פאראטי

**פאראטי ואיליה גראנדה – תרבות ומגוון ביולוגי**
**Paraty e Ilha Grande: cultura e biodiversidade**
**אתר מורשת עולמית**
	מפת אתר המורשת. הקו האדום מתאר את גבולות אזור החיץ. בירוק המרכיבים של אתר המורשת. מספר 1 ו-4 הם שמורות על היבשת, 2 ו-3 הם שמורות על האי איליה גראנדה ו-5 הוא בפועל שני שטחים היסטוריים בעיר פאראטי
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית מעורב בשנת 2019, לפי קריטריונים 5 ו-10
מדינה	ברזיל
שטח האתר	1,731.64 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ	2,589.21 קילומטרים רבועים
	www.pmparaty.rj.gov.br

**פאראטי**
**Paraty**
סמל פאראטי	דגל פאראטי
מדינה	ברזיל
מדינה	ריו דה ז'ניירו
תאריך ייסוד	1597
שטח	928.47 קמ"ר
גובה	5.0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	43,680 (1 ביולי 2020)
קואורדינטות	23°13′10″S 44°42′53″W / 23.219444444444°S 44.714722222222°W
אזור זמן	UTC -3
	pmparaty.rj.gov.br paratyonline.com
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ברזיל רגילה) ברזיליה ריו דה ז'ניירו סאו פאולו סלבדור פורטלזה בלו הוריזונטה קוריטיבה מנאוס רסיפה פורטו אלגרה בלם אורוגוואי ארגנטינה צ'ילה פרגוואי בוליביה פרו קולומביה ונצואלה גויאנה האוקיינוס האטלנטי פאראטי

פאראטי (בפורטוגזית: Paraty או Parati, הגייה מדויקת: פאראצ'י) היא רשות מקומית במדינת ריו דה זנ'יירו שבברזיל שהשתמרה בה התיישבות של האימפריה הפורטוגזית והאימפריה הברזילאית. בעיר חיים כ-36 אלף תושבים והיא ממוקמת בקוסטה ורדה. המרכז ההיסטורי של העיר וכן חלקים מהיער האטלנטי השוכנים באזור פאראטי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו בשנת 2019. אתר המורשת העולמית נקרא "פאראטי ואיליה גראנדה" והוכנס לרשימה בשל עמידתו בקריטריונים 5 ו-10.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה שוכנת במפרץ איליה גראנדה שמכיל איים טרופיים רבים המתנשאים לגובה של כ-1,300 מטר. מאחורי היערה יש יערות טרופיים, הרים ומפלי מים. זו העיר הדרומית ביותר וכן העיר המערבית ביותר במדינת ריו דה ז'ניירו.

פאראטי נחשבת לציון דרך היסטורי לאומי לפי ארגון IPHAN. יותר מ-80% משטחה מוגן על ידי מספר יחידות שימור:

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורה בפאראטי נעה בין 16 מעלות צלזיוס ל-37 מעלות צלזיוס. החודש הרטוב ביותר בפאראטי הוא פברואר. החום בפאראטי ממותן בידי רוח ימית המאפשרת ירידת משקעים בחודשי הקיץ.

סמלים עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל פארטי אומץ ב-12 באוגוסט 1967. צבע הזהב מסמל כוח, הכסף מייצג תמימות, האדום מייצג אומץ, הכחול מייצג שלווה, והצבע הירוק מייצג שפע.

אדום, לבן וכחול הם שלושת הצבעים ששימשו באופן מסורתי לקישוט הבתים ההיסטוריים של העיר. הצבעים מוצגים בשלושה פסים אנכיים, כשבמרכזם מעיל נשק. הכוכב הלבן הגדול על הפס האדום מסמל את המחוז הראשון של העיר, ועל הפס הכחול שני כוכבים קטנים מייצגים את המחוזות השני והשלישי. שלושת הכוכבים ממוקמים בצורה משולשת, כמחווה לנוכחות החזקה של מסדר הבונים החופשיים בארכיטקטורה של העיר. הכתר מייצג את המסורות המלכותיות שגילו את הארץ וייסדו את המדינה העצמאית. הסיבה האמיתית לירוק היא הבית הפורטוגלי של בראגאנסה וצהוב לבית האוסטרי של הבסבורג (דום פדרו הראשון ודונה לאופולדינה).

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבע הירוק מייצג את שבט הגוארני, התושבים הראשונים בפאראטי .
הרבע באדום מייצג חותם ששימש בתקופה הקולוניאלית לאימות מסמכים רשמיים.
הרבע הלבן מתייחס לשפת הטופי שממנה מגיע שם העיר.
הרבע הכחול מייצג את הסגנון הארכיטקטורי שבו העיר נבנתה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר נוסד בשנת 1597.^[1] והוקם רשמית כעיירה על ידי קולוניסטים פורטוגלים בשנת 1667, באזור מאוכלס על ידי עמים ילידים ביבשת אמריקה.

אנשי גואיאנאס, שבט אינדיאני שהמתגורר במקום בו נמצאת כיום העיר כינו את כל האזור "פאראטי". בשפת השבט "פאראטי" פירושו "נהר דגים". השם "פאראטי" אומץ בידי הפורטוגלים.

שביל הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גילוי מכרות הזהב העשירים בעולם בשנת 1696 בהרי מינאס ז'ראיס, הפך פאראטי לנמל ייצוא זהב לריו דה ז'ניירו ומשם לפורטוגל. הבהלה לזהב שבאה לאחר מכן הובילה להקמת "קמיניו דו אורו" (בעברית: "שביל הזהב"), דרך של כ-1200 קילומטרים הסלולה באזורים תלולים עם אבנים גדולות, שחיברה את פאראטי לדיאמנטינה דרך אורו פרטו וטירדנטס (אנ'). השביל שימש לא רק לצורך הובלת זהב אלא גם לצורך העברת אספקה, כורים ועבדים אפריקאים ברכבת פרדות מעל ההרים לאזורי כריית הזהב ומהם. בשני קטעים של שביל זהב בוצעו חפירות ארכאולוגיות ליד פאראטי וכיום הם מהווים יעד תיירותי. בגלל התקפות של פיראטים שפקדו את האיים והמפרצונים של מפרץ אנגרה דוס רייז על ספינות עמוסות זהב הופסק השימוש בשביל הזהב. את שביל הזהב החליפה דרך יבשתית ממינס גיר לריו דה ז'ניירו, שהייתה בטוחה יותר לשימוש. באוגוסט 2004 הציעו להכניס את שביל הזהב לרשימת אתרי המורשת העולמית, אך הוא לא התקבל לרשימה.

אבנים בשביל הזהב
שביל הזהב
מטיילים בשביל הזהב
נוף משביל הזהב

תחייה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הכלכלית של העיר התחדשה בזכות הסחר בקפה בעמק של נהר פאראיבה דו סול בתחילת המאה ה-19, והוחלט לבנות רכבת שתגיע מפאראטי לריו דה ז'ניירו בזמן קצר יותר ובמחיר נמוך יותר. העיר עברה פרחה כלכלית שוב לקראת סוף המאה ה-19, בזכות משקה הקשאסה, אם כי במידה קטנה יותר מבעבר. בשל כך, השם "Paraty" הפך לשם נרדף לקשאסה באותה התקופה. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 עיקר הכלכלה בפאראטי מתבססת על דיג, תיירות וחקלאות (בעיקר של בננות, מניהוט וקני סוכר).

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאראטי ידועה ברחובותיה מרוצפי האבנים ברובע המרכז ההיסטורי. רבים מהמבנים ההיסטוריים בפאראטי מתוחזקים באופן מיטבי. חלק ניכר מהארכיטקטורה של העיר לא השתנתה במשך למעלה מ-250 שנה. אסור להשתמש בכלי תחבורה כמו מכוניות או משאיות בחלק זה של העיר וניתן לנוע שם רק באופן רגלי או באמצעות אופניים. רכבים מנועים מותרים ברובע ההיסטורי רק ביום רביעי לצורכי משלוחים. סוסים ועגלות הם מראה נפוץ מאוד בפאראטי ומשמשים לעיתים קרובות לתנועה ברחבי העיר.

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית סנטה ריטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית סנטה ריטה היא הכנסייה הישנה ביותר בפאראטי. בנייתה הושלמה בשנת 1722. כיום נמצא שם המוזיאון לאמנות קדושה.

כנסיית בנדיקטוס הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסייה זו נבנתה ושימשה את העבדים האפריקאים של פאראטי החל משנת 1725. הכנסייה נבנתה בסגנון פשוט וכפרי. בכל שנה בשבוע הראשון של דצמבר מתקיימות בכנסייה זו חגיגות סאו בנדיטו.

כנסיית דה נוסה סניורה דאס דורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית כנסייה זו מתוארכת לשנת 1800. כנסייה זו שימשה בעיקר את הנשים העשירות בחברה. על הבנייה פיקח הכומר אנטוניו שאבייר דה סילבה בראגה. בניין הכנסייה שופץ מאוחר יותר בשנת 1901.

הכנסייה הראשונה של גבירתנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הגדולה ביותר בפאראטי. האדמה שעליה עומדת הכנסייה נתרמה בשנת 1646 בידי אישה בשם מריה ז'קום. בניית הכנסייה הושלמה בשנת 1873.

כנסיית סנטה ריטה
כנסיית בנדיקטוס הקדוש
כנסיית דה נוסה סנהורה דאס דורס
הכנסייה הראשונה של גבירתנו

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאראטי מחולקת ל-12 שכונות:

Caboré
Centro Historico
Fátima
Ilha das Cobras
Jabaquara
Mangueira
Parque Imperial
Parque Ypê
Patitiba
Portal de Paraty
Saudade
Vila Colonial

תרבות ותיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה ידועה בפסטיבלים המקומיים שלה בתאריכים קדושים קתוליים ובפסטיבל הג'אז המתקיים בה בכל חודש מאי מאז שנת 2009. פסטיבלים אלו מביאים אליה תיירים רבים.

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז ההיסטורי של העיר יחד עם גבעת וילה וליה (Morro da Vila Velha), כמו גם ארבעה אזורים של היער האטלנטי הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2019. אתר המורשת העולמית נקרא "פאראטי ואיליה גראנדה – תרבות ומגוון ביולוגי".

השופטים נימקו את ההחלטה על כך שהאתר עונה על קריטריון (5): ”הנוף התרבותי של פאראטי הוא עדות יוצאת דופן לאינטראקציה אנושית עם הסביבה. מאז התקופה הפרהיסטורית, קבוצות אנושיות חיו באינטראקציה עם הנוף ומנצלות את משאבי האדמה והמים הטבעיים המאפיינים את האזור והממסגרים את השטח הבנוי, מייצרות יישובים ונותנות משמעות תרבותית למאפייני הטבע, מתפתחות, אך שומרות על האלמנטים הטבעיים החשובים ביותר.”

על קריטריון (10) אמרו השופטים: ”קטע זה של היער האטלנטי מייצג את העושר הגדול ביותר של אנדמיות עבור צמחים וסקולריים בתוך הנקודה החמה עם כ-36 מינים של צמחים נדירים, 29 מהם אנדמיים לאתר. בין הצמחים הנדירים של האתר ניתן למצוא מיני צמחים עשבוניים, אפיפיטים, שיחים ועצים, בתוך בתי גידול ספציפיים של סביבות יער וגדות חוליות, וכן לאורך נתיבי מים. עם תיעוד של 450 מינים, עופות מייצגים 60% מהמינים בסכנת הכחדה של בעלי חוליות שזוהו באתר. פאראטי ואיליה גראנדה - תרבות ומגוון ביולוגי הוא משכן ל-45% מכל העופות של היער האטלנטי, כולל 57% מכלל מיני העופות האנדמיים של הנקודה החמה.”

הרכיבים של אתר המורשת העולמית כוללים את:

הפארק הלאומי סרה דה בוקיינה (מסומן במפה במספר 1) – משתרע על של 1,309 קילומטרים רבועים שהרוב מכוסה ביער האטלנטי
הפארק המדינתי איליה גראנדה (Parque Estadual da Ilha Grande, מספר 2 במפה) – משתרע על שטח של 120.52 קילומטרים רבועים, 62.5% משטח האי איליה גראנדה
השמורה הביולוגית המדינתית פראיה דו סול (Reserva Biológica Estadual da Praia do Sul, מספר 3 במפה) – משתרעת על שטח של 35.02 קילומטרים רבועים, באי איליה גראנדה.
אזור הגנת הסביבה בקאירוסו (מסומן במפה במספר 4) – משתרע על שטח של 266.52 קילומטרים רבועים.
המרכז ההיסטורי של פאראטי (Centro Historico Paraty, מספר 5 במפה) – משתרע בפועל על שני שטחים: המרכז ההיסטורי (המסומן כ-5a) בשטח של 460 דונם וגבעת וילה וליה (Morro da Vila Velha, המסומנת כ-5b) על שטח של 130 דונם.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגיע לשדה התעופה פאראטי מריו דה ז'ניירו או מסאו פאולו באמצעות מסוק שכור או מטוסים מסחריים ופרטיים קטנים מכיוון שכיום אין טיסות סדירות אליו. אפשרות נוספת של תחבורה היא הגעה דרך הים באמצעות סירת מפרש או ספינת שייט מריו דה ז'ניירו, אנגרה דוס חייס ואיליה גראנדה. כמו כן, פאראטי מחוברת לריו דה ז'ניירו ולסאו פאולו דרך כביש BR-101(אנ').