דומניקו מודוניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מודוניו שר את "וולארה" באירוויזיון של 1958

דומניקו מודוניואיטלקית: Domenico Modugno; ‏9 בינואר 1928 - 6 באוגוסט 1994) היה זמר-יוצר איטלקי ובסוף ימיו גם חבר פרלמנט. הוא זכה ארבע פעמים בפסטיבל סן רמו (יותר מכל זמר אחר, פרט לקלאודיו וילה, שחולק עמו שיא זה), ייצג את איטליה שלוש פעמים בתחרות האירוויזיון, וזכה בשני פרסי גראמי (שיר השנה ואלבום השנה). להיטו הגדול ביותר, "Nel Blu Di Pinto Di Blu" ("אצבע את השמיים בכחול", מוכר יותר כ-Volare, "ווֹ‏לָ‏ארֶ‏ה"), הוקלט מאות פעמים ברחבי העולם על ידי זמרים והרכבים שונים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודוניו נולד בעיירה פוליניאנו א מארה (Polignano a Mare) בנפת בארי. מגיל צעיר רצה להיות שחקן קולנוע ולאחר שסיים שירות צבאי, ב-1951 נרשם ללימודי משחק. במקביל כתב שירים ושירו Lazzarella זכה ב-1957 במקום שני בפסטיבל שירים נפוליטניים, דבר שהביאו לפסטיבל סן רמו ב-1958 עם השיר "וולארה".

השיר זכה בפסטיבל והפך ללהיט בקנה מידה עולמי. הוא הגיע לראש מצעד הפזמונים בארצות הברית ושהה במקום הראשון חמישה שבועות, תוך שהוא גובר על שירים מאת ריקי נלסון ואלביס פרסלי[1], עובדה חסרת תקדים ששיר באיטלקית גובר על שירים באנגלית. באותה שנה קיבל את שני פרסי הגראמי לשיר השנה ולאלבום השנה. השיר תורגם לאנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית וייצג את איטליה בתחרות האירוויזיון של אותה שנה, אך הגיע רק למקום השלישי. את השיר שרו גם פרנק סינטרה, דין מרטין, לואי ארמסטרונג, קליף ריצ'רד, דלידה, לוצ'אנו פאבארוטי, הפלטרס ואחרים.

שנה לאחר מכן חזר מודוניו לסן רמו עם עוד להיט - "Piove" (הידוע יותר כ-Ciao, ciao bambina, "צ'או צ'או במבינה"). הוא זכה במקום הראשון ושב וייצג את איטליה באירוויזיון. ב-1960 הגיע למקום השני בסן רמו עם "Libero" ("חופשי"). ב-1962 שב וזכה בפסטיבל סן רמו עם "Addio...addio...." ("להתראות... להתראות") יחד עם קלאודיו וילה, שגם ייצג את איטליה לבדו באירוויזיון של אותה שנה עם אותו שיר. ב-1966 זכה בפסטיבל סן רמו עם השיר "Dio, come ti amo" ("אלוהים, אני אוהב/ת אותך כל-כך"), אותו שר בדואט עם ג'יליולה צ'ינקווטי. הוא שב וייצג את איטליה באירוויזיון של אותה שנה עם שיר זה לבדו, זכה באפס נקודות והיה האחרון בתחרות.

בשנות השבעים התרכז במוזיקה קלאסית וקיבל תפקידים באופרה.

ב-1986 חבר למפלגה הרדיקלית האיטלקית וביוני 1987 נבחר לחבר פרלמנט מטעם טורינו. הוא היה פעיל בסוגיות חברתיות שונות, בפרט פעל לשיפור תנאיהם של חולי בית החולים הפסיכיאטרי באגריג'נטו.

באוגוסט 1994 נפטר מהתקף לב בבית הקיץ שלו באי למפדוזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bronson, Fred (1992). The Billboard Book of Number One Hits (3rd ed.). New York, NY: Billboard Publications, Inc. p. 41. ISBN 0-8230-8298-9