פסטיבל סן רמו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
"תאטרון אריסטון" בסן רמו במהלך גמר פסטיבל סן רמו בשנת 2013.

פסטיבל השירים האיטלקי או פסטיבל סן רמואיטלקית: Festival della canzone italiana di Sanremo או Festival di Sanremo) הוא תחרות פופולרית הנערכת מדי שנה מאז שנת 1951 בחודש פברואר באיטליה, בעיר סן רמו. משנת 1951 ועד שנת 1976 נערך הפסטיבל באולם של "קזינו סן רמו", ומשנת 1977 ועד היום נערך הפסטיבל באולם של "תאטרון אריסטון". יוצא הדופן הינו פסטיבל סן רמו שנערך בשנת 1990, כאשר הפסטיבל נערך באולם "Nuovo Mercato dei Fiori" ("שוק הפרחים החדש").

פסטיבל סן רמו שימש כמקור השראה ל-"תחרות הזמר של האירוויזיון" הנערכת החל משנת 1956. בשנים 1956-1966, 1972 ו-1997 שימש הפסטיבל גם כתחרות הלאומית לבחירת השיר והנציג של איטליה לאירוויזיון, בשנים 1967-1969 נשלח הזמר שזכה בפסטיבל לייצג את איטליה באירוויזיון, אך עם שיר אחר מזה שביצע בפסטיבל. בשנת 2011 נשלח לאירוויזיון השיר שזכה בקטגוריית הזמר החדש הטוב ביותר ובשנת 2012 נבחר כנציג אחד הזמרים שהשתתף בפסטיבל. עד שנת 1955 שודר הפסטיבל ברדיו, והחל משנת 1955 משודר בטלוויזיה בערוץ הממלכתי האיטלקי, Rai Uno, בעזרת רשת האירוויזיון "Eurovision Network".

לפסטיבל נוספו במשך השנים מספר קטגוריות לזכייה, מלבד הזכייה הרשמית של שיר אחד ומבצעיו בפסטיבל: בשנת 1982 נוספה קטגוריה בשם "פרס המבקרים - מיה מרטיני", על שמה של הזמרת מיה מרטיני שזכתה באותה שנה ראשונה בדעת צוות מומחים במוזיקה ששירה הוא הטוב ביותר. בשנת 1984 נוספה קטגוריה בשם: "הזמרים החדשים הטובים ביותר". בשנת 2009 נוספה קטגוריה בשם "הזוכה באגף האינטרנט", עם זאת, הקטגוריה בוטלה בשנה שלאחר מכן.

אמנים איטלקיים ידועים רבים ביותר לקחו חלק בפסטיבל: זמרת השאנסונים והבלדות המצרית ממוצא איטלקי, דלידה, הזמרים דומניקו מודוניו, ג'יליולה צ'ינקווטי, בובי סולו וקלאודיו וילה, לקחו חלק בתחרות כל אחד מספר פעמים במהלך שנות השישים והשבעים. זמרי הפופ טוטו קוטוניו, אלבנו קאריזי, רומינה פאוור ולהקת הפופ "ריקי ופוברי", לקחו חלק בתחרות במהלך שנות השבעים והשמונים. זמרי הפופ העכשוויים טיציאנו פרו ולאורה פאוזיני, לקחו חלק בתחרות במהלך שנות התשעים והאלפיים. זמר הפופ ארוס רמאצוטי לקח חלק בתחרות במהלך שנות השמונים וזמר האופרה אנדראה בוצ'לי, לקח חלק בתחרות בשנת 1994. כמו כן, אמנים רבים ממדינות נוספות כגון ארצות הברית, ברזיל, קנדה וישראל, לקחו חלק בתחרות, ביניהם גם אמנים ידועים: צמד הזמרים האמריקאי, סוני ושר, לקחו חלק בחצי הגמר של הפסטיבל בשנת 1967 אך לא זכו להגיע לתחרות הגמר. הזמר הברזילאי רוברטו קרלוס זכה במקום הראשון בפסטיבל בשנת 1968. הזמר הקנדי פול אנקה לקח חלק בתחרות בשנת 1964. הזמרת הישראלית אחינועם ניני לקחה חלק בתחרות בשנת 2006 בדואט עם הזמר האיטלקי קארלו פאבה ובליווי רביעיית נגני כלי המיתר "סוליס", ושירם זכה בקטגוריית "פרס המבקרים - מיה מרטיני" לשנת 2006.

ישנם מופעים אומנותיים של הפסטיבל שמופיעים אחרי הצגת השירים ולפני תוצאות ההצבעה. הפסטיבל מארח את מיטב האמנים המצליחים בעולם בכל שנה ושנה, כך שאמנים מפורסמים רבים הופיעו במסגרתו. כך, בשנות החמישים והשישים הופיעו כמופע האומנותי בפסטיבל זמרי הג'אז ומוזיקת הנשמה האמריקאיים שהיו בין הזמרים המצליחים ביותר בארצות הברית וכמו כן שהשירים שלהם הגיעו לראש מצעדי הפזמונים גם ברחבי מדינות אירופה, ובאיטליה בפרט, כגון לואי ארמסטרונג, דאסטי ספרינגפילד וסטיבי וונדר. כך גם במהלך שנות השמונים והתשעים, כאשר הפופ הפך להיות סגנון המוזיקה הפופולרי ביותר, אירח הפסטיבל את מיטב זמרי ולהקות הפופ, כגון מדונה, אנני לנוקס, בריטני ספירס ולהקת "בויזון".

הפסטיבל משודר באופן קבוע גם באוסטרליה דרך רשות השידור האוסטרלית, SBS One.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קזינו סן רמו" שבו נערך הפסטיבל עד לשנת 1976.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, אחת ההצעות שהוצעו כדי להחיות את המוניטין והכלכלה של העיר סן רמו, הייתה ליצור פסטיבל מוזיקה שנתי שיתקיים בעיר. במהלך קיץ 1950, מנהל "קזינו סן רמו", פיירו בוסטי, והמנצח של תזמורת רשות השידור האיטלקית, RAI, ג'וליו ראזי, דנו ברעיון ליצור תחרות שירים שנתית, והחליטו לאחר דיונים ליצור תחרות שירים שנתית שלא היה כמותה בעבר. פסטיבל סן רמו הראשון נערך ב"קזינו סן רמו" בתאריכים ה-29, 30 ו-31 בינואר 1951, וכותרתו הרשמית הייתה "Festival della Canzone Italiana" ("פסטיבל השירים האיטלקי"). גמר הפסטיבל הראשון שודר ברשות השידור האיטקלית, Rai Radio 1, תחנת הרדיו השנייה בחשיבותה באיטליה. עשרים שירים לקחו חלק בפסטיבל הראשון, ובוצעו רק על ידי שלושה אמנים: נילה פיצי, דו פסאנו ואצ'יל טוגליאני. החל מפסטיבל סן רמו השלישי שנערך בשנת 1953, כל שיר בוצע על ידי שני אמנים שונים עם תזמורות וסידורים שונים. כעבור שנתיים, בשנת 1955, פסטיבל סן רמו שודר בפעם הראשונה בתולדותיו בערוצי הטלוויזיה, וכן חלק מגמר הפסטיבל שודר ברשות השידור האיטלקית, Rai 1. כמו כן, גמר הפסטיבל שודר באותה שנה גם במספר מדינות באירופה כגון צרפת, בלגיה, גרמניה, שווייץ והולנד.

"תאטרון אריסטון" המארח של הפסטיבל משנת 1977. יוצאת דופן הייתה התחרות בשנת 1990, אותה אירח אולם "Nuovo Mercato dei Fiori" ("שוק הפרחים החדש").

בשנת 1964, ג'יאני רברה, שארגן את פסטיבל סן רמו ה-14 במספרו, שינה את חוקי התחרות. חוקי התחרות החדשים דרשו שכל שיר בתחרות יש לבצע פעם אחת על ידי אמן איטלקי ופעם אחת על ידי אמן בינלאומי. כמו כן, חוקי התחרות החדשים אפשרו לכל אמן לבצע את השיר בכל שפה בה ירצה לבצע את השיר. כמו כן, אותם חוקים יושמו גם בשנה שלאחר מכן. בין השנים 1967-1971, שינו שוב את חוקי התחרות, והשירים בפסטיבל לא הצטרכו להתבצע על ידי אמנים בינלאומיים, אך כן הצטרכו להתבצע על ידי שני אמנים שונים. החל משנת 1972, כל שיר בפסטיבל מושר על ידי אמן אחר. בפסטיבל סן רמו בשנת 1974, האמנים המתחרים בתחרות פוצלו לשתי קבוצות שונות; "אמנים מבוגרים" ו"אמנים צעירים", ובתחרות זכה אמן אחד בלבד, בניגוד לתחרויות אחרות בהן זכו שני אמנים. האמנים בקבוצת ה"אמנים צעירים" הצטרכו לעבור דרך סיבוב שני, בעוד שהאמנים בקבוצת ה"אמנים מבוגרים" העפילו ישירות אל גמר התחרות. בשנת 1977, "קזינו סן רמו", שאירח את כל המהדורות הקודמות של התחרות, עבר שיפוצים נרחבים. בעקבות השיפוצים לא ניתן היה להמשיך לארח בו את התחרות, ולכן התחרות עברה ל"תאטרון אריסטון". מאוחר יותר, התאטרון הפך למיקום הקבוע של התחרות, והתחרות נערכת בו באופן קבוע עד היום. "תאטרון אריסטון" אירח את כל תחרויות פסטיבל סן רמו בכל שנה, אך יוצאת דופן הייתה התחרות שנערכה בשנת 1990, כאשר התחרות נערכה באולם "Nuovo Mercato dei Fiori" ("שוק הפרחים החדש").

בשנת 1980, את מקומה של התזמורת תפסה הקלטה אותה הקליטו מראש, ואילו הרשו לאמנים להופיע עם פלייבק בשנת 1983. בשנים 1984-1985, כל האמנים בתחרות חויבו להופיע עם פלייבק, אך הרשו לאמנים להופיע שוב עם התזמורת בשנת 1986. באותן שנים, נעשו בתחרות מספר שינויים; בשנת 1982, נוספה קטגוריה חדשה בשם "פרס המבקרים - מיה מרטיני", על שמה של הזמרת האיטלקייה מיה מרטיני שזכתה באותה שנה ראשונה בדעת צוות מומחים במוזיקה שהופעתה היא הטובה ביותר. החל משנת 1983, הפרס מוענק באופן רשמי במהלכה של התחרות. בשנת 1984, נוספה קטגוריה נוספת בשם: "הזמרים החדשים הטובים ביותר".

החל משנת 1984, בקטגורית "פרס המבקרים - מיה מרטיני" ישנה הפרדה מוחלטת בין האמנים הגדולים לבין הזמרים החדשים, כלומר, ישנן שתי תחרויות שונות ושני זוכים נפרדים. כמו כן, רק בשנת 1998 שלושת האמנים המובילים בקטגורית "הזמרים החדשים הטובים ביותר" הורשו לקחת חלק בתחרות הראשית, מה שהוביל לניצחונה של הזמרת אנליסה מינטי בתחרות הראשית באותה שנה. ניצחונה של אנליסה מינטי בתחרות הראשית הניב מחלוקות והביא לחידושן של התחרויות המופרדות החל מפסטיבל סן רמו בשנת 1999. הפרדתן של שתי התחרויות בקטגורית "פרס המבקרים - מיה מרטיני" בוטלה שוב בשנת 2004, ובשנה שלאחר מכן התחרות חולקה לחמש קטגוריות; זמרים חדשים, גברים, נשים, קבוצות וקלאסיקות. הזוכה בכל אחת מחמש הקטגוריות התחרה על הניצחון הסופי בתחרות. עם זאת, קטגורית "קלאסיקות" בוטלה בשנת 2006, ואילו החל משנת 2007, הפסטיבל שב לחוקי התחרות מפסטיבל סן רמו בשנת 1990, עם שתי תחרויות נפרדות; תחרות לאמנים הגדולים ותחרות לזמרים החדשים. בשנת 2009, נוספה קטגוריה בשם "הזוכה באגף האינטרנט", שהוצגה על ידי נשיא תחרות פסטיבל סן רמו ה-59 במספרו, פאולו בונוליס. עם זאת, הקטגוריה בוטלה בשנה שלאחר מכן.

רשימת הזוכים בפסטיבל סן רמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטו קרלוס זכה בשנת 1968.
אדריאנו צ'לנטנו וקלאודיה מורי זכו בשנת 1970.
אליסה זכתה בשנת 2001.
אמה מארון זכתה בשנת 2012.
שנה אמן שיר תרגום לעברית
1951 נינה פיצי "Grazie dei fiori" "תודה לך על הפרחים"
1952 נינה פיצי "Vola colomba" "טוסי יונה"
1953 קרלה בוני ופלו סנדונס "Viale d'autunno" "שדרת סתיו"
1954 גיאורגיו קונסוליני וגינו לטילה "Tutte le mamme" "כל האימהות"
1955 קלאודיו וילה וטוליו פנה "Buongiorno tristezza" "שלום לך עצבות"
1956 פרנקה ריימונדי "Aprite le finestre" "פתחו את החלונות"
1957 קלאודיו וילה ונונציו גאלו "Corde della mia chitarra" "מיתרים של הגיטרה שלי"
1958 דומניקו מודוניו וג'וני דורלי "Nel blu dipinto di blu" "בכחול, צבועים בכחול"
1959 דומניקו מודוניו וג'וני דורלי "Piove (Ciao, ciao bambina)" "יורד גשם (ביי ביי בייבי)"
1960 טוני דלארה ורנאטו ראשל "Romantica" "רומנטיקה"
1961 בטי קורטיס ולוסיאנו טחולי "Al di là" "מעבר"
1962 דומניקו מודוניו וקלאודיו וילה "Addio, addio" "ביי, ביי"
1963 אמיליו פריקולי וטוני רניס "Uno per tutte" "אחד בשביל כולן"
1964 ג'יליולה צ'ינקווטי ופטריצ'ה קרלי "Non ho l'età" "אינני מספיק מבוגרת"
1965 בובי סולו והמיניסטרלים על שם כריסטי "Se piangi, se ridi" "אם את בוכה, אם את צוחקת"
1966 דומניקו מודוניו וג'יליולה צ'ינקווטי "Dio, come ti amo" "אלוהים, כמה שאני אוהבת אותך"
1967 קלאודיו וילה ואיווה זאניקי "Non pensare a me" "אל תחשבו עליי"
1968 סרג'ו אנדריגו ורוברטו קרלוס "Canzone per te" "שיר בשבילך"
1969 בובי סולו ואיווה זאניקי "Zingara" "צועניה"
1970 אדריאנו צ'לנטנו וקלאודיה מורי "Chi non lavora non fa l'amore" "אין עבודה אין אהבה"
1971 נדה וניקולה די בארי "Il cuore è uno zingaro" "הלב הוא צועני"
1972 ניקולה די בארי "I giorni dell'arcobaleno" "הימים של הקשת"
1973 פפינו די קפרי "Un grande amore e niente più" "אהבה גדולה ולא יותר"
1974 איווה זאניקי "Ciao cara, come stai?" "שלום יקירי, מה שלומך?"
1975 גילדה "Ragazza del sud" "ילדת דרום"
1976 פפינו די קפרי "Non lo faccio più" "אל תעשה את זה יותר"
1977 להקת "הומו ספיאנס" "Bella da morire" "יופי מקומי"
1978 מאטיה בזאר "...E dirsi ciao!" "להגיד שלום...!"
1979 מינו ורגנגי "Amare" "אהבה"
1980 טוטו קוטוניו "Solo noi"
1981 אליס "Per Elisa" "לאליסה"
1982 ריקרדו פוגלי "Storie di tutti i giorni" "סיפורים של כל יום"
1983 טיציאנה ריבלה "Sarà quel che sarà" "יהיה מה שיהיה"
1984 אלבנו קאריזי ורומינה פאוור "Ci sarà" "יהיה"
1985 להקת "העשיר והעני" "Se m'innamoro" "אם אני נופל באהבה"
1986 ארוס רמאצוטי "Adesso tu" "עכשיו אתה"
1987 גיאני מורנדי, אנריקו רוגרי ואומברטו טוצי "Si può dare di più" "אתה יכול לתת יותר"
1988 מאסימו רניארי "Perdere l'amore" "לאבד את האהבה"
1989 אנה אוקסה ופאוסטו ליאלי "Ti lascerò" "אני אשאיר אתכם"
1990 פו ולהקת "Dee Dee Bridgewater" "Uomini soli" "גברים בלבד"
1991 ריקרדו קוציאנטה ושרה יאן מוריס "Se stiamo insieme" "אם אנחנו יחד"
1992 לוקה ברברוסה "Portami a ballare" "קחי אותי לרקוד"
1993 אנריקו רוגרי "Mistero" "מסתורין"
1994 אלאנדרו בלדי "Passerà" "זה יעבור"
1995 גיאורגיה "Come saprei" "איך אדע"
1996 רון עם טוסקה "Vorrei incontrarti fra cent'anni" "אני רוצה לפגוש אותך עוד מאות שנים"
1997 ג'ליס "Fiumi di parole" "נהרות של מילים"
1998 אנליסה מינטי "Senza te o con te" "בלעדייך או איתך"
1999 אנה אוקסה "Senza pietà" "ללא רחמים"
2000 פיקולה אורצ'סטרה אביון טראבל "Sentimento" "רגש"
2001 אליסה "Luce (Tramonti a nord est)" "אור (טראמונטי צפון-מזרח)"
2002 מאטיה בזאר "Messaggio d'amore" "מסר של אהבה"
2003 אלכסיה "Per dire di no" "להגיד לא"
2004 מרקו מאסיני "L'uomo volante" "האיש המעופף"
2005 פרנסיסקו רנגה "Angelo" "מלאך"
2006 פוביה "Vorrei avere il becco"
2007 סימונה קריסטיקי "Ti regalerò una rosa" "אני אתן לך ורד"
2008 גיו די טונו ולולה פונסה "Colpo di fulmine"
2009 מרקו קרטה "La forza mia" "הכוח שלי"
2010 ולריו סקאנו "Per tutte le volte che..."
2011 רפאל גולאצי "Follia d'amore" "שוטה למען האהבה"
2012 אמה מארון "Non è l'inferno" "זה לא גיהינום"
2013 מרקו מנגוני "L'essenziale" "חיוני"
2014 אריסה "Controvento" "נגד הרוח"
2015 להקת "Il Volo" "Grande Amore" "אהבה גדולה"

פרס הזמרים החדשים הטובים ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארוס רמאצוטי הוא זכה בפרס "הזמרים החדשים הטובים ביותר" בשנת 1984.
אנדראה בוצ'לי זכה בפרס "הזמרים החדשים הטובים ביותר" בשנת 1994.
דולסנרה זכתה בפרס "הזמרים החדשים הטובים ביותר" בשנת 2003.
שנה אמן שיר תרגום לעברית
1984 ארוס רמאצוטי "Terra promessa" "הארץ המובטחת"
1985 סינציה קוראדו "Niente di più"
1986 לנה ביולקטי "Grande grande amore" "אהבה גדולה גדולה"
1987 מיצלה צארילו "La notte dei pensieri" "לילה של מחשבות"
1988 להקת "Future" "Canta con noi" "תשיר איתנו"
1989 מיאטה "Canzoni"
1990 מרקו מאסיני "Disperato"
1991 פאולו ולסי "Le persone inutili"
1992 אלאנדרו באלדי ופרנסיסקה אלוטה "Non amarmi"
1993 לאורה פאוזיני "La solitudine"
1994 אנדראה בוצ'לי "Il mare calmo della sera"
1995 "Le ragazze" "בנות"
1996 סיריה "Non ci sto"
1997 פאולה וציארה "Amici come prima" "החברים הכי טובים"
1998 אנליסה מינטי "Senza te o con te" "בלעדייך או איתך"
1999 אלכס בריטי "Oggi sono io" "היום אני"
2000 ג'וני בי "Semplice sai"
2001 גאצוסה "Stai con me (Forever)" "הישארי איתי (לנצח)"
2002 אנה טאטנגלו "Doppiamente fragili"
2003 דולסנרה "Siamo tutti là fuori" "כולנו בחוץ"
2004 X X X
2005 לאורה בונו "Non credo nei miracoli"
2006 ריקרדו מאפוני "Sole negli occhi"
2007 פבריציו מורו "Pensa" "תחשוב"
2008 סונוהארה "L'Amore" "האהבה"
2009 אריסה "Sincerità" "כנות"
2010 טוני מאיילו "Il linguaggio della resa" "השפה של הכניעה"
2011 רפאל גולאצי "Follia d'amore" "שוטה למען האהבה"
2012 אלסנדרו קאסילו "È vero (che ci sei)"
2013 אנטוניו מאגי "Mi servirebbe sapere"
2014 רוקו האנט "Nu juorno buono"
2015 גיאובני קאקמו "Ritornerò da te" "אני אחזור אלייך"

פרס המבקרים - מיה מרטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה האמנים הגדולים שיר תרגום לעברית זמרים חדשים שיר תרגום לעברית
1982 מיה מרטיני "E non finisce mica il cielo" "זה לא נגמר תביט בשמיים"
1983 מאטיה בזאר "Vacanze romane" "חפשה ברומא"
1984 פטי פראבו "Per una bambola" סנטנדראה "La fenice"
1985 מאטיה בזאר "Souvenir" "למזכרת" מנגו "Il viaggio" "הטיול"
כריסטיאנו דה אנדרה "Bella più di me"
1986 אנריקו רוגרי "Rien ne va plus" "לא עוד" לנה ביולקטי "Grande grande amore" "אהבה גדולה גדולה"
1987
1988
1989 מיה מרטיני "Almeno tu nell'universo" מיאטה "Canzoni" "שירים"
1990 מיה מרטיני ומייג'רס "La nevicata del '56" "השלג של 59'" מרקו מאסיני "Disperato" "נואש"
1991 אוטה למפר ואנצו יאנאקי "La fotografia" "הצילום" טימוריה "L'uomo che ride" "האדם צוחק"
1992
1993 כריסטיאנו דה אנדרה "Dietro la porta" "מאחורי הדלת" אנחלה בראלדי "A piedi nudi" "יחף"
1994
1995
1996
1997
1998
1999
2000 סמואלה ברסאני "Replay" ליטיום "Noël" "חג המולד"
ג'ני בי "Semplice sai"
2001 אליסה "Luce (Tramonti a nord est)" "אור (טראמונטי צפון-מזרח)" פרנסיסקה רנגה "Raccontami"
רוברטו אנגליני "Il signor domani"
2002
2003
2004 מריו ונוטי - "Crudele" - "אכזרי"
2005 ניקולה אריגליאנו - "Colpevole" - "אשם"
2006 אחינועם ניני, קארלו פאבה ו"סוליס" - "Un discorso in generale" - "דיבור באופן כללי"
2007 סימונה קריסטיקי "Ti regalerò una rosa" "אני אתן לך ורד" פבריציו מורו "Pensa" "תחשוב"
2008
2009
2010
2011
2012 סמואלה ברסאני "Un pallone" אריקה מו "Nella vasca da bagno del tempo"
2013 "La canzone mononota" "השיר המונוטוני" "Il postino (amami uomo)"
2014 כריסטיאנו דה אנדרה "Invisibili" "בלתי נראה" זיבה "Senza di te"
2015 מאליקה איאנה "Adesso e qui (nostalgico presente)" גיאובאני קאקאמו "Ritornerò da te"

אמנים אורחים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי ארמסטרונג בפסטיבל סן רמו בשנת 1968.
שנה אמנים שיר תרגום לעברית
1964 פגי מרץ וקלאודיו וילה "Passo su passo" (חצאי הגמר) "צעד צעד"
1965 קוני פרנסיס וג'יליולה צ'ינקווטי "Ho bisogno di vederti" "אני צריכה לראות אותך"
1965 פטולה קלארק ובטי קורטיס "Invece no" "אבל לא"
1965 דאסטי ספרינגפילד וגיאני מסקולו "Di fronte all'amore" (חצאי הגמר) "לפני האהבה"
1965 אודרי ארנו ורמו גרמני "Prima o poi" "במוקדם או במאוחר"
1966 ג'נה פיטני וקטרינה קסאלי "Nessuno mi può giudicare" "אף אחד לא יכול לשפוט אותי"
1966 פאט בון ופפינו גאגליארדי "Se tu non fossi qui" "אם לא הייתם כאן"
1967 דלידה ולואיג'י טנקו "Ciao Amore, Ciao" (חצאי הגמר) "להתראות אהבה, להתראות"
1968 בובי ג'נטרי ואלבנו קאריזי "La siepe" "הגידור"
1968 דיון וורוויק וטוני דל מונאקו "La voce del silenzio" "קולה של השתיקה"
1968 רוברטו קרלוס וסרג'ו אנדריגו "Canzone per te" (מקום ראשון) "שיר בשבילך"
1968 לואי ארמסטרונג ולארה סיינט פול "Mi va di cantare" "אני שונא לשיר"
1968 וילסון פיקט ופוסטו לאלי "Deborah" "דבורה"
1969 מרי הופקין וסרג'ו אנדריגו "Lontano dagli occhi" (מקום שני) "מחוץ לטווח ראייה"
1969 סטיבי וונדר וגבריאלה פרי "Se tu ragazzo mio" (חצאי הגמר) "אם הילד שלי"
1971 חוזה פליסיאנו ולהקת "העשיר והעני" "Che sarà" (מקום שני) "רצון"

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסטיבל סן רמו בשנת 2009, השיר "Luca era gay" (בעברית: לוקה היה הומוסקסואל), שנכתב והושר על ידי הזמר האיטלקי, פוביה, נחשב על ידי מספר ארגוני זכויות להט"בים כשיר אנטי-הומוסקסואלים. מחלוקת נוספת סביב שירו של פוביה, נבעה גם משמו של הדמות בשיר; לטענתו של אורליו מנקוסו, נשיא "Arcigay" (ארגון זכויות להט"ב איטלקי), השיר מתייחס לאדם בשם לוקה טולבי, שטען כי אדם בשם יוסף ניקולוסי נרפא מהיותו הומוסקסואל. פוביה הכחיש ודחה את טענותיהם של ארגוני זכויות להט"בים, וטען כי השיר מתייחס לגבר אותו הכיר בעת נסיעתו ברכבת, ושמו הינו מסימיליאנו. עם זאת, השיר זכה במקום השני בתחרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]