Blu-ray
בלו-ריי (באנגלית: Blu-ray Disc, ובראשי תיבות: BD) הוא פורמט מתקדם לאחסון מידע דיגיטלי על-גבי תקליטור כגון סרטים, מוזיקה, תמונות וקובצי טקסט. שימוש מרכזי בפורמט בלו-ריי הוא הקלטה והפצת סרטי וידאו בהפרדה גבוהה המותאמים למרקעי HDTV. פורמט הבלו-ריי זכה להגמוניה והפך לממשיכו של פורמט ה-DVD לאחר שבפברואר 2008 החליטה חברת טושיבה להפסיק לפתח את הפורמט המתחרה HD-DVD.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] סקירה כללית
השם Blu-ray מתקשר ללייזר הכחול שמשמש בקריאה וכתיבה בדיסקים מהסוג הזה. בגלל אורך הגל הקצר שלו (405 ננו-מטר) אפשר לאחסן עליו יותר מידע מאשר על דיסק בפורמט DVD, שמשתמש בלייזר אדום (650 נ"מ). בשכבת בלו-ריי אחת אפשר לאחסן 25 ג'יגה בייט, יותר מפי 5 מאשר שכבה אחת של DVD, בה יש 4.7 ג'יגה בייט. שכבה כפולה של בלו-ריי יכולה לאחסן 50 ג'יגה בייט, קרוב לפי 6 מאשר שכבה כפולה של DVD.
דיסק בלו-ריי דומה לדיסק PDD, פורמט אופטי דומה של חברת סוני, שקיים כבר משנת 2004. אך דיסק בלו-ריי מציע העברת מידע באיכות גבוהה בקצב גבוה יותר. בניגוד לבלו-ריי, PDD לא נועד לשימוש ביתי והוא משמש חברות לשמירת גיבויים.
החל מ-2006 הציגו חברות כ-TDK, היטאצ'י ופיוניר מדיות בלו-ריי בעלות שקיפות מעטפת חיצונית גבוהה (שמאפשרת חדירת קרן הלייזר לעומק השכבות). דיסקים אלו מכילים בין ארבע ל-16 שכבות שעליהן ניתן לכתוב מידע. נפח האחסון של דיסקים אלו נע בין 100GB ל-400GB.
חברת שארפ הודיעה במחצית 2010 על השקת תקליטור בלו-ריי בשם VR-100BR בקיבולת של 100GB[2]
[עריכה] לייזר ואופטיקה
המערכת של דיסק בלו-ריי משתמשת בלייזר הפולט אור כחול באורך גל של 405 ננומטר לקריאה וכתיבה, בדומה ל-HD-DVD. זאת בניגוד ל-DVD ול-CD שמשתמשים בלייזר אדום ותת-אדום באורך גל של 650 ננומטר ו-780 ננומטר, בהתאמה.
[עריכה] ציפוי קשיח
משום שהמידע בשכבת דיסק בלו-ריי נשמר קרוב לפני השטח של הדיסק, הדיסקים הראשונים נפגעו מהר מלכלוך ושריטות והמשתמשים היו חייבים לשמור עליהם מכוסים. היצרנים חששו שהאי-נוחות הזאת תביא לפגיעה בשוק המכירות של הבלו-ריי. היום הדיסקים מוגנים באמצעות שכבת חומר שמגן על שטח הפנים של הדיסק ועם זאת מאפשר לדיסק להיות קריא.
[עריכה] אפליקציות
[עריכה] תאימות
חברות הבלו-ריי ממליצות שכונני הבלו-ריי יהיו מסוגלים לקרוא גם DVD ו-CD לצורך תאימות לאחור, אך התקן אינו מחייב זאת. התקן הבלו-ריי של סמסונג, לדוגמה, קורא CD, DVD ובלו-ריי. רוב החברות האחרות מאפשרות לכוננים לקרוא גם DVD, אבל רובן לא תומכות ב-CD. זה כולל את סוני, פנסוניק, פיליפס, LG, ודל. LG מציעה נגן המסוגל לקרוא פורמט בלו-ריי וגם HD-DVD.
[עריכה] פלייסטיישן 3
מערכת משחקי הטלוויזיה פלייסטיישן 3 מכילה כונן בלו-ריי (2x). הכונן מיועד לקריאה-בלבד, כמו ברוב הקונסולות שמבוססות על כוננים אופטיים. לפי הודעת סוני לעיתונות, הכונן גם תומך ב-CD, DVD ו-SACD.
[עריכה] כונני מחשב
ב-2 במאי 2007 השיקה חברת פיוניר את כונן הבלו-ריי שלה עבור מחשב. הכונן נועד לקריאה בלבד של דיסק בלו-ריי אך הוא מסוגל לצרוב על DVD ו-CD. חברת סוני הציגה ב-2008 כונן שגם מסוגל לצרוב בפורמט בלו-ריי.
[עריכה] אזורי צפייה
בדומה לאזורי הצפייה ב-DVD, הוסף פרמטר מסוים בשם Zone או Region שנכלל ב-BD ומזהה את האזור הגאוגרפי שאליו הוא מיועד. נגן הבלו ריי/הפלייסטיישן 3 אמור לבדוק שערך זה מתאים לאזור שבו הוא נמכר. בנבדל מאזורי הצפייה ב-DVD, חלוקת האזורים בבלו ריי היא לשלושה אזורים בלבד ולא לשישה.
להלן החלוקה האזורית:
- אזור A - אמריקה (ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה), מזרח אסיה (חוץ מסין ומונגוליה) ודרום מזרח אסיה.
- אזור B - אפריקה, המזרח התיכון (כולל ישראל), דרום-מערב אסיה, אירופה (חוץ מבלארוס, רוסיה ואוקראינה), אוסטרליה וניו זילנד.
- אזור C - מרכז אסיה, סין, טאיוואן, הונג-קונג, תת היבשת ההודית, מונגוליה, ומזרח אירופה.
[עריכה] טכנולוגיית BD-Live
ההבדל הגדול ביותר בין צפיית בונוס, הטכנולוגיה הסטנדרטית, לבין טכנולוגיית BD-Live הוא ש-BD-Live מחייב שנגן ה-Blu-ray יהיה עם חיבור לאינטרנט וגישה לאתרים מבוססי תוכן. התכונות של BD-Live כוללות יכולת לבצע שיחות באינטרנט וצ'אטים מתוזמנים עם הבמאי, לשחק במשחקי אינטרנט ולהוריד סרטונים קצרים, חידונים וקדימונים של סרטים להורדה.
[עריכה] זיופי Blu-ray
כמו בכל מדיה אופטית, גם מדיה זו זכתה במהרה לתעשיית זיופים המתפתחת בצד התעשייה החוקית. הזיופים הראשונים של ה-Blu-ray הופיעו באסיה והם מכילים עותקים לא חוקיים של סרטי Blu-ray קיימים, אך באיכות פחותה מהמקוריים. בשל האיכות הגבוהה של ה-blu-ray ביחס ל-DVD, האיכות המופחתת לא תמיד ניכרת לעין.[3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ טושיבה מניפה דגל לבן: זונחת את ה-HD DVD, באתר ynet
- ^ בלו ריי חדשים
- ^ ליאור קורן, זיופים ראשונים של סרטי Blu-ray, ynet
| פורמטי אחסון וידאו | |
|---|---|
| מדיה מגנטית |
VCR (1972) • Betamax (1975) • VHS (1976) • וידאו 2000 (1979) • VHS-C (1982) • Betacam (1982) • Video 8 (1985) • D1 (1986) • S-VHS (1987) • Hi-8 (1989) • S-VHS-C (1987) • W-VHS (1992) • Betacam numérique (1993) • DV (1995) • Digital-S (D9) (1995) • Betacam SX (1996) • D-VHS (1998) • Digital8 (1999) • HDV (2003) |
| תקליטור |
לייזרדיסק (1978) • VCD (1993) • DVD (1995) • Mini DVD (1998) • SVCD (1998) • EVD (2003) • UMD (2005) • VMD (2006) • HD-DVD (2006) • Blu-ray (2006) • DMD (2007) • HVD (בפיתוח) |
