איגנטיוס מלויולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איגנטיוס מלויולה
St Ignatius of Loyola (1491-1556) Founder of the Jesuits.jpg
תאריך לידה 1491 בספרד
תאריך פטירה 31 ביולי 1556 ברומא (בגיל 65)
קדוש עבור הכנסייה הקתולית. השיתוף האנגליקני
ביאטיפיקציה 27 ביולי 1609 על ידי האפיפיור פאולוס החמישי
קנוניזציה 27 במרץ 1622 על ידי גרגוריוס החמישה עשר
חג 31 ביולי
פטרון של מחוז הבסקים, חיילים, מורים, ‏‏ישועים
איגנטיוס עם שריון אבירים

איגנטיוס מלויולה או (בתעתיק מקובל נוסף) איגנציוס מלויולה (בסקית:Ignazio Loiolakoa ספרדית:Ignacio de Loyola) ‏(1491- 31 ביולי 1556) היה אציל, לוחם, תאולוג, מייסד מסדר הישועים ומנהיגו הראשון. במהלך הקונטרה-רפורמציה הוא הוכיח עצמו כחייל ומנהיג דתי, שנאמנותו לכנסייה הקתולית, מוסדותיה וההיררכיה שלה מעולם לא הועמדה בספק. הוא החל את דרכו כחייל, אך לאחר פציעתו הוא עבר תהליך של שינוי רוחני ובסיכומו הקדיש עצמו לעבודת הקודש. חזיונות שבהם הופיעה בפניו מרים, אם ישו וישו בעצמו הפכו אותו לנזיר, ולאחר מכן למוביל בתנועת הרפורמה הקתולית ששיאה היה הקמת מסדר הישועים בשנת 1534. הוא נפטר בשנת 1556 והוכרז כקדוש נוצרי בשנת 1622.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה (מפלט) של לויולה, נבנתה על מקום הולדתו של הקדוש.
חזיונותיו של איגנטיוס מלויולה, ציור של אנונימי מהמאה ה-17
טקס השבועה במונמרטר
האפיפיור פאולוס השלישי מקבל את תקנון מסדר הישועים מאיגנטיוס מלויולה

איגנטיוס לופז דה לויולה נולד בטירת לויולה שבעיירה אזפטיה שבמחוז גיפוסקואה בחבל הבסקים המהווה כיום חלק מספרד. הצעיר מבין 13 בני המשפחה, הוא הוטבל בשם איניגו. לא ידוע מתי החל להשתמש בשם איגנטיוס, אך ככל הנראה הוא בחר בשם זה משום שהוא מוכר טוב יותר באיטליה ובצרפת. בשנת 1506 שינה את שם משפחתו לדה לויולה, על שם הטירה בה נולד ובה הפך לנושא כלים בשרות שר האוצר של כתר קסטיליה, חואן ולאסקס דה קולאר (ספרדית: Velázquez de Cuéllar), שהיה אציל קרוב משפחתו. בשנת 1509 התגייס איגנטיוס מלויולה לשורות צבאו של דוכס נווארה אנטוניו מנריאקה דה לארה (ספרדית: Antonio Manrique de Lara). הוא התבלט ביכולותיו הארגוניות ובכישוריו הדיפלומטיים ועלה בסולם החברתי. כחייל השתתף בקרבות רבים שהתחוללו בספרד, בתהליך ארוך ואלים של מלחמת כל בכל בין הממלכות העצמאיות בספרד. ממלכת נווארה סירבה להצטרף לליגה הקדושה נגד צרפת והכריזה על עצמה נייטרלית. צבא קסטיליה פלש לנווארה ובשנת 1521 נפצע איגנטיוס בשתי רגליו מפגיעת כדור תותח בעת המצור על טירת פמפלונה. העצם ברגלו התאחתה בצורה עקומה. הוא דאג שישברו את רגלו פעם נוספת כדי שתתאחה ישר, אולם פיסת עצם נשארה בולטת. הוא דאג שינסרו אותה אולם רגלו הפגועה נותרה קצרה מרעותה ולכן לא התאפשר לו לחזור לשירות צבאי.

תהליך החלמתו היה איטי והוא נזקק למספר ניתוחים, תהליך מסובך וכואב, בתקופה בה לא היה ידוע דבר על חומרי הרדמה ומשככי כאבים. בתקופת החלמתו הארוכה החל איגנטיוס מלויולה לקרוא כתבים של אנשי רוח נוצריים. העיקרי שבהם, "חיי ישו" מאת לודולף מסכסוניה, השפיע עליו עמוקות. הספר מתאר את הגותו של לודולף במשך 40 שנים, ובו מתעמק התאולוג הנוצרי בתולדות חייו של ישו, מנתח לעומק את ספרי הבשורות תוך התייחסות לכתבי אבות הכנסייה ובעיקר בדה ונרביליס, אורליוס אוגוסטינוס והאפיפיור גרגוריוס הראשון. לודולף הטיף כי על המאמין להציב עצמו במרכז סיפור הבשורה והטיף לעבודת האל על ידי טכניקה בשם "הכוונה פשוטה" (אנגלית: Simple Contemplation) שהפכה להיות הבסיס לתרגול הרוחני של איגנטיוס מלויולה. על פי טכניקה זו המתפלל מנסה לדמות את נוכחותו של ישו מתוך אמונה כי מחשבת המתפלל היא כמבט המוכוון על ידי האמונה בצלוב. תפילה מדיטטיבית זו שונה בתכלית מתפילה באמצעות שימוש בקולו של המתפלל בדקלום של פסוקים.

איש דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסטים הדתיים שקרא איגנטיוס מלויולה בתקופת החלמתו הפיחו בו שאיפה לנהל אורח חיים בדומה לאלו של פרנציסקוס מאסיזי, שהטיף לחיי פרישות ועבודה והחליט להגשים את ייעודו על ידי פעילות מיסיונרית בארץ הקודש. לאחר החלמתו, במרץ 1522, הוא ביקר במנזר הבנדיקטיני סנטה מריה דה מונטסראט ושם הפקיד את מדיו בפני איקונין של הבתולה. משם המשיך אל העיר מנרסה שבקטלוניה, והתגורר בסמוך אליה כנזיר במערה. חזיונות שהופיעו בפניו לאור יום עוד בתקופת אשפוזו חזרו בתדירות גבוהה. בחזיונות אלו הופיעה ישות אמורפית שצורתה כנחש ובה משובצות עיניים נוצצות רבות. ישות זו הייתה מרחפת לצדו והקרינה אליו תקווה ויופי, אך עם היעלמות החיזיון הוא הרגיש ריקנות וחוסר נחמה. בשנת 1523 הגשים את רצונו להגיע לארץ הקודש. את הדרך עשה כנזיר המתרגל חיי התנזרות מהבלי העולם והקרבה. שהייתו בארץ הקודש הייתה קצרה, הוא נחת בחופי ארץ ישראל ב-3 בספטמבר ועזב את הארץ ב-23 בספטמבר. ככל הנראה נוכחותו הקנאית-נוצרית וכוונותיו המיסיונריות גרמו לשליטי הארץ המוסלמים אי-נוחות, והוא גורש.

עם חזרתו לספרד החל במשימה חדשה: העמקת השכלתו שהוזנחה בשנים של מלחמות ולאחר מכן - פרישות. בגיל 39 החל ללמוד דקדוק לטיני בברצלונה. בבית ספר זה הצליח להוריד מחבל תלייה אדם שניסה להתאבד, והשיב אותו לחיים לפרק זמן שהספיק לווידוי, שלאחריו נפח המתאבד את נשמתו. פעולה זו של חסד נוצרי היכתה גלים בעיר כמעשה נס. בתקופה זו קרא איגנטיוס מלויולה את הספר Enchiridion Militis Christiani, "המדריך לאדם נוצרי" של ארסמוס מרוטרדם, ספר שהשפיע על דרכו העתידית. ביצירה קצרה זו מוצגת המסגרת לחיים היומיומיים של אדם נוצרי, הטפה להתבוננות במהותו ומהות דבריו של ישו, תוך "דחייה" של הפורמליזם על משקל עשה לך רב. בבחנו את סכנות הפורמליזם דן ארסמוס בנזירות, הערצת קדושים, מלחמה, רוח המעמדות וחולשת החברה.

בברצלונה התגורר איגנטיוס מלויולה בבית משפחה מקומית. בני המשפחה סיפרו כי לעתים, בלילות, הם היו רואים את איגנטיוס על ברכיו או שוכב אפרקדן על הקרקע, אחוז התרגשות יתרה ולעתים דומע. הם היו שומעים אותו חוזר על משפטים כגון: "או אלוהי, אהבתי וששון נפשי, אם בני אדם היו מכירים בך הם לעולם לא היו פוגעים בך! אלוהי, כמה גדול חסדך שאתה מרחם על חוטא כמוני" ‏[1]

לאחר שנתיים עזב איגנטיוס את ברצלונה ועבר ללמוד באוניברסיטת אלקלה שנוסדה בעיר אלקלה דה אנארס (ומאז שנת 1836 פועלת ממדריד). הוא למד לוגיקה, פיזיקה ותאולוגיה, אך מצא שלימודים אלו סותרים את תפיסת עולמו. הוא עבר להתגורר בקיטון בבית החולים של העיר, לבש בגדי נזיר וחי מקיבוץ נדבות כשהוא מלווה בארבעה חברים איתם ערך בבית החולים אסיפות, שבהן פעל לעידוד מאמינים נוצרים ש"איבדו את דרכם". פעילותו לא נעלמה מעיני שלטונות הכנסייה. מתנגדיו העלו טענות כי הוא עוסק בכישוף ושמו נקשר בטעות באגודת סתרים הידועה בשם "אנשי האור" (alumbrados), שהואשמה במינות ונרדפה על ידי הפרנציסקנים, שעמדו בראש האינקוויזיציה ועסקו ברדיפת מינים. פעילותו הענפה של איגנטיוס מלויולה בהטפה בקרנות רחוב העלתה חשד בקרב שלטונות הכנסייה כי הוא קשור לפעילות אגודת הסתרים. הוא נעצר ונחקר על ידי האינקוויזיציה, ושוחרר ב-1 ביוני 1527, לאחר 42 ימים בכלא, אחרי שנוקה מחשד ואשמה. עם זאת, שלטונות הכנסייה עדיין חששו מפעילותו ומהטפותיו והורו לו ולחבריו שלא ללבוש בגדי נזיר ייחודיים, ושלא להעביר דרשות בכל נושא תאולוגי בפומבי או בד' אמות.

איגנטיוס מלויולה נפגש עם הארכיבישוף של טולדו שייעץ לו לעזוב את אלקלה ולהעתיק את מקום פעילותו לסלמנקה, שם הובטחה לו חסותו של הארכיבישוף. בסלמנקה חזר איגנטיוס להטיף בפני קהלים הולכים וגדלים ושוב משך אליו את תשומת לבם וחשדם של אנשי הכנסייה, הבישוף של סלמנקה חשד כי דרשותיו מכילות דברי מינות החותרים תחת הדוגמה של הכנסייה וכלא אותו ל-22 יום שבמהלכם נחקר, נוקה מחשד ושוחרר. אחרי אירועים אלו החליט איגנטיוס מלויולה לעזוב את ספרד ועקר לצרפת.

במהלך שהותו בספרד ובשלב הראשון של עיצוב אישיותו כאיש דת והתגבשות רעיונותיו בנוגע לאמונה והפצתה, כתב איגנטיוס מלויולה ספר בן 200 עמודים הידוע כספר תרגילים רוחניים (לטינית: Exercitia spiritualia). הספר נכתב בין השנים 1522 - 1524 ובו כתובים מחזורים של תפילות, מדיטציות ותרגילים מנטליים המסודרים בארבעה חלקים שונים באורכם, שכל אחד מהם נקרא גם שבוע. הספר נועד לקריאה רצופה לאורך חודש שלם ותפקידו להצית מחדש את אש האמונה הנוצרית ולחזק את המחויבות האישית של הקורא. האפיפיור פאולוס השלישי אישר את הספר לשימוש במוסדות הכנסייה הקתולית בשנת 1548.

איגנטיוס פיתח תוכנית תרגול ואימון אישית שעיקריה כתובים בספר התרגילים הרוחניים. תוכנית זו מבוססת על ציורים, שמקושרים כל אחד לאחת מאצבעות היד.

הציור הראשון - דמות מתפלל המודה לאלוהים, כי יש לזכור להודות לאל האחד והיחיד.

ציור שני - אדם כורע בפני יונה, המסמלת את רוח הקודש, כי יש לזכור לבקש הארה ולהודות על מה שהתקבל.

ציור שלישי - אדם עומד לפני ישו האוחז מגלב, כי על האדם לבחון את מעשיו ומחשבותיו.

ציור רביעי - אדם כורע בפני מזבח כנסייה ונושא מבטו אל עבר הצלוב, כי יש לבקש את סליחת האל.

ציור חמישי - אביר אוחז חרב ונאבק במפלצת, כי יש לזכור שיש לפעול למען האמונה.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המסע הארוך לצרפת עשה איגנטיוס מלויולה כשהוא יחף, ונעזר במעט כסף שנתנו לו חבריו. כך בחורף של שנת 1528 הוא הגיע לפריז והחל ללמוד באוניברסיטת פריז. בשנתיים הראשונות לשהותו הוא השלים את לימודי הלטינית, ולאחר מכן למד פילוסופיה במשך שלוש שנים. מצבו הכלכלי הקשה הביא אותו לכדי פת לחם והוא התגורר בבית החולים סינט ג'יימס ונאלץ לקבץ נדבות ובעת חופשות מלימודים הוא נאלץ לבקש תמיכה מאנשי אצולה ספרדים פעם בפלנדריה ופעם באנגליה.

באחד המקרים שמע איגנטיוס על צעיר המשמש כסרסור, שהתעלם לחלוטין מכל פניותיו להיטיב את דרכיו. לילה חורפי אחד, הוא המתין לחוטא, כשהוא שקוע עד צווארו בבריכה של מי קרח. משזכה לתשומת לבו, פנה אליו: "לאן אתה הולך? האם אתה לא שומע את רעם הזעם האלוהי מעל ראשך? לך! ספק את תאוותך החייתית, אני אסבול פה על מנת להשקיט את זעם האל!" החוטא הזדעזע עד עמקי נשמתו מהאירוע ומהדברים שנאמרו, חזר על עקבותיו ולאחר מכן חזר בתשובה.

פעילותו הנוצרית-קנאית ואורחות חייו הביאו עליו את חמתו של מנהל בית הספר ואיומים בהצלפה ציבורית הועלו על מנת למנוע מאחרים מללכת בעקבותיו. עם זאת שיחה בין איגנטיוס והדיקן הביאה למהפך: מנהל בית הספר הפך למעריץ והכריז על איגנטיוס מלויולה כ"קדוש" והכיר אותו לפייר פאבר, שבהמשך הדרך חבר אליו להקמת מסדר הישועים. פאבר נשבע את שבועת ההתנזרות מגיל צעיר אך נאלץ להאבק ביצר הרע תוך שהוא סובל מחרדות והתקפים של יאוש וספק, הוא התוודה על קשייו בפני איגנטיוס, שבתמורה הכניס אותו לסוד התרגול הרוחני שפיתח, המדיטציה והמבחן העצמי שסייעו לפאבר להתנהל בחייו כנוצרי מאמין. לאחר מכן נפגש איגנטיוס עם פרנסיסקו חאווייר שסיים באותו זמן ובגיל צעיר את חוק לימודיו וזכה בתואר מסטר בפילוסופיה, על פי התרשמותו של דה-לויולה הוא היה מלא בערך עצמו על הישגיו האקדמיים המרשימים. הלהט הדתי והתרגילים הרוחניים שמטרתם קרבה יתירה לאלוהים שינו את חאווייר: הוא חזר בתשובה ודבק באיגנטיוס מלויולה.

ייסוד מסדר הישועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל החבורה הראשונית נוספו סטודנטים נוספים מהחוג לתאולוגיה באוניברסיטת פריז, כולם צעירים שנמשכו ללהט ולכושר השכנוע של איגנטיוס מלויולה שהיה מבוגר מהם. הראשונים בהם היו ארבעה: הספרדים: דייגו ליינס בן 21, אלפונסו סלמרון בן 18 וניקולס בובדילה והפורטוגזי סימאו רודריגש. חבורה זו נדרה לדחות את הבלי העולם הזה ולהקדיש עצמם "לריפוי חולים ועבודת מיסיון בירושלים או ללכת מבלי לשאול לכל מקום אליו יורה האפיפיור ללכת". ב-15 באוגוסט 1534 התקבצו חברי הקבוצה בקפלה על גבעת מונמארטר, חזרו על שבועתם בקול רם ונטלו מלחם הקודש. אירוע צנוע זה הביא ללידת מסדר הישועים, מהחשובים והמשפיעים בכנסייה הקתולית.

בשנת 1535 חזר איגנטיוס מלויולה לספרד, ולאחר ביקור בעיר הולדתו חזר ובינואר 1537 פגש בוונציה את חברי המסדר, עתה עשרה בסך הכול. חברי המסדר עבדו בבתי חולים. האפיפיור פאולוס השלישי אפשר להם לקבל מינוי של כמרים של הכנסייה הקתולית. הם נאלצו לוותר על שאיפתם להגיע לארץ הקודש בגלל המלחמה בין ונציה לבין האימפריה העות'מאנית, על מנת לעודד ולאחד את חבורת חבריו בהיעדר מטרה ברורה, החליט איגנטיוס מלויולה למסד את פעילות הקבוצה ולהפוך למסדר דתי בשם "המסדר של ישו". לצורך זאת נשבעו חברי המסדר החדש שבועה נוספת - נאמנות לישו וציות לגנרל (מפקח) שמינויו נעשה לכל החיים וסמכותו מוחלטת. נושא התפקיד היה כפוף אך ורק לאפיפיור.

המפקח הראשון של מסדר הישועים היה איגנטיוס עצמו. הוא קבע כי חבר המסדר הישועי ייקח על עצמו שבועה רביעית נוספת והיא כוללת את יסודות הקיום ומטרות המסדר, ציות מלא להוראות האפיפיור והנכונות ללכת ו"להציל" נשמות עבור הנצרות בכל מקום. בנוסף נשבעו הישועים שלא להיות בעלי רכוש או הכנסות כספיות באופן פרטי. האפיפיור מינה ועדה של שלושה קרדינלים לבחון את המסדר החדש ועל פי המלצתם אישר את הקמתו ב-27 בספטמבר 1540, בבולה שאישרה את מינויו של איגנטיוס מלויולה כמפקח עליון של המסדר. הוא נכנס רשמית לתפקידו בפסחא של שנת 1541.

המפקח העליון של מסדר הישועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מינויו של איגנטיוס מלויולה למפקח העליון של המסדר החל קצב גיוס החברים החדשים לגדול ובמקביל החל לגדול מספר המשימות שאליהן נשלחו חברי המסדר. ברובן היו אלו משימות מיסיונריות ברחבי העולם, על פי בקשות של שליטי האימפריות האירופיות. לאחר פתיחת בית ספר ישועי מצליח במסינה שבסיציליה החלו הישועים לפתוח בתי ספר ברחבי אירופה. שעתם הגדולה של המסדר והעומד בראשו הגיעה בעת הקונטרה-רפורמציה, תקופה הידועה גם בשם הרפורמציה הקתולית, שבעיקרה הייתה תנועה רחבה של שינוי והתחדשות של הנצרות הקתולית, בין השאר בתגובה על הרפורמציה הפרוטסטנטית. מסדר הישועים היה המסדר החדש האפקטיבי ביותר במאבק בין שתי הכנסיות הנוצריות העיקריות. הישועים ארגנו את מסדרם באופן צבאי, בחירה זהירה של חבריו, הכשרה קפדנית ומשמעת קשוחה. חבריו נשבעו לעוני, למשמעת ולנזירות וכך הציבו דוגמה לכנסייה כולה. הם נעשו למטיפים ומחנכים של שליטי המדינות הקתוליות, והיה להם חלק משמעותי בהתרחבות הכנסייה באמריקות ובאסיה, תוך פעילות מיסיונרית שהייתה נרחבת יותר מזו של הפרוטסטנטים. הישועים היו נאמנים ישירות לאפיפיור וכך נתנו לו לגיטימציה, זאת בניגוד מוחלט לפרוטסטנטיות ששללה את דמותו. בין השנים 1553 עד ל1555 הכתיב איגנטיוס מלויולה את קורות חייו למזכירו האישי. כתבים אלו מהווים מפתח להבנת השקפת עולמו ולפרשנות על הספר "תרגול הרוח". ביוגרפיה זו נשמרה בארכיון במשך 150 שנה עד לפרסומה במסגרת האנציקלופדיה הקתולית מעשי הקדושים (לטינית: Acta Sanctorum). ב-31 ביולי 1556 נפטר איגנטיוס מלויולה ברומא כתוצאה מהתפרצות של מחלת מלריה.

הפיכתו לקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו החלה הכנסייה הקתולית להפוך את איגנטיוס מלויולה לקדוש. הוא הפך תהליך של ביאטיפיקציה על ידי האפיפיור פאולוס החמישי ביולי 1609 וב-13 במרץ 1622 הכריז עליו האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר כעל קדוש. יום מותו נקבע ליום בו נערכות חגיגות לזכרו, הוא נחשב לפטרון של חיילים קתוליים ובאופן מיוחד המסדר הצבאי של הפיליפינים (לטינית: Ordinariatus Militaris Philippinensis) וכן כפטרון של חבל הבסקים ושל ערים בחבל.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של איגנטיוס מלויולה הוקמה בזיליקה בסמוך למקום שבו נולד, בחבל הבסקים. בית הולדתו הפך למוזיאון המשולב בקומפלקס של הבזיליקה. אולם מורשתו העיקרית היא מפעל חייו - המסדר הישועי שהוא המסדר הדתי הגדול ביותר של כמרים ונזירים בכנסייה הקתולית ובו כ-20,000 משרתים בכהונה, ב-112 מדינות בעולם. חברי המסדר הרבים ביותר נמצאים בהודו ואחריה - בארצות הברית. עבודת המסדר מתמקדת בשליחויות בתחומי המיסיון, זכויות אדם, צדק חברתי ובמיוחד השכלה גבוהה. המסדר מפעיל מכללות ואוניברסיטאות במדינות שונות בעולם ופעיל במיוחד בפיליפינים ובהודו. בארצות הברית לבדה מפעיל המסדר 50 מכללות, אוניברסיטאות ובתי ספר תיכוניים. הצהרת כוונות אופיינית למוסד חינוכי ישועי תדגיש את רעיון היותו של ישו דוגמה לחיי האדם, שאיפה למצוינות בהוראה והוראת התפתחות עצמית רוחנית ואינטלקטואלית המלווה את התלמידים לאורך חייהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ויצטום, מסעו של איגנטיוס מלאיולה לירושלים, ארץ וטבע, 79, תשס"ב, עמ' 67-73 ‬

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rev. Alban Butler (1711–73). Volume VII: July. The Lives of the Saints. 1866. חיי הקדושים מאת בטלר, איגנסיוס מלויולה פסקה 14