מחלת ליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחלת ליים
Bullseye Lyme Disease Rash.jpg
פריחת Erythema Migrans האופיינית למחלת ליים
שם בלועזית Lyme disease
ICD-10
(אנגלית)
A69.2
ICD-9
(אנגלית)
088.81
DiseasesDB
(אנגלית)
1531
MedlinePlus
(אנגלית)
001319
eMedicine
(אנגלית)
med/1346 
MeSH
(אנגלית)
D008193

מחלת ליים (Borreliosis; Lyme Disease) היא מחלה הנגרמת לרוב על ידי החיידק מהמין Borrelia burgdorferi אולם גם על ידי החיידקים מהמינים Borrelia afzelii ו-Borrelia garinii (בעיקר באירופה).

השלב המוקדם של המחלה מתאפיין בכאב ראש, חום, עייפות, דיכאון ופריחה בעור הנקראת Erythema Migrans. אם החולה לא מקבל טיפול יפגעו לרוב מערכות שונות של הגוף כגון: מערכת העצבים, המפרקים והלב. ברוב המקרים, אם החולה מאובחן בשלבים הראשונים של המחלה ויקבל טיפול אנטיביוטי, הוא יחלים מהמחלה. אבחון מאוחר של המחלה או קבלת טיפול בלתי הולם יכולים לגרום לתסמינים חריפים של המחלה הקשים לטיפול. יש הטוענים[דרוש מקור] כי מחלת הליים אחראית למגוון רחב של סימפטומים רפואיים שאין למדע תשובה להן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה הוכרה בארצות הברית בשנת 1970 ונקראת על שם העיירה Lyme בקונטיקט שם התגלתה לראשונה. משרד הבריאות האמריקאי החל לחקור לאחר התפרצות סדרה ארוכה של מחלות חום בילדים במקום. והממצאים היוו אישור לגילויה של מחלה חדשה.

החיידק Borrelia burgdorferi הגורם למחלה נקרא על שם החוקר וילי בורגדורפר (Willy Burgdorfer), שהיה הראשון לבודד את החיידק ב-1982. המחקרים האחרונים מאוניברסיטת באת' בבריטניה הוכיחו כי החיידק קיים מלפני עידן הקרח, והיה מצוי באירופה. ההנחה היא שציפורים העבירו קרציות הנושאות את החיידק לאמריקה.

תפוצת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות שבהן דווחו מקרים של מחלת ליים

מחלה זו שכיחה בצפון אמריקה ובאירופה. פרסומים אחרונים מבשרים כי המחלה מתפשטת בכל העולם ומצויה באפריקה, אוסטרליה ואסיה. אזורי התפוצה של החיידקים משתנים. החיידקים מאיימים על מרכזי אוכלוסייה גדולים.

התפשטות המחלה מוסברת כהשפעת לוואי של ההתחממות העולמית. מחלות שהיו מוגבלות לאזורים קטנים נודדות לאזורים שהתחממו. על פי המחקר המדעי של החברה להגנת הטבע (WCS), מחלת הליים נמנית עם 12 המחלות הקטלניות ביותר שעלולות להחמיר עם הזמן ואף אולי להתפרץ כמגיפות.

בישראל המחלה נדירה ביותר.

העברת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרציה מהמין Ixodes scapularis המשמשת וקטור המעביר את המחלה

מרבית בעלי חיים בטבע, במשק ובבית, כגון כלבים, כבשים, מכרסמים וציפורים, נושאים קרציות ופרעושים. חלק מקרציות ופרעושים אלה עלולים להיות פונדקאים לחיידקים ולהעבירם לבני אדם. הקרציות אוהבות לחות ולכן ניתן למצוא אותן מתחת לעלים, בשדה ובצמחייה הנמוכה. הקרציות והפרעושים ניזונים מדמם של בעלי חיים ומדמו של האדם, ומעבירים להם גורמי מחלות שונים בזמן העקיצה.

כאשר הקרציות מהמינים Ixodes scapularis ו-Ixodes pacificus נושכות את האדם, הן מעבירות לתוכו חיידקים השייכים לסוג Borrelia במערכת Spirochaete. חיידקים מחוללי המחלה אינם גורמים לקרציות ולבעלי חיים הנושאים אותם לחלות במחלה. חיידקים אלו חיים בתוך הקרציה ומגיעים לגפי הפה שלה. גפי הפה מנקבים את העור ומוצצים את הדם. כשהקרציות נושאות את החיידקים מעבירות אותם לאדם, הוא יחלה במחלה.

במקביל למציצת הדם מפרישה הקרציה לאזור הנשיכה נוגדי קרישה, מעכבי מערכת החיסון וחומרים אנטי דלקתיים. החומרים האלה מסייעים לקרציה להמשיך ולקבל אספקת דם מבלי שהנפגע מרגיש את הנשיכה.

רוב הקרציות אינן נגועות בחיידקים ועל כן מרבית הנשיכות לא יגרמו לזיהום. מאידך, תסמיני המחלה עלולים להופיע בכל זמן בשל תקופת הדגירה שיכולה להיות ארוכה. הקרציות או החרקים הנגועים בחיידק פעילים בחודשים אפריל עד נובמבר. המחלה מועברת בנשיכה בלבד ולכן איננה מדבקת.

מניעת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת המניעה הטובה ביותר היא מודעות והימנעות מחשיפה לקרציות ופרעושים.

  1. יש לטפל בבעלי חיים בבית ובמשק החי, לבדוק אם בעלי החיים נושאים קרציות ולטפל בהם עם תכשירים נגד קרציות המותאמים לחיות. יש להיזהר מבעלי חיים שמסתובבים חופשיים בשטחי הבר ומתקרבים לשטחים המיושבים.
  2. יש להימנע להיכנס למקומות מועדים לקרציות במיוחד בחודשי האביב והקיץ.
  3. במקרים שבהם לא ניתן להימנע ממקומות מועדים לקרציות, יש להשתמש בבגדים מגנים: בגדים בהירים, חולצה ארוכת שרוולים, מכנסים ארוכים ומגפי גומי על מנת שיהיה קל לזהות את הקרציה הכהה ולהימנע מנשיכה. את החלק התחתון של המכנסיים יש להכניס לנעליים למניעת עקיצת הקרציה בגפיים התחתונות. יש לחבוש כובע.
  4. תכשירים: תכשירי הגנה למריחה על העור מסוג DEET מגנים על העור מפני נשיכה. החומר מתאים לילדים ולמבוגרים. יש להשתמש בהתאם להמלצות הרפואיות למניעת רעילות. כמו כן ניתן להספיג את הבגדים ב"פרמטרין" שהורג את הקרציות.
  5. מומלץ לבדוק את הגוף פעם ביום.
  6. אם מוצאים קרציה יש להסירה באמצעות פינצטה בלבד, ולחטא באלכוהול את האזור בגוף וכן את הפינצטה. יש לגשת לרופא אפילו אם היא הוסרה. הרופא יבחן מתן טיפול אנטיביוטי.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים שונים ועשויים להופיע זמן רב אחרי עקיצת הקרציה. במקרים רבים טועים הרופאים באבחון המחלה, ומאבחנים אותה כשפעת או מחלה אחרת.

הסימנים הראשונים דומים למחלת השפעת. סימנים אלו מופיעים תוך יום עד חודש מיום העקיצה. החולה ירגיש עייפות, צמרמורת, חום, כאבי ראש, כאבי שרירים ופרקים ונפיחות של בלוטות הלימפה. ברוב המקרים תופיע פריחה בעור. החיידקים חודרים לעור, גורמים לזיהום בצורת עיגול אדום בקוטר של 1.5 ס"מ. העקיצה יכולה להיות נפוחה או שטוחה. העיגול האדום הולך וגדל. המרכז ונעשה בהיר והיקף המעגל מאדים. נוצרת כמו צורה של טבעת במרכזה אזור בהיר. הפריחה אינה כואבת אך אזור העקיצה חם. חלק מהחולים מפתחים תסמינים קלים מאוד ולא נותנים את דעתם למאפיינים אלו.

אם לא מטפלים מיד במחלה ותוקפים את חיידקי המחלה, יתפתחו לאחר מספר חודשים סימפטומים נוספים שיחמירו את מצב הגוף. החיידקים יתפשטו בכל הגוף וישפיעו על תפקודם של אברים שונים. הכאבים הופכים להיות כרוניים כעבור מספר חודשים.

המחלה עלולה לגרום לחלק או לכל הסממנים הבאים:

כמו כן תתכנה הפרעות קוגניטיביות כמו חשיבה מעורפלת והפרעות בזיכרון.

יש הקושרים את מחלת הליים לאוטיזם, לתסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome CFS), מחלת הלגיונרים ועוד.

תסמיני המחלה בכלבים וחתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע ההידבקות במחלה ועד להופעת התסמינים יכול לחלוף אצל חלק מחיות המחמד זמן רב, עד למעלה משנה. במהלך תקופה ממושכת זו עלולה המחלה להתפשט מאוד בגוף.

  1. סירוב לאכול וחוסר תיאבון.
  2. סימני כאב בלתי מוגדר עד כדי הימנעות מתנועה.
  3. צליעה.
  4. חום גבוה.

בהיעדר טיפול, הסימנים עשויים להיעלם עם הזמן, ולהתעורר מחדש כעבור מספר שבועות או חודשים.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מסירים את הקרציה במשך 24 השעות הראשונות מרגע העקיצה - הסבירות להדבקה נמוכה מאוד. אף על פי שהממצאים הקליניים מספיקים לאבחנת המחלה - דרושות בדיקות מעבדה כדי לאשר אבחנה זו: ניתן לאתר נוגדנים כנגד חיידקי B.burgdorferi,‏ B.afzelii ו-B.garinii בבדיקת דם ייחודית. יש לערוך בדיקות מעבדה ולעתים לשאוב נוזל מהמפרק המודלק על מנת לאתר נוגדנים כנגד החיידקים. אם בבדיקה זוהו הנוגדנים יש לבצע בדיקת מעבדה נוספת לאישור הממצא. כאשר קיימת דלקת מפרקים מסיבה לא ידועה, ושתי בדיקות הדם המוזכרות למעלה חיוביות לנוכחות החיידקים, נקבעת האבחנה.

טיפול וחיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שהפתוגנים אשר גורמים למחלה הינם חיידקים, הטיפול במחלה הוא אנטיביוטי. הטיפול האנטיביוטי ניתן דרך הפה במשך ארבעה שבועות. האנטיביוטיקה המומלצת בדרך כלל היא אמפיצילין או דוקסצילין לשלושה עד ארבעה שבועות. אם מסתיים טיפול אחד של אנטיביוטיקה והדלקת טרם חלפה, לרוב ממתינים שישה שבועות. לאחר תקופה זו ניתן להסיק שהטיפול נכשל בריפוי המחלה. במקרה כזה, ניתן להוסיף טיפול אנטיביוטי נוסף.

מעל 80% מהחולים במחלה יבריאו לאחר מתן קורס טיפולי אנטיביוטי בודד או כפול. במקרים האחרים יש צורך בטיפול בתרופות נוגדות דלקת. אם הקרציה שהתה פחות מ-24 שעות על הגוף ואין תסמינים, לא ניתן טיפול אנטיביוטי. אם מופיעים סימני זיהום, הטיפול האנטיביוטי יעצור את התרבות החיידקים וימנע את התפתחות המחלה.

בארצות הברית קיים חיסון נגד זן מסוים של Borrelia burgdorferi המגן על 75-80% המאוכלוסייה המחוסנת. לפי המחקרים האחרונים השפעת החיסון לא נמשכת לאורך זמן ואף התעוררו ספקות שונים ביחס לבטיחות החיסון. צוותי מחקר של אוניברסיטת צפון קרולינה והמרכז לבקרת מחלות ומניעתן שוקדים על מחקר אודות החיידק ובדיקת התנהגותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.