמן עבר.[10] ערפול התודעה אינו דהפרסונליזציה (אנ') אף על פי שאנשים המושפעים משניהם משווים את החוויה שלהם לזו של חלום. מבחנים פסיכומטריים מייצרים עדויות מועטות לקשר בין ערפול התודעה לבין דה-פרסונליזציה.[11]

ערפול מוחי עשוי להשפיע על הביצועים כמעט בכל משימה קוגניטיבית. כפי שניסח זאת חוקר, "צריך להיות ברור שהכרה אינה אפשרית ללא מידה סבירה של עוררות."[12] קוגניציה כוללת תפיסה, זיכרון, למידה, תפקודים ביצועיים, שפה, שליטה מוטורית, קשב ומהירות מחשבה. עם זאת, המשמעותיים ביותר הם חוסר תשומת לב, חריגות בתהליך החשיבה, הפרעות בהבנה ובעיות שפה.[13] היקף הליקוי משתנה מכיוון שחוסר קשב עלול לפגוע במספר תפקודים קוגניטיביים. אנשים הסובלים מערפול מוחי עשויים להתלונן על שכחה, בלבול,[14] וחוסר יכולת לחשוב.[14]

מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצב קוגניטיבי איטי (אנ') קשור לערפול מוחי.[15]

חולים המתאוששים מ-COVID-19 מדווחים שהם חווים "ערפל מוחי", שיכול לשקף מגוון רחב של תסמינים נוירולוגיים ופסיכולוגיים הקשורים ל-COVID-19 (אנ').[16]

אנשים רבים עם דאבת חווים בעיות קוגניטיביות כתוצאה מערפול מוחי, שעלולות להיות כרוכה בפגיעה בריכוז, בעיות בזיכרון לטווח קצר וארוך, גיבוש זיכרון לטווח קצר, פגיעה במהירות הביצוע, חוסר יכולת לבצע ריבוי משימות, עומס קוגניטיבי, וטווח קשב (אנ') מופחת. כ-75% מחולי דאבת מדווחים על בעיות משמעותיות בריכוז, בזיכרון ובריבוי משימות.[17] מטא-אנליזה משנת 2018 מצאה שההבדלים הגדולים ביותר בין חולי דאבת לנבדקים בריאים היו בעיכוב התגובה (אנ'), זיכרון ומהירות העיבוד (אנ').[17] רבים מאלה הם גם תסמינים שכיחים של הפרעת קשב וריכוז, ושני המצבים נקשרו באמצעות מחקרים, עד כדי כך שאבחנה של דאבת הוצעה כאינדיקציה לבדיקת הפרעות קשב וריכוז.[18][19][20][21]

בתסמונת התשישות הכרונית, הקריטריונים המומלצים של ה-CDC לאבחנה כוללים את אחד מהתסמינים הבאים:[22]

  • בעיות בחשיבה ובזיכרון (ערפול מוחי)
  • בעמידה או בישיבה זקופה: סחרחורת, חולשה, עילפון או שינויים בראייה (אי סבילות אורתוסטטית (אנ'))

התסמונת הנוירולוגית של מחלת ליים קשורה בין השאר עם זיכרון בעייתי וקשיים קוגניטיביים.[23] ליים יכול לגרום לדלקת מוח (אנ') כרונית הדומה לטרשת נפוצה. הוא עלול לכלול ליקוי קוגניטיבי, ערפל מוחי, מיגרנות, בעיות שיווי משקל ובעיות אחרות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jerome B. Posner M.D, Clifford B. Saper M.D, Nicholas Schiff M.D, Fred Plum M.D, Plum and Posner's Diagnosis of Stupor and Coma, Oxford University Press, 2007-06-11, ISBN 978-0-19-988653-1. (באנגלית)
  2. ^ Augusto Caraceni; Luigi Grassi (2011). Delirium: Acute Confusional States in Palliative Medicine. Oxford University Press. p. 2. ISBN 9780199572052.
  3. ^ Augusto Caraceni; Luigi Grassi (2011). Delirium: Acute Confusional States in Palliative Medicine. Oxford University Press. p. 11. ISBN 9780199572052.
  4. ^ Yudofsky & Hales (2008). The American Psychiatric Publishing textbook of neuropsychiatry and behavioral neurosciences. American Psychiatric Pub. p. 477. ISBN 978-1585622399.
  5. ^ Augusto Caraceni; Luigi Grassi (2011). Delirium: Acute Confusional States in Palliative Medicine. Oxford University Press. pp. 19–21. ISBN 9780199572052.
  6. ^ Plum and Posner's diagnosis of stupor and coma. Oxford University Press. 2007. p. 8. ISBN 9780198043362.
  7. ^ Augusto Caraceni; Luigi Grassi (2011). Delirium: Acute Confusional States in Palliative Medicine. Oxford University Press. p. 82. ISBN 9780199572052.
  8. ^ Fred Ovsiew, M.D. (1999). Neuropsychiatry and Mental Health Services. American Psychiatric Press, Inc. p. 170. ISBN 0880487305.
  9. ^ Simon Fleminger (2002). "Remembering delirium". The British Journal of Psychiatry. 180 (1): 4–5. doi:10.1192/bjp.180.1.4. PMID 11772842.
  10. ^ Barbara Schildkrout (2011). Unmasking Psychological Symptoms. John Wiley & Sons. pp. 183–184. ISBN 9780470639078.
  11. ^ Sedman, G. (ביולי 1970). "Theories of Depersonalization: A Re-appraisal". British Journal of Psychiatry. 117 (536): 1–14. doi:10.1192/s0007125000192104. PMID 4920886. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Plum and Posner's diagnosis of stupor and coma. Oxford University Press. 2007. pp. 5–6. ISBN 9780199886531.
  13. ^ David Meagher; Adamis, D.; Trzepacz, P.; Leonard, M.; et al. (2012). "Features of subsyndromal and persistent delirium". The British Journal of Psychiatry. 200 (1): 37–44. doi:10.1192/bjp.bp.111.095273. PMID 22075650.
  14. ^ 1 2 John Noble; Harry L. Greene (1996). Textbook of Primary Care Medicine. Mosby. p. 1325.
  15. ^ Barkley, Russell A. (2013). Taking Charge of ADHD: The Complete, Authoritative Guide for Parents. Guilford Publications. p. 150. ISBN 978-1-4625-0789-4.
  16. ^ Koralnik, Igor J.; Tyler, Kenneth L. (ביולי 2020). "COVID ‐19: A Global Threat to the Nervous System". Annals of Neurology. 88 (1): 1–11. doi:10.1002/ana.25807. PMC 7300753. PMID 32506549. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Bell, Tyler; Trost, Zina; Buelow, Melissa T.; Clay, Olivio; Younger, Jarred; Moore, David; Crowe, Michael (9 באוגוסט 2018). "Meta-analysis of cognitive performance in fibromyalgia". Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology. 40 (7): 698–714. doi:10.1080/13803395.2017.1422699. PMC 6151134. PMID 29388512. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Bou Khalil, Rami; Khoury, Elie; Richa, Sami (1 בספטמבר 2018). "The Comorbidity of Fibromyalgia Syndrome and Attention Deficit and Hyperactivity Disorder from a Pathogenic Perspective". Pain Medicine. 19 (9): 1705–1709. doi:10.1093/pm/pny142. PMID 30053155. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Yilmaz, Ertan; Tamam, Lut (24 ביולי 2018). "Attention-deficit hyperactivity disorder and impulsivity in female patients with fibromyalgia". Neuropsychiatric Disease and Treatment. 14: 1883–1889. doi:10.2147/NDT.S159312. PMC 6063452. PMID 30100723. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ "Study Suggests Screening Patients with Fibromyalgia Syndrome for ADHD".
  21. ^ "Connection between Fibromyalgia and ADHD".
  22. ^ "Symptoms of ME/CFS | Myalgic Encephalomyelitis/Chronic Fatigue Syndrome (ME/CFS)". CDC. 9 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Bratton, Robert L.; Whiteside, John W.; Hovan, Michael J.; Engle, Richard L.; Edwards, Frederick D. (במאי 2008). "Diagnosis and Treatment of Lyme Disease". Mayo Clinic Proceedings. 83 (5): 566–571. doi:10.4065/83.5.566. PMID 18452688. {{cite journal}}: (עזרה)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ערפול_מוחי&oldid=37768405"