יהודה לייב גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו של יהודה לייב גורדון
דמותו של י"ל גורדון על בול

יהודה לייב גורדוןר"ת: יל"ג; ביידיש: יהודה לייב גאָרדאָן; ברוסית: Лев О́сипович Гордо́н, לב אוסיפוביץ גורדון; 7 בדצמבר 1830, וילנה16 בדצמבר 1892, סנקט פטרבורג) היה מגדולי המשוררים העבריים בתקופת ההשכלה.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדותיו

יהודה-לייב בן אשר גורדון נולד בשנת 1830 בעיר וילנה להורים פולנים אמידים בעלי בית מלון, וזכה ללמוד תורה ב"חדר" ממלמדים מצוינים. בעודו נער קטן, התפרסם בשל כשרונותיו המרובים וידיעותיו הרבות. בהיותו כבן 11 כבר ידע את התנ"ך לפרטיו, והיה בקיא במאות דפי תלמוד. אך כשהיה בגיל 14 התדרדר מצבו הכספי של אביו עד שירד מנכסיו, ולא יכול היה לממן את לימודיו של יל"ג, דבר שגרם ליהודה לייב ללמוד בעצמו באחד מבתי המדרש שבוילנה. לאחר ששהה שם שלוש שנים, ידע את רוב התלמוד והיה בקיא בעשרות ספרים. למרות זאת הוא התקרב לתנועת ההשכלה, והחל לקרוא ספרות כללית, ללמוד שפות זרות ולקשור קשרי ידידות עם כמה מהמשכילים הגדולים בתקופתו, כגון קלמן שולמן, המשורר אד"ם הכהן ובנו מיכ"ל, שהשפיעו עליו רבות.

לאחר שהחמיר המצב בבית הוריו, החליט יל"ג לחפש לו פרנסה לחייו, והעמיד עצמו בגיל 22 למבחן בבית המדרש לרבנים. לאחר שהצליח בו, קיבל תעודת מורה, והחל לעבוד בביה"ס שבפוניבז', ואחר כך בבתי הספר שבעיירות שאולאי וטלז. הוא דבק בעבודת ההוראה במשך כעשרים שנים, שהיו השנים הפוריות של יצירתו. משנודע שמו ברבים כמשורר, הוזמן לבירה סנקט פטרבורג, בשנת 1872, כדי לשמש שם כמזכיר הקהילה וכמנהל חברת "מפיצי השכלה בישראל". בשנות ה-80 של המאה ה-19 הרבה לכתוב בכתב העת העברי הראשון שיצא ברוסיה, "המליץ".

יל"ג נפטר בעיר סנקט פטרבורג בשנת 1892.

[עריכה] יצירתו הפיוטית

יל"ג כתב יצירות רבות שנושאיהן הם תנ"כיים והיסטוריים, ואלו החשובות שבהן: "אהבת דוד ומיכל", "דוד וברזלי", "אסנת בת פוטיפרע", "בין שיני אריות" ו"במצולות הים". יצירות אלו תרמו להפצת רעיונותיה של תנועת ההשכלה בחוגים רחבים בעם ישראל.

כתב גם יצירות רומנטיות בהן אופיו הלוחמני כמעט שלא בא לידי ביטוי, בעוד ביצירותיו הריאליסטיות, ניכרות תכונות אלו.

בשנת 1859 פרסם יל"ג את ספרו "משלי יהודה", הכולל כמאה משלים, בחלקם הקטן מקוריים וברובם הגדול תרגומים ועיבודים של משלי איזופוס, פדרוס, לה פונטן, לסינג וקרילוב. כן פרסם ספר משלים בנוסף בשם "משלים קטנים לילדים גדולים", שרוחם היא כרוח מלחמת המשכילים. הוא הרבה גם לכתוב דברי פרוזה, אשר הידוע ביניהם הוא ספר זיכרונותיו "על נהר כבר", שנכתב בשנתו האחרונה.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אליהו ציפר, קונקורדנציה לשירת יל"ג ומיכ"ל, הוצאת חצב, תשס"ד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
שפות אחרות