פיטר סינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיטר סינגר
Peter Singer MIT Veritas.jpg
תאריך לידה 6 ביולי 1946
זרם תועלתנות
תחומי עניין אתיקה, ביואתיקה, זכויות בעלי חיים
הושפע מ הנרי סידג'וויק, ר"מ הר, ג'רמי בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל

פיטר אלברט דייוויד סינגראנגלית: Peter Albert David Singer; נולד ב-6 ביולי 1946) הוא פילוסוף אוסטרלי-יהודי הנמנה עם הזרם התועלתני, מתמחה בביואתיקה וידוע בעיקר בשל דעותיו בתחום מעמדם המוסרי של בעלי־החיים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגר נולד במלבורן, אוסטרליה להורים ממוצא יהודי וינאי, אשר נמלטו מאירופה טרם פריצת מלחמת העולם השנייה, ב1938. למד משפטים, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת מלבורן. ב1969 הגיש את עבודת המאסטר שלו, בשם "מדוע עלי להיות מוסרי?". לאחר מכן זכה במלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, שם עבד על עבודת הדוקטורט שלו בנושא אי-ציות אזרחי, שלבסוף פורסמה בתור ספרו הראשון, "דמוקרטיה ואי-ציות" (1973). לאחר שנשאר זמן מה כמרצה באוקספורד, עבר ללמד באוניברסיטת ניו יורק, שם השלים את עבודתו על ספרו השני, וכנראה הידוע ביותר, "שחרור בעלי־החיים". לאחר מכן חזר לאוסטרליה, ולמד באוניברסיטת לה טרוב ובאונברסיטת מונש, שם ייסד את המרכז לביואתיקה אנושית. ב-1996 התמודד על מושב בסנאט האוסטרלי מטעם מפלגת הירוקים, אך ללא הצלחה.

כיום מחזיק בשתי משרות הוראה, באוניברסיטת מלבורן ובאוניברסיטת פרינסטון. בנוסף לחיבורים פילוסופיים רבים, חיבר גם ספר היסטורי על הקהילה היהודית בווינה ערב תקופת עליית הנאציזם, בהתבסס על מכתביו של סבו.

שחרור בעלי-החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטר סינגר

סינגר הוא בין האנשים המשפיעים ביותר על התנועה לזכויות בעלי־חיים, וספרו, "שחרור בעלי־החיים" נחשב אחד הפרסומים החשובים בנושא. בספר זה טוען סינגר, בהתאם למסורת התועלתנית, שלא ניתן להצדיק פגיעה בזולת למען קידום האינטרס שלנו, כאשר הפגיעה היא קשה יותר מאשר האינטרס שאותו אנו באים לקדם, ואף על פי כן, בתרבות שלנו מקובל להצדיק פגיעה בבעלי־חיים - גם כשמדובר בפגיעה קשה ביותר - לקידום כל אינטרס אנושי שהוא - גם כשמדובר באינטרסים זניחים ביותר. את הסיבה לכך תולה סינגר בסוגנות (speciesism) - מונח שנטבע על ידי פעיל זכויות בעלי־החיים ריצ'רד ריידר ופירושו אפליה שרירותית על רקע מין ביולוגי. סינגר טוען כי אין תוקף לסוגנות, וכי בדומה לאפליות נוספות על רקע שרירותי, היא אינה יכולה להיות מוצדקת.

כתועלתן, סינגר אינו שולל על הסף כל ניצול בעלי־חיים, אלא רק במידה והסבל הנגרם כתוצאה ממנו לבעלי־החיים עולה על התועלת שהוא מביא לבני־האדם. עם זאת, משמעותו של הדבר בפועל שוללת את רוב צורות ניצול בעלי־החיים, ובהתאם לכך סינגר דוגל בהפסקת הניסויים בבעלי־חיים ובביטול תעשיית המזון והלבוש מהחי.

בין פעילותיו, היה גם מיוזמי "פרויקט הקוף הגדול", קמפיין הפועל להשגת זכויות חוקיות לקופי-על הומינידים (שימפנזים, גורילות ואורנגאוטן), שזכה עד כה להצלחה בניו זילנד ובספרד.

בריאיון בשנת 2006 נשאל סינגר: "האם אתה אוכל בשר? אם לא, האם אתה טבעוני?" תשובתו הייתה: "אני לא אוכל בשר. הייתי צמחוני החל משנת 1971. הפכתי בהדרגה ליותר ויותר טבעוני. אני טבעוני בעיקרון, אבל אני טבעוני גמיש. אני לא הולך לסופרמרקט וקונה דברים לא טבעוניים בשביל עצמי. אבל כשאני מטייל או הולך לבתים של אנשים אחרים, אני די מרוצה לאכול צמחוני ולא טבעוני."[1]

הפלות והמתות חסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגר הוא תומך מובהק של הפלות והמתות חסד. בהתאם להשקפותיו התועלתניות, סינגר גורס כי אדם הנמצא במצב בו הסבל הצפוי לו גדול באופן ניכר מהתועלת שניתן לו להפיק מחייו, לא יהיה זה בלתי מוסרי להפסיק את חייו. בהתאם לכך, הוא לא רק מצדד בהפלות, אלא גם חושב שיש לאפשר להורים את הבחירה להמית תינוקות שנולדו עם נכויות חמורות בצורה שיאיימו באופן משמעותי על אושרם בעתיד במשך השבועות הראשונים לחייהם. לטענתו של סינגר, בשלב זה של התפתחותו, התינוק עדיין לא החל לפתח מודעות עצמית או השקפות ושאיפות לגבי העתיד, ולכן שיקולים של מימוש עצמי, שהיו באים בחשבון לגבי חייו של אדם בוגר, אינם תקפים במקרה זה. בדומה לכך, הוא חושב שיש לאפשר לאנשים את הבחירה להמית בני משפחה חולים שאיבדו את היכולת השכלית לקיים השקפות ושאיפות לגבי העתיד.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מהשקפתו מעוררת המחלוקת, סינגר זוכה לביקורת רבה, ובפרט כנגד עמדותיו ביחס להמתות חסד, הנחשבות כמבזות את קדושת החיים. הוא הואשם בין היתר בצביעות משום שהמשיך לתמוך בחיי אמו כשהייתה במצב מתקדם של מחלת אלצהיימר, למרות שעל-פי השקפותיו שלו עצמו, חייה היו כאלו שאין הצדקה להמשיך לקיימם. עם זאת, סינגר מעולם לא טען שיש להרוג חולים שאיבדו את היכולת השכלית למודעות לגבי העתיד, אלא רק שיש לאפשר לבני משפחתם את הבחירה לעשות כן. סינגר זוכה גם לביקורת מתוך התנועה לזכויות בעלי-החיים, על שום השקפותיו התועלתניות, שאינן שוללות באופן עקרוני כל ניצול בעלי־חיים ועל כן לכאורה מעניקות לו הצדקה. קול בולט בביקורת עליו מכיוון זה הוא המשפטן גארי ל. פרנצ'יון, שטוען שזכויות בעלי־חיים צריכות להיות מוחלטות, ואינן ניתנות להפרה על ידי אינטרסים אנושיים.

בדיאלוג שנערך במגזין האלקטרוני סלייט, המשפטן האמריקני ריצ'רד פוזנר טען שהטיעונים של סינגר אינם יכולים לשכנע את מי שאינו מקבל אותם, ושהפופולריות של סינגר נובעת מכך שרבים אינם מבינים את ההשלכות הראדיקליות של הפילוסופיה שלו. עם זאת, פוזנר הביע הערכה לסינגר ולהשפעה שלו.‏‏[2]

הפילוסוף רוג'ר סקרוטון (Scruton) כתב בשנת 2000 כי "עבודותיו של סינגר, במיוחד כאשר מדובר בפרופסור לפילוסופיה, מכילות מעט או כלל-לא טיעונים פילוסופיים. הן מפיקות את עקרונותיהם המוסריים מרחיקי הלכת, מתועלתנות חלולה, שסופרת את הכאב ואת ההנאה של כל היצורים החיים באופן שווה, תוך התעלמות מכל מה שאמר במסורת הפילוסופית שלנו לגבי הבחנה בין בני אדם לבין בעלי חיים. [3]

פרסומיו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריאיון מאת דייב גילסון במגזין "Mother Jones", מאי 2006
  2. ^ Slate Magazine
  3. ^ Roger Scruton (Summer 2000). Animal Rights. city-journal.org. אוחזר ב־2012-10-06.