קאטפיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קאטפיש
Catfish film poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Catfish
בימוי: הנרי ג'וסט; אריאל שולמן
הפקה: אנדרו ג'ארקי; מארק שמרלינג; הנרי ג'וסט; אריאל שולמן
עריכה: זאקרי סטיוארט-פונטייר
צילום: הנרי ג'וסט; אריאל שולמן; יניב שולמן
חברת הפצה: סרטי יוניברסל; Relativity Media (חטיבת Rogue Pictures)
מדינה: ארצות הברית
הקרנת בכורה: 22 בינואר 2010 בפסטיבל סאנדנס. 17 בספטמבר 2010 להקרנות מסחריות.
משך הקרנה: 86 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 30 אלף דולר‏[1]
הכנסות: $3,281,131 "הכנסות הסרט", במסד הנתונים Box Office Mojo (באנגלית)
דף הסרט ב-IMDb

קאטפישאנגלית: Catfish; בתרגום חופשי: שפמנון) הוא סרט קולנוע תיעודי שיצא לאקרנים בשנת 2010. הסרט מתעד צעיר אמריקאי בן 24 המקיים מערכת יחסים רומנטית באמצעות אתר הרשת החברתית המקוונת פייסבוק. לצד הסיפור העלילתי מעלה הסרט סוגיות באשר לסכנות וליכולות הגלומות באינטרנט וברשתות חברתיות.

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים בסאנדנס 2010 וזכה לביקורות חיוביות לצד תהיות באשר לאמינותו. בישראל שודר הסרט ב-1 במרץ 2011, במסגרת שידורי ערוץ yes דוקו בטלוויזיה.‏[1]

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסרט הוא צלם צעיר בשם ניב שולמן (קיצור של יניב) הגר עם אחיו אריאל וחברו הנרי ג'וסט בעיר ניו יורק. הוא מתיידד עם אבי פירס, כביכול ילדת פלא וציירת בת שמונה מאישפמינג (Ishpeming) שבמדינת מישיגן, ששולחת לו ציור של אחת מתמונותיו. השניים הופכים לחברים ברשת הפייסבוק ובמהרה נהיה ניב חבר פייסבוק גם של בני משפחתה ובכללם אמה של אבי - אנג'לה, בעלה של אנג'לה -וינס, ואחותה למחצה של אבי - מייגן. בין מייגן, בחורה צעירה ומושכת שמתגוררת בגלדסטון מישיגן ועוסקת בכתיבת שירים, לבין ניב מתפתחת מערכת יחסים רומנטית המתנהלת מרחוק.

התקשורת בין השניים מתבצעת באמצעות האינטרנט ובשיחות פלאפון, עד שלבסוף מחליטים השניים להיפגש פנים אל פנים. במהלך הקשר שולחת לו מייגן שירים אותם כתבה או בביצועה, אך ניב מגלה כי אלו נלקחו מקטעי הופעות של אמנים אנונימים שהועלו לYouTube. מאוחר יותר השלושה מוצאים ראיות לשקרים נוספים של מייגן ואנג'לה.

אריאל דוחק באחיו הכעוס להמשיך בקשר הרומנטי למען הסרט. האחים וחברם הנרי נוסעים לבסוף למישיגן כדי להיפגש בהפתעה עם מייגן ולהתעמת עימה. בהגיעם לבית המשפחה הם מגלים כי האדם מאחורי כל זהויות הפייסבוק השונות הוא אנג'לה. במציאות מתגלה אנג'לה כעקרת בית המטפלת בשני בנים חורגים בעלי מוגבלויות, בנוסף לגידול ביתה אבי. בעוד שאבי ובעלה של אנג'לה מתגלים כדמויות אמיתיות, מתברר שמייגן היא דמות פיקטיבית. תמונותיה של מייגן הן של בחורה שאין כל קשר בינה לבין המשפחה ובשיחות הטלפון עימה דיברה למעשה אנג'לה, תוך כדי שהיא משנה במקצת את קולה. לאחר צילום הסרט מתגלה כי תמונותיה של מייגן הן למעשה תמונותיה של צלמת ודוגמנית בשם איימי גונזלס מונקובר שבמדינת וושינגטון, ובאופן דומה גם תמונות חבריה של גונזלס שימשו את אנג'לה לתחזוק חשבונות הפייסבוק השונים אותם יצרה. יוצרי הסרט פיצו את גונזלס עבור הופעתה בסרט, והיא אף השתתפה בקידום המכירות שלו.‏[2] התמונה של מי שתואר כבנה של אנג'לה אלכס היא למעשה תמונתו של ראפר אנונימי למדי בשם ג'ושוע פול ליימאטה, הנודע גם בכינוי "The Sisu Kid". השלושה מוצאים גם כי אבי אינה ילדת פלא ושעניינה בציור הינו מועט. התמונות צויירו למעשה בידי אנג'לה.

ההסבר שניתן בסרט לפעולותיה של אנג'לה הוא כי הייתה זו דרך לברוח ממציאות חייה, ומרגשות האשם שלה על ההקרבות שנאלצה לעשות בחיי המשפחה שלה.

הפקת הסרט ויציאתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יוצרי הסרט הם צילמו אותו במצלמות HD שמחירן כ-400 דולרים האחת, ועריכתו נעשתה באמצעות מחשב אישי. עלות הפקתו הכוללת עמדה על כ-30 אלף דולר בלבד.‏[1]

מקור ההשראה לשמו של הסרט לקוח מדבריו של וינס, בעלה של אנג'לה, באחת מהסצינות החותמות את הסרט. לדבריו היה נהוג להעביר דגי בקלה במכלים מאלסקה לסין, אך אלו הגיעו לא טריים מכיוון שכמעט ולא שחו בתוך המכל. הפתרון שנמצא לכך היה הוספת מספר שפמנונים (Catfish) לתוך המכלים, כך שדגי הבקלה בהם נותרו עירניים. באותו אופן יש לדבריו אנשים בעולמנו החברתי ששומרים על עניין בחיינו, מעוררים בנו תהיות וניחושים, ודואגים להשאירנו עירניים.

הסרט מתאפיין בשפה עיצובית הכוללת שימוש רב בהדמיות של תוכנות מחשב ושירותי רשת מוכרים כמו גוגל מפות, Google Earth, פוטושופ, תצוגת מכשיר GPS, שימוש בפייסבוק וב-YouTube.‏[3][4]

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס 2010,‏[5] בו זכה לתהודה נרחבת, ויצא להקרנות מסחריות ברחבי ארצות הברית ב-17 בספטמבר 2010.‏[6] על הזכות להפצת הסרט ורכישתו ניטש קרב בין Rogue Pictures, חטיבת הסרטים של חברת Relativity Media, לפרמאונט, כשלבסוף גברה ידה של הראשונה.‏[7] ב-4 בינואר 2011 יצא הסרט גם על גבי DVD וBlu-ray. בישראל שודר הסרט ב-1 במרץ 2011 במסגרת שידורי ערוץ yes דוקו בטלוויזיה.‏[1]

סוגיית אמינות הסרט וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הביקורות החיוביות והתהודה הרבה להן זכה הסרט החל מהקרנתו בסאנדנס, הטילו גורמים שונים ספק באמינות חלקים מהסרט. בראיון מספטמבר 2010 סיפר אריאל שולמן כי יש צופים הסבורים שמדובר בסרט תיעודי מזויף או במתיחה. כך למשל מורגן ספרלוק, במאי וכוכב הסרט הדוקומנטרי לאכול בגדול, ניגש אל מפיקי הסרט במהלך אחת מהקרנותיו הראשונות ואמר להם כי זהו "הסרט הדוקומנטרי המזויף הטוב ביותר שהוא אי פעם ראה". גם הקומיקאי זאק גליפיאנאקיס הצהיר כי אין הוא מאמין שאירועי הסרט אמיתיים.‏[8]

אל מול טענות אלו דבקו האחים שולמן וג'וסט בהצהרתם כי אירועי הסרט אמיתיים, ושהסיפור מסופר בו בדיוק כפי שאירע. את תזמון האירועים המוצלח הם ייחסו למקריות ומזל. כך לפי דבריו של אריאל שולמן: "בעוד עבדנו על הסרט גם לנו זה הרגיש טוב מכדי להיות אמיתי. היינו מאוד ברי מזל. אנו מביטים אחור על החוויה וכל האירועים הובילו לרגע בו גילינו שדברים אינם כפי שהיה נדמה שהם. כיוצרי סרטים היינו מוכנים לכך; חשנו כאילו כל חיינו התכוננו לרגע הזה, ורק במקרה נגזר עלי לחלוק משרד עם אחי ועם חברי להפקה.‏[8]" (תרגום חופשי)

אתר Rotten Tomatoes המשקלל ביקורות קולנוע ציין כי 81% מהביקורות שנסקרו העניקו לסרט ביקורת חיובית. לדברי עורכי האתר הקונצנזוס בביקורות היה כי ייתכן והסרט חצה במקצת את הגבול בין הבאת המציאות והדרמה שבה לבין ניצולה לצורכי הסרט, אך העומד בבסיסו, כמו גם המסתורין שבו הופכים אותו לסרט תיעודי מרתק.‏[9]

מגזין טיים הקדיש בגליונו מספטמבר 2010 כתבה על פני עמוד שלם לסרט. בכתבה מאת מרי פולס נכתב כי "בעודך מתפתל במושבך בעת הצפיה בסרט מפני הצפוי בו, שהרי אחרת לא היה זה סרט, אתה עשוי לסבור כי אלו הן הפנים האמיתיות של הרשתות החברתיות.‏[10]

ביקורת ערוץ ה-IFC (יוצרי הסרטים העצמאיים) תיארה את הסרט כ"סיפור אהבה עצוב ובלתי רגיל".‏[4] ג'ון גיפור מ-The Hollywood Reporter כינה את קאטפיש כ"שומט לסתות", אך אמר כי תידרש עבודת שיווק מתוחכמת על מנת לשמר את ההפתעה שבבסיסו.‏[11] קייל בוכמן מ-Movieline תהה האם לדוקומנטרי שיצר תהודה כה גדולה ישנן בעיות אמינות בבסיסו, ודיווח על תגובות צופים שתהו האם כלל מדובר בסרט תיעודי.‏[12] רוג'ר אברט מהשיקגו סאן-טיימס תיאר את השאלות שעלו על הסרט כ"חקירה צולבת קשה" וציין כי יוצרי הסרט מחו על כך באומרם "שכל המופיעים בסרט הם במציאות בדיוק כפי שהסרט תיאר אותם".‏[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 נירית אנדרמןהסרט התיעודי "קאטפיש" - המתעד הלא רשמי של מהפכת הפייסבוק, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
  2. ^ Carlin, Peter Ames. "Aimee Gonzales stars in 'Catfish' -- without being in the movie". Oregonian. 6 October 2010.
  3. ^ Peter Debruge, Catfish, Sundance, 23 January, 2010. Variety.com.
  4. ^ 4.0 4.1 Willmore, Alison. "Catfish", a virtual romance, The Inependent Eye, 23rd January, 2010, IFC.com
  5. ^ אתר פסטיבל סאנדנס 2011.
  6. ^ Bierly, Mandy. "'Catfish' clips: A movie you'll be talking about". Entertainment Weekly. 3 September, 2010.
  7. ^ Sperling, Nicole "Brett Ratner: The ultimate cheerleader for Sundance doc 'Catfish'". Entertainment Weekly. 4 February 2010.
  8. ^ 8.0 8.1 Brodie, Anne. "'Catfish' Creators Tell Us if It's Real or Not". Moviefone, 16 September, 2010.
  9. ^ "קאטפיש", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes
  10. ^ Pols, Mary. "Fish Tale", Time, New York. 27 September 2010.
  11. ^ DeFore, John. "Catfish -- Film Review" The Hollywood Reporter, 28 January 2010.
  12. ^ Buchanan, Kyle. "Does Sundance Sensation Catfish Have a Truth Problem?" Movieline, 29 January 2010.
  13. ^ Ebert, Roger. "Catfish" Chicago Sun-Times, 22 September 2010.