התחזות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "זהות בדויה" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרת טלוויזיה, ראו זהות בדויה (סדרת טלוויזיה).
יעקב מרמה את אביו יצחק ומתחזה לעשו

התחזות היא הצגה עצמית בצורה כוזבת, עם או בלי כוונה פלילית, המשמשת למתחזה (האדם המבצע התחזות) כדי להישאר אנונימי, להשיג מטרות שקשות יותר או בלתי ניתנות להשגה בהצגה עצמית אמיתית או לשם מהתלה. כאשר המתחזה מבצע הונאה בניגוד לחוק, התחזותו היא בגדר עבירה פלילית. לעתים ההתחזות היא תוך שמירת זהותו האמיתית של המתחזה, אך תוך ייחוס תכונות כוזבות, ולעתים ההתחזות היא בזהות בדויה, כלומר המתחזה מציג עצמו כאחר, תוך החלפת שמו.

דוגמאות להתחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוכן סמוי חייב להתחזות כדי להצליח בעיסוקו. אם יציג את עיסוקו לא ישיג דבר. בהכנת הסוכן הסמוי לפעילותו מושקע מאמץ רב ביצירת סיפור הכיסוי שלו. המרגל הישראלי אלי כהן, למשל, נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו במשך חודשים אחדים דמות של סוחר ערבי, מהגר מלבנון, בשם כאמל אמין תבאת, קודם שנשלח למשימתו בסוריה.
  • בתקופת שואה היו יהודים שהתחזו לאריים כדי לחמוק ממכונת ההרג הנאצית. הילד היהודי שלמה פרל שנשבה על ידי הצבא הגרמני התחזה באופן כה משכנע לנער גרמני, עד שאף נשלח על ידם לבית ספר של נוער היטלר.
  • כאשר חבר פורום באינטרנט חפץ לומר דברים באופן אנונימי הוא בוחר לעצמו כינוי ולעתים גם יצוג עצמי באמצעות אוואטר. לעתים בוחר כותב בפורום לבחור לעצמו שם של אדם קיים, ובכך להתחזות, במידה מסוימת, לאותו אדם.
  • סופרים נהגו לפרסם ספרים בשם עט ולהתחזות לדמות אחרת, לפעמים נשים התחזו לגברים (ביניהן ג'ורג' אליוט). הדבר נעשה למשל כאשר לסופרים הייתה ביקורת נוקבת על החברה בה חיו או כאשר הם רצו שיתייחסו לדבריהם ללא דעה קדומה או ייחס קודם (כך נהג למשל רומן גארי).
  • סטודנט בן 50 ביומו הראשון באוניברסיטה, יכול להיכנס לכיתה ולהציג עצמו כמרצה לפני שהאמיתי נכנס, כדי לשעשע את יתר הסטודנטים הצעירים ולרכוש את קרבתם.
  • מקצועות אחדים, כגון רופא, עורך דין, פסיכולוג ועוד, מצריכים רישיון כדי לעסוק בהם. התחזות לבעל מקצוע כזה ועיסוק בו תוך הונאת הציבור, הם בגדר עבירה פלילית. למשל, כאשר אדם מתחזה לרופא ומטפל בחולים זוהי עבירה פלילית חמורה, כי גם הוא מרוויח כספו במרמה, גם מרמה אזרחים תמימים וגם עלול להזיק לחולים הזקוקים למרפא ובלעדיו ידרדר מצבם הבריאותי.

איסור על ההתחזות בחוק העונשין בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפים 441 עד 446 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, אוסרים על פעולות הכרוכות בהתחזות. הסעיף העיקרי הוא סעיף 441 האוסר על "התחזות כאדם אחר". עיקרו של הסעיף הוא כי "המתייצג בכזב כאדם אחר, חי או מת, בכוונה להונות - דינו מאסר שלוש שנים". לא ההתחזות היא האסורה, כי אם הכוונה להונות באמצעותה. הסעיפים הבאים אוסרים על "הודיה כוזבת בהתחייבות" (אדם המודה בשם אדם אחר בחוב), "התחזות כבעל תעודה", "העברת תעודה לשם התחזות", "התחזות כבעל תעודת אופי לא שלו" ו"העברת תעודה לשם התחזות".

סעיף קרוב הוא סעיף 415 המדבר על "קבלת דבר במרמה", לפיו "המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים...". אדם שאינו מתחזה לאדם אחר, אלא טוען כי הוא טייס, או כי הוא ראש המוסד, ועל סמך טענות שקריות אלו מקבל הלוואה, או טובות הנאה מיניות מנשים, עובר על סעיף זה.

סעיף נוסף הוא סעיף 416 המדבר על "קבלת דבר בתחבולה", לפיו "המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה, דינו מאסר שנתיים". לפי סעיף זה אם בגלל ששמי הוא במקרה שמעון פרס, אנשים יחשבו בטעות שאני נשיא המדינה, ואקבל מהם הטבות מבלי שאעמידם על טעותם, הרי שעברתי עבירה פלילית.

סעיף 283 לחוק אוסר על "התחזות לעובד הציבור". בניגוד לסעיפים האחרים הדורשים "כוונה להונות" או "קבלת דבר", כאן עצם ההתחזות היא אסורה. עם זאת נדרש "ביצוע פעולה" כלשהי. אין די שאדם לובש בגדי שוטר, עליו גם לכוון את התנועה על מנת לעבור על הסעיף.

לפי סעיף 120 לחוק "מי שעשה, מכר או מסר חותם או חותמת או נייר המתחזים כרשמיים, וכן מי שעשה, מכר או מסר מדים של צבא הגנה לישראל או של משטרת ישראל או מדים רשמיים אחרים ללא סמכות כדין, דינו מאסר שנה. התכוון להכין מעשה עבירה לפי פרק זה (הפרק הדן בסודות רשמיים) שעונשה מאסר שבע שנים או עונש חמור מזה - דינו מאסר חמש שנים".

סעיף 211, לפיו "גבר הנכנס בבגדי אישה למקום המיוחד לנשים דינו מאסר שנה אחת", בוטל בשנת 2000.

התחזות בתנ"ך ובמשפט הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מפתיע ובניגוד גמור לתפיסתו של המשפט המודרני, נראה שעל לפי המשפט הקדום יכולה הייתה התחזות להניב פירות עבור המתחזה.

בתנ"ך יש לא מעט דוגמאות מפורסמות לכך:

  • יעקב מרמה את אביו יצחק ומתחזה לעשו. כתוצאה מכך כל הברכות שהיו מיועדות לאחיו הבכור באות על ראשו. גם כאשר יצחק מגלה את התרמית, הוא לא חוזר בו, יש המפרשים שזאת משום שלמעשה מכר עשיו את הבכורה ליעקב תמורת נזיד העדשים.
    כדי להמחיש עד כמה אין התרחשות זו תואמת את הדין המודרני, מזכיר פרופ' דניאל פרידמן את הכלל בחוק הירושה הקובע:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה". תיקון כזה יכול להיעשות בחוק הנהוג בישראל אפילו אחרי מותו של אדם.
  • לאה מתחזה לרחל ונכנסת למיטת הכלולות עם יעקב. התוצאה היא ברית נישואין שנולדים ממנה רבים משבטי ישראל.
  • יהושע נצטווה להשמיד את כל יושבי הארץ. הגבעונים מחליטים להערים. הם מציגים עצמם כבאים מארץ רחוקה ומעוניינים בשבועה על כריתת ברית.
    ברור שלפי המשפט הנהוג היום, לפירות של התחזות כזו לא היה כל תוקף, אך בתנ"ך מרגישים נשיאי העדה מחויבים להבטחה: "ולא יהיה עלינו קצף על השבועה אשר נשבענו להם" (יהושע ט',כ')

אפילו בתלמוד ישנו מקרה (נדרים כה) שבו אדם מעביר לחברו את מקלו, כביכול כדי שיטול אותו ממנו לרגע, ונשבע שאין לו דבר מרכושו של החבר. במקל טמן את מטבעות הזהב שהוא חייב לחברו, וכך יכול היה להישבע בלב שקט שבועת אמת. ניתן לראות זאת כשבועת אמת רק על פי התפיסה הפורמלית והנוקשה ביותר. מכל בחינה אחרת ברור שזהו הייתה שבועת שקר גמורה המבוססת על תרמית.

על העקרון החוזר במקרים אלו כותבת המשפטנית פרופ' נילי כהן:

"זהו ביטוי לכלל של עליונותה של הצורה על התוכן, כלל אופייני במיוחד לשיטות משפט עתיקות. היסוד הפיזי הצורני גובר על היסוד הנפשי הערטילאי של הכוונה"

על אף התועלת שמביאה ההתחזות במשפט התנ"כי יש לציין שאין היא מניבה הצלחות דומות בכל מה שקשור לבריחה מגזר דינו של האל. כך, למשל, נכשל ניסיונו של אחאב לחמוק באמצעות תחפושת ממוות במלחמה עם ארם (מלכים א', כ"ב).
הרעיון שאין מנוס מדין הגורל חוזר במיתולוגיות ובמיתוסים רבים.

התחזויות מפורסמות בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לואי ה-17, מלך צרפת, מת בעודו ילד בטרם הספיק לשלוט בארצו. הואיל ודבר מותו לא היה וודאי, קמו לו מתחזים רבים שביקשו את כס המלוכה. הנודע מכולם היה נוכל גרמני בשם קארל וילהלם נאונדורף, שמאס בחייו כשען והחליט כי הגיעה השעה גם למלוך מעט. זה הצליח ברוב התעקשותו, לשכנע את השלטונות ההולנדים לקבל את דרישתו וכשמת בשנת 1845, נאלצו למרבה המבוכה לרשום על מצבתו כי "כאן נקבר המלך לואי ה-17". עד ימינו טוענים צאצאיו לכתר המלכות.
  • בשנת ‎1578 נעלם לפתע סבסטיאן, מלך פורטוגל הצעיר, במהלך קרב שלקח בו חלק ולא נראה עוד. במשך דור שלם הופיעו אנשים שטענו שהם המלך סבסטיאן בכבודו ובעצמו, ולא רק זאת אלא ששבו עתה לא רק כמלך עצמו אלא התהדרו בתואר של משיח.
  • בראשית המאה ה-17 מת בגיל שבע דימיטרי, יורש העצר הרוסי. הילד, שסבל ממחלת הנפילה, נפצע מפגיעה בסכין בעת נפילתו. כעבור כמה שנים הופיעו בחורים צעירים מפעם לפעם וטענו שהם דימיטרי, שמעולם לא מתו והם יורשי העצר האמיתיים של רוסיה. אחד המתחזים אף הצליח לשכנע את הכול ושלט ברוסיה במשך שנה תמימה.
  • בשנת 1918 הוצאה להורג כל משפחתו של הצאר הרוסי ניקולאי השני, אך את גופתה של בתו אנסטסיה לא מצאו. שנים רבות אחרי כן, החליטה אשה אמריקאית ששמעה את סיפור המקרה שהיא הנסיכה הרוסיה, הפיצה את סיפור חייה בפני כול וזכתה לסיקור תקשורתי חסר תקדים, זאת למרות שלא ידעה אף מילה אחת בלשון הרוסית.
  • התחזות מפורסמת בישראל שייכת לזמר חיים צינוביץ', שבמשך כמה שבועות הצליח לשטות במדינה שלמה בסיפור חייו של "השרוף" – כביכול, אמן חדש בזמר המזרחי ולמעשה תעלול של זמר ותיק שניסה לזכות ביחסי ציבור באופן בלתי רגיל. הוא התראיין לתוכנית טלוויזיה ואף לעיתון, כשכל גופו חבוש בתחבושות לבנות בשל הכוויות הקשות שחווה כביכול גופו. הוא סיפר שבלון גז התפוצץ בביתו וכי רק השירה מוסיפה מעט טעם לחייו המדוכאים. הקהל נהר בהמוניו לחנויות התקליטים ושיריו הושמעו בתחנות הרדיו באופן יוצא דופן לעומת כל אשר זכה לו חיים צינוביץ' עד אז כמבצע וכאומן. בסופו של דבר, בראיון טלוויזיוני בלעדי, חשף צינוביץ' את פרצופו האמיתי של ה"שרוף". התרמית גררה פולמוסים רבים בנוגע ליחס התקשורת לאמנות וביקורת על אופן התייחסות אמצעי התקשורת בכלל לְ"סקופ" עיתונאי ללא חשיבות לטיב התוכן.

התחזות בצבא ההגנה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוס החובה החל על רוב תושבי מדינת ישראל גורם לרבים להתחזות לכאלו שלא ראויים לגיוס לצה"ל, בעיקר על רקע נפשי. בין המתחזים נמצאים אנשים מארגוני שמאל קיצוניים, שאינם רוצים לשרת בצבא על רקע פצפיסטי, או שמכיוון שלתפיסתם צה"ל נוקט בעוולות כלפי הערבים.

סעיף "התחזות כחייל" לחוק השיפוט הצבאי קובע עונש מאסר שלוש שנים לאדם שאינו חייל והתחזה כחייל.‏[1] סעיף "התחזות" לאותו חוק מוסיף וקובע עונש מאסר של שנה לחייל המתחזה כבעל דרגה, תפקיד או עיטור שאינם שלו.

גם לבישת מדי תנועת הצופים או ענידת תגיה, ללא זכאות על פי חוקת התאחדות הצופים והצופות בישראל, מהווה עבירה על חוקי מדינת ישראל. "פקודת הצופים, (נוסח חדש) תשל"ח-1978" קובעת עונש מאסר חודש או קנס 150 לירות לעובר על הוראותיה, לרבות ההתחזות האמורה והפעלת סמכות שלא כדין על ידי צופה. לפקודה זו אין אח ורע ביחס לסמלי תנועות נוער אחרות.

התחזות ברשת מחשבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרחבות השימוש בתקשורת מחשבים, ובפרט השימוש הגובר ברשת האינטרנט, יוצרים דרכים חדשות להתחזות, ומצריכים טכניקות חדשות למניעתה של התחזות.

תוכנת מחשב מסוג סוס טרויאני היא תוכנה מזיקה שמנסה לחדור למחשב תוך התחזות לתוכנה תמימה. סוס טרויאני מופיע בדרך כלל כקובץ המצורף לדואר אלקטרוני או כתוכנה חופשית להורדה, ובעת הפעלתו יבצע פעילות משעשעת או מועילה, כדי לגרום למקבל הוירוס לשלוח אותה הלאה לחברים נוספים. אותה פעילות משעשעת (למשל, סרטון קצר) היא רק הסוואה לכך שהתוכנה מתקינה את עצמה במחשב, ועלולה לגרום נזק.

פעמים רבות נדרש משתמש בשירותי רשת להזדהות על-מנת שתתאפשר קביעה של זכויותיו. כדי למנוע התחזות מוצעים כלים שונים לאימות זהותו של המשתמש.

התחזות בבידור ועסקי שעשועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבידור נהוג לעתים שאנשים בעלי מגדר אחד מתחזים לבעלי מגדר אחר. הדבר נעשה בעיקר כדי לשעשע את הקהל. לעתים גברים ונשים מגלמים דמות מהמגדר השני. הסרט "ינטל" בכיכובה של ברברה סטרייסנד עוסק בהתחזות של אישה לבחור ישיבה, כדי להגשים חלום ללמוד בישיבה. ואילו הקומדיה חמים וטעים עוסקת בהתחזותם של שני נגנים (טוני קרטיס, ג'ק למון) לנשים כדי לברוח מהמאפיה.

דמויות גיבורי על בקומיקס מאופיינות פעמים רבות בזהות מוסתרת - דמות הגיבור נחשפת בעת הצורך, בשאר הזמן הוא מתחזה לבן אנוש רגיל.

בסדרת הטלוויזיה "זהות בדויה" הדמות הראשית, המגולמת על ידי ג'ניפר גארנר, היא סוכנת CIA המתחזה במסגרת תפקידה לדמויות שונות.

בתוכנית המציאות "המתחזים" משתתפי התוכנית מתחזים לבעלי מקצוע השונה מאוד ממקצועם ואמורים להוליך שולל שופטים מקצועיים באותו תחום, לאחר חודש של לימוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "היבטים משפטיים של תחפושות", עמ' 84-60.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק השיפוט הצבאי, חלק ט' – עבירות מיוחדות, סעיף 518

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.