הקילרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקילרס
The Killers in concert.jpg
מידע כללי
מקור לאס וגאס, נבדה, ארצות הברית
שנות פעילות 2002-היום
סוגה רוק
רוק אלטרנטיבי
אינדי רוק
חברת תקליטים Island Records
Vertigo Records
Lizard King/ Marrakesh Records
אתר אינטרנט אתר רשמי
חברים
ברנדון פלאוורס
דייב קינינג
מארק סטורמר
רוני ונוצ'י ג'וניור

הקילרס (The Killers) הם להקת אינדי רוק מלאס וגאס, נבדה, אשר הוקמה בשנת 2002. שם הלהקה לקוח מלוגו על תוף בס של להקה פיקטיבית בקליפ לשיר "Crystal" של להקת ניו אורדר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת חברי הלהקה עבדו בעבודות שונות בלאס וגאס לפני שהקימו אותה. פלאוורס, שנשר מלימודיו במכללה, עבד כנער שליח במלון חוף הזהב בעיר. קינינג, במקור מאיווה, נשר מהמכללה הציבורית ע"ש קירקווד ולאחר מכן מאוניברסית איווה. בינואר 2000 הוא עבר ללאס וגאס, שם עבד בחנות של בננה ריפאבליק. סטורמר עבד כשליח של ציוד רפואי, תוך כדי לימודי פילוסופיה באוניברסיטת נבדה בלאס וגאס. ונוצ'י למד נגינה קלאסית על כלי הקשה באותה אוניברסיטה ועבד כצלם בכנסייה וכנהג של תלת אופן בקניון שבתוך מלון אלאדין.

בשנת 2001 עזב פלאוורס את להקתו הראשונה, להקת סינת'פופ בשם Blush Response, מאחר שסירב לעבור עימה ללוס אנג'לס, קליפורניה. לאחר מכן, בעת שהיה בהופעה של אואזיס, החליט לעשות את המעבר מלהקת קלידים והחל בחיפוש גיטריסט. הוא השיב למודעה שקיונינג פרסם בעיתון, מכיוון שהאחרון ציין, בין היתר, את אואזיס כלהקה שהשפיעה עליו. החיבור בין קיונינג לפלאוורס היה מיידי, והם החלו בחזרות. ללהקה הצטרפו גם בסיסט (שותפו לחדר של קיונינג) ומתופף.

כעבור זמן לא רב עזבו הבסיסט והמתופף את הלהקה לטובת עיסוקים אחרים. לאחר מכן המתופף אף תבע את הלהקה, בטענה שהוא כתב את השיר "Mr. Brightside". לאחר עזיבתם פלאוורס וקיונינג פנו בהצעה לונוצ'י וסטורמר (שהיו חברים בלהקות אחרות) להצטרף ללהקה חדשה בשם "The Killers". את השם הם שאבו מסיפור קצר של ארנסט המינגוויי בשם זה ומוידאו קליפ לשיר "קריסטל" של להקת ניו אורדר, שם הוא נראה על תוף בס של להקה בדיונית.

לאחר שצפה בכמה הופעות, הסכים ונוצ'י להצטרף ללהקה, אך ציין שהיא עדיין חדשה ודרושה עוד עבודה רבה. בנוסף, מספר המעריצים של הלהקה היה קטן ועדיין לא גובשה לה תדמית. אחריו הצטרף סטורמר, בין היתר בגלל החברות שהתפתחה בינו לבין פלאוורס. את הופעותיהם הראשונות בהרכב הסופי, הם נתנו במועדון בעיר בשם The Junkyard. מכיוון שהלהקה השתמשה במוסך שבביתו של ונוצ'י לצורך חזרות, עם מכירת הבית הם מצאו עצמם ללא חדר חזרות. את החזרות הבאות הם ביצעו בחדרי המוזיקה של אוניברסיטת נבדה בלאס-וגאס, שם למד ונוצ'י.

הצלחה בזרם המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכה ניגנה הלהקה במועדון קטן בדנוור, קולורדו. לאחר שהרכב הלהקה הסופי התגבש ורפטואר השירים שלה צמח, הלהקה החלה למשוך תשומת לב מצד ציידי כשרונות, סוכנים מקומיים ואף נציג של חברת האחים וורנר באנגליה. הלהקה החלה לנגן בכנסיות ברחבי קולורדו. ב-2001 הם ניגנו אצל כומר ידוע כדי לגייס כספים ללהקה. למרות שהנציג של וורנר החליט לוותר על הלהקה, הוא לקח איתו את קלטת הדמו והעביר אותה לחברו, מרטין הית', שבבעלותו הייתה חברת תקליטים בריטית עצמאית בשם ליזארד קינג שבסיסה בלונדון. הית' החתים את הלהקה לפני תום הקיץ, והם עברו לאנגליה.

את אלבומה הראשון, "Hot Fuss", הוציאה הלהקה ב-7 ביוני 2004 בבריטניה וב-15 ביוני בארצות הברית, אצל חברת התקליטים Island Records. לפני סוף השנה יצא האלבום גם בצרפת וביפן. הסינגל הראשון של הלהקה, "Somebody Told Me", יצא גם באותה שנה. הצלחה במצעדים נרשמה גם לסינגלים הבאים, "Mr. Brighside", שהגיע לרשימת עשרת הגדולים בבריטניה כאשר יצא, ו-"All These Things That I've Done". עיקר הצלחתם בזרם המרכזי הגיעה דווקא עם ההוצאה המחודשת של הסינגל הראשון, "Somebody Told Me", שהגיע למקום שלישי במצעדים.

האלבום השני של הקילרס, "Sam's Town", יצא ב-2 באוקטובר 2006 בבריטניה ולמחרת היום בארצות הברית. ברנדון פלאוורס צוטט כשאמר שהאלבום יהיה "אחד מהאלבומים הטובים ביותר בעשרים השנים האחרונות", אך האלבום קיבל ביקורות מעורבות הן מהמבקרים והן מהקהל. הסינגל הראשון מהאלבום, "When You Were Young", יצא לרדיו בסוף יולי 2006, ולאחר כחודש הוא הוצע להורדה מהאינטרנט, לפני יציאת האלבום. הסינגל נכנס למצעד המכירות במקום החמישי לפי מספר ההורדות בלבד, ולאחר שבוע, עם יציאתו לחנויות, הגיע למקום השני בבריטניה. הסינגל לא הצליח להוריד מהמקום הראשון את להקת ה-Scissor Sisters. את הוידאו קליפ לסינגל הבא שלהם, "Bones", ביים במאי הקולנוע טים ברטון.

במסגרת קידום המכירות לאלבומם השני, הלהקה הופיעה בפרק הראשון של העונה ה-32 של תוכנית המערכונים סאטרדיי נייט לייב ב-30 בספטמבר 2006. הלהקה שרה את השירים "When You Were Young" ו-"Bones". האלבום מכר מעל 700,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו, ונכנס היישר למקום השני במצעד המכירות של ארצות הברית.

בנובמבר 2007, יצא אלבום אוסף של הלהקה אשר נקרא "Sawdust". האלבום מכיל שירים מהאלבומים הקודמים, גרסאות כיסוי ושירים חדשים. ב-25 בנובמבר 2008, יצא האלבום השלישי של הלהקה, "Day & Age". הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Human", יצא ב-22 בספטמבר. הסינגל השני, "Spaceman", יצא ב-4 בנובמבר.

בינואר 2010, הודיעה הלהקה על הפסקה זמנית, שנמשכה כשנה וחצי. במהלך ההפסקה עבדו חברי הלהקה פלאוורס, ונוצ'י, וסטוארמר בנפרד על אלבומי סולו ופרויקטים אחרים.

הלהקה חזרה לבמה בשנת 2011, והופיעה בפסטיבלים שונים ברחבי אמריקה ובאירופה.

במאי 2011 החלה הלהקה לעבוד על אלבום האולפן הרביעי בסטודיו שלהם בלאס וגאס. לאחר שנה של הקלטות, במאי 2012 חשפה הלהקה את שם האלבום, "Battle Born", שנקרא על שם אולפן ההקלטות שלהם. הלהקה הקליטה 15 שירים לאלבום, שיצא לאור ב-18 בספטמבר 2012. ב-10 ביולי 2012 שוחרר הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Runaways". הסינגל השני, "Miss Atomic Bomb" שוחרר ב 23 באוקטובר 2012 והוא מעין 'מבוא' לשיר "Mr. Brightside" מהאלבום "Hot Fuss".

ב-2013, במקביל לסיום סיבוב ההופעות של "Battle Born", הוציאה הלהקה אלבום להיטים לציון 10 שנים של פעילות. האלבום נקרא "Direct Hits" והוא שוחרר ב-11 בנובמבר 2013. סינגל יחיד מתוך האלבום הוא "Shot at the Night" שהוקלט בהפקת ההרכב "M83", והוא שוחרר ב-16 בספטמבר. בעקבות כך הוסיפה הלהקה עוד שני הופעות לטור, בלונדון ובאמסטרדם. חברי הלהקה הודיעו כי שניים מחברי הלהקה מעוניינים בהפסקה, ולכן הם הודיעו על יציאה להפסקה זמנית של מספר שנים. סולן הלהקה והמתופף מתכוונים להמשיך את קריירות הסולו שלהם בזמן זה.

בשירי הלהקה ניכרת השפעה רבה של מוזיקה בריטית, והלהקה אף מתוארת לפעמים כ"להקה הבריטית הטובה ביותר שיצאה מארצות הברית". כמו כן, ניכרת השפעה של מוזיקה משנות ה-80, בעיקר מסגנון הגל החדש. פלאוורס אמר בראיונות שהצליל ה"גדול מהחיים" של חלק מהשירים נובע מהחיים בלאס וגאס, עיר שבה הכול נוצץ והתחרות קשה. למרות ההערכה שהם רוכשים ללהקות הפוסט-פאנק שצמחו בשנות ה-80, חברי הלהקה הם מעריצים מושבעים של ניו אורדר, דייר סטרייטס, דייוויד בואי, מוריסי, U2 והביטלס.

עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 הקליטה הלהקה שיר לפסקול של הסרט "דמדומים 2: ירח חדש", שנקרא "A White Demon Love Song".

הקילרס ביצעו שיר בשם "Spaceship Adventure" בתוכנית הילדים "יו גאבה גאבה!" של ניקלודאון, בה הלהקה הוצגה כ"ברנדון, רוני, מארק ודייב", בניגוד ל"The killers" (הרוצחים), כדי להתאים את השם לתוכנית ילדים.

הלהקה הקליטה קאבר של השיר "Go All the Way", של להקת ה"Raspberries", לסרט "צללים אפלים" של טים ברטון.

ב-אוקטובר 2011, הקליטה הלהקה קאבר לשיר "Ultraviolet (Light My Way)" של להקת "U2" לאלבום הקאברים של "U2" שנקרא "AHK-toong BAY-bi Covered". ב-22 ביוני 2013 הלהקה הופיעה באצטדיון ומבלי בלונדון. בין היתר הם חיברו שיר מיוחד בשביל ההופעה, שנקרא "The Wembley Song".

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב ההופעות של האלבום הראשון של הלהקה, "Hot Fuss" נמשך שנתיים. לאחר שיצא אלבומה השני של הלהקה, "Sam's Town", הם יצאו לסיבוב הופעות שנמשך שנה אחת. סיבוב ההופעות של האלבום השלישי, "Day & Age" נמשך שנתיים, אך נקטע בשל מות אמו של הסולן ברנדון פלאוורס. הלהקה החליטה לבטל את שאר ההופעות שהיו מתוכננות לאותו סיבוב הופעות, באסיה ובאוסטרליה. ב2012 הלהקה יצאה לסיבוב ההופעות של אלבומם הרביעי "Battle Born" שנמשך כשנה וחצי.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנדון פלאוורס - שירה, קלידים, סינתיסייזר, פסנתר, גיטרה בס (2001 - היום)

דייב קיונינג - גיטרה, קולות רקע (2001 - היום)

רוני ונוצ'י - תופים, כלי הקשה, קולות רקע (2002 - היום)

מארק סטוארמר - גיטרה, גיטרה בס, קולות רקע (2002 - היום)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - Somebody told me
  • 2004 - Mr. Brightside
  • 2004 - All These Things That I've Done
  • 2005 - Smile Like You Mean It
  • 2006 - When You Were Young
  • 2006 - Bones
  • 2007 - Read My Mind
  • 2007 - For Reasons Unknown
  • 2008 - Human
  • 2008 - Spaceman
  • 2012 - Runaways

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מועמדות: אלבום הרוק הטוב ביותר (2005) על Hot Fuss
  • מועמדות: שיר הרוק הטוב ביותר (2005) על "Somebody Told Me"
  • מועמדות: ההופעה הקולית הטובה ביותר לדו או ללהקה (2005) על "Somebody Told Me"
  • מועמדות: הופעת הפופ הקולית הטובה ביותר לדו או ללהקה (2006) על "Mr. Brightside"
  • מועמדות: הופעת הרוק הטובה ביותר לדו או ללהקה (2006) על "All These Things That I've Done"
  • מועמדות: שיר הרוק הטוב ביותר (2007) על "When You Were Young"
  • מועמדות: הווידאו קליפ הקצר הטוב (2007) ביותר "When You Were Young"

פרסי הבילבורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מועמדות: להקת השנה (2005)
  • מועמדות: השיר הדיגיטלי של השנה (2005) על "Mr. Brightside"
  • מועמדות: אמן הרוק המודרני של השנה (2005)

פרסי הווידאו קליפים של MTV[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מועמדות: הווידאו קליפ הטוב ביותר של להקה (2005) על "Mr. Brightside"
  • מועמדות: הווידאו קליפ הטוב ביותר של להקת רוק (2005) על "Mr. Brightside"
  • זכייה: האמן החדש הטוב ביותר

פרסי MTV אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכייה: להקת הרוק הטובה ביותר (2006)

פרסי BRIT[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכייה: האלבום הבינלאומי הטוב ביותר (2007) על Sam's Town
  • זכייה: הלהקה הבינלאומית הטובה ביותר (2007)
  • מועמדות: האלבום הבינלאומי הטוב ביותר (2006) על Hot Fuss
  • מועמדות: האמן הבינלאומי הפורץ (2006)

פרסי NME[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכייה: הלהקה הבינלאומית הטובה ביותר של מגזין NME (2005)
  • זכייה: המתלבש הטוב ביותר (2005): ברנדון פלאוורס
  • זכייה: הגבר הסקסי ביותר (2005): ברנדון פלאוורס
  • מועמדות: הלהקה הבינלאומית הטובה ביותר (2007)
  • מועמדות: האלבום הטוב ביותר (2007) על Sam's Town
  • מועמדות: השיר הטוב ביותר (2007) על When You Were Young
  • זכייה: הווידאו קליפ הטוב ביותר (2007) על Bones
  • זכייה: הלהקה הבינלאומית הטובה ביותר (2008)
  • מועמדות: עטיפת האלבום הטובה ביותר (2008) על Sawdust
  • זכייה: הלהקה הבינלאומית הטובה ביותר(2009)
  • מועמדות: האלבום הטוב ביותר (2009) על Day & Age

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]