מעשי השליחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ApostleFedorZubov.jpg

ספר מעשי השליחים הוא הספר החמישי בספרי הברית החדשה, והוא מסודר אחרי ארבע הבשורות כספר ההיסטוריוגרפיה האחרון בברית החדשה. המסורת מייחסת אותו לאוונגליסט לוקאס, מחבר הבשורה על-פי לוקאס. כמו הבשורה על-פי לוקאס גם מעשי השליחים מוקדש לכהן הגדול תיאופילוס (ידידיה) בן חנן ממשפחת חנן בן שת.

במאמר הראשון כתבתי תאופילוס על-כל אשר החל ישוע לעשות וללמד

– מעשי השליחים א' 1

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, כשמו כן הוא - מתאר את מעשי השליחים - התלמידים של ישו - אחרי צליבתו, קימתו לתחייה ועלייתו השמימה. הספר מתמקד במעשיהם של שניים מהשליחים, החלק הראשון מתמקד בפטרוס והחלק השני מתמקד בפאולוס. השליחים עושים נסים, מרפאים חולים ומגייסים עוד ועוד אנשים לקבוצתם, אשר נקראת בפי ההיסטוריונים "הכת היהודית-נוצרית". הספר מתאר את תולדותיה של הכת ואת המחלוקות השונות בה - בין ה"יהודים" ל"מתייוונים" שבה, ולאחר-מכן את המחלוקת בין החלק המסורתי של הכת, המונהג על ידי יעקב אחי ישו והשליח פטרוס, אשר גורסים כי אל להם להתנתק מהיהדות, לבין השליח פאולוס, אשר שואף לעשות את הנצרות יותר קרובה לליבותיהם של עובדי האלילים ולפשט אותה. חשיבותו של הספר גדולה מאוד, שכן זהו המקור היחיד (חוץ מכמה מאיגרותיו של פאולוס) על שנותיה המוקדמות של הנצרות.

הספר נחלק בבירור לשני חלקים שווים בערך: חלקו הראשון של הספר (עד פרק י"ב לערך) מוקדש לתיאור תולדות הקהילה היהודית-נוצרית בירושלים. חלקו השני מוקדש בעיקר לשליח פאולוס - חייו ופעילותו המיסיונרית.

על פי הכתוב בספר, הייתה החברה הנוצרית בירושלים חברה קומונלית,

"וכל-המאמינים התאחדו יחד וכל-אשר להם היה לנחלת כולם; וימכרו את-אחזתם ואת-רכושם ויחלקו לכולם לאיש איש די מחסורו"

– מעשי השליחים, פרק ב

,

"וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על-אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם לנחלת כולם" ... "כי לא-היה בהם חסר דבר כי כל-בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את-כסף מחירם; וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל-איש ואיש די מחסורו" ... "בר-נבא ... גם-לו היה שדה וימכרהו ויבא את-הכסף וישימהו לרגלי השליחים"

– מעשי השליחים פרק ד'

מחבר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת הנוצרית, כאמור לעיל, מייחסת את הספר ללוקס, מחבר הבשורה על-פי לוקס, שהיה רופא יווני וחבר קרוב של פאולוס.

ניתוח פילולוגי של "מעשי השליחים" ושל הבשורה על-פי לוקס אכן מגלה אחידות של סגנון ואוצר מילים בין שני הספרים. בנוסף לכך, שניהם מופנים ל"תאופילוס המכובד" וההקדמה ל"מעשי השליחים" היא בעצם חזרה על הפרק האחרון של לוקס. בנוסף לכך, בבשורה מונחים ארמיים מתחום ההלכה היהודית אינם מופיעים, אלא במקומם מופיע ההסבר היווני, וכן מופיעים בה מונחים מתחום הרפואה של אז. כל אלה מראים שכותב הבשורה ו"מעשי השליחים" אכן היה רופא יווני, ויכול להיות ששמו אכן היה לוקס (אך בה במידה זה יכול להיות שם-עט).

ברם, המדע מטיל ספק בכך שאותו לוקס שכתב את שני הספרים הללו היה ידידו של פאולוס, משום שהוא מרבה להשתמש במקורות אחרים (כך, הבשורה על-פי מרקוס משולבת בבשורה על-פי לוקס) ובאגדות עממיות על ישו - במקום להשתמש במידע שאבות הכנסייה הנוצרית, המקורבים לפאולוס, היו יכולים למסור לו. לכן עובדת היות לוקס חבר של פאולוס מוטלת כיום בספק.

זמן כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שבספר אין שום אזכורים של חורבן בית שני, היו כאלה שטענו שהספר נכתב לפני שנת 70. אולם על פי המחקר ההיסטורי, הספר נכתב בו-זמנית (או מעט אחרי) הבשורה על-פי לוקס, אשר דווקא כן מתייחסת לחורבן הבית, ויתר על כן, מתייחסת לתקופת שלטון של הקיסר הרומאי דומיטיאנוס, ולכן יש לשייך את הספר לשנת 90 לערך, אם כי המשייכים אותו דווקא לשנת 80. בנוסף לכל, יש הטוענים כי כותב הספר נסמך גם על כתביו של יוסף בן מתתיהו, וכי לכן יש לשייכו לשנת 100, אך במבט קרוב יותר ניתן לראות כי טענות אלה רחוקות מלהיות מוצקות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]