קהיר 52
המונח קהיר 52 (באנגלית: Cairo 52) מתייחס ל-52 גברים שנעצרו ב-11 במאי 2001, על סיפון מועדון לילה צף בשם "סירת המלכה" (באנגלית: Queen Boat), שעגנה על הנילוס בקהיר, מצרים.[1]
אישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוך 52 הגברים שנעצרו, הואשמו 50 מהם ב-”הפקרות רגילה” וב-”התנהגות מגונה” על פי סעיף 9 ג' לחוק מס' 10 מ-1961 למאבק בזנות.[2] שניים נוספים הואשמו ב-”ביזוי הדת” על פי סעיף 98 ו' לחוק העונשין. כל חמישים ושניים הגברים היו חפים מפשע.[3]
טיפול במעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הארגון OutRight Action International, הגברים הוכו ובוצעו עליהם בדיקות פליליות כדי ”להוכיח את ההומוסקסואליות שלהם”. כל 52 הגברים הוחזקו 22 שעות ביום ב-2 תאים צפופים ללא מיטות.[4]
משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפטם של "קהיר 52" נמשכו כחמישה חודשים והנאשמים הושמצו בתקשורת המצרית, שהקריאה את שמותיהם וכתובותיהם האמיתיות, וסימנו אותם כסוכנים נגד המדינה. המשפטים גונו על ידי ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, חברי הקונגרס של ארצות הברית והאו"ם. בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התיקים בעילה של מעצר שווא (אנ'), הליכי מעצר פסולים, ראיות מזויפות והפחדות שוטרים. במהלך המשפט, הומוסקסואליות אופיינה כ-"לא מצרית".[1]
ב-14 בנובמבר 2001, הורשעו 21 מהגברים ב-”הרגל קבוע של הפקרות”, אחד ב-”זלזול בדת”, ואחד אחר, שהואשם כי הוא ”ראש הכנופיה”, הורשע בשני האישומים וקיבל את העונש הכבד ביותר, עבודת עונשין למשך חמש שנים. גבר נוסף, נער, נשפט בבית משפט לנוער ונידון לעונש מרבי של שלוש שנות מאסר, ובעקבותיו גם שלוש שנות מאסר על תנאי.[4]
במאי 2002, שוחררו הנידונים עד למשפט שני. פסקי הדין של הנאשמים או הלא-נאשמים לא הופסלו, מה שעורר זעם בין-לאומי. ביולי 2002, התחיל משפטם של 50 מהגברים במשפט שני (שני הגברים האחרים הורשעו ב-”זלזול הדת”, ועונשם קבוע). משפט זה, שנערך בבית משפט לערעורים קסר-אל-ניל בקהיר בראשותו של השופט עבד אל-כארים, אותו שופט שניהל את המשפט הראשון, נמשך רק חמש עשרה דקות בלבד, והסתיים כשאל-כארים פסל את עצמו. המשפט נדחה אז לספטמבר, והסתיים רק במרץ 2003. 21 מהם קיבלו עונש מאסר למשך שלוש שנים, ואילו 29 מהם זוכו.[5]
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהיר 52 הוצג בסרט התיעודי Dangerous Living: Coming Out in the Developing World.[6] עלילת הסרט Toul Omry[7] מפרטת את חייהם של גברים הומואים במצרים על רקע הפרשה. אחת הדמויות בסרט "Kareem" כמעט ונעצרה בפשיטת המשטרה על הדיסקוטק הצף. החדשות על המעצרים והמעקב בתקשורת ובעיתונים נדונים על ידי הדמויות לאורך הסרט. אחד מבין 52 הגברים בקהיר מופיע בסרטו התיעודי של הבמאי ההודי-אמריקאי פרבאז שארמה (אנ'), A Jihad for Love (2008).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Sir Elton joins Egypt gay protest." BBC. Monday 18 March 2002.
- Long, Scott. "Cairo 52 sentencing today." (Archive) Q. Daily Mail & Guardian. November 14, 2001.
- Interview with Film Maker Maher Sabry on his Cairo 52 film. (Archive) National Sexuality Resource Center, San Francisco State University.
- "Egyptian rights group 'cannot protect gays'." BBC. Monday 11 February 2002.
- "Uneasy alliances." (Editorial) The Boston Phoenix. August 22–29, 2002. - Mentions Cairo 52 in regards to U.S. foreign policy.
- Gilligan, Heather Tirado. "Panel: Horrific conditions for gays in Egypt." (Archive) Bay Area Reporter. June 5, 2008.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Dalacoura, Katerina (2014). "Homosexuality as cultural battleground in the Middle East: culture and postcolonial international theory" (PDF). Third World Quarterly. 35 (7): 1295–1296. doi:10.1080/01436597.2014.926119. ארכיון מ-2020-06-10. נבדק ב-2020-12-26.
- ^ "In a Time of Torture: The Assault on Justice In Egypt's Crackdown on Homosexual Conduct: APPENDIX: Laws Affecting Male Homosexual Conduct in Egypt". www.hrw.org. ארכיון מ-2020-12-27. נבדק ב-2020-12-23.
- ^ "Egypt's blasphemy law". World Watch Monitor (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2020-12-27. נבדק ב-2020-12-23.
- ^ 1 2 Anonymous (2001-11-13). "Egypt: Cairo 52 - Activists Await Final Sentence November 14". OutRight Action International (באנגלית). ארכיון מ-2020-12-27. נבדק ב-2020-12-23.
- ^ "The Indy". www.theindy.org. ארכיון מ-2020-12-27. נבדק ב-2020-12-23.
- ^ "After Stonewall Productions | Dangerous Living".
- ^ "All My Life". ארכיון מ-2020-12-27. נבדק ב-2020-12-26.
