כיסוי ראש לנשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה היהודית יש חובה מהתורה לנשים שלא ללכת פרועות ראש; כאשר הפוסקים נחלקים מה ההגדרה המפורשת של אותו איסור. מלבד זאת קיים ציווי מחמיר יותר על גודל כיסוי הראש ואיכותו. בין הפוסקים יש המייחסים חובה זו רק לנשים נשואות, או שהיו נשואות.
מלבד הציווי ביחס לנשים קיימת חשיבות בכיסוי הראש של הנשים, גם לגברים. כך כיסוי הראש יכול למנוע הרהורי עבירה אצל הגבר. וכן מול שיער מגולה אין לקרוא את קריאת שמע או ללמוד תורה.

בחלק העליון של התמונה: נשים בכיסוי ראש

במשך השנים, באזורים שונים, היו נשים שלא הקפידו על דין זה, וכך נוצרו פסיקות מקילות יותר; חלקן מגדירות ששיער האישה אינו גורם להרהור עבירה, ומיעוטן אף קובע שאין חובה לכסות את הראש.

[עריכה] הלימוד

במדרש הלכה (ספרי, במדבר פרשה יא; בבלי, כתובות עב ע"א) מופיע דרשה מבית מדרשו של רבי ישמעאל, המסיקה מהפסוק "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה,18) ששיער האשה היה מכוסה קודם לכן, ועל כן חובה על האישה לכסות את ראשה. מלבד זאת המשנה (כתובות ז,ד) מציינת את הנשים שאיבדו את הזכות לכתובה, בין ההגדרות לנשים אלו זו 'העוברת של דת יהודית'; כלומר אישה המשנה ממנהג הצניעות של בנות ישראל. בין נשים אלו מוגדרת האישה ש-'יוצאת בראש פרוע'.

[עריכה] הטעם

יש שהתייחסו לדין הכיסוי ללא הטעם, הם ראו בו דין תורה, או דין הנובע ממנהג; וכתוצאה מכך הטעם אינו רלוונטי לדין. לעומת זאת היו שציינו לטעמים לדין כיסוי ראש, בין הטעמים ניתן למנות את:

פריעת ראש הנה בזיון לאישה, והציווי נועד למנוע בזיון וניוול לאישה
דין תורה המבדיל את בנות ישראל מהגויות, כאשר הגויות מתהלכות ללא כיסוי ראש

[עריכה] השלכות חיוביות

בין הפוסקים נידונו השלכות חיוביות שונות, הנובעות מכיסוי הראש:

יש המציינים לכך ששיער האישה מוביל להרהור אצל הגבר. כך כאשר האישה מכסה את שערה יש מניעה של ההרהור הבעייתי.
יש המצביעים על כך שכיסוי הראש אשר מתקיים רק על ידי נשים נשואות, מבדיל בין אישה נשואה לבין רווקה.

[עריכה] דינים ומנהגים

יש מנהגים שונים בין הקהילות בענין גודל השיער שניתן לחשוף מחוץ לכיסוי הראש. יש מנהג שעל פיו מותר לראות שתי אצבעות מהשיער ויש המחמירות ומכסות את כל השיער. ישנן מיעוט קטן, בעיקר בשכונת מאה שערים, שמגלחות את שיער ראשן.

לכיסוי הראש מקובלים מטפחת, כובע או פאה נוכרית, לפי היתר האשכנזים. ישנם סוגים שונים ומגוונים של מטפחות: בנדנות, צעיפים, משולשים בצבעים שונים.

על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש. אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש יש רבנים שהתירו לנשים אלו שלא ללכת בכיסוי ראש, וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי.

[עריכה] פאה נוכרית

הפאה מעוררת מחלוקת הלכתית. לדעה אחת הפאה היא פתרון הלכתי טוב ומותר לנשים ללבוש פאה. כשיטה זו סוברים הרמ"א (שו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף ב'), המשנה ברורה (שם ס"ק ט"ו), הרב משה פיינשטיין (אגרות משה אה"ע ח"ב יב), הרבי מלובביץ' (שאף העדיף את הפאה הנכרית על המטפחת) ואחרים. הדעה השנייה טוענת שהפאה לא פותרת את הבעיה שכן היא נראית בדיוק כמו השיער הטבעי, ואדם רגיל אינו יודע להבדיל בין הפאה לשיער אמיתי. בדעה זו מחזיקים בעל ה"שדי חמד", הרב עובדיה יוסף ואחרים.

למעשה, ברוב הציבור החרדי האשכנזי (הן הליטאים והם החסידים, למעט יהדות הונגריה) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נוכרית. בציבור החרדי הספרדי רוב מוחלט מהנשים נמנע מלבישת פאה. יתר על כן, ערוצי הקודש מקדישים חלק ניכר מהשידורים על מנת לעודד נשים לעבור מפאה לכיסוי ראש אחר (כובע, מטפחת וכו'). בציבור הדתי לאומי והחרדי לאומי נוהגות רוב הנשים ללבוש כובעים, אך חלק מהנשים (בעיקר מבוגרות יותר) לובשות פאה נוכרית.

[עריכה] כיסוי ראש לרווקות

ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש לרווקות בעת תפילה ולימוד תורה. רוב הפוסקים האשכנזיים מצאו סיבות שלא לדרוש מרווקות כיסוי ראש. אולם, יש מהפוסקים הספרדיים אשר דורשים מבנות לכסות את ראשן בעת תפילה, אמירת ברכות ולימוד תורה. עם זאת, למעשה, כמעט ולא נמצא שבנות נוהגות כך בפועל, אפילו לא בבתי הספר המחמירים ביותר.

במוסדות החינוך לבנות של בית הספר "ותתפלל חנה" בבני ברק נוהגות הבנות לכסות את ראשן במטפחת בעת התפילות, הברכות ובעת הלימוד בכתבי הקודש. בית הספר מתנהל על פי דעת הרב מאיר מאזוז ראש ישיבת "כיסא רחמים".

כמו כן, ביהדות צפון אפריקה במיוחד וכמו כן המזרח התיכון ובתימן נהגו הרווקות לשים כיסוי ראש, אך כיום אין כמעט הנוהגים כך.