איגנטיוס מלויולה

איגנטיוס מלויולה
תאריך לידה	1491 בספרד
תאריך פטירה	31 ביולי 1556 ברומא
קדוש ב	הכנסייה הקתולית. השיתוף האנגליקני
ביאטיפיקציה	27 ביולי 1609 על ידי האפיפיור פאולוס החמישי
קנוניזציה	27 במרץ 1622 על ידי גרגוריוס החמישה עשר
חג	31 ביולי
פטרון של	מחוז הבסקים. חיילים. מורים. ‏‏ישועים.

איגנטיוס עם שריון אבירים

איגנטיוס מלויולה או (בתעתיק מקובל נוסף) איגנציוס מלויולה (בסקית:Ignazio Loiolakoa ספרדית:Ignacio de Loyola) ‏( 1491- 31 ביולי 1556) היה אציל, לוחם, תאולוג, מייסד מסדר הישועים ומנהיגו הראשון. במהלך הקונטרה-רפורמציה הוא הוכיח עצמו כחייל ומנהיג דתי, שנאמנותו לכנסייה הקתולית, מוסדותיה וההיררכיה שלה מעולם לא הועמדה בספק. הוא החל את דרכו כחייל, אך לאחר פציעתו הוא עבר תהליך של שינוי רוחני ובסיכומו הקדיש עצמו לעבודת הקודש, חזיונות בהן הופיעה בפניו מרים, אם ישו וישו בעצמו הפכו אותו לנזיר, ולאחר מכן למוביל בתנועת הרפורמה הקתולית ששיאה היה הקמת מסדר הישועים בשנת 1534. הוא נפטר בשנת 1556 והוכרז כקדוש נוצרי בשנת 1622.

קורות חייו

חייל

הכנסייה (מפלט) של לויולה, נבנתה על מקום הולדתו של הקדוש.

חזיונותיו של איגנטיוס מלויולה, ציור של אנונימי מהמאה ה-17

טקס השבועה במונמרטר

האפיפיור פאולוס השלישי מקבל את תקנון מסדר הישועים מאיגנטיוס מלויולה

איגנטיוס לופז דה לויולה נולד בטירת לויולה שבעיירה אזפטיה שבמחוז גיפוסקואה בחבל הבסקים המהווה כיום חלק מספרד. הצעיר מבין 13 בני המשפחה, הוא הוטבל בשם איניגו. לא ידוע מתי החל להשתמש בשם איגנטיוס, אך ככל הנראה הוא בחר בשם זה משום שהוא מוכר טוב יותר באיטליה וצרפת. בשנת 1506 הוא שינה את שם משפחתו לדה לויולה על שם הטירה בה נולד ובה הפך לנושא כלים בשרות של אציל קרוב משפחה חואן ולאסקס דה קולאר (ספרדית: Velázquez de Cuéllar) שר האוצר של כתר קסטיליה. בשנת 1509 התגייס איגנטיוס מלויולה לשורות צבאו של דוכס נווארה אנטוניו מנריאקה דה לארה (ספרדית: Antonio Manrique de Lara) הוא התבלט ביכולותיו הארגוניות וכישוריו הדיפלומטיים ועלה בסולם החברתי. כחייל הוא השתתף בקרבות רבים שהתחוללו בספרד בתהליך ארוך ואלים של מלחמת כל בכל בין הממלכות העצמאיות בספרד. ממלכת נווארה סירבה להצטרף לליגה הקדושה נגד צרפת והכריזה על עצמה נייטרלית. צבא קסטיליה פלש לנווארה ובשנת 1521 נפצע איגנטיוס מפגיעת כדור תותח בשתי רגליו בעת המצור על טירת פמפלונה. העצם ברגלו התאחתה בצורה עקומה. הוא דאג שישברו את רגלו פעם נוספת במטרה שתתאחה ישר, אולם פיסת עצם נשארה בולטת. הוא דאג שינסרו אותה אולם רגלו הפגועה נותרה קצרה מרעותה ולכן לא התאפשר לו לחזור לשירות צבאי.

תהליך החלמתו היה איטי והוא נזקק למספר ניתוחים, תהליך מסובך וכואב, בתקופה בה לא היה ידוע דבר על חומרי הרדמה ומשככי כאבים. בתקופת החלמתו הארוכה החל איגנטיוס מלויולה לקרוא כתבים של אנשי רוח נוצריים העיקרי שבהם "חיי ישו" מאת לודולף מסכסוניה השפיע עליו עמוקות. הספר מתאר את הגותו של לודולף במשך 40 שנים, ובו מתעמק התאולוג הנוצרי בתולדות חיו של ישו מנתח לעומק את ספרי הבשורות תוך התייחסות לכתבי אבות הכנסייה ובעיקר בדה ונרביליס, אורליוס אוגוסטינוס והאפיפיור גרגוריוס הראשון. לודולף הטיף כי על המאמין להציב עצמו במרכז סיפור הבשורה והטיף לעבודת האל על ידי טכניקה בשם "הכוונה פשוטה" (אנגלית: Simple Contemplation) שהפכה להיות הבסיס לתרגול הרוחני של איגנטיוס מליולה. על פי טכניקה זו המתפלל מנסה לדמות את נוכחותו של ישו מתוך אמונה כי המחשבה של המתפלל היא כמבט המוכוון על ידי האמונה בצלוב. תפילה מדיטטיבית זו שונה בתכלית מתפילה באמצעות שימוש בקולו של המתפלל בדקלום של פסוקים.

איש דת

ספרד

הטקסטים הדתיים שקרא איגנטיוס מלויולה בתקופת החלמתו הפיחו בו שאיפה לנהל אורח חיים בדומה לאלו של פרנציסקוס מאסיזי שהטיף לחיי פרישות ועבודה והחליט להגשים את ייעודו על ידי פעילות מיסיונרית בארץ הקודש. לאחר החלמתו, במרץ 1522 הוא ביקר במנזר הבנדיקטיני סנטה מריה דה מונטסראט ושם הוא הפקיד את מדיו בפני איקונין של הבתולה, משם הוא המשיך אל העיר מנרסה שבקטלוניה, בסמוך לעיר הוא התגורר כנזיר במערה. חזיונות שהופיעו בפניו לאור יום, עוד בתקופת אשפוזו חזרו בתדירות גבוהה, בחזיונות אלו הופיעה ישות אמורפית שצורתה כנחש ובה משובצות עיניים נוצצות רבות. ישות זו הייתה מרחפת לצידו והקרינה אליו תקווה ויופי, אך עם העלמות החיזיון הוא הרגיש ריקנות וחוסר נחמה. בשנת 1523 הוא הגשים את רצונו להגיע לארץ הקודש, את הדרך הוא עשה כנזיר המתרגל חיי התנזרות מהבלי העולם והקרבה. שהייתו בארץ הקודש הייתה קצרה, הוא נחת בחופי ארץ ישראל ביום 3 בספטמבר ועזב את הארץ ביום 23 בספטמבר, ככל הנראה נוכחותו הקנאית- נוצרית וכוונותיו המיסיונריות גרמה לשליטי הארץ המוסלמים אי-נוחות והוא גורש.

עם חזרתו לספרד הוא החל במשימה חדשה, העמקת השכלתו שהוזנחה בשנים של מלחמות ולאחר מכן - פרישות. בגיל 39 הוא החל ללמוד דקדוק לטיני בברצלונה, בבית ספר זה הוא הצליח להוריד מחבל תליה אדם שניסה להתאבד, והשיב אותו לחיים לפרק זמן שהספיק לווידוי שלאחריו נפח המתאבד את נשמתו. פעולה זו של חסד נוצרי הכתה גלים בעיר כמעשה נס. בתקופה זו קרא איגנטיוס מלויולה את הספר Enchiridion Militis Christiani, "המדריך לאדם נוצרי" של ארסמוס מרוטרדם, ספר שהשפיע על דרכו העתידית. ביצירה קצרה זו, מוצגת המסגרת לחיים היומיומיים של אדם נוצרי, הטפה להתבוננות במהותו ומהות דבריו של ישו, תוך "דחייה" של הפורמליזם על משקל עשה לך רב. בבחנו את סכנות הפורמליזם דן ארסמוס בנזירות, הערצת קדושים, מלחמה, רוח המעמדות וחולשת החברה.

בברצלונה הוא התגורר בבית משפחה מקומית, בני המשפחה סיפרו כי לעתים, בלילות, הם היו רואים את איגנטיוס מלויולה על ברכיו או שוכב אפרקדן על הקרקע אחוז בהתרגשות יתרה ולעתים דומע. הם היו שומעים אותו חוזר על משפטים כגון: "או אלוהי, אהבתי וששון נפשי, אם בני אדם היו מכירים בך הם לעולם לא היו פוגעים בך! אלוהי, כמה גדול חסדך שאתה מרחם על חוטא כמוני"

לאחר שנתיים הוא עזב את ברצלונה ועבר ללמוד באוניברסיטת אלקלה שנוסדה בעיר אלקלה דה אנארס (ומאז שנת 1836 פועלת ממדריד) ולמד לוגיקה, פיזיקה ותאולוגיה, אך מצא שלימודים אלו סותרים את תפיסת עולמו. הוא עבר להתגורר בקיטון בבית החולים של העיר, לבש בגדי נזיר וחי מקיבוץ נדבות כשהוא מלווה ב 4 חברים איתם ערך אסיפות בבית החולים בהן פעל לעידוד מאמינים נוצרים ש"איבדו את דרכם". פעילותו לא נעלמה מעין שלטונות הכנסייה ומתנגדיו העלו טענות כי הוא עוסק בכישוף ושמו נקשר בטעות באגודת סתרים שהואשמה במינות וידועה בשם "אנשי האור" (alumbrados) שנרדפה על ידי הפרנציסקנים שעמדו בראש האינקוויזיציה ועסקו ברדיפת מינים. פעילותו הענפה של איגנטיוס מלויולה בהטפה בקרנות רחוב העלתה חשד בקרב שלטונות הכנסייה כי הוא קשור לפעילות אגודת הסתרים, והוא נעצר ונחקר על ידי האינקוויזיציה ושוחרר לאחר 42 ימים בכלא ביום 1 ביוני 1527, ולאחר שנוקה מחשד ואשמה, עם זאת שלטונות הכנסייה עדיין חששו מפעילותו והטפותיו והורו לו ולחבריו שלא ללבוש בגדי נזיר ייחודיים ושלא להעביר דרשות בכל נושא תאולוגי בפומבי או בד' אמות.

איגנטיוס מלויולה נפגש עם הארכיבישוף של טולדו שייעץ לו לעזוב את אלקלה ולהעתיק את מקום פעילותו לסלמנקה, שם הובטחה לו חסותו של הארכיבישוף. בסלמנקה חזר איגנטיוס להטיף בפני קהלים הולכים וגדלים ושוב משך אליו את תשומת לב וחשדם של אנשי הכנסייה, הבישוף של סלמנקה חשד כי דרשותיו מכילות דברי מינות החותרים תחת הדוגמה של הכנסייה וכלא אותו ל 22 יום בהם נחקר, נוקה מחשד ושוחרר. אחרי אירועים אלו החליט איגנטיוס מלויולה לעזוב את ספרד ועקר לצרפת.

במהלך שהותו בספרד ובשלב הראשון של עיצוב אישיותו כאיש דת והתגבשות רעיונותיו בנוגע לאמונה והפצתה כתב איגנטיוס מלויולה ספר בן 200 עמודים הידוע כ ספר תרגול הרוח (לטינית: Exercitia spiritualia). הספר נכתב בין השנים 1522 - 1524 ובו כתובים מחזורים של תפילות, מדיטציות ותרגילים מנטליים המסודרים ב 4 חלקים שאינם שווים באורכם, שכל אחד מהם נקרא גם שבוע. הספר נועד לקריאה רצופה לאורך חודש שלם ותפקידו להצית מחדש את אש האמונה הנוצרית ולחזק את המחויבות האישית של הקורא. הספר אושר לשימוש במוסדות הכנסייה הקתולית על ידי האפיפיור פאולוס השלישי בשנת 1548.

איגנטיוס פיתח תכנית תרגול ואימון אישית שעיקריה כתובים בספר תרגול הרוח. תכנית זו מבוססת על ציורים, שמקושרים כל אחד לאחת מאצבעות היד.

הציור הראשון - דמות מתפלל המודה לאלוהים, כי יש לזכור להודות לאל האחד והיחיד.

ציור שני - אדם כורע בפני יונה, המסמלת את רוח הקודש, כי יש לזכור לבקש הארה ולהודות על מה שהתקבל.

ציור שלישי - אדם עומד לפני ישו האוחז מגלב, כי על האדם לבחון את מעשיו ומחשבותיו.

ציור רביעי - אדם כורע בפני מזבח כנסייה ונושא מבטו אל עבר הצלוב, כי יש לבקש את סליחת האל.

ציור חמישי - אביר אוחז חרב ונאבק במפלצת, כי יש לזכור שיש לפעול למען האמונה.

צרפת

את המסע הארוך לצרפת עשה איגנטיוס מלויולה כשהוא יחף ונעזר במעט כסף שנתנו לו חבריו. כך בחורף של שנת 1528 הוא הגיע לפריס והחל ללמוד באוניברסיטת פריס. בשנתיים הראשונות לשהותו הוא השלים את לימודי הלטינית, ולאחר מכן למד פילוסופיה במשך 3 שנים. מצבו הכלכלי הקשה הביא אותו לפת לחם והוא התגורר בבית החולים סינט ג'יימס ונאלץ לקבץ נדבות ובעת חופשות מלימודים הוא נאלץ לבקש תמיכה מאנשי אצולה ספרדים פעם בפלנדריה ופעם ב אנגליה.

באחד המקרים שמע איגנטיוס מלויולה על צעיר המשמש כסרסור שהתעלם לחלוטין מכל פניותיו להיטיב את דרכיו. לילה חורפי אחד, הוא המתין לחוטא, כשהוא שקוע עד צווארו בבריכה של מי קרח. משזכה לתשומת לבו, פנה אליו: "לאן אתה הולך? האם אתה לא שומע את רעם הזעם האלוהי מעל ראשך? לך! ספק את תאוותך החייתית, אני אסבול פה על מנת להשקיט את זעם האל!" החוטא הזדעזע עד עמקי נשמתו מהאירוע ומהדברים שנאמרו חזר על עקבותיו ולאחר מכן חזר בתשובה.

פעילותו הנוצרית-קנאית ואורחות חייו הביאו עליו את חמתו של מנהל בית הספר ואיומים בהצלפה ציבורית הועלו על מנת למנוע מאחרים מללכת בעקבותיו. עם זאת שיחה בין איגנטיוס מליולה והדיקן הביאה למהפך, מנהל בית הספר הפך למעריץ והכריז על איגנטיוס מליולה כ"קדוש" והכיר אותו לפייר פאבר, שבהמשך הדרך חבר אליו להקמת מסדר היישועים. פרבר נטל את שבועת ההתנזרות מגיל צעיר אך נאלץ להאבק כנגד היצר הרע תוך שהוא סובל מחרדות והתקפים של יאוש וספק, הוא התוודה על קשייו בפני איגנטיוס מלויולה שבתמורה הכניס אותו לסוד התרגול הרוחני שפיתח, מדיטציה והמבחן העצמי שססיעו לפאבר להתנהל בחייו כנוצרי מאמין. לאחר מכן נפגש איגנטיוס מלויולה עם פרנסיסקו חאווייר שסיים באותו זמן ובגיל צעיר את חוק לימודיו וזכה בתואר מסטר בפילוסופיה, על פי התרשמותו של דה-לויולה הוא היה מלא בערך עצמו על הישגיו האקדמיים המרשימים. הלהט הדתי והתרגילים הרוחניים שמטרתם קירבה יתירה לאלוהים שינו את חאווייר הוא חזר בתשובה ודבק באיגנטיוס מלויולה.

ייסוד מסדר הישועים

אל החבורה הראשונית נוספו סטודנטים נוספים מהחוג לתאולוגיה באוניברסיטת פריס, כולם צעירים שנמשכו ללהט וכושר השכנוע של איגנטיוס מלויולה שהיה מבוגר מהם, הספרדים: דייגו ליינס בן 21, אלפונסו סלמרון בן 18 וניקולס בובדילה והפורטוגזי סימאו רודריגש. חבורה זו נדרה לדחות את הבלי העולם הזה ולהקדיש עצמם "לריפוי חולים ועבודת מיסיון בירושלים או ללכת מבלי לשאול לכל מקום אליו יורה האפיפיור ללכת". ביום 15 באוגוסט 1534 התקבצו חברי הקבוצה בקפלה של המונמארטר, חזרו על שבועתם בקול רם ונטלו מלחם הקודש. אירוע צנוע זה הביא ללידת מסדר הישועים, מהחשובים והמשפיעים בכנסייה הקתולית.

בשנת 1535 חזר איגנטיוס מלויולה לספרד, ולאחר ביקור בעיר מולדתו חזר ופגש את חברי המסדר, עתה 10 בסך הכול, בוונציה בינואר 1537. חברי המסדר עבדו בבתי חולים. האפיפיור פאולוס השלישי אפשר להם לקבל מינוי של כמרים של הכנסייה הקתולית. הם נאלצו לוותר על שאיפתם להגיע לארץ הקודש בגין מצב המלחמה שהיה שרוי בין ונציה לבין האימפריה העות'מאנית, על מנת לעודד ולאחד את חבורת חבריו בהיעדר מטרה ברורה החליט איגנטיוס מליולה למסד את פעילות הקבוצה ולהפוך למסדר דתי תחת השם "המסדר של ישו", לצורך זאת נטלו חברי המסדר החדש שבועה נוספת - נאמנות לישו וציות לגנרל (מפקח) שמינויו נעשה לכול החיים וסמכותו מוחלטת, נושא התפקיד היה כפוף אך ורק לאפיפיור, המפקח הראשון של מסדר הישועים היה איגנטיוס מליולה.

הוא קבע כי חבר המסדר הישועי ייקח על עצמו שבועה רביעית נוספת והיא כוללת את יסודות הקיום ומטרות המסדר, ציות מלא להוראות האפיפיור והנכונות ללכת ו"להציל" נשמות עבור הנצרות בכל מקום. בנוסף, הישועים נשבעו שלא להיות בעלי רכוש או הכנסות כספיות באופן פרטי. האפיפיור מינה ועדה של 3 קרדינלים לבחון את המסדר החדש ועל פי המלצתם אישר את הקמתו ביום 27 בספטמבר 1540 בבולה שאישרה את מינויו של איגנטיוס מליולה כמפקח עליון של המסדר ונכנס רשמית לתפקידו בפסחא של שנת 1541.

• 

  פייר פאבר

• 

  פרנסיסקו חאווייר

• 

  דייגו ליינס

• 

  אלפונסו סלמרון

המפקח העליון של מסדר היישועים

עם מינויו של איגנטיוס מלויולה למפקח העליון של המסדר החל קצב גיוס החברים החדשים לגדול ובמקביל החלו לגדול מספר המשימות אליהן נשלחו חברי המסדר, ברובן היו אלו משימות מיסיונריות ברחבי העולם על פי בקשות של שליטי האימפריות האירופאיות. לאחר פתיחת בית ספר ישועי מצליח במסינה שבסיציליה החלו הישועים לפתוח בתי ספר ברחבי אירופה. שעתו הגדולה של המסדר והעומד בראשו הגיע בעת הקונטרה-רפורמציה, תקופה הידועה גם בשם הרפורמציה הקתולית, שבעיקרה הייתה תנועה רחבה של שינוי והתחדשות של הנצרות הקתולית, בין השאר בתגובה על הרפורמציה הפרוטסטנטית. מסדר הישועים, היה המסדר החדש האפקטיבי ביותר במאבק בין שתי הכנסיות הנוצריות העיקריות. הישועים ארגנו את מסדרם באופן צבאי, בחירה זהירה של חבריו, הכשרה קפדנית ומשמעת קשוחה. חבריו נשבעו לעוני, משמעת ונזירות וכך הציבו דוגמה לכנסייה כולה. הם נעשו למטיפים ומחנכים של שליטי המדינות הקתוליות, והיה להם חלק משמעותי בהתרחבות הכנסייה באמריקות ובאסיה, תוך פעילות מיסיונרית שהייתה נרחבת יותר מזו של הפרוטסטנטים. הישועים היו נאמנים ישירות לאפיפיור וכך נתנו לו לגיטימיות, וזאת בניגוד מוחלט לפרוטסטנטיות ששללה את דמותו. בין השנים 1553 עד ל1555 הכתיב איגנטיוס מלויולה את קורות חייו למזכירו האישי. כתבים אלו מהווים מפתח להבנת השקפת עולמו ולפרשנות על הספר "תרגול הרוח". ביוגרפיה זו נשמרה בארכיון במשך 150 שנה עד לפרסומה במסגרת האנציקלופדיה הקתולית מעשי הקדושים (לטינית:Acta Sanctorum). ב-31 ביולי 1556 נפטר איגנטיוס מלויולה ברומא כתוצאה מהתפרצות של מחלת מלריה.

הפיכתו לקדוש

לאחר מותו החלה הכנסייה הקתולית להפוך את איגנטיוס מלויולה לקדוש. הוא הפך תהליך של ביאטיפיקציה על ידי האפיפיור פאולוס החמישי ביולי 1609 וב-13 במרץ 1622 הכריז עליו האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר לקדוש. יום מותו נקבע ליום בו נערכות חגיגות לזכרו, הוא נחשב לפטרון של חיילים קתוליים ובאופן מיוחד המסדר הצבאי של הפיליפינים (לטינית:Ordinariatus Militaris Philippinensis) וכן כפטרון של חבל הבסקים ושל ערים בחבל.

מורשתו

על שמו של איגנטיוס מלויולה הוקמה בזיליקה בסמוך למקום בו הוא נולד בחבל הבסקים. בית הולדתו הפך למוזיאון המשולב בקומפלקס של הבזיליקה. אולם מורשתו העיקרית היא מפעל חייו - המסדר הישועי שהוא המסדר הדתי הגדול ביותר של כמרים ונזירים בכנסייה הקתולית ובו 19,216 משרתים בכהונה, ב-112 מדינות בעולם. מספר חברי המסדר הגדול ביותר נמצא בהודו ואחריו בארצות הברית. עבודת המסדר מתמקדת בשליחויות בתחומי המיסיון, זכויות אדם, צדק חברתי ובמיוחד השכלה גבוהה. המסדר מפעיל מכללות ואוניברסיטאות במדינות שונות בעולם ופעיל במיוחד בפיליפינים ובהודו. בארצות הברית לבדה מפעיל המסדר 50 מכללות, אוניברסיטאות ובתי ספר תיכוניים. הצהרת כוונות אופיינית למוסד חינוכי ישועי תדגיש את רעיון היותו של ישו דוגמה לחיי האדם, שאיפה למצוינות בהוראה והוראת התפתחות עצמית רוחנית ואינטלקטואלית המלווה את התלמידים לאורך חייהם.

ראו גם

• פרנסיסקו חאווייר
• אלסנדרו ואליניאנו
• מטאו ריצ'י

לקריאה נוספת

• אליעזר ויצטום, מסעו של איגנטיוס מלאיולה לירושלים, ארץ וטבע, 79, תשס"ב, עמ' 67-73 ‬