פשיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פשיטה היא צורת קרב שתכליתה תפיסת שטח אויב לזמן קצר תוך ניצול גורם ההפתעה, בדרך כלל תוך פגיעה בכוחותיו או במתקניו. משך ההחזקה הקצר בשטח מונע החשת תגבורת על ידי האויב, תגבורת שתסכן את היתרון הטקטי של הכוח הפושט. הכוח הפושט אינו מתעתד להחזיק בשטח לזמן ארוך: במבצע רביב, לדוגמה, משך זמן השהייה הכולל של הכוח היה כעשר שעות.

הפשיטה מיושמת במבצעים שתכליתם חבלה במתקני האויב, שיבוש צירי אספקה, תקיפת מרכזי פיקוד והשליטה, תפיסת שלל, הטרדת האויב ושחיקתו בכך שיאלץ לשמור על רמת כוננות גבוהה גם בעורף, השגת מודיעין, שביית חיילי אויב (מחטף לשון), תחקורם ועוד.

הויקינגים, בין המאה ה-8 למאה ה-11 השתמשו בפשיטות, בעיקר בצפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים כשיטת הפעולה העיקרית שלהם.

במשמעותו הרחבה יותר משמש הפועל "פ.ש.ט" לציון התקפת פתע מהירה הכוללת חדירה למתחם מסוים ונעשה בו שימוש דחוף בהקשרים שונים של אכיפת חוק, כגון פעילות משטרתית.


צורות קרב בצה"ל

הגנה · התקפה · התקדמות ורדיפה · נסיגה והשהייה · פשיטה · מארב · (פטרול)

T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.