משנה ברורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משנה ברורה הוא חיבור הלכתי של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים"), ונחשב לאחד מחיבורי ההלכה המרכזיים והחשובים ביותר כיום, במיוחד בעדות אשכנז[1].

מאז כתיבתו, התקבל הספר כספר פסיקה מרכזי ביהדות אשכנז. ביטוי לכך ניתן למצוא בדבריו של החזון איש:"ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית"[2].

תיאור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר המשנה ברורה הוא למעשה פירוש על חלק אורח חיים בשולחן ערוך, העוסק בהלכות יום יום. והוא בא לבאר ולהוסיף על דברי השולחן ערוך. וכן להכריע ולפסוק הלכה בנושאים הנידונים בשולחן ערוך על בסיס הספרות ההלכתית לאורך הדורות.
הספר כולל ששה חלקים וכתיבתו ארכה כשלושים שנה (עריכתו הסתיימה בי"ט בחשוון תרס"ז).

הספר משמש כספר בסיסי בהלכה לכל עדות ישראל, ובעיקר ביהדות אשכנז. הספר נדפס לפי הוראת המחבר יחד עם החיבורים באר היטב ושערי תשובה בגוף הספר אף שהוא כולל כבר בדבריו ציטוטים רבים משני הספרים הללו.

הספר נערך כולו בידי החפץ חיים. עם זאת, חלקים ממנו נכתבו בידי בנו ונערכו על ידו[3].

מטרות כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמתו לספר מציין בעל "החפץ חיים" מספר טעמים לכתיבת הספר, ומסביר מדוע לא ניתן להסתפק בשולחן ערוך כספר לידיעת ההלכה.

  1. השולחן ערוך נכתב כספר סיכום ופסיקה לספרים "טור" ו"בית יוסף", והיות שכך, בלי למוד ה"טור" וה"בית יוסף" קשה להבין את טעמי הדינים שבו - מה שגורם לזכירה פחותה של ההלכות והסקת מסקנות הלכתיות מוטעות, במקרים מסוימים. ומצד שני לימוד הטור והבית יוסף הוא קשה וארוך. לכן נצרך ספר שיסביר ויבאר את הדינים בקיצור.
  2. ספרי הפסיקה שנכתבו לאחר הופעת השולחן ערוך - ודנים במקרים שונים שלא הוזכרו בשולחן ערוך, חלוקים בדעותיהם לעתים רבות, ולאדם מן השורה אין כלים להכריע ביניהם. כמו כן החיפוש אחר הלכה מסוימת - שלא הוזכרה בשולחן ערוך, בספרי הלכה רבים, קשה ומיגע.

המשנה ברורה ושולחן ערוך הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהלימוד במשנה ברורה התפשט אף לחצרות החסידיות מפאת השאלות והתשובות ועיון ההלכה שאפשר להוציא ממנו, בנוגע לפסיקת ההלכה נשאר במספר חצרות החסידויות[דרוש מקור] ואף בכמה קהילות שאינן חסידיות שאת פסיקת ההלכה לוקחים דווקא משולחן ערוך הרב ולא מהמשנה ברורה.

במקומות מסויימים ציטט בעל המשנה ברורה משולחן ערוך הרב, ויש אף סעיפים שנלקחו משולחן ערוך הרב [4] (ראה לדוגמה: שו"ע הרב סימן תצ"ד, וראה את הביאור הלכה במשנה ברורה על סימן תצ"ד סעיף ג' שמעתיק ממש סעיפים שלמים. וראה גם סימן ע"ד סעיף א', וסימן ק"י סעי' ט' ורמ"ב סעי' א' ועוד[5]), לעיתים מציין זאת בעל המשנה ברורה "בשם אחרונים", או בשם "יש מן האחרונים", ולא בשמו של בעל שולחן ערוך הרב, זאת ועוד אשר במראי מקומות וציונים בתחתית הדף אפשר למצוא ציון ל"הגר"ז" (הגאון רבי זלמן)- מחבר ספר שולחן ערוך הרב, אך בכמה מן ההוצאות החדשות, הושמטו ראשי תיבות אלו מכמה מקומות בגוף הספר, ואף מן לוח ראשי התיבות שבתחילת הספר.

המשנה ברורה וערוך השולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלאחר השואה גברה השפעתו של המשנה ברורה בקרב הישיבות הליטאיות, וכמעט דחתה לחלוטין את השפעתו של הספר ערוך השולחן שהיה עד לאותה עת הספר שלא מש משולחנם של רבנים כספר פסיקה בסיסית, ושנכתב על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (נובהרדוק), כתגובה למשנה ברורה. השפעתו של המשנה ברורה לאחר השואה, הייתה כה גדולה עד שהצליחה לעקור למעשה פסיקות ומנהגים רבים של קהילות המתנגדים במזרח אירופה, שהיו מקובלים עד תקופת השואה, שנכתבו במקומות רבים בערוך השולחן.

למרות זאת, היו פוסקי הלכה גם בתקופה שלאחר השואה שהחשיבו מאוד את ערוך השולחן, ביניהם הרב משה פיינשטיין והרב יוסף דב סולובייצ'יק, ואף כאלו שבמפורש הכריזו שהוא עדיף על המשנה ברורה בתור ספר פסיקה, ביניהם הרב יוסף אליהו הנקין, והרב בנימין זאב בנדיקט.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור כלל בהדפסתו ששה כרכים. כמו כן ברוב המהדורות החדשות, הוא מודפס במתכונת הזאת.
חלקים א'-ב' - הלכות השכמת הבוקר, תפילין, ציצית, דיני תפילות היום, דיני בית הכנסת ודיני ברכות.
חלק ג' - הלכות שבת.
חלק ד' - הלכות עירובין וראש חודש.
חלק ה' - הלכות פסח ויום טוב.
חלק ו' - הלכות חול המועד, צומות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, חנוכה ופורים.
הספר כולל שלשה חלקים:

  • משנה ברורה - עיקר הספר ובו תמצות דברי האחרונים וטעמי המצוות.
  • ביאור הלכה - הרחבה וביאורים בנקודות יותר ממוקדות בהלכה.
  • שער הציון - ציון מקורות ולעתים הערות נוספות בהלכה.

תוספות לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוצאות שונות קיימות תוספות למשנה ברורה (על הדף או בסוף הכרך):

  • הוספת פסקי הלכה של החזון אי"ש (שחולק עליו). מופיע כיום ברוב המהדורות.
  • שינון הלכה - תקציר בראשי פרקים לשם שינון וחזרה על הספר.
  • תרגום מיידיש - תרגום בתחתית העמוד למילים במשנה ברורה הכתובות ביידיש.
  • ביצחק יִקָרֵא - הערות הרב אביגדור נבנצל על המשנה ברורה.
  • משנה ברורה המבואר - ביאור מקיף לדברי המשנה ברורה ודיונים בדבריו, בהוצאת רבני מכון עוז והדר בראשות העורך הראשי הרב מנחם מנדל פומרנץ.
  • אבן ישראל - הערות הרב ישראל יעקב פישר.
  • איש מצליח - הערות הרב מאיר מאזוז.
  • שו"ע הרב - תוספת פסקי הלכות של השו"ע הרב להרב שניאור זלמן מליאדי במקומות שחולק עליו.
  • משנת חכמים - תוספת של הערות מפוסקים בדברים בהם פסקו אחרת מהמשנה ברורה או בדברים בהם לא עסק, עם דגש על פסיקות רבני ספרד (קיים בינתיים רק לחלקים א' וג').

קיצורים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מפרט מאוד ופרטים רבים רחוקים מהמציאות. לדוגמה דין פתילות לציצית מחוטי משי. וכן יש בו בירורים הלכתיים ארוכים בהם המחבר מביא ראיות שונות לשיטות השונות ולעתים דוחה ראיות וכדומה דבר המכביד מאוד על הלומד הרוצה לדעת הלכה למעשה.

עקב כך נכתבו כמה ספרים המסכמים את הספר.

  • שינון הלכה - תקציר בראשי פרקים לשם שינון וחזרה על הספר.
  • שונה הלכות - ספרו של הרב חיים קנייבסקי המביא בקצרה את הדינים היוצאים מהמשנה ברורה והביאור הלכה.
  • קיצור משנה ברורה - של הרב דב בער הכהן מזאה, לקט דינים המצויים ושכיחים בחיי היום יום, שנלקטו משולחן ערוך אורח חיים ומשנה ברורה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעדות הספרדים יש פחות נטייה לקבל את דבריו כיון שהוא מסתמך בעיקר על מקורות אשכנזיים; ולמעשה הספרדים מסתמכים על ספרי הלכה אחרים בני זמננו (ראה הקדמת ספר הלכה ברורה לרב דוד יוסף (ח"א) בנו של הרב עובדיה יוסף). גם בעדת תימן יש פחות נטייה לקבל את דבריו.
  2. ^ קובץ אגרות חזו"א חלק ב' איגרת מ"א
  3. ^ בניגוד לדעה הרווחת שרבי ישראל הכהן חיבר את כל המשנה ברורה, מעיד בנו דברים אחרים בספרו "קיצור תולדות החפץ חיים" עמוד מ"ב ואילך: "...בא מר אבי לבקרני ואחרי משא ומתן בינינו הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע כו' לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי הן בפירוש השו"ע והן בביאור הלכה וכמעשהו הוא ולשלוח אליו הקונטרסים והוא יחזור עליהם ביחד עם חתנו הר' צבי והטוב בעיניהם יבחרו ויעלה אותם בכתביו כו' וקבלתי עלי אז את העבודה הכבדה אשר אכלה כל עתותי מבלי להתעניין בשום לימוד אחר ושלחתי אליו פרי מחשבותי בכמה וכמה סימנים אמנם בכמה סימנים אחרתי לשלוח אליו והוא בזריזותו הגדולה קדמני וגמר בעצמו הסימן ונשארו מעשי ידי אצלי אמנם חלק היותר גדול בהלכות שבת חיבר מר אבא בעצמו או למד עם חתנו הר' צבי אם כי אין מאמרי מיועד לחידושי תורה רק לתאר ולספר לדור דברי ימי אבי אף על פי כן אעיר בכאן את הקורא התורני כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעט אחת נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם יעיין התורני במ"ב סימן שי"ח סקי"ד שכתב אבל במוצאי שבת מותר מיד וכו' ובסימן שכ"ח סקס"ג כתב ומה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה בעצמו עיין שם וסיבת הדבר הוא שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא והוא אחז בשיטת הרא"ה וכמו שהעתיק הרמ"א ביו"ד סוף סימן קי"ג להלכה ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה עיין שם בסוף סימן קי"ג בט"ז ובנקודות הכסף והפרי חדש שם הכריע כהרשב"א וכן העתיק בחיי אדם"...
  4. ^ הרב אברהם אלשוילי, האם המשנה ברורה השתמש בלשונו הזהב של אדה"ז? קובץ הערות וביאורים
  5. ^ הרב יוסף מינקוביץ חלק ב' קובץ הערות וביאורים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]