קפיצת הדרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בספרות האגדה היהודית, קפיצת הדרך היא מעבר מהיר ביותר ממקום למקום, בדרך נס.

בניגוד להבנה הפשטנית, לפיה המילה "קפיצה" בביטוי זה פירושה "ניתור", מבהיר מילון אבן-שושן כי המילה מופיעה כאן במשמעות אחרת, שמקורה בתלמוד, והיא "סגירה, קימוץ, הידוק" (משמעות שקל להבינה בביטוי "קפיצת יד" שפירושה סגירת היד בקמצנות), כלומר לא העובר מנתר, אלא דרכו עוברת שינוי טופולוגי המקרב את שני קצותיה זה לזה.

הרעיון של קפיצת הדרך מופיע בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין, צ"ה, א'), המביא ברייתא שבה מסופר "שלושה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה". רש"י, בפירושו לבראשית (כ"ח, י"ז), משתמש בביטוי "קפיצת הארץ". לפי הגמרא שם, קפיצת הדרך סייעה לעבד אברהם להגיע מארץ ישראל לארם נהריים בראש שיירה של עשרה גמלים בתוך יום אחד. לפי אותה גמרא, אבישי בן צרויה הפעיל את קפיצת הדרך על ידי ש"אמר שם", כלומר השתמש בשם המפורש. גם בתלמוד הירושלמי (מעשר שני, פרק ה', הלכה ב') מופיע סיפור על רועה מארץ ישראל שרץ אחר שורו ומצא עצמו בבבל.

רב האי גאון דן ארוכות בהפרכתן של אמונות כי אנשים שאינם נביאים יכולים לגרום למעשי ניסים על ידי שימוש ב"שמות הקדושים". בתשובתו לחכמי קירואן, התייחס למסורתם של יהודי ספרד כי "מר רב נטרונאי גאון זצ"ל בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל", וכותב "שמא אדם רמאי נזדמן להם ואמר אני נטרונאי".

בסיפורי חסידים קפיצת הדרך משמשת כמוטיב נפוץ, ובפרט מספרים על הבעל שם טוב שזכה לקפיצת הדרך. כך, למשל, מספר ש"י עגנון, בספרו "ימים נוראים": "פעם אחת במוצאי יום כיפור נסע הבעש"ט ז"ל כדרכו בקודש על ידי שם של קפיצת הדרך. פרחו הסוסים וטסו עם העגלה כחץ מקשת."

קפיצת הדרך היא מוטיב מרכזי בסיפורו של יהודה ליב גורדון, הנושא את השם "קפיצת הדרך".

סיפורו הקצר של ש"י עגנון, "מעשה העז" (פורסם בשנת 1921), הוא עיבוד למעשייה עממית העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל, כך שהמסע נמשך "שעה או שתים, ואולי יום או יומים".

הרעיון של תנועה פלאית כזו חביב על סופרי מדע בדיוני ולעתים הם מוסיפים לה נופך מדעי כגון שימוש בחור תולעת. בספר "חולית" מאת פרנק הרברט, Kwisatz Haderach ("קפיצת הדרך" בתרגום לעברית של הספר) הוא שמה של דמות המסוגלת לבצע מעשים על טבעיים ולראות את הנולד.

בנוסף למשמעות הנסית שבביטוי "קפיצת הדרך", הוא משמש גם כדי לתאר פעולה שנעשתה במהירות רבה כדרך הטבע. כך, למשל, כתב ביאליק, בסיפורו "יום שישי": "הדרך הייתה טובה וחלקה והסוסה זריזה, ממש קפיצת הדרך".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]