שלמה אבינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה אבינר
ShlomoAviner.jpg
הרב שלמה אבינר
השתייכות ציונות דתית, חרדים-לאומיים
נושאים שבהם עסק ארץ ישראל, עם ישראל, הלכה, חינוך, גאולה, מדינת ישראל, אמונה, זוגיות
רבותיו הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב צבי ישראל טאו

הרב שלמה חיים הכהן אבינר (נולד בשנת תש"ג - 1943) הוא רבה של שכונה א' בבית אל, וראש ישיבת עטרת ירושלים בירושלים. מהרבנים הבולטים בציונות הדתית. נודע בספרים הרבים (למעלה ממאה) שיצאו על פי שיעוריו ובתשובות ההלכתיות הרבות שהוא עונה מדי יום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אבינר נולד כשלמה לנגנאואר בשנת תש"ג (1943) בעיר ליון שבצרפת, תחת שלטון הנאצים. הוריו והוא כתינוק נאלצו, בדומה לרבים מן היהודים שהתגוררו בצרפת, להתחבא תחת זהות בדויה כדי להינצל משליחתם למחנות ההשמדה. סבו מצד אמו, הרב מאיר לוי פלאם, היה ממקימי ארגון "בני עקיבא" בצרפת לאחר השואה, ומצאצאי המגיד מלוצק, שעל שמו נקרא שלמה אבינר.

הרב אבינר בישיבת עטרת ירושלים

בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער בני עקיבא בצרפת כחניך וכמדריך, ומאוחר יותר גם כאחד מחברי הנהלת התנועה בצרפת. בגיל 16 נכנס לאוניברסיטה למדעים בפריז ולמד מתמטיקה, פיזיקה והנדסת חשמל והוסמך כמהנדס אלקטרוניקה. סיים השתלמות במרכז לחקר גרעיני בצרפת, ולאחר מכן גויס לצבא הצרפתי, בו שירת כמתכנת מחשבים בחיל האוויר.

בשנת 1966, ביום שבו סיים את שרותו הצבאי, בהיותו בן 23, עזב את צרפת בהשאירו מאחור את כל משפחתו. יחד עם גרעין בני עקיבא עלה לקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. בכך החליט ליישם את הרעיון של חיי העבודה והחקלאות בארץ. גם כרב הוא ממשיך לעודד צורת חיים זו, כדרך לביטוי הקשר העמוק אל הארץ. מאוחר יותר עלו בעקבותיו כל בני משפחתו. אחיו, הרב אלישע אבינר, מכהן כר"מ בישיבת ברכת משה במעלה אדומים.

בשנת 1967 התגייס לצה"ל ושֵרת בחיל רגלים. במלחמת ששת הימים לחם בחזית הדרומית ובמלחמת יום הכיפורים לחם בגבול הצפון. בצה"ל הגיע לדרגת סגן.

הלך ללמוד בישיבת מרכז הרב, שבראשות הרב צבי יהודה קוק. לאחר מספר שנים, כאשר חודש היישוב היהודי בחברון, עבר ללמוד בישיבה שם. בחברון פגש את מי שלימים תהיה אשתו. גם כשלמד בחברון, וגם בשנים מאוחרות יותר שבהן כיהן כרב בצפון הארץ, המשיך להגיע לשיעורים בישיבת מרכז הרב, ושמר על קשר רצוף עם הרב צבי יהודה קוק. בהוראת הרב צבי יהודה הוא ערך חוברות של שיחותיו, שהפכו מאוחר יותר לספרים בשם "שיחות הרב צבי יהודה"‏[1].

בשנות לימודיו בישיבה, כדי להימנע מקבלת מלגה מהישיבה, עבד בהוראת מתמטיקה בישיבת נתיב מאיר ובישיבת ירושלים לצעירים. בראשית לימודיו כתלמיד ישיבה, הוזמן על ידי "המוסד" לעבוד בשורותיו, אך הוא דחה את ההצעה עקב רצונו להמשיך בלימוד בישיבה. למרות זאת, מאוחר יותר נשלח פעמיים לשליחויות קצרות באיראן שלאחר ימי המהפכה האיראנית[2].

בשנת 1971, לאחר שקיבל את הסמכתו לרבנות, מאת הרבנים הראשיים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, על פי המלצה של הרב צבי יהודה קוק, החל לכהן כרב הקיבוץ לביא בגליל התחתון ולמלא את מקומו של הרב משה לוינגר שמילא תפקיד זה לפניו.‏[3] הדבר היה לאחר שהרב לוינגר עבר לייסד את היישוב היהודי בחברון ולאחר שמספר קיבוצים דתיים הרחיקו מעליהם את הרבנים, בשל סכסוכים שונים. למרות זאת, הרב אבינר היה אהוד בקיבוץ, דבר שגרם מאוחר יותר לקיבוצים אחרים לשוב ולמנות רב לקיבוץ. בשנים הראשונות בתפקיד עבד במשק חצי יום מתוך הזדהות עם הרעיון הקיבוצי.

בשנת 1977, מתוך הכרה "בהכרח להזרים דם חדש", עזב הרב אבינר את הקיבוץ ועבר למושב קשת ברמת הגולן, שם התמנה לרב היישוב. בשנת 1981, עבר לשמש כרב היישוב בית אל (כ-4 שנים לאחר הקמתו), תפקיד שאותו הוא ממלא עד היום. בשנת 1983, במקביל לרבנות בבית-אל, הקים את ישיבת עטרת כהנים (בשנת תשס"ה שונה שמה ל"עטרת ירושלים") בירושלים ועמד בראשה. הישיבה נמצאת ברובע המוסלמי של העיר העתיקה ונוסדה בתוך המבנה החרב של ישיבת "תורת חיים".

בשנת 1980 פרסם חוברת בה קרא ל"בני עקיבא" להפריד בין בנים לבנות בפעילות ולפעול לפי גדרי צניעות מחמירים יותר מכפי שהיה מקובל עד אז, הן בלבוש והן בהתנהגות. מזכ"ל "בני עקיבא", אמנון שפירא, יצא בחוברת נגד, ובה כתב שהיו רבנים שהתירו ואף חייבו את התערובת‏[4]. בסופו של דבר קריאה זו הייתה בין הראשונות שגרמו ליצירת הציבור החרדי לאומי. מספר סניפים של בני עקיבא אכן עברו לפעול בהפרדת בנים ובנות, ולאחר מכן הוקמה תנועת הנוער "אריאל", לצידה של בני עקיבא.

בשנת 1981, לקראת פינוי סיני ופינוי ימית, נמנה עם האישים הבולטים בהובלת התנועה לעצירת הנסיגה מסיני שהובילה להקמת מפלגת התחיה. הוא נסע ברחבי הארץ והרצה בפני תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות, ושכנע רבים מהם לעבור ולהיות בסיני בעת הפינוי. הוא עצמו התיישב בעצמונה. עמדתו הייתה שיש להמשיך ולשתול עגבניות עד הרגע האחרון, כי "לא תהיה נסיגה, אלא אם ה' רוצה אותה".

בשנת 1990 החל לשדר באופן קבוע את דברו ברדיו ערוץ 7. עם התקדמות הסכמי אוסלו ובייחוד בגבור פיגועי ירי נגד ישראלים ביהודה שומרון ועזה ב-1994, קרא לתושבי יהודה שומרון ועזה להתאזר בסבלנות ולהאמין שהמצב ישתנה. בגבור הלחץ הציבורי נגד הממשלה ומפלגות השמאל, הוציא פסק כתוב, בו הוא קובע שראש הממשלה אינו ערב רב ועל כן אין לפגוע בו. כפי שעולה מחקירת המשטרה נגדו, וממשפטה של מרגלית הר-שפי, לפני הרצח, היא ביקשה מהרב פסק דין לגבי ראש הממשלה יצחק רבין, ונענתה שאסור לפגוע, לא בראש הממשלה ולא באף אחד אחר מנציגי השמאל.

בעת ההתנתקות מגוש קטיף ב-2005, היה הרב אבינר הדמות המובילה בעד ממלכתיות, בקראו לאזרחים שלא לפעול באלימות נגד החיילים, ולחיילים שלא לסרב פקודה, אך להשתמט מן המשימה בדרכים אחרות. הרב עצמו עבר לגור בנווה דקלים. תלמידיו טוענים כי הוא היה מהגורמים הממתנים בעת המחאה בכפר מימון, ומנע אלימות לפני פינוי היישוב נווה דקלים ובעת הפינוי, הן מצד חיילים והן מצד תושבים ומפגינים.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר משמש כרב היישוב בית אל, וכראש ישיבת עטרת ירושלים. הוא עוסק גם בהוראה, העברת שיעורים שבועיים בנושאים שונים ביהדות בישיבות, מכינות, אולפנות, תנועות נוער, יישובים ועוד.

במסגרת הישיבה יזם הוצאת חוברת חודשית, בה מאמרים בתחומי מחשבה והלכה, בשם "עיטורי כהנים", בה הוא מפרסם באופן קבוע תשובות קצרות שלו ושיחות של הרצי"ה שנערכו על ידו. נוהג לכתוב מדי שבוע גם בעלוני פרשת השבוע כמו "מעייני הישועה" והעלון השבועי של מכון מאיר - "באהבה ובאמונה". בנוסף תשובותיו מפורסמות גם באתר "ספריית חוה"‏[5], והוא עונה למאזינים בשתי תוכניות רדיו שבועיות ברדיו קול חי וברשת "מורשת" של קול ישראל (תוכנית זו שודרה בעבר בערוץ שבע). בסוף שנת תש"ע החל מדור יהדות באתר nrg מעריב לפרסם טור שבועי שלו.

הוא מייעץ ליחידים ולבני זוג הפונים אליו בעל פה או בכתב, בכל נושא, משאלות הלכתיות ועד לשאלות בנושאים ציבוריים ומדיניים. רבים הם הפונים אליו ונועצים בו, ונראה כי הרב אבינר הוא המקבל את מספר הפניות הגבוה ביותר מבין הרבנים המשיבים לציבור. על פי כתבה שפורסמה באתר nrg, מספר השאלות באמצעות ה-SMS בלבד שמקבל הרב אבינר דרך קבע עומד על כ-300 ליום, ובימי מלחמת לבנון השנייה אף הגיע ל-600. לאחרונה החל אף לענות בוידאו לשאלות באינטרנט באתר שו"ת הווידאו של מעלה.

הוא מרבה לעסוק בעניינים חברתיים, ובפינותיו בעלוני פרשת השבוע ובהרצאותיו הוא מרבה לדבר על נושאים כמו אלימות במשפחה, צדקה, יחסים שבין אדם לחברו, פמיניזם ועוד. הוא נמנה עם קבוצת הרבנים המלווה את הארגון החברתי "במעגלי צדק" באופן פעיל. הוא פעיל בארגון "צדק", המרכז פעילות עבור נוער דל אמצעים המאגדת ובו אלפי בני נוער מכל הזרמים, דתיים וחילוניים. כן הוא הקים את ארגון "עצת נפש", שמטרותיו העיקריות הן סיוע להומוסקסואלים דתיים לשנות את נטייתם המינית, ועידוד צעירים דתיים להימנע מאוננות.

בנוסף לפעילותו בישראל, נוסע הרב אבינר מספר פעמים בשנה לחו"ל, בעיקר לצרפת, על מנת לארגן גרעיני עלייה במסגרת עמותה לעלייה קהילתית. בנוסף מטפלת העמותה גם בליווי המשפחות בארץ ובסיוע לקליטתן. מאמריו ושיעוריו מתורגמים לצרפתית וגרמנית, ומגיעים לצרפת בעזרת אתרי האינטרנט, ספרים ומאמרים בצרפתית, הרצאות בווידאו ועוד. כך צבר קהל תלמידים גדול גם בצרפת.

עמדותיו ההלכתיות והציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרבים, המציבים את השאלה מה קודם למה, עיסוק בשאלת ארץ ישראל או בעניינים החברתיים, הרב אבינר טוען שהדברים משלימים זה את זה ונובעים זה מזה.

יסוד גישתו טמון בין היתר בצורה בה הוא לומד ומלמד את "מאמר הדור" שכתב הרב קוק. לשיטתו, הדור של היום, כמו דורו של הרב קוק, סובל מפירוק המסגרות החברתיות והיציבות שהייתה בעבר, והייחודיות של כל אחד ואחד מודגשת. לכך שתי השלכות: ראשית, הנוער ביקורתי ואינו מקבל דברים מאליהם רק בשל סמכות האומר; כאשר ערכים אינם מוצגים לו ברמת העומק שהוא דורש, הוא מפנה להם גב. שנית, הנוער מחפש משהו שלא יהיה רק אמת כללית מופשטת, אלא אמת בשבילי, מה שהוא מכנה "חיפוש האותנטיות".

מתוך כך, נובע סגנונו הייחודי הכולל דיבור בגובה העיניים בד בבד עם עיסוק בנושאים פילוסופיים מורכבים. הוא עצמו מתאר את הדור כמחפש "תשובות גדולות בלשון פשוטה" וצריך לפנות אל בני הנוער ואל הדור כולו מתוך הבעיות שמטרידות אותם ודרך הבירור המאפיינת אותם. הוא משלב גם הומור וסיפורים להמחשת רעיונותיו בשיעוריו, יחד עם תוכן רוחני ברמה גבוהה.

לאחר עיון במאמרו של הרב אבינר, המתייחס לפרשנותו של הרב קוק לעקידת יצחק, טען אבי שגיא בספרו "יהדות בין דת למוסר" כי הרב אבינר הוא מהבודדים בהגות היהודית לדורותיה שביטא את חשיבות המוסר הטבעי. שגיא התייחס לעובדה כי לפי פרשנותו מובן לכאורה שהציווי האלוהי קובע את המוסר וממילא אין עימות. לעומת שגיא, אחרים (כמו הרב אורי שרקי) לא הבינו כך. לטענתם, כוונתו של הרב אבינר, המובעת במאמרים רבים, היא שאלוהים הוא מקור המוסר הטבעי שאמנם יש לו חשיבות גדולה, ולכן במקום שבו יש עימות בין רצון ה' למה שנראה כמוסר הטבעי, יש לפעול לפי דבר אלוהים.

בעניינים המדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר נמנה עם תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, ורואה עצמו כממשיך בדרכו בנושאים השונים.

יחסו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו ביחס לארץ ישראל, בנויה על ארבעה יסודות:

  1. היסוד האמוני. יסוד זה טוען שעם ישראל קם לתחייה, על פי פקודת ריבונו של עולם. עם ישראל נולד מחדש, חוזר לארצו ובונה אותה, מקים את מדינתו, ועתה זהו הצו ההיסטורי האלוהי להתמסר בין השאר לארצו.
  2. היסוד המוסרי. בבסיסו טענה שהארץ הזאת אינה רכוש פרטי של הממשלה או הכנסת, היא שייכת לעם ישראל, כולו, ולכל דורותיו, בצדק וביושר, ואין לומר שבגלל שהעם גורש מארצו בעל כורחו, הוא איבד את זכותו על ארצו. וממילא כל הפקרה של חלק מן הארץ היא מעשה בלתי מוסרי ביחס לעם הנצחי.
  3. היסוד הדתי. בסיסו בהלכה, המחייבת במסגרת מצוות יישוב ארץ ישראל, לעלות לארץ, ליישב את הארץ, ולהבטיח ריבונות על הארץ, ולא להפקיר אותה לידי הגויים או לשממה (על פי הרמב"ן בהוספות לספר המצוות לרמב"ם).
  4. היסוד הלאומי. בבסיסו הציונות, ועליו טוען הרב אבינר שעם צריך להיות נאמן לארצו, וחוסר נאמנות הוא גם בושה וחרפה וגם סכנה.

עם היותו אידאולוג בנושא ארץ ישראל, הוא מדגיש, כי המטרה אינה מקדשת אמצעים אשר בוצעו בדרכים פסולות. לכן הוא מקפיד לדרוש שהמאבקים הציבוריים לא יחצו את הקווים האדומים שעוברים בפגיעה באהבת ישראל. גם בעניין זה הוא ממשיך את דעת רבו, הרב צבי יהודה קוק, שהתייחס למאבקים בין פלגים לפני קום המדינה והגדיר שלושה תנאים למאבק: בלי הרמת יד, בלי ביזוי ובלי שנאה. עמדתו זו, הבלתי מתפשרת, הביאה פעמים רבות לביקורת כלפיו מצד החולקים על גישתו.

יחסו לסכסוך הערבי ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני תקופת הסכמי אוסלו, הרב אבינר הרבה להתבטא שאין בין בני ישראל לערבים בני ישמעאל כל ויכוח דתי. הוויכוח הוא רק לגבי בעלות על שטח. לאחר הסכמי אוסלו, ובמיוחד עם התגברות החמאס ובראשו השייח' יאסין, חזר והדגיש כי זו אמנם מלחמה בה קמים עלינו להרגנו, אך ביסודו של עניין אין המלחמה על ריבוי כוחות ועבודת אלילים, כלומר לא מדובר כאן במלחמת דת, אלא במלחמה על שליטה וטריטוריה, וכן מלחמה נגד עם ישראל ספציפית, כחלק מ"התגברות המניעות, דווקא כשמתקרבים לגאולה".

בשנת תשנ"ב פרסם חוברת בשם "שו"ת אינתיפאדה" בעניין התקוממות הערבים בשנים האחרונות. על חוברת זו כתב הרב יוסף קאפח בתשובה לשאלה: "הוא הוציא דברים מהקשרם, הביא חציי משפטים, סילף משמעויות. איני חושב אלא שהוא קיבל השראתו או מימונו מתנועת מרצ או מאש"ף בעצמו כמובן".‏[6]

צבא וסרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר נחשב כממלכתי ומתון במחנה הדתי-לאומי, ולמרות היותו בעל דעות נחרצות בנושא ארץ ישראל והתנגדותו לפינוי יישובים, הוא התנגד לצורת מאבק אלימה ולסרבנות לפינוי יישובים. לאחר רצח כמה מתלמידיו בישיבת עטרת כהנים הרגיע את תלמידיו, וקרא להם לא לקחת את החוק לידיים, אלא לנהוג בגישה ממלכתית ולתת לשב"כ ולמשטרה לעשות את עבודתם.

עמדה זו, שלדעתו היא דעתו של רבו הרב צבי יהודה, שייכת להשקפת עולמו הרחבה על ערכו של צה"ל ומדינת ישראל. הוא רואה בצבא ערך מקודש, לא ככלי לחימה, אלא כתשובה למציאות המדינית/ביטחונית בישראל. כל תלמידיו, בשלב זה או אחר של לימודיהם, משרתים בצה"ל, ומהם שהפכו לקצינים בכירים.

לקראת תוכנית ההתנתקות פרסם הרב אבינר מאמר הקובע כי תוכנית זו היא פקודת רשע וטירוף. עם זאת הוא הדגיש כי אין לסרב פקודה, מפני שהאיסור לפנות חל על הממשלה ולא על החייל. הוא המשיך ואמר כי הוא מצפה מן החיילים שלא למלא את פקודת הפינוי - לא מתוך סירוב הפגנתי, אלא מתוך היעדר יכולת מוסרית ונפשית למלאה: "סירוב פקודה - לא! מוטיבציה - גם לא!"‏[7]. עמדה זו של הרב אבינר קוממה עליו גורמים תקיפים יותר בציבור החרדי לאומי.

מעורבות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים תמך בגלוי במפד"ל, ואף המליץ להצביע בעדה בבחירות, למרות החלופות הימניות השונות שעלו.

בשנת תשס"ה 2005 פרש מתמיכתו במפד"ל והצטרף כיועץ למפלגת "ציונות דתית לאומית מתחדשת" ("סיעת התחברות") שהקימו אפי איתם והרב יצחק לוי שפרשו מהמפד"ל. בכנס היסוד של התנועה הפתיע כשאמר שצריך לשמור על קשרים טובים עם המפד"ל מכיוון שבעתיד יתחברו מחדש. כמו כן אמר כי יש להתנהג בענווה כלפי המפד"ל מכיוון שיש לה הרבה זכויות ואילו התנועה החדשה הינה רק בחיתוליה. ואכן, בבחירות שהתקיימו בשנת תשס"ו 2006, הורה להצביע עבור הרשימה המאוחדת של המפד"ל והאיחוד הלאומי ("ציונות דתית לאומית מתחדשת" הייתה אז אחד ממרכיבי האיחוד הלאומי).

בשנת תשע"ב פרסם בעלוני השבת קריאה להתפקד למפלגת הבית היהודי והביע תמיכה בנפתלי בנט[8].

תרומת אברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר נמנה עם הרבנים התומכים באופן פעיל בתרומת איברים ובחתימה על כרטיס אדי (בהתניה של קבלת אישור מסמכות רבנית). שיטתו מבוססת על הפסיקה ההלכתית כי מוות מוחי, כולל גזע המוח, נחשב למוות, והתרומה מהווה פתרון יחיד להצלת חייהם של חולים רבים הממתינים להשתלת איברים. הרב אבינר פרסם מאמרים רבים בנושא ומפעם לפעם "המרכז הלאומי להשתלות איברים" מפנה אליו משפחות המתלבטות בעניין.

בענייני צניעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר מבסס את עמדתו בענייני צניעות על יסוד כבוד האישה, על-פי הגישה הלוחמת נגד השקפה של גברים המחשיבים עצמם כסובייקט ואת הנשים כאובייקט, משמע שהם אישיות והנשים אינן אלא חפץ הנועד לסיפוק צרכיהם. הרב אבינר טוען כי יש להעמיד את שניהם בשוויון מצד "צלם אלוהים שבאדם".

נוסף לכך, הוא מביע חרדה מפני התפרקות המסגרות המשפחתיות, הנובעות מחיפוש הרפתקאות מחוץ לנישואים ובגידות ומהמחיר הגבוה שגובה תופעה זו (המתבטא באחוז גירושין של מעל 25% בישראל). הוא שואף לחנך לצניעות ובכך לשמור עניינים מסוימים לאינטימיות של בני הזוג, על מנת לחזק את הזוגיות ואת התא המשפחתי.

הרב אבינר ידוע כאחד מגדולי המחמירים בענייני צניעות. במהלך השנים פרסם שלושה ספרים וכן מאמרים בנושא. בין היתר ידועה גישתו המחמירה בנושא החברה המעורבת ובנושא בעיות הצניעות בתנועות הנוער, והיה מראשוני הרבנים שקראו להפריד את הפעילות של תנועת "בני עקיבא". במקרים מסוימים ישנם אף פוסקים חרדים המקלים ממנו.

בין היתר קבע שאין לנשים להרצות לפני קהל של גברים, הסתייג משימוש בשמות חיבה אצל בני זוג מאורסים במהלך הקשר ביניהם והמליץ שאל להם להתארח בשבתות זה בביתו של זו. בספר "גן נעול" קבע בין השאר כי המרפק צריך להיות מכוסה בכל עת ואסור ללבוש בגדים בצבעים בולטים. דווקא בנושא לבישת גרביים לאשה, נקט בעמדה מקלה שלא לחייב, בעקבות "החפץ חיים". חלק ניכר מהציבור הדתי לאומי נוהג לפי שיטות מקלות יותר.

במאי 2008 פרסם מאמר בעלון פרשת השבוע של תנועת "מעייני הישועה", ובו קרא לבנות דתיות שלא להתגייס לצה"ל בשום אופן. "זה אסור! אסור כמו כשרות, אסור כמו שבת! ובמיוחד אסור כמו צניעות!", כתב‏[9]. סמוך לכך פרסם גם תפילה לחייל הדתי, ובה גם "שאדע לבקש מדריך ולא מדריכה, שלא לשרת עם בנות באותן יחידות, שלא לרוץ אחרי מד"סיות, שלא להתאמן עם מדריכות ירי ושאר מדריכות, שתהיה מחיצה בין מגורינו לבין אלו של הבנות"‏[10].

בענייני חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתו החינוכית מבוססת על הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו", גישתו סוברת כי בכל ילד יש נפש ייחודית ולה צרכים ייחודיים, ועל ההורים/מחנכים יש לשים לב אליו באופן אישי ופרטני. בספרו חינוך באהבה, בונה הרב אבינר את יסודות החינוך.

היסוד הראשי אותו הוא מדגיש הוא אהבה. על ההורה לאהוב את הילד ללא תנאי, ללא קשר למעשיו הטובים או הרעים. מעבר לאהבה שבלב צריך לגלות את האהבה על ידי מעשים כמו אמירה, חיבוק וכדומה. אהבה, לדברי הרב, היא צורך חיוני של הילד ממש כאוויר לנשימה. כמובן מהצד השני אין לבלבל בין אהבה לבין פינוק שיכול להשחית את נפש הילד.

היסוד השני לשיטתו הוא הערכה. לילד יש "אני" (שזיגמונד פרויד והפסיכולוגיה הכללית מכנים "אגו") ואותו צריך לבנות בצורה מאוזנת. על פי שיטתו, מחד אסור לחנך את הילד להתנפח מגאווה, ולכוונו להעצמת ה"אני" בצורה שאינה אמיתית כי הדבר יזיק לו בחייו, אך מאידך צריך ללמד את הילד שלא להשפיל עצמו ולא להתרגל לתודעה עצמית נמוכה. ההערכה שמוענקת על ידי ההורה או המחנך נותנת לאדם מדד כיצד הוא נתפס בעיני האנשים סביבו, מה מקומו בעולם וכו' ולכן כה חשוב לבטאה. במילים אחרות, הערכה היא הבעת הכבוד לילד על מקומו והישגיו.

על בסיס קומת ההערכה בונה הרב את יסוד האמון. על המחנך להאמין כי הילד ביסודו הוא טוב וכי כוונותיו טובות, אך הוא מסתבך במערבולת החיים והיצרים ולכן שוגה לעתים בהתנהגותו. המחנך צריך לעזור לו להוציא אל הפועל את טבעו הטוב. ככלל, שיטת הרב אבינר היא שהמחנך הוא כמו גנן ששותל שתילים ותפקידו הוא לסייע להם לגדול כפי טבעם הטבוע בהם.

הרב אבינר קובל על כך שבעידן המודרני אין להורים די זמן לשהות עם ילדיהם למרות שהדבר קריטי להתפתחות הילד. צריך להקשיב למה שהילד אומר, להאזין לו ללא ביקורת או הטפות מוסר. ההורה צריך לגלות אהדה ואמפתיה אל הילד, וכך יפתח הילד ויחשוף רגשותיו. מצד שני צריך לדעת לדבר אל הילד בשפה פתוחה וברורה ללא כיסויים והסתרות. ההורה צריך לדבר אל הילד לא כשופט או חוקר אלא כסנגור, מישהו מהצד שלו. שנינו מאותו הכפר, עם אותם אינטרסים.

אלו יסודות כלליים התואמים את כלל הגילאים, אך הוא מתייחס בשיטתו גם להפרדה ביחס בין הגילאים השונים.

  • גיל הינקות (1-3): בגיל זה, עיקר החינוך הוא אהבה. צריך לחבק ולנשק את הילד ככל שאפשר, כי אהבה מופשטת אינה נתפסת אצלו. אצל תינוק יונק, תתורגם אהבה זו גם ליניקה עצמה, שבה הוא נמצא קרוב אל אמו, חש בחום גופה ומקבל את צרכיו הגופניים והנפשיים כאחד. מעבר לאהבה צריך לתת לילד בגיל זה הרגשה שהוא "שווה" ושהוא מצליח והדרך הנכונה לעשות זאת היא על ידי נתינת אתגרים בהם הוא יוכל להצליח. ריבוי כשלונות בגיל זה, יטביע בילד דימוי עצמי נמוך שיכול להרוס כל חלקה טובה באישיות.
  • הגיל הרך (3-6): הגיל הרך מאופיין, לדעת הרב אבינר, ברכות פיזית ונפשית של הילד, דבר הגורר הדרכות חינוכיות מיוחדות לגיל זה. הילד צריך לגדול בשמחה, תוך נתינת חופש ליצירה ובניין עצמי. מצד שני צריך להעמיד לו גבולות ברורים, אך לא מתוך ענישה, כי הילד בגיל זה אינו מסוגל להבין את עניין העונש והדבר רק פוצע את נפשו הרכה. צריך לפנק את הילד בצורה נכונה, היינו מילוי כל צרכיו מבחינה גופנית ונפשית.
הוא מתנגד להפעלת לחץ על הילד שילמד בגיל הרך. לדעתו, יש לתת לילד להתענג על הלמידה בגיל זה ולא לכפותו בכך. לשם כך חשוב לבחור גן ילדים שיתאים לכך, בהיותו בבואה של המשפחה, בה יקבל הילד אהבה ללא תנאי, מקום משחק וחינוך אשר יבנו אותו לפי יכולותיו והתפתחותו.

יחסו למדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרב אבינר הערכה גדולה לכל המקצועות והמדעים, הן בזכות עברו המדעי והתעניינותו המדעית המתמדת והן בגלל השקפת עולמו, הסוברת שבניין האומה בארצה מצריך גם אנשי תורה וגם אנשי מדע.

פרסם מאמר הקורא לנוער הרואה עצמו מתאים לכך ללמוד מתמטיקה ושאר מדעים תאורטיים שאינם מושכים את הצעירים. המאמר הכה גלים בקהילה האקדמית בישראל שהרבתה לצטטו במקומות שונים.

יחד עם זאת הוא רואה בלימוד תורה ערך עליון, ואף סובר כי האידאל, למי שמסוגל לכך, הוא ללמוד תורה בלבד ללא לימודי חול ולהשלים את הבגרויות באופן עצמאי לקראת סוף התיכון.

על ברוך גולדשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

15 שנים לאחר טבח מערת המכפלה נשאל הרב אבינר על המעשה, ובתשובה שנתן בשו"ת "מעלה" אמר: "ברור שברוך גולדשטיין לא פעל מתוך רגשי נקמה פרטיים", ו"דווקא בגלל זה הוא היה צריך לבקש רשות מהאומה, כי אחר כך מי שיצטרך לקחת את המעמסה של האחריות זו האומה כולה. אם הוא היה שואל אותנו היינו אומרים לו לא לעשות את זה. ככה לא פועלים. אבל הוא לא שאל אותנו. והוא נהרג. הרי הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".‏‏‏[11]

בנושאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2011 יצא הרב אבינר להגנתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, באמרו שלמד את החומר ולדעתו השופטים טעו כאשר הרשיעו אותו באונס,‏[12] וכן שבתי המשפט בישראל נחשבים כערכאות של גויים, ובפרט במקרה זה שבו אחד השופטים הוא ערבי נוצרי.‏[13] בהתאם לעמדתו זו נמנה עם רבנים ששלחו מכתב תמיכה לקצב, בו הביעו אמון בחפותו וביקרו בחריפות את התקשורת הישראלית.‏[14]

הוויכוח סביב פסיקותיו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 פורסמה בעיתון "מעריב" כתבת תחקיר של קלמן ליבסקינד ובה הובאו האשמות של שתי נשים, שעל פי הכתבה עברו "מעשי הטרדה מינית לכאורה" כשבאו לייעוץ אצל הרב אבינר. עשרות רבנים הביעו אמון פומבי ברב אבינר, אך הוא נמנע מלהתייחס בפומבי לטענותיהן של המתלוננות נגדו, וקרא להניח להן. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. בורר שמונה בפרשה מטעם עורך "מעריב" ומקורבי הרב אבינר, הפסיכיאטר פרופ' נתנאל לאור, קבע "שהמאפיין המרכזי בעניין היה ליקויי תקשורת הנובעים מהעדר ליווי מקצועי צמוד בתחום הנפש" "ושאין להאשימו בהטרדה מינית, אלא לבקרו על כך שנכנס לשדה המקצועי ללא גיבוי"‏[15].

אחת המתלוננות פנתה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים באומרה שבוצע נגדה מסע הכפשה. בית הדין פסק כי הנשים העלילו עלילה על הרב אבינר וכי "התביעה קנטרנית": "הגענו למסקנה ברורה שאין ממש בתביעה, והיא בנויה כולה על דמיונות של התובעת. השתכנענו שמדובר בתביעת סרק. בנידון דידן ההר לא הוליד אפילו עכבר". המתלוננת ערערה על הפסיקה בבית הדין הרבני הגדול. בפסק דין שניתן בז' בתשרי תשע"א (2010) דחה בית הדין את הערעור. הוא קבע כי דבריה של המערערת הן "דברי השמצה זדונית" וכי היא מונעת "משנאה עמוקה". עוד נפסק כי "צדק ביה"ד האזורי שחייב את המערערים לפרסם התנצלות והבעת צער על הפגיעה בשמו וכבודו של הרב"‏[16].

בשנת 2005, נטען על ידי קבוצה בציבור הדתי נגד הרב אבינר כי הוא הטעה זוגות נשואים בהלכות נידה. ועדה שמינה הרב מרדכי אליהו, וכללה את הרבנים זלמן נחמיה גולדברג, דב ליאור ויעקב יוסף, פרסמה בכרזה כי על הרב אבינר להפסיק לעסוק בהלכות נידה‏[17]. הרב אבינר, מגובה בתמיכתם של רבני ישיבת הר המור ורבנים אחרים, המשיך לפסוק כרגיל.

מאמרים, אתרים וגילויי דעת המגובים ברשימות מכובדות של רבנים, פורסמו משני הכיוונים. מאוחר יותר פרסמה קבוצת אברכים חוברת בה הובא שוב סיפור הנשים מ-2002 וסיפורים נוספים, שנאסרו לפרסום על ידי בית הדין הרבני בטענת לשון הרע. לגבי חומר זה, הוציא בית הדין הרבני צו האוסר שנית לתת יד לפרסום ההליכים בבית הדין. בחודש תמוז תשס"ו 2006 פרסמו הרבנים דב ליאור, יעקב יוסף וניסים קרליץ גילוי דעת ובו קראו לציבור "שלא לשאול או לקבל מהנ"ל שום הוראה או הדרכה. וכן שלא לסמוך על ספריו ומאמריו".‏[18] באתר האינטרנט של המתנגדים לרב אבינר מזדהה היוזם, הרב עידו אלבה (ראש כולל בחברון), שאשתו הייתה אחת משתי המתלוננות כנגד הרב אבינר, כאחד היוזמים להבאת הדיון בפני בית הדין והרבנים החרדים.

הרב אלבה המשיך לתבוע את הרב אבינר בבתי דין רבניים. בשנת 2009 פסק בית הדין הרבני האזורי ירושלים, בשבתו כבורר, ברוב דעות, כי על הרב אבינר להפסיק להורות בנושאי נשים, נידה, כתמים ומראות דמים. בית הדין דחה את תביעת אלבה לשלול מהרב אבינר את תואר הרבנות באמרו שאין זה בסמכותו‏[19]. בדעת המיעוט כתב הדיין אברהם שיינפלד כי מדובר ב"עלילה שפלה... בעידודם של גורמים קיצוניים בציבור הדתי לאומי, לצמצם את השפעתו של הרב אבינר".‏[20]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר הוציא לאור למעלה ממאה ספרים. ספריו יוצאים לאור בהוצאת "ספריית חווה" בבית אל. הם עוסקים בנושאים מגוונים ופונים לקהלי יעד מגוונים, הן בגילאים (ילדים, נערים, לקראת נישואים ומבוגרים), והן ברמות דתיות שונות (מסורתיים, דתיים ובחורי ישיבות).

חלק מספריו נערכו מתוך שיעורים מוקלטים שנתן הרב. הרשימה להלן היא חלקית.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טל אורות - סדרת ספרים בנושאי אמונה למהלך פרשת השבוע
  • שיעורים בשמונה פרקים לרמב"ם
  • משבריך וגליך עלי עברו - בנושא האמונה בשואה
  • טל חרמון - כרך אחד מוקדש לשיחות על פרשת השבוע וכרך נוסף כולל שיחות על המועדים.
  • פירושים על מגילת אסתר, איכה, מגילת רות, קהלת, שיר השירים, יונה, שיר המעלות, יהושע ושופטים.
  • פירושים על ברכת המזון והגדה של פסח
  • פירושים על מסכת אבות, ספר הכוזרי, שמונה פרקים לרמב"ם, הקדמות הרמב"ם לפירוש המשניות, מסילת ישרים, נפש החיים (ארבעה כרכים)
  • ואהבת לרעייתך כמוך, פרקי אהבה, אשת חיל ובת מלך - עוסקים בזוגיות, אהבה, חיי משפחה, ומעמד האשה ביהדות.
  • חינוך באהבה - סדרה מקיפה בת 2 כרכים בנושא חינוך. יסודות החינוך, הגיל הרך, גיל ההתבגרות.
  • חיי עולם - שיטות בלימוד תורה
  • נסיכי אדם - לדמותם של אישים בתנ"ך ועוד
  • גן נעול, - הלכות צניעות
  • חסד נעורייך - ענייני צניעות בתנועת הנוער בני עקיבא.
  • על דגלו - ענייני אמונה וצבא לחיילי ישיבת עטרת כהנים
  • מחיל אל חיל, שאל נא, שאילת שלמה, באהבה ובאמונה, משיב הרוח - שו"תים לנוער, לחיילים ולמבוגרים. חלק מהשו"ת "שאילת שלמה" מוצג באתר 'ספריית חוה'.
  • עם כלביא - מאמרים מעת ששימש כרב הקיבוץ לביא. בחלק א' שו"ת הלכתי ובחלק ב' ענייני אמונה.
  • יוצר אור - אמונה ופילוסופיה
  • פירורים משולחן גבוה - מתורתו של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו)
  • נר באישון לילה - ספר העוסק באמונות תפלות וחשיבה ביקורתית על פי התורה והמדע (הודפס עם בין אור לחושך: בין חכמים אמיתיים לאדמו"רים מזויפים - אגרות שנכתבו נגד ניר בן ארצי ואחרים)
  • תמימי דרך - על דרך הדבקות בעבודת ה'
  • והלכת בדרכיו - בניין המידות
  • פנים אל פנים - חיי זוגיות ומשפחה
  • תפילת עמך - פירוש על התפילה
  • עלה נעלה - מענה לספר ויואל משה
  • וגבר ישראל - ענייני תנחומים
  • ישראל והזמנים - חגי תשרי

ספרי הרב צבי יהודה קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיחותיו בההדרת הרב אבינר:

  • שיחות הרב צבי יהודה - פרשת השבוע - שיחות בפרשת השבוע, חמישה כרכים
  • שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל - שיחות בנושא ארץ ישראל
  • שיחות הרב צבי יהודה - מועדים - שיחות בנושא המועדים שני כרכים
  • שיחות הרב צבי יהודה - אורות - שיחות על ספר אורות
  • קודם להופעת הספרים יצאו מאות חוברות ובהן שיחות של הרב צבי יהודה בההדרת הרב אבינר. חלק מהחוברות נכללו בספרים.

אודותיו, פרסם הרב אבינר שני ספרים:

  • צבי קודש - תולדות חייו של הרב צבי יהודה הכהן קוק.
  • רבינו - הרב צבי יהודה - אלבום כרומו הכולל מאות תמונות של הרצי"ה.

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבינר כתב כמה ספרי ילדים, בהם:

  • אבא לא ישוב - ספר ילדים העוסק בהתמודדות עם אובדן ושכול.
  • אני לא שווה - ספר העוסק בדימוי העצמי של הילד והתמודדות עם הילד השונה.
  • אברי יוצא ממצרים - ספר ילדים המתאר את קורותיו של ילד שיוצא ממצרים, סיפורים קצרים הלקוחים מן המקורות ומעובדים לילדים.
  • המלך רבי שאול ואל - מעשה חסד לנסיך פולין, הוביל את הרב היהודי עד למשרת מלך פולין ליום אחד, בו ביטל כמה גזירות קשות.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורים קוליים ווידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בהקדמת "שיחות הרב צבי יהודה" על התורה.
  2. ^ שאול שיף וכן ב'שליפות' עם הרב אבינר
  3. ^ אהרון דולב, חושנייה בוערת, אך לצעירי אליפלט בוער עוד יותר, מעריב, 5 ביולי 1974
  4. ^ אמנון שפירא, תשובה לחברים השואלים בעניין חברה מעורבת בבני עקיבא, 1981. [1]
  5. ^ ספריית חוה
  6. ^ התכתובת בין הרב קאפח לרב דודקביץ'
  7. ^ מנחם רהט, נקרעים בין הרבנים, nrg
  8. ^ הרב אבינר: יש צורך ברענון השורות בבית היהודי באתר מורשת
  9. ^ עינת ברזילי, הרב אבינר: "לעולם אל תתגייסי לצבא, לעולם!", באתר nrg מעריב
  10. ^ אפרת וייס, תפילה לחייל: שלא אשרת יחד עם בנות, באתר ynet‏, 18 במאי 2008
  11. ^ ‏צופיה הירשפלד, הרב אבינר: ברוך גולדשטיין טעה, אבל הוא קדוש, באתר ynet‏‏
  12. ^ שלמה אבינר, גם שופט יכול לטעות, באתר ynet‏, 28 בפברואר 2011
  13. ^ קובי נחשוני, הרב אבינר על קצב: השופט גוי, התקשורת לחצה, באתר ynet‏, 28 בפברואר 2011
  14. ^ קובי נחשוני, מכתב רבנים לקצב: חזק ואמץ, האמת תתגלה, באתר ynet‏, 23 בפברואר 2011
  15. ^ מעריב, 20 ביוני 2003, עמוד 5, "לא יצר הרע"
  16. ^ עידן יוסף, בית הדין הגדול: הרב אבינר לא הטריד מינית, אתר news1‏, 6 באוקטובר 2010
  17. ^ הכרזה ומסמכי הוועדה
  18. ^ גילוי הדעת שפרסמו הרבנים דב ליאור, יעקב יוסף וניסים קרליץ
  19. ^ סערה בציבור הדת לאומי בעקבות פסק דין נגד הרב שלמה אבינר, באתר nrg‏, 5 ביולי 2009
  20. ^ יצחק טסלר, הדיין שיינפלד מכנה את פסה"ד נגד הרב אבינר: "עלילה שפלה", באתר nrg‏, 6 ביולי 2009