קרב אגר סאנגוויניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרב אגר סאנגויניס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אַגֶר סַאנְגְווִינִיס ("שדה הדם")
קרב אַגֶר סַאנְגְווִינִי, מיניאטורה משנת 1337
תאריך התחלה: 28 ביוני 1119
משך הקרב: ?
קרב לפני: קרב תל דנית
מקום: דַרְב סַרמַדא
תוצאה: ניצחון מוסלמי מכריע והשמדת צבא נסיכות אנטיוכיה.
הצדדים הלוחמים
נסיכות אנטיוכיה  קואליצית צבאות של אמירויות סוריות. חאלב, שייזר, דמשק וצבא טורקמני מדיארבקיר 
מפקדים
רוג'ר מסלרנו, נסיך אנטיוכיה  אִלְגַאזִי אבן אוֹרתוֹק 
כוחות
כ-700 אבירים, 3000 חיילים נוספים.  לא ידוע 
אבידות
מספר אבדות לא ידוע  המספרים המדויקים אינם ידועים. 

קרב אַגֶר סַאנְגְווִינִיס ("שדה הדם") היה קרב מכריע שנערך ביום 28 ביוני 1119 בין צבא נסיכות אנטיוכיה הצלבנית לבין קואליציה של צבאות מוסלמיים מסוריה וצבא סלג'וקי על ההגמוניה והזכות לגבות מיסים באזור הנרחב והעשיר של צפון סוריה. הקרב נסתיים בתבוסה צלבנית וצבא הנסיכות הושמד לחלוטין.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הצלבני של האירוע מצביע על אכזריות הקרב ומקורו בברית החדשה. שם מתואר השדה שקנה יהודה איש קריות בכספים שקיבל עבור בגידתו בישו. במסורת הנוצרית ישנן שתי גרסאות לגבי קניית החלקה. על פי מעשי השליחים (א יח) יהודה איש קריות עצמו קנה את החלקה בכסף שקיבל עבור הסגרת ישו ומת במקום. על פי גרסה אחרת, יהודה חש רגשי חרטה גדולים לאחר הצליבה, ולכן התוודה בפני ראשי הכהנים, זרק אליהם את הכסף, הלך ותלה את עצמו (ספר מתי כז 6-10). על שום כך נקרא השדה חֲקֵל-דָּמָאארמית: שדה הדמים ואַגֶר סַאנְגְווִינִיס בוולגטה שהוא אחד מהחשובים שבתרגומי המקרא ללטינית ונערך במאה ה-4.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות של הצלבנים כנגד שיירות מסחר מוסלמיות עודדו יצירת קואליציה מוסלמית בפיקודו של שרף אדאולה מודוד שליט מוצול שביחד עם האמירים הסלג'וקים בני אורתוק תקף את ממלכת ירושלים מצפון. השיא של התקפות אלו הגיע במאי 1113 בעימות בין שני הצבאות בצפון ליד צנברה ובסופו הובס צבא ירושלים, אך הצלבנים הצליחו לסגת לכוון טבריה. הצבא הצלבני מחוזק בגדודים של הנסיכויות הצלבניות תפס עמדה על גבעה מערבית לטבריה ומיד הוקף על ידי הצבא המוסלמי - בתסריט דומה להחריד לאירועי קרב קרני חיטין. הצבא הצלבני של הממלכה רותק למקום אחד ואיבדו שליטה בארץ. גדודים מוסלמיים בזזו ערים ונקודות ישוב צלבניות ואיכרים מוסלמים מרדו. אך הצבא המוסלמי לא הצליח לתרגם את יתרונם לקרב השמדה ולאחר 26 ימים הסיר את המצור והחל לנוע לכוון בית שאן בעוד הצבא הצלבני נע במסלול מקביל - חוסם ומגביל את תנועת המוסלמים. במצב זה נסוג הצבא המוסלמי צפונה והתפזר. אירוע זה העלה לבמת הסכסוך את רעיון הג'יהאד והאחדות המוסלמית והראה את חולשת הצלבנים מחוץ להגנת מבצריהם.

הקואליציה המוסלמית הצפונית שהתפרקה עם מות מודוד חזרה והתאחדה תחת בורסוק הסלג'וקי שמסעו אל סוריה נתקל בקואליציה צלבנית בראשות רוג'ר נסיך אנטיוכיה, עם צבאות סורים של שליטי חאלב ודמשק. הצבא הצלבני נפגש עם הצבא הסלג'וקי בתל דנית ביום 15 בספטמבר 1115 והנחיל למוסלמים מפלה מוחצת שבעקבותיה הצליחו הצלבנים להטיל מוראם ומרותם על חאלב, שייזר וחומס. שליט חאלב, שהייתה מבודדת ועל סף משבר כלכלי מאחר שאדמותיה היו בידי הצלבנים, נאלץ בשנת 1117 לחתום על הסכם עם שליט אנטיוכיה ובו קיבלו הצלבנים רשות ללוות את עולי הרגל בדרכם למכה ורשות לגבות מהם מיסים עבור חסות וליווי. מצב בלתי נסבל זה הביא ליצירת קואליציה חדשה בראשות אלגאזי אבן אורתוק השליט הסלג'וקי שקיבל לידיו את השלטון בחאלב ותחת קריאת ג'יהד מחודשת איחד את צבא דמשק והשבטים הטורקיים מהג'זירה עם צבא חאלב ויצא בשנת 1119 לדחוק את האחיזה הצלבנית מעבר לנהר העאסי.

שליט נסיכות אנטיוכיה רוג'ר מסלרנו קרא לעזרת בלדווין השני, מלך ירושלים ופונס מטריפולי אך החליט שלא להמתין לבוא התגבורת ולהתקדם לקראת הצבא המוסלמי במטרה לפגוש את האויב בשדה הקרב בהקדם.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה של יום ה-27 ביוני יצא הצבא המוסלמי אל עבר המחנה הצלבני ששכן בסמוך לדַרְב סַרמַדא במיקום בעייתי מאד - עמק הנשלט על ידי רכסים שולטים ומעברים צרים שמקשים על התנועה והתמרון. עם המגע בין הצבאות הבין רוג'ר מסלרנו את חומרת מצבו וחילק את צבאו ל-5 יחידות נפרדות שנפרשו בצורת V שחודו פונה הרחק מהחזית המוסלמית ויחידה נוספת שתפקידה להגן על העורף הצלבני.

הקרב החל בדו-קרב בין הקשתים הצלבניים והטורקים ותחילה נטה הקרב לצד הצלבנים שלמרות נחיתותם המספרית והטקטית הצליח אגפם הימני להדוף את ההתקפות הטורקיות אך התמוטטות האגף השמאלי של הצלבנים שינתה את המומנטום של הקרב, הביאה לשבירת שורות הצבא הצלבני וכיתורו. רוג'ר מסלרנו נהרג, אירוע שהכריע את גורל הקרב וגורלם של רוב החיילים הצלבניים שנהרגו בשדה. מעט מהאבירים נתפסו בשבי וגם אלו עונו וחלקם הומת בדרך לכלא בחאלב. אחד השבויים היה ולטר הנגיד, אדמיניסטרטור בכיר שכתב לאחר מכן את הספר "מלחמות אנטיוכיה" אודות הקרב.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום הקרב נותרה נסיכות אנטיוכיה ללא צבא מגן אך המוסלמים לא נקטו כל צעד לקטוף את פירות הניצחון. אִלְגַאזִי עצמו חגג עד דלא ידע בדמשק ונפל למשכב כתוצאה מהשפעות השתייה המוגזמת. בטרם הגיע הצבא הצלבני של ממלכת ירושלים לסיוע הצליחו המוסלמים לכבוש מספר מבצרים שחשיבותם משנית אך בקרב המכריע שנערך בסמוך לתל דנית ביום 14 באוגוסט הצליחו הצלבנים במאמץ רב לעצור את הצבא המוסלמי. בלדווין השני לקח על עצמו את תפקיד העוצר של נסיכות אנטיוכיה ובסדרה של קרבות שנערכו לאורך 4 שנים הצליח להחזיר לשליטה צלבנית את השטחים שאבדו בעקבות מסעו של אלגאזי. אלגאזי עצמו מת בשנת 1122 ונחלתו חולקה בין בני משפחתו, משהוסר האיום הסלג'וקי חזרו הצלבנים לאיים על חאלב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
  • יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
  • Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
  • Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades Harvard University Press, 2006