פנינה
פנינה, הקרויה גם מרגלית, היא אבן חן הנוצרת לעתים ברכיכות ממחלקת הצדפות וכן לעתים בקונכיות שבלולים. אבן חן נפוצה מאוד, והחשובה מבין אבני החן שמקורן ביולוגי (ולא מינרלי, כרוב סוגיהן של אבני החן).
תוכן עניינים |
היווצרות הפנינה [עריכה]
הפנינה עצמה עשויה מחומר אורגני הנוצר מהפרשות של רכיכות מסוימות ממחלקת הצדפות, ובעקר מסדרת דמויי-פניניות (Pterioida). שנוצרות כתוצאה מגרוי החודר לצדפה. הרכיכה מפרישה במהלך הזמן קלציט וארגוניט, המרכיבים העיקריים של סידן פחמתי (CaCO3), בשילוב עם פרוטאין קרני קשה בשם Conchiolin. שילוב הפרשות אלו נערמות אחת על השנייה בשכבות ויוצרות עם הזמן כדור מבהיק ומרהיב ביופיו.
צדפות הפנינה החשובות ביותר הן אלה שקשוותיהן מצופות, בצדן הפנימי, בחומר הקרוי דָּר (nacre), ומכוּנה "אם הפנינה", או צִדְפַּת הַפְּנִינִים.
בגלימת הצדפות הללו מצוים תאים מפרישי דר. אם חודר גוף זר כלשהו מעבר לגלימה, התאים הללו נצמדים אליו ומפרישים דר, המצפה אותו למען לא יזיק לגוף הצדפה. תהליך זה נמשך בלי גבול במשך כל ימי חייה של הצדפה. בניגוד לאמונה הרווחת, שהגוף הזר הוא תמיד גרגיר חול שנכנס בטעות לצדפה, הרי שזה מתרחש לעתים נדירות. לרוב מקור הגירוי הוא אורגניזם טפיל, חומר אורגני כלשהו, או אפילו נזק לרקמת המגן הפנימית המגינה על הרכיכה. בדרך כלל הגירוי החיצוני נכנס לצדפה בעת שזו פוערת את שריונה. גם רכיכות אחרות יוצרות גושי חומר דומים לפנינים, אך אין אלה נחשבות פנינים אמיתיות.
מכיוון שהפנינה עשויה בעיקר מסידן פחמתי, היא נמסה בחומצה - חומץ, יין ואפילו מיץ תפוזים.
הפנינה המפורסמת בעולם היא ה - HOPE PEARL שמשקלה כ - 90 גרם והיא נמצאת במוזיאון הבריטי. אורכה של פנינה זו כ - 5.5 ס"מ והיקפה כ - 8 ס"מ.
הפנינה והאדם [עריכה]
הפנינה משמשת כקישוט בלבד, אין לה ערך כשלעצמה וערכה הכספי נובע מיופיה ונדירותה. ערך הפנינה משתנה בהתאם לגודלה, צורתה, בהירותה, צבעה ומין הצדפה או השבלול שממנו נלקחה. כבר העמים הקדמונים נהגו לייחס כוחות שונים לאבני חן בכלל, ולפנינה כוח של פוריות ומלכות. נמצאו תכשיטי פנינה מהתקופה שלפני הספירה בחפירות ארכאולוגיות ובקברים שנחקרו. בימי הביניים נהגו מלכים לשלוח משלחות גדולות בחיפוש אחר פנינים כדי לשבצן בכתריהם.
ע"פ פליניוס, מצביא רומאי, התרברבה קלאופטרה בפני מאהבה אנטוניוס כי תוך ארוחה אחת תכלה כעשרה מיליון ססטרטיוס. השניים ערכו התערבות, ולמחרת קלאופטרה הגישה לאנטוניוס ארוחת ערב מפוארת וביקשה שיגישו לה משקה חמוץ (ככל הנראה מדובר בחומצה) שמסוגל להמיס פנינים. הגישה ידה אל האוזן האחת, שם הייתה תלויה הפנינה, ושמה אותה בתוך הכוס. הפנינה נמסה בתוך המשקה שבכוס, וקלאופטרה גמעה את המשקה. שופט ההתערבות, פלנקוס, מיד הושיט ידו לעבר ידה השנייה כיוון שעמדה לכלות גם אותה, והכריז על קלאופטרה כמנצחת בהתערבות.
תפוצה [עריכה]
פנינים ניתן למצוא בדרום יפן, סביב סרי לנקה וחופי דרום הודו, באינדונזיה, בפיליפינים, חופי קליפורניה ומפרץ מקסיקו שבאמריקה, ואיים רבים באוקיינוס.
פניני ים (מכונות גם פניני מים מלוחים) ופניני מים מתוקים [עריכה]
הפנינה הימית היא פנינה שקשה יותר לגדלה , וזאת אחת מהסיבות שהיא יקרה יותר. כמו כן, היא נחשבת לפראית יותר, ולכן לרוב היא יכולה להגיע לממדים שאינם אפשריים בפניני מים מתוקים (הגדלות בנהרות ובאגמים). מתוך כך עולה שההבדל העקרוני בין הפנינים מתחיל בגודלם. בעוד שפנינים הגדלות במים מתוקים מגיעות לגודל ממוצע של 9 מ"מ לערך, הרי שפניני ים עומדות על ממוצע של 12 מ"מ לערך הגדול הנחשב לגודל סופי של פנינת מים מתוקים הוא 15 מ"מ , ואילו בפניני ים הוא 20 ס"מ.
כאשר החלו בתרבוּתם של פניני מים מתוקים בשנות השבעים, היה מעט ידע וטכנולוגיה על מנת שיוכלו לשפר את ברק הפנינה. לעומת זאת, פניני ים כבר עברו מחקר ותרבות (הוחל בתרבותם כבר במאה התשע עשרה) ולכן ידעו כיצד לחזק בהן את הברק כיום, המצב שונה מכיוון ששיטת הגידול של פניני מים מתוקים הינה מתקדמת ביותר.
כיוון שגידולם של פניני ים קשה לאין ערוך מגידולם של פניני מים מתוקים, מחירם יקר יותר במאות ולפעמים באלפי אחוזים.
צבע וגוון [עריכה]
לפנינים יש כ-20,000 צבעים ותתי גוונים, כאשר לרוב אנו מדברים על פניני מים מתוקים . יחד עם זאת , ישנם שני צבעים שנכון להיום , קיימים רק בפניני ים , צבע הזהב וצבע שחור. פנינים אלו הן מסוג פניני הים הדרומי , ומסוג פנינים אלו ישנם גם פנינים אפורות לבנות וכסופות. לרוב צבע פנינים אלו הוא לבן עם נטייה לצבע כסוף , ומקצתם הם בצבע זהב אמיתי . יחד עם זאת , מנסים כיום המדענים לפתח זן חדש של צדפות שיניב פנינים בצבע זהב , אך עד כה , הצליחו להגיע לגוונים של זהב וכתום , אבל עדיין לא לצבע זהב אמיתי כמו בפנינת הים הדרומי . כמו כן , פניני מים מתוקים לעולם לא יפיקו פנינה בצבע שחור . לעומתם , פניני מים מלוחים הידועים בכינויים "פניני טהיטי" , יש גוון כהה המתקרב לצבע השחור .
פנינה מתורבתת [עריכה]
שליית פנינים כרוכה במקומות רבים בצלילה לפרקי זמן ממושכים, לעתים קרובות ללא אמצעי עזר. הצולל פוקק את אוזניו ונחיריו ושוהה במים במשך דקות תוך שימוש בצלילה חופשית בלבד. גם לאחר שהועלו הצדפות, הרי שפנינים נמצאות באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. מסיבה זו, רבים "מגדלים" פנינים מתורבתות: פנינים אלו גדלות בתוך צדפות בשבי, באמצעות גירויין באופן מלאכותי. פנינים אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך הרבה יותר. הגירוי המלאכותי מתבצע בדרך כלל באופן שיגרום כמה שפחות דחייה לגוף זר, כדי שהרכיכה לא תמות: פותחים בכוח את שריון הצדפה - אך בזהירות רבה ולא יותר מסנטימטר אחד, ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם חתיכה זעירה נוספת של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בתוך התקן רשת מיוחד מתחת לפני הים, לשנתיים שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול שכזה מגיע לכ-50%.
פנינים בישראל [עריכה]
האזכור הראשון בעברית לפנינה הוא בספר משלי:
- משלי כ', טו: "יֵשׁ זָהָב, וְרָב-פְּנִינִים; וּכְלִי יְקָר, שִׂפְתֵי-דָעַת."
- משלי ל"א: "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ."
את הפנינים ייבאו בני ישראל לרוב מהפניקים.
רבינו גרשום כתב כי "רגילים אנשים לשחוק פנינה לתוך משקה משום רפואה" (תרגום מארמית). כלומר, היה מקובל בזמנו (המאה ה-10 וה-11) להמיס פנינה לתוך משקה ולצרוך אותה בתור תרופה, אולם ייתכן שרק עשירים יכלו להרשות לעצמם תרופה יקרה כזאת.
גם כיום אין שליית או ייצור פנינים בישראל והן מיובאות, אם כי שוויין היחסי נמוך משהיה.
שיבוץ פנינים [עריכה]
בגלל ערכן הגבוה של הפנינים, שיבוצן בשרשרת נעשה על ידי השחלתן על חוט חזק וקשירת קשר בין כל פנינה לשכנתה. הקשרים מבטיחים שאם יתנתק החוט, לא יאבדו כל הפנינים, אלא יישארו עדיין על המחרוזת.
בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד הפנינה היא אבן ההולדת של חודש יוני.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- גאיוס פליניוס סקונדוס על אוצרות הים. תרגום מלטינית: ד"ר מאיר שָׂש.
קריאה נוספת [עריכה]
- הלר, י., 2011, רכיכות הים של ארץ ישראל - אורחות חיים, הוצאת אלון ספר, 323 עמודים
